האם פתיחת תיק הוצאה לפועל יכולה להיחשב כ"לשון הרע" ? פתח דבר התובעת הינה עו"ד בהכשרתה המקצועית ומשמשת כמנהלת כללית של מספר חברות בתחומי ניקיון, נדל"ן וכח אדם. הנתבעת היא חברה העוסקת, בין היתר, בתחום השכרת כלי רכב. הרקע העובדתי, שהביא להגשת התביעה דנן, אינו שנוי במחלוקת, והוא יתואר להלן. הנתבעת הגישה תובענה בסדר דין מהיר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בתא"מ 50677/08 נגד חברה בשם אמיר הצפון הנדסה בע"מ (להלן - אמיר הצפון) ונגד התובעת דנן באופן אישי. התובעת הגישה שם תביעה נגדית נגד הנתבעת דנן בת"א 27691/08. הדיון בשני התיקים אוחד. במהלך ניהול ההליכים שם הגיעו הצדדים להסכם פשרה ולפיו התביעות ההדדיות של התובעת והנתבעת דנן נדחו ללא דרישות או תביעות נוספות. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין ביום 10.1.2011. בניגוד להסכם הפשרה הגישה הנתבעת ביום 28.7.11 נגד התובעת בקשה לביצוע פסק דין. הבקשה הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה. הבקשה הוגשה בנוגע לפסק דין, שניתן בבית משפט השלום נגד אמיר הצפון במסגרת התביעה הנ"ל, ובמסגרתו חויבה אמיר הצפון בתשלום כספים לנתבעת. אין מחלוקת בין הצדדים שבפני, כי התובעת לא היתה אמורה להיות צד לאותם הליכי הוצל"פ, וכי נפלה שגגה מצידה של הנתבעת בצירופה של התובעת כחייבת בתיק ההוצל"פ. יצויין, כי אין גם מחלוקת, שטרם ננקטו הליכים כלשהם במסגרת תיק ההוצל"פ נגד התובעת פרט למסירת אזהרה לתובעת. טענות התובעת ההליך בלשכת ההוצל"פ נפתח תוך מתן הנחיות שגויות לב"כ הנתבעת ו/או עקב רשלנות רבתי של ב"כ הנתבעת. ההליך בלשכת ההוצל"פ היה שגוי, מוטעה וננקט ללא הצדקה כלשהי. מיד לאחר שנודע לתובעת דבר קיומם של הליכי ההוצל"פ, פנתה התובעת באמצעות בא כוחה אל ב"כ הנתבעת, אשר התנצלה על הטעות והבטיחה, כי הנתבעת תימחק מתיק ההוצל"פ. למרות זאת, ביום 3.10.2011 התברר לתובעת, כי תיק ההוצל"פ עדיין פעיל, ושמה כחייבת בתיק טרם נמחק. בכך נגרמו לתובעת נזקים נמשכים בניהול עסקיה, בפגיעה בשמה הטוב ובפרסום העובדה במערכת הבנקאית, אשר השפיע על קבלת אשראי מהבנקים ושאר פעולות שוטפות. טענתה המשפטית של התובעת היא, שעצם פתיחת תיק הוצל"פ נגד אדם מהווה "פרסום". כאשר הדבר נעשה נגד מי שאינו בחזקת חייב, אזי מדובר בפרסום כוזב, אשר מהווה פרסום לשון הרע ביחס לאותו אדם. לפיכך, עותרת התובעת לקבלת פיצוי בסך 50,000 ₪, ללא הוכחת נזק, בגין פתיחת תיק ההוצל"פ ללא כל צידוק והותרתו של התיק פעיל למרות התראה כתובה. בנוסף, עותרת התובעת לפיצוי בסך 50,000 ₪ נוספים, ללא הוכחת נזק, לנוכח העובדה שלאחר הסבת תשומת לב שלוחי הנתבעת לעניין פתיחת ההליך ללא צידוק, הותרת התיק נגד התובעת פעיל נעשתה תוך כוונה לפגוע בה. לבסוף, עותרת התובעת לפיצוי בסך 50,000 ₪ נוספים, בגין הפגיעה הממשית בשמה הטוב והנזק שנגרם לעסקיה. ובסך הכל, גובה התביעה עומד על סך של 150,000 ₪. טענות הנתבעת ביום 17.8.11 התקבל אצל הנתבעת מכתב ב"כ התובעת, ובו ביקשה לבטל את הליכי ההוצאה לפועל נגדה. עוד באותו היום יצרה ב"כ הנתבעת קשר עם ב"כ התובעת, התנצלה התנצלות כנה על הטעות שנעשתה בתום לב, והבטיחה לפעול במהירות להגשת בקשה לגריעת התובעת מתיק ההוצל"פ - וכך אכן נעשה. בימים 21.8.11 - 4.9.11 חלה פגרה במזכירות ההוצל"פ, אשר במהלכה ניתן היה להגיש רק בקשות חריגות ודחופות. הבקשה לגריעת התובעת לא נמנתה עם אותן בקשות, שניתן היה להגישן במהלך הפגרה. על כן רק ביום 4.9.11 הוגשה הבקשה לגריעת שמה של התובעת מתיק ההוצל"פ. הנתבעת מדגישה - ועל כך אין מחלוקת - כי למעט משלוח אזהרה לתובעת, לא ננקטו הליכי הוצל"פ כלשהם נגד התובעת. הנתבעת טוענת, כי על מעשה פתיחת תיק ההוצל"פ חלה ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן - החוק), אשר מעניקה הגנה מוחלטת על כל פרסום של לשון הרע, הנעשה תוך כדי דיון שיפוטי או מעין שיפוטי. דיון והכרעה בסעיף 13(5) לחוק נקבע: "13. לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי - ... (5) פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". הפרשנות, שניתנה בפסיקת בתי המשפט, לסעיף זה היא פרשנות רחבה ביותר, אשר כוללת בתוכה, בין היתר, גם הגנה על פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום לב, ואף הגנה על פסרסום שנעשה בזדון. לעניין זה ראה למשל רע"א 1104/07, עו"ד חיר נ' עו"ד גיל, טרם פורסם: "פרסום המקיים את היסודות הנקובים בסעיף-קטן (5) - או בכל אחד מסעיפי המשנה האחרים של סעיף 13 - הוא פרסום "מותר" שאינו מהוה עילה למשפט פלילי או אזרחי. במשקפיים של חוק איסור לשון הרע, פרסום כזה בא בגדר 'ריבילגיה מוחלטת' שאיננה מסויגת בדרישות של אמיתות הפרסום או תום-הלב בפרסום (ראו ע"א 348/85, בן ציון נ' הוצאת מודיעין בע"מ, פד"י מב(1)797). לשון החוק בעניין זה ברורה: פרסום בנסיבות המנויות בסעיף-הקטן 'לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי'. עם זאת, חלק מן השופטים בערכאות הדיוניות - ובכלל זה השופטים שישבו בדין במקרה שלפנינו - הציבו להגנה המוחלטת סייג פסיקתי. האם גישה זו בדין יסודה? כפי שיתברר, תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. ... אולם סעיף 13, בניגוד לסעיפי ההגנות השכנים (סעיפים 14 ו- 15), אינו מותנה בדרישה של אמיתות הפרסום או בדרישה של תום-לב ... משמעות הדבר היא שגם פרסום כוזב, שנעשה שלא בתום-לב (ואף בזדון), לא יהווה עילה למשפט פלילי או אזרחי, ובלבד שמתקיימים התנאים הקבועים בסעיף המשנה הרלבנטי". ושם, בהמשך: "... לאור חשיבותה של ההגנה נקבע כי ההגנה שבסעיף 13(5) תחול לא רק על דברים שנאמרים באולם המשפט אלא היא חלה על 'כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה' ". ועוד, שם, בהמשך: " מכל מקום, הדין המצוי - סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע - אינו כולל הגבלה תכנית כלשהי, ולא זו בלבד אלא שכאמור הגבלה שהייתה בחוק בעבר הוסרה ממנו מפורשות. ברי לחלוטין כי המחוקק ביקש לחסום את כניסתו של חוק איסור לשון הרע לאולם המשפט (במובן הרחב), וזאת ככל הנראה מתוך השקפה שסדקים במחסום עלולים להחדיר מורא ללב המשתתפים בדיון המשפטי ולהקשות עליהם למלא את תפקידם. אין בית המשפט יכול ואין זה ראוי שיצוק אל החוק תוכן רצוי, לדעתו, העומד בניגוד ברור לכוונה המפורשת של המחוקק. במקרה זה, כאמור, הבהיר עצמו היטב המחוקק הן בדרך החיוב הן בדרך השלילה - וכל ניסיון להתנער מכוונת המחוקק אינו ראוי. חזרה, ולו יותר מפעם אחת, על פרשנות שאין לה דבר וחצי דבר עם לשון החוק ועם התכלית שיחד לו המחוקק - אין בה כדי להכשיר פרשנות אסורה. ודאי כך מקום שבו מדובר בחריג לחופש הביטוי; גם חריג ברור ומכוון עשוי להיפסל בשל אי-חוקתיות ובודאי שאין להוסיף חריג שהמחוקק עצמו לא הציע. קל וחומר כך במקום שבו, כבענייננו, יש הגיון ויש תועלת לבחירת המחוקק הן בשל העיקרון בדבר חופש הביטוי הן בשל הצורך לקיים את האינטרס בדבר קיום הדיון המשפטי באופן חופשי. משזו כוונתו הברורה של החוק אין לקבוע חריג או סייג להגנה המוחלטת שבסעיף 13(5)". פתיחת הליך בלשכת ההוצאה לפועל הוא הליך משפטי, החוסה תחת כנפי ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק. בע"פ 364/73, זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"מ כח(2) 620, 624, נאמר: "לאור המילה 'בפניהם' בדיבור הנ"ל 'תוך כדי הדיון כאמור' אפשר היה לפרשו על דרך הצמצום שזה חל רק על הנעשה והנאמר במהלך המשפט בפני בית-המשפט בשבתו לדין. ואולם, פירוש זה הוא צר מדי ואינו עונה לצרכים הלגיטימיים של ניהול משפט תקין באורח חפשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי. ואכן, האסמכתאות מראות שהחיסוי משתרע על כל צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה. הנה-כי-כן, גם צעד מוקדם של סיפור המעשה לעורך-הדין לשם הכנת עדות שתוגש במשפט העתיד לבוא הוא במסגרת החיסוי". אינני רואה כל טעם של ממש לחלק בין מה שנעשה לפני הגשת התביעה ולצורך הכנתה, ובין מה שנעשה לאחר מתן פסק דין ולשם הוצאתו אל הפועל. כשם שאת ההליך המוקדם יש לראות כחלק מההליך המשפטי, הרי שגם את הליכי ביצועו של פסק דין יש לראות כחלק מההליך המשפטי. יתירה מכך, גם בלאו הכי תחול על הליכי ההוצל"פ הגנת סעיף 13(5) הנ"ל. זאת משום שמדובר בפרסום במהלך דיון בפני מי שהוא בעל "סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית". מקרה דומה בו נדונה שאלת תחולת הגנת סעיף 13(5) לחוק על פתיחת תיק הוצל"פ בעקבות טעות בזיהוי נידון בתא"מ (ת"א)33022-04-11, אביעד נ' כהן, טרם פורסם,. כב' הש' לימור רייך ניתחה שם את ההגנה הקבועה בסעיף 13(5) לחוק וקבעה, כי פתיחת תיק הוצל"פ היא חלק מהפעולות הנעשות "תוך כדי דיון". כך נאמר שם: " נותר אם כן לבחון האם הדברים נאמרו / הפעולה ננקטה 'תוך כדי דיון'. באשר לפרשנות המונח 'תוך כדי דיון' סברו כל השופטים כי יש ליתן למונח פירוש רחב שכולל את כל ההליכים הקשורים לדיון שבמחלוקת בין הצדדים, לרבות כתבי בית דין התכתבויות וניהול משא ומתן הקשורים למחלוקת נשוא הדיון. מתגובת המשיבים עולה כי למעשה אין מחלוקת שעוולת לשון הרע בעניינינו מושתתת על פרסומים שנעשו תוך כדי נקיטת הליכי הוצל"פ אלא שלטענתם אין המדובר באותם ארבעה מקרים בהם יושב ראש ההוצל"פ כביהמ"ש ומשכך, אין המדובר בפרסום שנעשה תוך כדי דיון. האמנם? במקרה שלפני, נפתח תיק ההוצל"פ כנגד המשיבה כחייבת בתיק כאשר לטענת המבקש לא ננקטו הליכים כנגד המשיבה אלא נמסרה אזהרה שהיתה מיועדת למשיבה ומשעלה בידי המשיבה להעמיד את משרד עו"ד על הטעות בזיהוי , מייד לאחר מכן פעל האחרון לצורך סגירת התיק כנגד המשיבה. האם יש לעשות אבחנה בין סוג העניינים שבהם 'דן' ראש ההוצל"פ במסגרת נקיטת הליכי גבייה בהוצל"פ או שמא כל סוג של פעולה שננקטת במהלך ניהול הליכי ההוצל"פ, באשר היא פעולה לצורך גביית יתרת החוב כדין, מהווה פעולה / פרסום כזה החוסה בסעיף 13 (5) לחוק וממילא חלה עליו החסינות המוחלטת. לצורך מתן תשובה לשאלה זו נראה כי יש קודם צורך להגדיר את מקור הסמכות של ראש ההוצל"פ כמי שאמון ועומד בראש מערכת ההוצאה לפועל ובעניין זה דומני כי אין מקום לסווג את סוגי ההחלטות שכן בעת ביצוע תפקידו ניכר כי עונה הוא להגדרה 'אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין...'. ההבדל שנעשה על ידי המשיבים אין בו כדי להועיל שכן האבחנה רק ביחס לאותם מקרים מופיעה בחוק לעניין הגשת ערעור ובאותם מקרים ממילא נקבע כי ראש הוצל"פ יושב כביהמ"ש או אז הוא מכהן כאדם בעל סמכות שיפוטית, ביתר המקרים הוא עונה לסיפא של הסעיף, כמי שהינו בעל סמכות מעין שיפוטית, כך או כך עונה הוא להגדרת אותם בעלי תפקידים החוסים תחת החסינות המוחלטת ובלבד שהפרסום נעשה תוך כדי דיון. משהגעתי למסקנה לפיה הפרסום, של משלוח אזהרה למשיבה בעת שנפתח תיק ההוצל"פ, מותר על פי סעיף 13(5) לחוק לא קמה למשיבים עילה על פי החוק ויש לכאורה להורות על מחיקת התביעה על הסף כנגד המבקש". ער אני לקיומה של דעה חולקת, אשר הובעה בפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בת"א 5699/08, סביון נ' דגני, טרם פורסם,. שם נקבע, כי משלוח הודעת עיקול על רכב במסגרת הליכי הוצל"פ איננה חוסה תחת ההגנה שבסעיף 13(5) לחוק, היות שאין מדובר בפרסום במהלך דיון משפטי. בכל הכבוד, אינני סבור כך. הבחנה בין הליכי המשפט עצמם ובין הליכי ביצועו של פסק דין באמצעות הליכים בפני לשכת ההוצל"פ עומדת בניגוד ללשונו של סעיף 13(5) הנ"ל וכן בניגוד לרציונל העומד בבסיס ההגנה שמעניק סעיף זה. באשר ללשון הסעיף, הרי שכל הליך הננקט באמצעות לשכת ההוצל"פ הוא הליך בפני מי שהינו, לכל הפחות, בעל סמכות "מעין שיפוטית", ועל כן הוא נכלל בהגנה הקבועה בסעיף 13(5) הנ"ל. באשר לרציונל העומד בבסיס אותה הגנה עולה מהאמור בע"פ 364/73 הנ"ל, כי מדובר במתן אפשרות לגיטימית לאדם לנהל "משפט תקין באורח חפשי ללא מורא ופחד וללא חשש של הסתבכות במשפט פלילי או אזרחי". זו, כפי הנראה, הסיבה לפרשנות המרחיבה שהוענקה בפסיקה להגנה זו. לפיכך, קשה להלום הבחנה בין ניהול המשפט עצמו ובין הליכים להוצאת תוצאותיו של אותו משפט אל הפועל. ככל שרצה המחוקק להעניק לאדם אפשרות לנהל באופן חופשי וללא מורא הליכים בבית המשפט לשם עמידה על זכויות לגיטימיות, כך גם נראה שיש להעניק את אותה הגנה למי שמבקש להוציא אל הפועל את הזכויות, שהוענקו לו על ידי בית המשפט. תוצאת הדברים היא, שיש לראות את הגנתו הבלתי מסויגת של סעיף 13(5) כחלה גם על הליכים בלשכת ההוצל"פ. הגנה זו תחול גם במקרה דנן, ואין בפתיחת תיק ההוצל"פ כדי להקים לתובעת עילת תביעה כלשהי נגד הנתבעת בעטיה של פתיחת תיק ההוצל"פ הנ"ל. בהקשר זה אשוב ואדגיש, כי טרם ננקטו הליכי הוצל"פ כלשהם נגד התובעת, ותיק ההוצל"פ נסגר בהזדמנות הראשונה, לאחר שהנתבעת הועמדה על טעותה. סיכום התביעה נדחית. התובעת תישא בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 14,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. שאלות משפטיותהוצאה לפועללשון הרע / הוצאת דיבה