גורמים מצטברים על מנת לאפשר לבית המשפט לא להרשיע נאשם לאחר שהוכח כי ביצע עבירה: ראשית, על בית המשפט להשתכנע כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו. שנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 337, 342). רק בהתקיימותם של שני התנאים הללו ייתכן ובית המשפט ישתכנע כי התקיימו נסיבות יוצאות דופן המלמדות כי אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה (ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל). באשר לנזק הצפוי לנאשם כתוצאה מהרשעתו הרי שעל ההגנה להצביע על נזק קונקרטי וממשי שייגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו, ואין די בנזק תיאורטי (ע"פ 8528/12 צפורה נ' מדינת ישראל, רע"פ 9918/12 פריגין נ' מדינת ישראל). בעניינו של הנאשם לא נטען אלא כי לנוכח משרתו כמהנדס בכיר בחברת אינטל עלול קידומו להיפגע, ואף ייתכן כי יפוטר מעבודתו. אין מדובר אלא בחשש בעלמא שלא נתמך באסמכתא אשר יש בה כדי לבסס את החשש האמור. זאת ועוד, נפסק לא פעם כי הגורם אשר לידיעתו תובא הרשעתו של הנאשם האפשרות לבחון את מעשה העבירה לגופו, ואין לצפות כי הוא יסתפק בהרשעת הנאשם, כשהיא לעצמה, על מנת להסיק את מסקנותיו (ראו לדוגמא רע"פ 654/13 אבו בכר נ' מדינת ישראל, ע"פ 3829/12 מדינת ישראל נ' סירוטניקוב). גם בעניינו של הנאשם יש לצפות כי גם אם יסבור מעבידו של הנאשם כי הרשעתו רלבנטית להעסקתו או לקידומו, הרי שהוא יביא בחשבון כי מדובר באירוע שהתרחש לפני זמן רב על רקע הנסיבות המפורטות בתסקיר שירות המבחן. חזקה כי מעבידו של הנאשם יביא בחשבון כי שירות המבחן לא התרשם מקיומה של בעיית אלימות או דפוסים עברייניים באישיותו. בהעדר נזק קונקרטי הרי שלא ניתן להימנע מהרשעת הנאשם. זאת ועוד, יש להביא בחשבון לצורך העניין את הנזק שנגרם למתלוננת כתוצאה ממעשה העבירה. ראוי להזכיר את יחסה החמור של הפסיקה לאירועי האלימות בין בני זוג (ראו לדוגמא ע"פ 6758/07 פלוני נ' מדינת ישראל). נכון הוא כי בעניינו של הנאשם אין מדובר בעבירה בדרגת חומרה גבוהה, אך לנוכח אופייה ותוצאתה, הרי שלא ניתן לומר כי סוג העבירה מאפשר לוותר על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפת בת זוג חבלה של ממש לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין. באשר לעונש, יש להביא בחשבון כי הנאשם פגע במעשה שעשה בערך החברתי המוגן במידה שאינה מבוטלת. עם זאת, אין מדובר ברף הגבוה של הפגיעה. יש לציין לעניין זה כי על פי הוראת סעיף 40י לחוק העונשין על בית המשפט להביא בחשבון נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ככל שהוכחו בשלב בירור האשמה. משלא הוכחו נסיבות אחרות הרי שהודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן פירושה שאלו העובדות שיהוו תשתית לגזר הדין (ראו ע"פ 8314/03 רג'אח נ' מדינת ישראל). כפי שעולה מעובדות כתב האישום, האירוע התרחש במהלך ויכוח בין בני הזוג. משכך, יש בסיס להנחה לפיה לא קדם תכנון לביצוע העבירה. הנזק שנגרם למתלוננת בפועל הינו הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה. בהתחשב באמור נראה לי כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם נע בן צו של"צ לבין מאסר קצר. לטובתו של הנאשם יש להביא בחשבון את הודאתו בפתח ההליכים נגדו, את נטילת האחריות על ידו, את הפגיעה הצפויה בו, מטבע הדברים, כתוצאה מהרשעתו, את פרק הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ועד להגשת כתב האישום ומאז ועד היום. יש להביא בחשבון את נסיבותיו של הנאשם, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, ובמיוחד את העובדה שהנאשם הינו בעל יכולות ואינו מגלה בעיית אלימות או דפוסים עברייניים באישיותו. לאור האמור, נראה לי, כי העונש המתאים לנאשם מצוי בתחתית מתחם הענישה. אני דן אפוא את הנאשם לעונשים הבאים: 1. מאסר למשך חודש וזאת על תנאי למשך שנתיים, אם יעבור עבירת אלימות כלפי גוף. 2. הנאשם יבצע 80 שעות שירות לתועלת הציבור, על פי תוכנית שיכין שירות המבחן. לנאשם הוסברו משמעות הצו ומטרת השירות ופרטיו. הנאשם הוזהר כי אם לא ימלא כנדרש אחר צו השירות ישקול ביהמ"ש לבטל את הצו ולהטיל עליו עונש נוסף. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום. משפט פלילינאשם