לגרסתו, פנה לנתבע לאחר קבלת השיק ועדכנו על קבלתו ומדובר בשיק שניתן לו כשיק פתוח. משכך, טען התובע כי הוא אוחז כשורה בשיק. התובע הוסיף וציין כי השם "פרי וירק" הוא שם עסקו אשר מופיע במוסדות ככחלון יעקוב ומשכך, קיימת יריבות בין הצדדים והוא זכאי לקבל תמורת השיק. 3. טענות הנתבע מנגד טען הנתבע שמדובר בתביעה שדינה להידחות. לטענתו, מועד הפרעון על השיק הוא 31/5/2010 כאשר השיק הוצג לפרעון אך ביום 7/8/2011 כשנה וחצי לאחר מכן ומדובר בשיהוי חמור. לגרסתו, השיק לא הוצג לפרעון ומשכך הוא מופטר מתשלומו. כן טען שמדובר בשטר שלא חולל ואף מטעם זה דין התביעה להידחות. בנוסף, נטען כי לא נשלחה לו כל הודעת חילול. לגופן של טענות נטען שמדובר בכשלון תמורה מלא שכן לגרסתו, השיק ניתן למר כהן לצורך ביצוע עבודות שחלקן לא בוצעו. כן נטען שבחודש 10/2010 נערך הסכם בין הנתבע למר כהן ובו אישר מר כהן כי קיבל מלוא כספו והתחייב להשיב לו השיק תוך שבוע ימים. הנתבע הוסיף וטען שככל הנראה התובע חלפן כספים ואינו אוחז כשורה בשיק. כך גם הוסיף שמדובר בשיק שאינו תקין על פי מראהו שכן המוטב "פרי ירק" אינו הזוכה ושמו אינו מופיע על גבי השיק ומדובר באישיות משפטית שונה מזו של של התובע. כך גם טען שבהיעדר היכרות, אין יריבות בין הצדדים. כן טען הנתבע שהתובע ידע על הפגמים בעסקת היסוד וקיבל השיק בשעה שידע על הפגמים הללו ומשכך אינו אוחז כשורה בשיק. לטענתו, טענתיו כנגד מר כהן עומדות לו גם כנגד התובע ומדובר בשיק שעבר זמנו והופקד בחלוף הזמן לפרעונו ואין לתובע כל עילה שטרית כנגדו. 4. דיון בעניין הנדון הצדדים אינם הצדדים לעסקת היסוד אלא צדדים רחוקים לה. לטענת הנתבע, עסקת היסוד נערכה בינו לבין מר כהן, הקבלן, אשר לו נתן את השיק והבטיח לו להשיבו לאחר שהנתבע שילם לו את תמורתו תוך 7 ימים והצדדים אף חתמו על הסכם ביניהם אצל עו"ד בן חיים מקריית גת. לפיכך, הצדדים בפניי הם צדדים רחוקים לעסקת היסוד ולכך אדרש בהמשך. בטרם אדרש לטענות הצדדים לגופן, יש להידרש לטענותיו המקדמיות של הנתבע בדבר היעדר יריבות בינו לבין התובע. הנתבע טען שאין יריבות בינו לבין התובע מאחר והתובע אינו המוטב על גבי השיק. מנגד, טען התובע שהכיתוב "פרי וירק" הוא שם העסק שלו ולצידו מופיע מספר תעודת הזהות שלו. עיון בשיק מלמד שאכן נרשם בשם מוטב "פרי וירק". התובע לא הציג אסמכתאות לפיהן אכן מדובר בשם העסק שלו. עם זאת, עיון בבקשת הביצוע מלמד שמספר תעודת הזהות של התובע זהה למספר שנרשם כח.פ. בנוסף, מקום ששם הנמשך אינו שם של אדם קיים, פרי וירק במקרה דנן, הרי שבהתאם להוראות סעיף 6 (ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") מותר לראות בו כאילו הינו בר פירעון למוכ"ז, כלומר, אין צורך בחתימת היסב וגם כאשר אינה תקפה, על הנתבע לפרוע את השיק (ראו לעניין זה עא (י-ם) 1278/98 זבולון סופיוב נגד זיוה כהן, פורסם במאגרים משפטיים 23/9/1997). בהתייחס לטענת הנתבע כפי שעלתה לדיון לראשונה לפיה הזוכה היא עיריית אשדוד, הרי שמדובר בטענה מפתיעה שעלתה לראשונה בדיון, ללא כל הסבר מניח הדעת וברי כי מדובר בשגגה בלבד, שכן עיון בבקשת הביצוע מלמד שבפרטי הזוכה נרשם שמו של התובע ולא עיריית אשדוד ומשכך, לא מצאתי מקום לייחס חשיבות כלשהי לעובדה זו. 5. האם התובע אוחז כשורה בשיק בסיכומיו טען התובע שהוא אוחז כשורה ואף הוסיף שמדובר בשיק שקיבל מצד שלישי ונתן תמורתו תמורה מלאה בכסף ובבטון. מנגד, טען הנתבע שדין הטענה להידחות שכן התובע לא נתן כל תמורה בגין השיק לצד ג'. הוראות סעיף 28 לפקודת השטרות קובעות שאוחז כשורה הינו: "אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל; נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". משכך, יש לבחון האם התובע עומד בדרישות שנקבעו בחקיקה ובפסיקתו לשם הכרה בו כאוחז כשורה בשיק וזכאי על פיו ולכך אדרש להלן: 6. האם התובע קיבל שטר שלם ותקין על פי מראהו? אין מחלוקת שהתובע קיבל השיק ומילא בו את פרטי הנפרע לפרטיו. השטר שניתן אם כן הוא שטר שאינו שלם ותקין. בהתאם להוראות סעיף 19 (א) לפקודת השטרות, אדם המחזיק בשטר, יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר בו וכבר נקבע זה מכבר שאין מניעה לראות בנפרע כאוחז כשורה בשיק. (ראו מאמרה של ד"ר ס. אוטולנגי "היכול נפרע להיות אוחז כשורה בשטר? עיוני משפט א(תשל"א-ל"ב 313). עם זאת ועל אף האמור, בפסיקה נקבע שכאשר אדם קיבל שטר שלם , אשר ידע שהוא יצא מרשות המושך והושלם לאחר מכן לא יהיה אוחז כשורה (ראו ע"א 364/83 מזרחי נ' יעקבי, פ"ד מא (3) 402. מכאן, שניתן להסיק שכאשר הנפרע השלימם בעצמו ולא רק ידע שהפרטים הללו הושלמו באיחור, אין לראות בו כאוחז כשורה שכן יש בכך בכדי להצביע על חוסר תום לבו. בנסיבות העניין וכאשר השלמת המסמך נעשתה באמצעות חותמת של התובע, אין לראות בו אוחז כשורה נוכח ההשלמה שביצע על גבי השיק. לכאורה די בכך בכדי לקבוע שהתובע אינו אוחז כשורה בשיק, אולם מצאתי מקום להידרש במקרה דנן אף ליתר הדרישות לשם הכרה באחיזה בשיק כאחיזה כשורה המזכה התובע בפרעונו. 7. מתן ערך על ידי התובע בגין השיק האם התובע נתן ערך עבור השיק? בעניין הנדון טען הנתבע שבמקרה דנן נכשלה התמורה בעסקת היסוד שכן לגרסתו שילם מלוא תמורת השיק למר כהן אשר התחייב להשיב לו השיק והתובע ידע על הפגמים הללו בעסקת היסוד. טענות הנתבע בהתייחס לפגמים בעסקת היסוד לא נסתרו, הנתבע לא נשאל בחקירתו על טענותיו אלו לפיהן שילם מלוא התמורה למר כהן אשר התחייב להשיב לו השיק. בהתייחס למתן ערך על ידי התובע הרי שלעניין זה יש לבחון את העסקה שנעשתה בין התובע לבין מר כהן ולכך אדרש. במקרה דנן, אומנם לכאורה לתובע עומדת חזקת התמורה כאמור בהוראות סעיף 29 (א) לפקודת השטרות ולפיה כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך, אלא שחתימת התובע אינה מופיעה על גבי השטר אלא כל שמופיע הוא הכיתוב "פרי וירק ח.פ...". במצב דברים זה, חזקת התמורה אינה עומדת לתובע ואין בעובדה שלכאורה מדובר בשיק למוכ"ז בכדי לסייע לו. לא זו אף זו, התובע טען כאמור שהתמורה למר כהן ניתנה באמצעות בטון שמכר לו עבור עבודה בבית הנתבע ובבתים נוספים ואף הוסיף וציין שהזמין בטון מרדימיקס . ברם, התובע לא הציג בפניי כל אסמכתא בהתייחס למכירת בטון לצד ג', רכישת בטון מרדימיקס, מועדי מכירה, כרטסת חוב של מר כהן או כל מסמך אחר שיש בו בכדי להעיד על רכישת הבטון והעברתו למר כהן. התובע העיד כי יציג הרשימה מרדימיקס של הבטון שרכש עבור רפי כהן ככל שיידרש (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 19-20) אלא שאין בפיו כל הסבר מניח הדעת מדוע נמנע מלהציג האסמכתאות עד כה. הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מלהציג ראיה שיש בה בכדי לסייע לו, חזקה שפועלת לחובתו, שכן אחרת היה דואג להציגה בפני בית המשפט (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ , פד"י מ"ד (4) 595, בעמ' 602). משכך, אני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה לא ניתנה כל תמורה על ידי התובע בגין השיק שנמסר לו על ידי מר כהן. 8. תום לבו של התובע בכל הנוגע לתום לבו של האוחז בשטר לצורך אחיזה כשורה, הרי שהפסיקה אמצה את המבחן האובייקטיבי בדבר תום הלב. מנגד, מרכיב תום הלב בתקנות השוק השונות, פורש כדרישה סובייקטיבית. לפיכך, אדם הפועל ברמת התנהגות נמוכה מזו של האדם הסביר, ייחשב כנעדר תום לב. (ראו ש. לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמוד 233-234). משכך, נקבע שהמבחן הוא למעשה מבחן מעורב ונקבע שיש לקבוע מה ידע בפועל מקבל השטר ולאחר מכן, לקבוע מה האדם הסביר היה מסיק מאותו מידע. במקרה דנן, הודה התובע בחקירתו שידע על מצבו הכלכלי הקשה של מר כהן עת נטל השיק ממנו ואף ציין שידע כי מר כהן היה מוגבל בבנקים וביקש לסייע לו (עמודים 10-11 לפרוטוקול, שורות 29-2). לעניין זה נקבע לא אחת בפסיקה שכאשר אדם ידע על מצבו הכלכלי הקשה של נותן השטר אין הוא יכול עוד להיחשב כתם לב מאחר ומצבו הכלכלי של נותן השטר מצביע על קשיים אפשריים כלפי מושך השטר. (ראונ ע"א 1925/95 רפאל נגד בנק הבנייה בע"מ תק על 97 (1) 51; 124625/98 גרינבאום נ' קופת חולים לאומית, פורסם במאגרים משפטיים 7/7/2002 ). אשר על כן ונוכח העובדה שהתובע ידע על מצבו הכלכלי של מר כהן, עליו היתה מוטלת עליו חובה מוגברת לוודא באם מדובר בשיק תקין אשר התקבלה תמורה עבורו. אומנם טען התובע שהתקשר לנתבע וביקש לברר אם השיק תקין אלא שלא מצאתי מקום לקבל גרסה זו. בחקירתו טען התובע שלאחר קבלת השיק הרים טלפון לנתבע ושאל האם השיק בסדר (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 23-24). ברם, גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסתו בתצהירו שם ציין שלאחר הפקדת השיק פנה לנתבע ועדכן אותו כי הוא מחזיק בשיק שלו. עיון בשיק מלמד כי הופקד בבנק רק ביום 7/8/2011 כאשר מועד פרעונו היה ליום 1/5/2010. השיק לא נפרע בהתאם לכיתוב בו מאחר ועבר זמנו וניתנה הוראת ביטול. לתובע לא היה כל הסבר מניח הדעת להבדלים בין גרסאותיו השונות שכן גם אם אכן היה מקבל התובע את השיק ביום 30/4/2010 כאמור בתצהירו לא ניתן כל הסבר מניח הדעת מדוע הופקד בבנק לאחר כשנה וחצי ומדוע פנה אז לראשונה לנתבע לברר באם מדובר בשיק תקין. מה גם שאין לתובע הסבר בנוגע למועדי הפנייה השונים הנטענים לנתבע על מנת לברר תקינות השיק. במצב דברים זה, לא שוכנעתי בתום לבו של התובע לפיו בדק את תקינות השיק אצל הנתבע ומעדיפה אני את גרסת הנתבע לפיה התובע מעולם לא פנה אליו בנוגע לשיק הנדון ויש בסתירות הללו בכדי להצביע על אמינות גרסתו של התובע בכלל. משכך, ולאור העובדה שהתובע ידע על מצבו הכלכלי הקשה של מר כהן, ולא בדק שמדובר בשיק תקין, אין לראות בו כתם לב לצורך אחיזה כשורה בשיק, שכן אדם סביר היה טורח ובודק באם נפל פגם בשיק ולצורך זה היה פונה לנתבע. 9. סוף דבר אשר על כן ונוכח האמור לעיל, אני קובעת שתובע אינו אוחז כשורה בשיק ודין תביעתו להידחות וכך הינני מורה. בשולי הדברים אוסיף שנוכח קביעתי כי התובע אינו אוחז כשורה והעובדה שלא הוכח מתן ערך, הרי שאין בהלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר, פ"ד טז 595) בכדי לסייע לתובע, שכן התובע לא הוכיח שניתן ערך כלשהו עבור השיק, מה גם שלא התרשמתי שאכן מדובר בשיק שניתן בטרם נכשלה התמורה, שכן אחרת מדוע הופקד השיק כמעט שנה לאחר סיום התשלום על ידי הנצבע למר כהן. לתובע לא היה כל הסבר מניח הדעת לכך ואף מטעם זה, דין תביעתו להידחות. נוכח קביעתי זו איני מוצאת צורך להידרש ליתר טענות הנתבע. התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק. למען הסר ספק הוצאות אלו נוספות להוצאות שנקבעו בדיונים קודמים על ידי לטובת הנתבע. אוחז כשורהאחיזה בשטרשיקים