לא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו היא בבחינת הודאת בעל דין

לא כל התבטאות של בעל דין לחובת עצמו, בענין השנוי במחלוקת במשפט, היא בבחינת הודאה שבעל הדין נתפס עליה. לעיתים, עשויה להשמע טענה כי ההודאה ניתנה מתוך טעות, או מתוך תרמית או שלא מרצון חופשי או לא מדעת, או שתוכנה אינו אמת. עם זאת נקבע, שלהודאה עובדתית, שלפי טיבה יכולה להיות מבוססת על ידיעת העובדות כהוויתן - להבדיל מהודאה המבוססת על התרשמות או על סברה סובייקטיבית של המודה - הנטייה היא בדרך כלל, לייחס משקל רב מכל מקום, הכלל הינו שכל מקרה לגופו. ההכרעה בדבר העדפתה של ההודאה על פני ראיות אחרות, או דחייתה מפניהן, היא הכרעה עובדתית המסורה לבית המשפט לאחר שקילתן ובחינתן של כלל הראיות. הודאת בעל דין