לטענת התובעת, הוציא הנתבע דיבתה, עת שלח מכתב לחברי הדירקטוריון ובו ייחס לה מעשים אסורים העולים כדי מעשים פליליים. לשיטתה, לא די כי הכתוב במכתב אינו אמת, אלא שהנתבע ידע כי משלוח המכתב יחייב את פרסומו בידי חברי הדירקטוריון, שכן המדובר בחברה ציבורית. עוד טוענת התובעת כי הפרסום האמור נעשה מתוך כוונת זדון ומטרתו היתה להפיק לנתבע תועלת אישית. לטענתו, נשלח המכתב, המכונה "המכתב המשמיץ", מכוח סעיף 194 ל התשנ"ט- מכתב טרם הגשת תביעה נגזרת- 1999 ובכותרתו אף הובהר כי נשלח מכוח סעיף זה. לפיכך, נכנס המכתב בגדר סעיף 13(5) המעניק הגנה לפרסומים שנובעים מהליך משפטי, לרבות מכתבי התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים או מכתבי תשובה להם. באשר לסעיף 13(9) מבהיר הוא כי הפרסום נעשה מכוח חובתו על פי חוק ולפיכך, יש להחיל את הגנת הסעיף וכן טוען הוא להגנה בהתאם להוראות סעיף 13(11). סעיף 194 ל , התשנ"ט- 1999 קובע: "(א) כל בעל מניה וכל דירקטור בחברה (בפרק זה- תובע) רשאים להגיש תביעה נגזרת אם התקיימו הוראות סימן זה. (ב) המעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה (בפרק זה- דרישה). (ג) דרישה תופנה יו"ר דירקטוריון החברה, ויפורטו בה העובדות היוצרות את עילת התביעה והנימוקים להגשתה..." מסמכיםדיני חברותדירקטוריוןמשלוחדירקטורלשון הרע / הוצאת דיבה