תביעה לביצוע שיק אשר נמשך ונמסר בתמורה למתן שירותי פרסום בעיתון התובעת במוקד ההתנגדות טענת הנתבעת שלפיה הפרה התובעת הסכמים שנכרתו בין הצדדים ועקב הפרה זו נגרמו לנתבעת נזקים אשר זכותה לקזז מסכום השיק. העובדות התובעת הינה חברה פרטית המוציאה עיתון יומי בשם "עיתון ישראל היום" (להלן: "העיתון"). הנתבעת אף היא חברה פרטית ועוסקת בהפקה, שיווק ופרסום של מופעי תרבות ובידור. גיא X (להלן: "גיא") הינו מנהל הנתבעת ובעל המניות היחיד של מניות הנתבעת. בתחילת 2010 נוהלו מגעים בין הצדדים לגיבוש הסכם שלפיו תרכוש הנתבעת מהתובעת עמודים בעיתון, בהם תעשה הנתבעת שימוש לפרסום עבור לקוחותיה. מגעים אלו הבשילו לכדי הסכם כתוב מחדש מרץ 2010 (להלן: "ההסכם") ולפיו הוסכם, בין היתר, כי הנתבעת תרכוש עמוד פרסום קבוע במוסף סוף השבוע של העיתון, כי הנתבעת תשלם 35,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור עמוד הפרסום השבועי וסכומים נוספים אם יוזמנו עמודי פרסום נוספים, וכי הנתבעת תהיה זכאית להחזר עמלה בשיעור 20% לאחר התשלום. על יסוד ההסכם העמידה התובעת עמודי פרסום לנתבעת כך שעד ליולי 2011 שילמה הנתבעת לתובעת עבור הפרסום סך של למעלה משני מיליון שקלים. במסגרת תשלומים אלו, משכה הנתבעת ומסרה לתובעת ביום 30.6.11 ארבעה שיקים מעותדים בסך כולל של 259,840 ₪ ובעבור פרסום שבוצע לפי הזמנת הנתבעת במהלך מרץ 2011. בין השיקים שמסרה הנתבעת ביום 30.6.11 גם שיק בסך 149,840 ₪ (להלן: "השיק") משוך על ידי הנתבעת לפקודת התובעת ליום 9.8.11. התובעת האוחזת בשיק הציגה אותו לפירעון אך השיק חולל בשל הוראת ביטול אשר העבירה הנתבעת לבנק ביום 11.8.11. נסיונות שנעשו להגיע להסכמה באשר לפירעון השיק לא צלחו וביום 14.8.11 הגישה התובעת את השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ. הנתבעת מצידה הגישה התנגדות לביצוע השיק. תמצית טענות הצדדים לטענת הנתבעת, הפרה התובעת הסכמי שיתוף פעולה שנכרתו בין הצדדים ובכך הסבה לנתבעת נזקים אשר זכותה לקזז כנגד השיק. לפי גרסת הנתבעת, במקביל לפרסום השבועי על בסיס ההסכם, נהגו הצדדים לשתף פעולה בקידום מופעי בידור נבחרים, כך שהתובעת התחייבה לפרסם את מופעי הבידור בלא תשלום והנתבעת התחייבה כנגד זאת להעניק לקוראי העיתון הנחה ברכישת כרטיסים למופעים אלו. בין היתר, טוענת הנתבעת, הוסכם בין הצדדים במהלך מאי 2011 על שיתוף פעולה לפרסום מופעים שיועדו להתקיים בקיץ 2011. על בסיס סיכום זה שבין התובעת לנתבעת, סיכמה הנתבעת ביום 21.6.11 עם מפיק של מופעים שיועדו לקיץ, מר שוקי וייס (להלן: "שוקי וייס"), כי המופעים שמפיק שוקי וייס יפורסמו בעיתון וכנגד זאת יועמדו לקוראי העיתון 4,000 כרטיסים בהנחה של 20%. דא עקא, טוענת הנתבעת, שבסמוך ליום 26.6.11 הודיעה נציגת התובעת כי היא חוזרת בה מההסכמה לשיתוף הפעולה, כאשר עקב זאת לא יכולה הייתה הנתבעת לעמוד בהתחייבויותיה היא כלפי שוקי וייס ונגרמו לה נזקים הכוללים פגיעה במוניטין. ממשיכה הנתבעת וטוענת שבמהלך אוגוסט 2011 הפרה התובעת אף את ההסכם. בסמוך לאחר שנחתם ההסכם הוסכם לתקנו שכן הסתבר שהסכום שסוכם גבוה מהמקובל בשוק, והתיקון שהוסכם נעשה כך שחלק מהפרסומים ייעשו ללא חיוב כלל, דהיינו כנגד חשבונית בסכום אפס. באוגוסט 2011 התכחשה התובעת גם לסיכום זה כאשר מנעה הנתבעת מהנתבעת לפרסם בעמודי העיתון בלא תשלום ובכך הסבה לה נזק נוסף בסך של 160,000 ₪ בתוספת מע"מ. טוענת לפיכך הנתבעת כי נזקיה עקב הפרת התחייבויות התובעת עולים על סכום השיק ולפיכך מקזזת הנתבעת את נזקיה מסכום השיק ויש לדחות את התביעה לביצועו. לטענת התובעת, אין כל בסיס לטענות הנתבעת ובסך הכל מנסה הנתבעת להתחמק מפירעון שיק שמשכה עבור פרסום שניתן לה זה מכבר. התובעת מכחישה את אותם הסכמי שיתוף פעולה להם טוענת הנתבעת וממילא שמכחישה את הטענה שהפרה סיכומים שכאלו או שיש לה אחריות לנזקי הנתבעת, ככל שהיו כאלו. לשיטת התובעת, חובות הנתבעת עולים בהרבה על סכום השיק והנתבעת לא פורעת את חובותיה רק עקב מצבה הכלכלי, ובפרט כאשר גיא בעצמו, בפגישה עם נציג התובעת לאחר חילול השיק התחייב בכתב לפרוע את חובות הנתבעת ולא טען כלל לנזקים להם אחראית התובעת. ההליך והראיות בהחלטה מיום 7.12.11 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בכפוף להפקדת ערבות של צד ג', קסטל משרד להפצת כרטיסים (להלן: "קסטל"), ובעקבות מתן הרשות להגן התבררה התביעה. הנתבעת תמכה גרסתה בתצהירו של גיא והתובעת תמכה גרסתה בתצהירי מר איתן סגל (להלן: "סגל"), סמנכ"ל שיווק וסחר אצל התובעת, ושל גב' אופיר רפאל (להלן: "אופיר"), מנהלת תיקי לקוחות בתובעת. בדיון אשר התקיים ביום 20.6.13 נחקרו המצהירים על תצהיריהם ובתום החקירות סכמו הצדדים את טיעוניהם בעל-פה. יצוין כי לקראת ישיבת ההוכחות התפטר ב"כ הנתבעת מייצוגה והנתבעת יוצגה בדיון על ידי גיא. עוד יצוין כי בד בבד עם בירור תביעה זו עודנה תלויה ועומדת תביעה נוספת שהגישה התובעת כנגד הנתבעת, גיא וקסטל (תיק מס' 22834-10-11) לתשלום סך של 451,093 ₪. בקשה לאיחוד הדיונים בתביעות - נדחתה. דיון אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהשיק נמשך כחלק מסדרה של 3 שיקים נוספים לפירעון חוב של הנתבעת בגין פרסום שנעשה במהלך מרץ 2011 (עדות גיא וכן מוצג ת/1). הנתבעת איננה טוענת דבר ביחס לעסקה הספציפית בגינה נמשך השיק אלא ביחס לעסקאות אחרות שעשתה עם התובעת לטענתה. טענות הנתבעת הינן איפוא טענות קיזוז המתבססות על הטענה להפרת התחייבויות התובעת בעניינים שלא קשורים לעסקה במסגרתה נמשך השיק. בהתאם להלכה הפסוקה, חיוב שטרי בין צדדים קרובים, ככל חיוב כספי, ניתן לקיזוז, ויחולו עליו דיני הקיזוז הרגילים (רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ ואח', פד"י נג (2) 274). ככל שתוכח טענת הקיזוז של הנתבעת, הרי שהיא עלולה להביא לדחיית התביעה. טענת הקיזוז העיקרית של הנתבעת מתייחסת לשיתוף פעולה לשיווק מופעי הבידור שיועדו לקיץ 2011. לטענת הנתבעת, סוכם בין הנתבעת (באמצעות גיא) לבין התובעת (באמצעות סגל) על שיתוף פעולה לשיווק מופעי הקיץ ולפי סיכום זה התחייבה התובעת לפרסם את מופעי הקיץ בלא תשלום ורק כנגד הנחות מיוחדות שיינתו לקוראי העיתון ברכישת כרטיסים למופעים. על בסיס סיכום זה התקשרה הנתבעת בהסכם עם שוקי וייס, אלא שהתובעת הפרה את ההסכם ובכך גרמה לנתבעת שלא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי שוקי וייס ולנזקים כספיים. הנה אשר התברר ביחס לטענה זו: אין כל הסכם כתוב בין התובעת לנתבעת המסדיר את אותו הסכם לשיתוף פעולה לו טוענת הנתבעת. לטענת הנתבעת פעמים רבות הושגו סיכומים בעל-פה בין הצדדים וכך גם במקרה זה, אלא שמסתבר כי ביחס לאותו שיתוף פעולה ממש מציגה הנתבעת הסכם אשר לטענתה נחתם בינה לבין שוקי וייס. כאשר טרחה הנתבעת להסדיר יחסיה מול שוקי וייס בכתב אך נמנעה מלעשות כן מול התובעת, אין הדבר תומך בגרסת הנתבעת. לטענת הנתבעת ביום 19.6.11 נשלחה הודעת דואר אלקטרוני ("דוא"ל") לאופיר המבטאת את אותו הסכם לשיתוף פעולה. עיון בדוא"ל זה מלמד כי במסגרתו כותב גיא כך: "אנחנו רוצים להתחיל עם זה בשבוע הקרוב אז אודה אם תאשרי לי את המסמך ותגידי לי מול מי אני סוגר את הפרסום ולאן להעביר חומרים" אותו סיכום לו טוענת הנתבעת נעשה, לטענתה, בין גיא לבין סגל אולם סגל כלל לא משיב לגיא על פנייה זו אלא כותב לאופיר ביום 20.6.11 כך: "נא להסביר להם שאנחנו נעלה את המבצע רק בתום תקופת פסטיבל החופים. לקח להם הרבה זמן לחזור אלינו. יש לי בעייה למה הכרטיסים יירכשו דרך האתר של גיא". אין כל דרך לראות בתשובת סגל אישור לטענת הנתבעת בדבר כריתתו של הסכם. נהפוך הוא. הודעת סגל מלמדת על כך שהתובעת מוכנה לבחון את ההצעה וללבנה. באותו הסכם שמציגה הנתבעת בינה לבין שוקי וייס מפורטים מועדים, כמויות כרטיסים, מחירים ואמנים ספציפיים. דבר מאלו אין בהתכתבות שבין התובעת לנתבעת. סגל הרי איננו מציין מועד, איננו מציין כמויות, איננו מתייחסת למחירים, איננו מתייחס לזהות האמנים וכד'. גם מפניית גיא ניתן ללמוד שההסכם כלל לא נכרת, שהרי גיא עצמו מבקש "אישור" למסמך. לפי גרסת סגל ואופיר בתצהיריהם, תכניות לשיתופי פעולה דוגמת אלו להם טוענת הנתבעת נסגרים זמן רב מראש. שיחות לבירור אפשרות לשיתוף פעולה אכן היו הדברים לא הגיעו לכדי סיכום. כך גם טענו סגל ואופיר בעדותם ועוד הוסיפו שהסכמים שכאלו, לשיתוף פעולה בקידום מופעי בידור כנגד מתן הנחות לקוראי העיתון, מסוכמים זמן רב מראש ובמסגרת תכנית שנתית של התובעת. עדותם של סגל ואפיר הגיונית, מתיישבת עם אשר כתבו בהודעות הדוא"ל, מתיישבת עם היעדר הסכם כתוב מפורט ולא מצאתי כל סיבה לפקפק בגרסתם. הנתבעת מלינה על נזקים שנגרמו לה והתבררו ביום 26.6.11 או בסמוך לכך, אולם כחדשיים לאחר מכן, באוגוסט 2011, נפגשו סגל וגיא, וגיא כתב בכתב ידו כך (נספח ג' לתצהיר סגל): "אני גיא X מצהיר שהנני מודה בחוב לעיתון ישראל כפי שהוא מופיע בחשבוניות שהוצאו לפקודת חברתי ואעשה כל מאמץ להסדיר את התשלום בהקדם האפשרי" התחייבות ברורה זו נעדרת כל אזכור לטרוניות כלפי התובעת ואיננה עולה בקנה אחד עם טענות הנתבעת בהתנגדותה. גם אם העלה גיא טענה זו במסרון שכתב ביום 26.7.11 (נספח יא' לתצהיר גיא) אין כל דרך להבין את התחייבותו הכתובה כאמור זולת הודאה בחוב ובחובת הנתבעת לפרוע את החוב. לטענת הנתבעת, שוקי וייס ועובד ממשרדו (אורן ארנן) היו שותפים להסכמות להן היא טוענת ואף הסכימו לוותר על שיתוף פעולה עם עיתון מתחרה כדי לקדם את מופעי הקיץ באמצעות עיתון התובעת (סע' 17 בתצהיר גיא). אם כך, אם לשוקי וייס או עובד ממשרדו אכן מעורבות כה עמוקה בהסכם לו טוענת הנתבעת, ניתן היה לצפות שיזומנו לתמוך בגרסתה בכלל ובטענותיה לנזקים שנגרמו בפרט. שוקי וייס או אורן ארנן לא זומנו למתן עדות שכזו, הסבר סביר לאי זימונם לא ניתן וכך נותרת בעינה החזקה שלפיה לו זומנו, לא היו תומכים בגרסת הנתבעת. רק להשלמת התמונה יצוין כי אף טענות הנתבעת לנזקים שנגרמו לה עקב אותה הפרה מעוררים תמיהה. ביחס לקשר עם שוקי וייס כל שטוענת הנתבעת הוא לנזקים כלליים, לפגיעה במוניטין וכיו"ב, בלא כל פירוט, בלא כל ניסיון לפרט את מערכת יחסיה והתחשבנותה עם שוקי וייס ומה גם שלפי סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, חיובים שאינם מאותה עסקה ניתנים לקיזוז רק כשמדובר בחיובים בסכום קצוב. החיוב עליו מלינה הנתבעת לפגיעה במוניטין איננו חיוב קצוב וממילא שלא ניתן לקזזו כנגד החבות בגין השיק. עוד טוענת הנתבעת (ולראשונה בתצהיר העדות הראשית של גיא אך לא בתצהיר התומך בהתנגדות) כי נאלצה לבטל מכירת שטחי פרסום לצד ג', חברת אספמיא תוכן בע"מ (להלן: "אספמיא") כדי ליתן פיצוי לשוקי וייס בפרסומים שנעשו במהלך יולי - אוגוסט 2011. דא עקא, שהנתבעת איננה מציגה כל הסכם שערכה עם אספמיה ולא כל ראיה להעברת כספים ביניהן. במהלך חקירתו הנגדית של גיא הסתבר שבכלל אספמיה הינה חברה שלו עצמו חלק בבעלות בה, אך לטענתו יש לאספמיה 5 בעלי מניות נוספים שאף לא אחד מהם זומן לתמוך בגרסת גיא. קשה במצב זה ליתן אמון בטענת הנתבעת לקיומו של הסכם עם אספמיה ולא כל שכן שקשה ליתן אמון בטענה חסרת כל תימוכין להסכמים והעברות כספים. כאשר מסכמים את הראיות שהתבררו, אין כל אפשרות לקבל את טענת הקיזוז של הנתבעת. מהראיות מסתבר שלכל היותר היו בין גיא לבין סגל ואופיר שיחות ותכתובות בקשר עם אפשרות לשיתוף פעולה, ברם אלו לא הבשילו לכדי הסכם וממילא שהתובעת לא הפרה כל הסכם כלפי הנתבעת ולא חייבת לפצותה. עוד התברר שתחשיבי הנזק של הנתבעת מופרכים, לא נתמכים בראיות ואף מעוררים סימני שאלה נוכח היעדר עדים שיתמכו בגרסת הנתבעת. טענה נוספת שהעלתה הנתבעת לביסוס טענת הקיזוז הינה להפרת ההסכם בשל סירוב התובעת לפרסם את מודעות הנתבעת במהלך אוגוסט 2011. אכן, הסתבר שמהלך ההתקשרות בין הצדדים היו פעמים בהם נעשו פרסומים בלא תשלום, כנגד חשבונית בסכום אפס, אולם הנתבעת לא הביאה כל ראיה, פירוט או הסבר לטענה שדווקא במחצית אוגוסט 2011 עמדה לה זכות שכזו. מאידך, ברור שבמחצית אוגוסט 2011 כבר סירבה הנתבעת לפרוע את השיק, סירוב שכאמור לא הייתה לו הצדקה. כאשר הנתבעת מסרבת לפרוע באוגוסט 2011 חוב עבור פרסום שניתן לה עוד במרץ 2011, אך הגיוני שהתובעת תסרב להוסיף ולתת לנתבעת שירותים כך שלתובעת עמדה הזכות המלאה לסרב לה. גם טענה זו איננה מצדיקה לפיכך קיזוז ואי פירעון השיק. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים. לסיכום, כאשר אין מחלוקת על כך שהנתבעת משכה את השיק ומסרה אותו בתמורה לשירותי פרסום שקבלה, העלתה הנתבעת טענת קיזוז ועליה היה הנטל להוכיח את הטענה. הנתבעת בססה את טענת הקיזוז שלה על טענה להסכם שנכרת בעל פה בינה לבין התובעת לשיתוף פעולה בקידום מופעים ופרסום המופעים בעיתון בלא תשלום וכנגד מתן הנחה לקוראי העיתון ברכישת כרטיסים, ברם הסתבר שהסכם שכזה כלל לא נכרת והמגעים בענייננו לא עברו כלל את שלב המו"מ. עוד הסתבר שממילא טענות הנתבעת לנזקים שנגרמו לה עקב אותה הפרה נטענו בעלמא ולא בוססו בראיות וכי נוכח אי פירעון השיק עמדה לתובעת הזכות לסרב ולתת לנתבעת שירותי פרסום בעיתון. לא נותר אלא לקבוע שטענות ההגנה של הנתבעת הופרכו ועל הנתבעת לפרוע את השיק. אשר על כן אני דוחה את ההתנגדות ומחייב את הנתבעת לפרוע את השיק. התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-07722-33-7. הנתבעת תישא באגרת בית המשפט ובשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪. פרסוםשירותי פרסוםשיקיםעיתונותביצוע שטר