תביעה שטרית בגין המחאה שניתנה בגין עבודות פיתוח

תביעה שטרית בגין המחאה שניתנה בגין עבודות פיתוח שבצעה התובעת כקבלן משנה של חברה בבעלות הנתבע בישוב אבטליון בשנת 2007. א. מבוא וטענות הצדדים (בתמצית): התובעת עסקה במועד הרלבנטי בביצוע עבודות פיתוח של מגרשים ביישוב אבטליון, כקבלן משנה של חברת צמרות אלונים בניה ויזום בע"מ (להלן: "צמרות"). הנתבע הינו מנהלה ובעליה של חברת צמרות אשר שימשה כיזם לפיתוח המגרשים באבטליון. במסגרת ההתקשרות בין התובעת לצמרות מסרה צמרות לתובעת שתי המחאות (על סך 150,000 ₪ כל אחת, ובסך כולל של 300,000 ש"ח) שמועד פירעונן היה 25/4/07 ו-30/4/07. בעקבות בקשת צמרות מהתובעת שלא להפקיד את שתי ההמחאות (בשל קשיים כלכלים אליהם נקלעה וחשש שההמחאות לא תפרענה), נערך ביום 30/4/07 הסכם בין הצדדים (להלן: "ההסכם הראשון") לפיו תחת שתי ההמחאות שפורטו לעיל מסרה צמרות לתובעת המחאות חלופיות בסך כולל של 346,777 ₪ (התוספת בסך 46,777 ₪ ניתנה כעמלת ניכיון), עפ"י הפירוט כדלקמן: א. שיק בסך 100,000 ₪ ליום 30/6/07. ב. שיק בסך 100,000 ₪ ליום 31/7/07. ג. שיק בסך 100,000 ₪ ליום 31/8/07. ד. שיק על סך 46,777 ₪ ליום 31/8/07. 4. עוד נקבע בהסכם זה כי הנתבע יהיה ערב באופן אישי לפירעון ארבעת ההמחאות הנ"ל, וימסור לתובעת שיק אישי כבטחון על סך 346,777 ₪. 5. הצדדים פעלו ע"פ ההסכם והנתבע משך שיק אישי לפקודת התובעת על סך של 346,777 ₪ ליום 1/9/07, כערבות אישית להמחאות שמסרה צמרות לתובעת. 6. מתוך ארבעת ההמחאות שמסרה צמרות לתובעת נפרעו שלוש המחאות בסך כולל של 246,777 ₪. המחאה האחרונה על סך 100,000 ₪ ליום 31/8/07 חזרה ללא כיסוי, כך שצמרות נותרה חייבת לתובעת סכום של 100,000 ₪ בגינו ערב הנתבע באופן אישי. 7. על בסיס ההמחאה האישית שנתן הנתבע לתובעת פתחה התובעת (ביום 5/5/08) תיק הוצאה לפועל כנגד הנתבע. 8. התנגדות שהגיש הנתבע התקבלה בהחלטתה של כבוד הרשמת ברנע מיום 21/5/12, ומכאן התביעה שבפני. 9. ההתנגדות התקבלה בגין שתי טענות הגנה שהעלה הנתבע כדלקמן (יצויין כי טענות הגנה נוספות שהעלה הנתבע נדחו בהחלטת כבוד הרשמת): האחת - על מנת לכסות את החוב הנ"ל בו הודה הנתבע, הציע הנתבע למנהל התובעת (מר ראובן שוורץ - להלן: "שוורץ"), לקבל מגרש באבטליון שכבר בוצעו בו עבודות פיתוח ע"י צמרות בשווי של 300,000 ₪. שוורץ נענה להצעה, והנתבע מסר לידיו מכתב הפנייה שהיה מיועד לוועד הישוב לצורך אישור מועמדותו (מכתב מיום 23/12/08), ומכאן שבמתן המגרש יש לראות החוב כמסולק. השניה - צמרות הפנתה לקוח שהיה חייב לה כסף בגין עבודות פיתוח שבצעה עבורו, לשלם לתובעת על חשבון חובו לצמרות סך של 30,000 ₪. סכום זה שולם לתובעת, ומכאן שיש להפחיתו מהחוב הנטען. 10. התובעת טוענת כי יש לדחות מכל וכל את טענות ההגנה של הנתבע מהנימוקים הבאים: ביחס למגרש מאשרת התובעת כי אכן הועלתה הצעה ע"י הנתבע לפיה יקבל מנהל התובעת מגרש באבטליון לצורך כיסוי החוב (כאשר המשמעות הכלכלית היא ניכוי עלות הפיתוח של המגרש בו נשאה צמרות, מסכום החוב שהיא חבה לתובעת), ברם בפועל ועל אף פניותיו של מנהל התובעת לוועד היישוב, לא התקבל כל מגרש עקב סכסוך בין צמרות למתיישבי אבטליון. בנוגע לסכום ששולם - התובעת מאשרת כי לקוח של צמרות אכן שילם לה סכום כסף, ברם טוענת כי הסכום שולם בגין חוב אחר של צמרות (חוב שנבע מהחזר המחאות אחרות שנמסרו בהסכם מיום 16/8/07), ומכאן שאין קשר בין תשלום זה לבין חובו האישי של הנתבע שהינו החוב נשוא התביעה דנן. כן היא מפנה לעובדה כי ביום 1/8/08 עמד חובה של צמרות לתובעת על סך כולל של כ-500,000 ₪. 11. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נשמעה עדות שוורץ, הנתבע ושני עדים נוספים שזומנו מטעם הנתבע (נציגי הישוב אבטליון). הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ. ב. דיון והכרעה: בפתח הדברים אומר כי לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי במלוא המסמכים שהוצגו בפני, אני סבורה כי דין התביעה להתקבל בחלקה כפי שאפרט להלן: 12. אין חולק כי ההמחאה שנמשכה ע"י צמרות לטובת התובעת (בסך 100,000 ₪) ליום 31/8/07 בהעדר כיסוי, ולא נפרעה. כן אין חולק כי הנתבע משך שיק אישי על סך 346,777 ₪ (ליום 1/9/07) לטובת התובעת כביטחון לשיקים שמשכה צמרות לטובת התובעת, ובכלל זה, ההמחאה שחזרה כאמור לעיל. 13. המחלוקת נסבה סביב שאלה אחת בלבד: האם שלם הנתבע ו/או העניק לנתבעת (או למנהלה) נכסים וותשלומים בגובה החוב של צמרות לו ערב באופן אישי. 14. נדון להלן בכל אחת מטענות ההגנה של הנתבע כדלקמן: מגרש: אכן הוברר כי הנתבע "שלח" את שוורץ לועד הישוב על מנת לקבל מגרש שכבר בוצעו בו עבודות פיתוח על ידי צמרות, וכי שוורץ אף נתן הסכמתו לקבל בחזרה את החוב שמגיע לתובעת בדרך זו, זאת במטרה להקטין החוב והנזק שנגרם לתובעת, ברם יחד עם זאת הוברר כי בסופו של יום העסקה לא יצאה לפועל, וכי ועד הישוב לא הסכים לתת לשוורץ את המגרש בשל הסכסוך הכספי שהיה לו עם הנתבע. 15. ראה בענין זה את עדותו המהיימנה של שוורץ אשר נתמכה גם בעדות יו"ר ועד אבטליון: "...אם הייתה הצעה שיכולה להקטין את החוב והנזק, אני הסכמתי להירתם לאירוע, קיבלתי את מכתב ההפניה שאני אלך למושב למזכירות שם, ואנסה לממש.... אני דיברתי עם מישהו מהמזכירות, לא זוכר את שמו, לאחר בקשות חוזרות ונשנות, בהתחלה דחו אותי, ואני אמרתי שיש בקשה שלי ואני רוצה לנסות ולממש את האפשרות להתקבל ושיקצו לי את המגרש. אני נפגשתי איתם ביחד עם אשתי כי אמרו שצריכים להכיר אותנו, הסבירו לי חד משמעית (...) שצמרות אלונים מסובכים איתם בפרויקט והכל תקוע ואין אפשרות להתקדם ולרכוש את המגרש והם לא מוכנים בכלל לדבר איתי על הנושא הזה. אלא אם אני רוצה שלב אחר שיפתח עוד חצי שנה ושאני אבוא אליו. לא המשכתי הם דחו אותי. אני חזרתי לשגיא ואמרתי לו שהנסיון לא עלה יפה וזהו. אין לי זכות ואין לי מגרש" (פרוט' עמ' 10 שר' 27). וכן: "..אמרו לי שאם אני מתעניין בשלב הזה אין מצב. אמרו לי בעוד מספר חודשים ובעוד שנה הם עומדים לפתח שלב נוסף ואז אני מוזמן כמו כל אחד לפנות" - עמ' 11 שר' 27. מכאן ששוורץ עשה מאמץ כן ואמיתי על מנת לממש את הצעתו של הנתבע ולקבל את המגרש המדובר לכיסוי החוב, ברם הדבר לא עלה יפה, ועד הישוב לא קיבל את מועמדותו, ולפיכך הוא לא קיבל הפנייה למנהל מקרקעי ישראל על מנת לקדם את הליך קבלת המגרש המדובר. 16. עדות שוורץ, כאמור לעיל, נתמכת בעדות יורם אייזנברג (להלן: "יורם") אשר שימש כיו"ר ועד האגודה של היישוב במועד הרלבנטי, והיה הגורם מטעם אבטליון שנפגש עם שוורץ ורעייתו בעניין קבלת המגרש: "הגיעה אלי פנייה טלפונית מהמזכירה של שוורץ, אחרי זה הייתה שיחה עם ראובן (שוורץ. לא במקור). אני באותה שיחה אמרתי לו שייקח בחשבון שכרגע וחשוב לי להגיד כי הטלפון הגיע אחרי חודשים רבים שלא בוצעו עבודות בשטח ואחרי שאבטליון הוציאה מכתב למגידו מיזמים (...) ולפי דעתי הוציאה גם לצמרות אלונים (...), מכתב שבו אנו רואים את הפסקת העבודה כהפרת חוזה. חשוב להגיד (...) בחוזה פיתוח נכלל כביש גישה ודרכי מעבר להולכי רגל, מכיון שלא בוצע כביש גישה של המגרשים שהיו שם אי אפשר היה לקבל טופס 4. אז אמרתי לראובן שכל הנושא תקוע ואי אפשר לקבל טופס 4 למגרשים האלה כי כרגע צריך לבצע עבודות בשווי של מליוני שקלים בשביל הסוגיה הזו. הוא אמר שהוא בכל זאת רוצה לבוא ולדבר על המגרש. בסופו של יום הוא הציג מכתב מטעם צמרות אלונים. המכתב הזה לא היה בטופס רגיל והדבר שהיה מוזר שהסכום היה לא נכון. (...) הצורה של המכתב הייתה שונה ומה שעוד הפריע שהסתבר שמדובר פה בעסקת חליפין ולא בהכרח שמדובר במישהו שבאמת רוצה בעצמו לבוא ולגור ביישוב אלא בתמורה לחוב. הוא אמר לי ששגיא רוצה לתת לו את המגרש בגין חוב שהוא חייב" (פרוט' עמ' 13 שר' 15). כן ראה תשובתו בחקירה לב"כ התובעת: "ש. אמרת שאחת הסיבות שועדת הקבלה לא אישרה את מועמדותו של שוורץ לגבי המגרש היתה משום שבאותה עת היתה הודעה על ביטול ההסכם ביניכם לבין צמרות אלונים ומגידו ? ת. נכון.." - עמ' 15 שר' 27. 17. מכאן שגם מדברי יורם עולה כי שוורץ היה נכון ומעוניין לקבל המגרש, ואף פעל לקידום העניין אך מסיבות שאינן תלויות בו (הפסקת העבודות, העדר כביש גישה למגרש, וחשש וועד אבטליון כי מדובר בעסקת חליפין וכי שוורץ אינו באמת מתכוון לגור ביישוב), מועמדותו לקבל את המגרש לא אושרה. ודוק - עדות שוורץ ויורם אף מקבלת חיזוק בדברי הנתבע עצמו שהעיד כי ידע על הניסיונות שמבצע שוורץ לקבל את המגרש תוך שהתייחס למועד בו ידע על כך: "לראשונה הבנתי שהוא הרים ידיים מהניסיונות שידעתי שהוא מבצע כדי לקבל את המגרש" -עמ' 18 שר' 15. 18. בנוגע לטענה כי הוצע לשוורץ להגיש מועמדות לאחר שייפתח שלב חדש ביישוב, העיד שוורץ כי תוכניותיו השתנו, ועל כן לא היה מעונין להגיש מועמדות לשלב החדש (ראה עדותו בעמ' 11 שר' 32: "ש. האם הגשת מועמדות לשלב הבא? ת. לא כי התוכניות שלי השתנו ועברתי למקום אחר"). מכל מקום אין לזקוף לחובתו את העובדה שכלל לא הגיש מועמדות לקבל מגרש בשלב הבא של רכישת המגרשים באבטליון, שכן שוורץ הסכים להצעתו של הנתבע לקבל מגרש כתחליף לתשלום החוב - הסכמה זו הייתה תקפה למועד בו ניתנה, כשקבלת המגרש באבטליון הייתה רלוונטית עבור שוורץ ומתאימה לו. במועד בו נתן הסכמתו לא קיבל את המגרש המיועד, ומכאן שהחוב לא שולם בדרך של אפשרות לרכוש מהמנהל מגרש שכבר בוצעו בו עבודות פיתוח, ואין לבוא לשוורץ בטענות מדוע לא הגיש מועמדות כשנפתח השלב החדש. 19. אוסיף כי מעדותו של יורם הוברר ממילא כי עבודות הפיתוח של השלב הבא בוצעה ע"י החברה הכלכלית ולא ע"י צמרות, כך שגם מסיבה זו הצעת הנתבע בדבר מסירת המגרש לשוורץ כבר לא הייתה רלוונטית. 20. אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה ידע על כך שרכישת המגרש לא אושרה לשוורץ ע"י וועד היישוב לראשונה רק עם קריאת תצהירו של שוורץ במהלך ניהול התיק דנן שכן במכתב ב"כ התובעת לנתבע מיום 3/3/08 נכתב כדלקמן: "1. ביום 30/4/07 נחתם הסכם בין מרשתי (התובעת. לא במקור) מצד אחד, לבין חב' צמרות אלונים בע"מ וחב' א.ש. מיישבי הגליל בע"מ מצד שני, לפיה התחייבה חב' צמרות אלונים בע"מ לשלם למרשתי הסך של 346,777 ₪. בהסכם זה ערבת בחתימתך והתחייבת באופן אישי כלפי מרשתי למילוי מלוא התחייבויות חב' צמרות אלונים בע"מ כלפי מרשתי. להבטחת התחייבויותיך כלפי מרשתי מסרת לידיה שיק משוך על ידך ע"ס 346,777 ₪. עד היום, ולמרות אינספור פניות חוזרות ונשנות לחב' צמרות אלונים בע"מ, לחב' א.ש. מיישבי הגליל בע"מ ואליך, כמנהל שתי החברות, וכערב באופן אישי למילוי כל התחייבויותיהן, שולם למרשתי הסך של 246,777 ₪ בלבד. ההמחאה אשר ניתנה על ידך סורבה על ידי הבנק וחזרה בהיעדר כיסוי. 2. הנך נדרש בזאת לשלם למרשתי יתרת חובך אשר אינו שנוי במחלוקת בסך 100,000 ₪". מכאן שלכל הפחות במועד קבלת מכתב זה, היה על הנתבע להבין כי שוורץ לא קיבל את המגרש, וכי אין בכוונתו להמשיך ולפעול לקבלתו, שכן קבלת המגרש הוצעה כתחליף לתשלום כספי של החוב. מעבר לכך אציין כי גם לו היה מקום לקבל הטענה הרי שלא היה בכך להשפיע על תוצאת ההליך, שכן בפועל המגרש לא ניתן לשוורץ ומכאן שהחוב לא סולק בדרך זו. תשלום סך של 30,000 ₪: 21. הנתבע העיד כי מדובר בסכום כסף שלקוח פרטי היה חייב לצמרות בגין עבודות הפיתוח, וכי הנתבע ביקש מאותו לקוח להעביר את סכום החוב ישירות לתובעת: "מדובר בהמחאה של לקוח של החברה (צמרות אלונים. לא במקור) שהיה חייב כסף, הוא היה חייב 70,000 ₪. הסכמנו לצמצם את חובו ל- 30,000 ₪ בתנאי שיעביר את הכסף באמצעות כרטיס אשראי לחב' פארק (התובעת - לא במקור - ע.ב) וחב' פארק יזכו את חשבוננו" (פרוט' עמ' 19 שר' 10). 22. מנהל התובעת אישר בתצהירו כי אכן שולם לתובעת סך של 30,000 ₪ באשראי, אלא שטען כי סכום זה הועבר לה בגין חוב אחר של צמרות (חוב מאוחר) שאינו קשור לתביעה דנן כאמור בתצהיר שוורץ: "לאחר חתימת הסיכום מיום 16/9/07 (צ.ל. 16/8/07) (ראה נספח ה') התקשר אלי אודי (הנתבע. לא במקור) ומסר לי כי יהיה לו קושי בעמידה בהסכם הנ"ל וע"ח אחד התשלומים של הסכם זה, הוא דואג להעביר לחברה (התובעת. לא במקור) סך מאחד מלקוחותיו בסכום של 30,000 ₪. אין כל קשר בין תשלום הסך הנ"ל וחובו של אודי שגיא נשוא תביעה זו ושגיא מערבב שני נושאים וחובות נפרדים לחלוטין" (ס' 13 (4.2 לתצהיר שוורץ). בכך מבקש שוורץ לייחס את התשלום בסך 30,000 ₪ לחוב הקשור לסיכום מיום 16/8/07. 23. יובהר כי ביום 16/8/07 אכן התקיימה פגישה בין התובעת לבין צמרות בנוגע לשיקים (אחרים) שנתנה צמרות לתובעת. מדובר בשתי המחאות: האחת שניתנה ליום 31/5/07 על סך 150,000 ₪, והשניה שניתנה ליום 30/5/07 על סך 109,500 ₪, אשר לא נפרעו, ועל כן הושגה בין הצדדים הסכמה לפריסת תשלומים שנקבעה באותו הסכם מיום 16/8/07 (מועד הפגישה) כדלקמן: א. שיק על סך 50,000 ₪ ליום 30/9/07. ב. שיק על סך 50,000 ₪ ליום 30/10/07. ג. שיק על סך 50,000 ₪ ליום 30/11/07. ד. שיק על סך 50,000 ₪ ליום 31/12/07. ה. שיק על סך 50,000 ₪ ליום 30/1/08. ו. שיק על סך 50,000 ₪ 28/2/08. בפועל - נפרעו שתי ההמחאות הראשונות, ואילו ארבע המחאות בסך כולל של 200,000 ₪, לא נפרעו (המחאות מיום 30/11/07, 31/12/07, 31/1/08 ו- 28/2/08). 24. ברם אין בידי לקבל טענת התובעת כי התשלום שקבלה בסך 30,000 ₪ ניתן לה כנגד החוב שפורט לעיל אלא יש לקבוע כי הוא ניתן לה בגין החוב לו ערב הנתבע באופן אישי. 25. אכן סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע כי: "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן". ברם במועד בו שולם הסכום הרלבנטי לא היה חוב נוסף, והחוב היחיד שחבה צמרות כלפי התובעת הינו החוב לו ערב הנתבע באופן אישי כפי שאפרט להלן: התשלום בסך 30,000 ₪ בוצע לתובעת ביום 2/11/07 או בסמוך למועד זה כפי שעולה ממסמך שכתבה מנהלת צמרות למנהלת החשבונות של התובעת ביום 2/11/07: "שימי אברהם (הלקוח של צמרות אלונים שביצע את התשלום בסך 30,000 ₪ לתובעת) (...) שילם לש.ח. פארק סך של 30,000 ₪ ע"ח חוב של צמרות אלונים. הוצאתי לו קבלה של מיישבי הגליל עבור התקבול הנ"ל. נא לרשום את ההכנסה בספרים לחייב את מיישבי הגליל ולזכות את צמרות אלונים". 26. עפ"י ההסכם השני מיום 16/8/07 משכה צמרות שש המחאות (בסך 50,000 ₪ כל אחד) לטובת התובעת לתאריכים 30/9/07, 30/10/07, 30/11/07, 31/12/07, 30/1/08 ו- 28/2/08. רק ההמחאות שניתנו למועדים: 30/11/07, 31/12/07, 30/1/08 ו- 28/2/08 - לא נפרעו. מכאן, שביום תשלום הסך של 30,000 ₪ (2/11/07 או סמוך למועד זה), החוב שהיה תלוי ועומד (לאחר ההסכמה כי ההמחאות מחודש 5/07 יפרעו בדרך של מתן המחאות אחרות כפי שפורט לעיל), הינו החוב נשוא התביעה דנן בלבד, שכן נכון ליום 2/11/07 נפרעו שתי ההמחאות הראשונות ע"פ ההסכם השני. ההמחאה הראשונה שחזרה ולא נפרעה מבין ששת ההמחאות שניתנו ע"פ ההסכם מיום 16/8/07 היתה ליום 30/11/07, דהיינו, כחודש לאחר ביצוע התשלום של ה - 30,000 ₪, כך שרק ממועד זה היה קיים חוב נוסף של צמרות לתובעת. 27. יחד עם האמור לעיל הנתבע הודה בתצהירו כי על אף שהלקוח של צמרות שילם באשראי לתובעת סכום של 30,000 ₪, בסופו של דבר הסכום שהתקבל בפועל ע"י התובעת היה 20,000 ש"ח בלבד: "בחשבון שהופק ע"י התובעת עבור צמרות אלונים ביום 12.2.08 מופיע זכוי בסך 20,000 ₪. סכום זה שולם ע"י ה"ה אברהם (הלקוח - לא במקור - ע.ב). בדיעבד נודע לי, שה"ה אברהם, לאחר ששלמו לתובעת את מלוא חובם בסך של 30,000 ₪ פנו אל חברת האשראי והורו לה לבטל תשלום של 10,000 ₪ מתוכו וזו אכן מלאה אחר הוראתם" (סעיף 13(ב)(6) לתצהיר הנתבע). מכאן שיש להפחית מסכום החוב סך של 20,000 ₪ בלבד (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3/11/07). 28. סוף דבר - התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בתיק 02-21953-08-2 ואולם סכום החוב יופחת בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 3/11/07. בנוסף לאמור לעיל ישא הנתבע בשכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪+מע"מ, וכן ישיב לתובעת את האגרות ששולמו (הן בתיק ההוצאה לפועל והן בבית המשפט). עבודות פיתוחשיקיםתביעה שטרית