עיקולים בגלל טעות בתעודת זהות - תביעת פיצויים

עיקולים בגלל טעות בתעודת זהות - תביעת פיצויים 1. א. התובע דכאן, נתקל למצב לא נוח ולא נעים וכל חטאו בכך, שמספר ת"ז שלו דומה למס' ת"ז של אדם אחר בשם מר X X (להלן:"X") - אם כי קיים הבדל אחד בין מספרים אלה והוא: מס' ת"ז של X הוא X ולמספר ת"ז של התובע יש להוסיף "00" לפני המספר הנ"ל. ב. דמיון זה בין מספרי ת"ז, גרם לתובע - לפי טענתו- מאז שנת 2006 סבל, הטרדות בלתי פוסקות מצד הנתבעות ומוסיף התובע וטוען, שמאז הפכו חייו לחלום בלהות - הכל בשל חוסר זהירות ו/או רשלנות ו/או חוסר שימת לב חוזרת של הנתבעות, עובדיהם ו/או מי מטעמם והיות ועל כולן הייתה מוטלת חובת הזהירות והיות ומי מהנתבעות לא עשו הפעולות הדרושות על מנת למנוע הטעות שגרמה לו לחשש יום יומי, לשון הרע ופגיעה בכבודו ובמעמדו, החליט התובע - על אף שקודם לכן הוא החליט לוותר על הגשת תביעה בנדון- להגיש תביעה זו. 2. ואלו הן עיקרי הטענות, שהעלה התובע בכתב תביעה זה, שיש בהן - לדעתו- לחייב הנתבעות או מי מהן לשלם לו פיצוי ע"ס 25,800 ₪ - והכל כפי שיפורט להלן: א. א) במקום להטיל עיקול על חייב הנושא מס' ת"ז של X, הוטל עיקול כספים על חשבונות של התובע - חשבון המתנהל בבנק הנתבעת 3 (להלן: "הבנק") ובמהלך חודש נובמבר 2012 גילה התובע, שחשבונו עוקל שנית והפעם הייתה הנתבעת 2 (להלן:"הגיחון") הגורם המעקל בגין ענייני מים המגיעים לנתבעת 1 (להלן:" המועצה"). במהלך חודש זה אף עוקל ביטוח התובע שנמצא בחב' הביטוח "מגדל". ב) התובע פנה אל הגיחון- הן בעצמו והן באמצעות עו"ד- בבקשה להסיר העיקולים, תוך דרישת פיצוי בסך 15,000 ₪, אך הגיחון דחה דרישה זו. 3. כל אחת מהנתבעות הגישה כתב הגנה וכל אחת מהן, מבקשת לדחות את תביעת התובע, שכן כל אחת מהן מסירה מעצמה אחריות להטלת העיקול או עיקולים על חשבונו של התובע במקום על חשבונו של X - הכל כמפורט להלן: א. המועצה טוענת, שכל ההתנהלות הנוגעת למתקני המים מצויה באחריותה הבלעדית של הגיחון והמועצה מכחישה את אחריותה בנטען על ידי התובע ומוסיפה, שלתובע לא נגרם נזק אמיתי והעיקול השני - לא נכנס לתוקף והתובע המשיך בפעילותו הרגילה בחשבון הבנק. עוד מוסיפה המועצה וטוענת, שאם נעשתה טעות בהליכי גביה הנוגעים להקלדת מספר תעודת הזהות, ככל שנוגעת לפעילות הנתבעת, הרי שזו נעשתה בתום לב ואין בכך כדי לגרוע מאחריות הבנק לערוך בדיקה הנוגעת לשם החייב וגם למספר ת"ז. ב. הגיחון, גם היא סבורה, שיש לדחות התביעה נגדה, שכן לטענתה היא פעלה במסגרת המועצה רק משנת 2010 וקודם לשנה זו, לא היה לה קשר כלשהו עם המועצה. הגיחון הטילה עיקול בפעם ראשונה, ביום 27.9.12, על חשבון הצרכן X בעל ת"ז X, אשר התנהל בבנק המזרחי - זאת לפי מספר ת"ז שהיה מעודכן במאגר הנתונים שלה ובהתאם לפרטים שעדכנה המועצה. מייד עם פנייתו הראשונה של התובע ביום 14.11.12, בה הוברר לה, שהעיקול הוטל על ידי בנק מזרחי טפחות על התובע, הסירה הגיחון את העיקול, כאשר ממילא לא תפס עיקול זה דבר. פרט לכך, לא הטילה הגיחון עיקולים נוספים. ג. גם הבנק סבור שיש למחוק או לדחות התביעה נגדה, שכן אין התביעה מגלה עילה כנגד הבנק, התביעה היא תביעה קנטרנית וטורדנית והתובע לא הראה כל נזק שנגרם לו על ידי הבנק. כמו כן, סבור הבנק שהעיקולים הוצאו על ידי המועצה וגיחון שלא כשורה ותוך הטעיה ולכן, לא יכולה המועצה להתנער מאחריותה למנוע טעויות באופן סביר. בנוסף לטענות הכלליות הנ"ל, מעלה הבנק את הטענות העיקריות הבאות: א) הבנק נהג כשורה, כבנק סביר ביחס לרישום העיקול בחשבון התובע, המדובר הוא בעיקול אחד בלבד, שנרשם בחשבונו בבנק ולא על חמישה עיקולים, כנטען על ידי התובע. לטענת הבנק, יכול היה התובע להפסיק פעילות זו, אם היה מגיש בתחילת הדרך תביעה לסעד הצהרתי ולא להמתין עם הגשת תביעה זו כשנתיים וחצי. ב) ביום 21.10.10 התקבל בבנק צו עיקול של המועצה ע"ש X ומרי במספר ת"ז X, שהינו מספר ת"ז של התובע. הבנק הסתמך על מס' ת"ז שנמסר לו על ידי המועצה ורשם העיקול על חשבון התובע ביום 26.10.10. בעקבות פניית התובע למועצה, התקבלה הודעה על ביטול העיקול ביום 4.11.10 ורק אז למד הבנק, שהעיקול בטעות יסודו. ג) לתובע לא נגרם נזק בשל רישום העיקול הראשון, שכן עיקול זה היה רשום רק 8 ימים ובזמן שהיה רשום העיקול פעל התובע בחשבונו באופן חופשי ודבר העיקול לא הובא לידיעת צד שלישי כלשהו. ביום 11.11.10, סמוך לאחר ביטול העיקול הראשון, נתקבל בבנק מהמועצה צו עיקול נוסף, אך הפעם- לאור ניסיון העבר- הודיע הבנק על השוני בין אי התאמת מס' ת"ז לשם ולפיכך לא הוטל העיקול. ביום 27.9.12 נתקבל בבנק צו עיקול נוסף- הפעם מגיחון- וגם הפעם לא רשם הבנק את העיקול והודיע לגיחון על אי התאמה בין מספר ת"ז ובין שם בעל החשבון. 4. ניסיון כל אחת מהנתבעות להסיר מעצמה האחריות, כאשר אין ספק, שהעיקול הוטל על חשבונו של התובע ולתובע עצמו אין שום קשר לאותו חוב נטען בגינו הוטל העיקול - לא מתקבל על דעת בית המשפט. יחד עם זאת, אין מקום להחליט באופן גורף שיש להטיל על כל אחת מהנתבעות אחריות בכל הקשור לאירוע הנטען על ידי התובע, אלא יש להכריע, בהתאם לעובדות העולות מכתבי הטענות ולאלו שהתבררו בבית המשפט, על מי- אם בכלל- חלה האחריות לטעות אשר בעקבותיה נרשם העיקול על חשבונו של התובע. מה שלא שנוי במחלוקת בין הצדדים וגם לא יכולה להיטען טענה - שיש לדחות התביעה בשל מעורבות או אחריות התובע בעצם רישום העיקול כפי שנרשם. 5. א. בטרם אכריע לגופן של השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים ועל מנת להעמיד הדברים על דיוקם, עלי לציין את העובדה, שמעיון בתשובה לשאילתה ממאגרי הנתונים של משרד הפנים, המתייחסת לX X X ואשר צורפה לכתב התביעה עולה, שמספר ת"ז של X אינו: X - כפי שציינה גיחון (סעיף 2 (ב), 6 לכתב ההגנה), אלא 1 X וכבר מצינו מה חשיבותו של אותו אפס שיש להוסיפו לפני המספר- מה עוד שגם לאחר המספר X ישנה סיפרת ביקורת 1. ב. מאחר וכל אחת מהנתבעות, מנסה להטיל האחריות על זולתה, אבחן את טענות הצדדים, כפי שעולות מחומר הראיות שצורף לכ"א מכתבי הטענות וכפי שהעלו הצדדים בבית המשפט ולהלן, אתייחס לאחריות כ"א מהנתבעות - ככל שייקבע שיש לה אחריות- לאור חומר הראיות, כפי שהובא בפני בית המשפט. 6. התובע מבקש לייחס אחריות לכ"א מהנתבעים, מבלי לעשות אבחנה ביניהם ומבלי להתחשב בפעולה שכל אחד מהן ביצע עד לשלב הסופי של הטלת העיקול על חשבונו, אך בבוא בית המשפט להכריע באחריות מי מהצדדים, עליו לבדוק אכן מה חלקו של כל אחד מהנתבעים לתוצאת רישום העיקול על חשבונו של התובע במקום על חשבון החייב עצמו - X. 7. לאחר שבחנתי את העובדות הנוגעות למועצה, הגעתי למסקנה, שאין להטיל על המועצה אחריות כלשהי, לרישום העיקול על חשבון התובע - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) המועצה, בתוקף תפקידה ובהיווצר חוב של צרכן, פעלה בהתאם לסמכות המוענקת לה מכוח סעיף 7 לפקודת המיסים (גביה) (להלן:"הפקודה") והעבירה ביום 11.11.10 לבנק הנ"ל "צו עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי" על חוב של X X ומרים, מרחוב הבושם 65 דירה 2 ע"ס 32,227.70 ₪. בהתקבל הצו הנ"ל בידי הבנק, היה על הבנק לפעול על פי הוראות סעיף 7א- 7ג לפקודה הנ"ל. (ראה צו העיקול אשר צורף לכתב ההגנה של המועצה). ב) למרות מספר הפרטים המזהים, שהיו רשומים על הצו הנ"ל, הן מספר ת"ז, הן שמם של החייבים (ולא רק שמו של X X אלא גם של מרים) והן כתובת החייבים הנ"ל, בכל זאת נרשם העיקול על חשבון של מאן דהוא אחר - הוא התובע. ב. לכן, לאור הפרטים שהיו מצויים על גבי הצו הנ"ל - הרי שכל טעות שבאה אחרי שליחת הצו, אין לייחס למועצה, משום שלא בה מקור הטעות. ג. לפיכך ולאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה נגד מועצה מקומית מבשרת X. 8. באשר לאחריותה של הגיחון לרישום העיקול - כפי שנרשם- במקום על חשבונו של X הוא נרשם על חשבונו של התובע, הגעתי למסקנה, שלא הוכחה בפני אחריותה של הגיחון לאותה טענה אשר תוצאתה רישום העיקול על חשבון הבנק של התובע - זאת מהנימוקים הבאים: א. א) הגיחון מודה בעובדה - שבעצם אינה שנויה במחלוקת ומוסכמת על ידי כל הצדדים- שהתובע עצמו לא היה חייב כספים לא למועצה ולא לגיחון. התובע טוען בכתב התביעה, שהחל משנת 2006 הוא סובל מהטרדות בלתי פוסקות מצד הנתבעות - כולל נתבעת זו- וכתוצאה מהטרדות אלו, הפכו חייו לחלום בלהות. לטענה זו, עלי להשיב לתובע בשניים אלה: ראשית, התובע כלל לא הוכיח האם הוטל עיקול בחשבונו בשנת 2006 או כל שנה אחריה עד שנת 2010 - מה עוד שלא נסתרה טענת הגיחון, שעד שנת 2010 לא היה לה כל קשר עם המועצה הנ"ל. שנית, התובע לא הוכיח אם הגיחון שלחה בקשה לעיקול מטעמה, מה נוסח הבקשה וכיצד נרשמו פרטי החייב על גבי העיקול ששלחה הגיחון - אם בכלל שלחה ואם שלחה, היו רשומים פרטיו של X ובוודאי לא פרטיו של התובע. ב) התובע טוען בתביעתו, שבמהלך חודש נובמבר 2012 גילה שחשבונותיו עוקלו פעם נוספת על ידי הגיחון ובמהלך חודש זה אף עוקל גם ביטוח שלו אצל חב' הביטוח "מגדל". הגיחון, מאשרת, שאכן שלחה פעם אחת בלבד עיקול בתאריך 27.9.12, אך עיקול זה כלל את שמו של X ומס' ת"ז שלו, אך מייד כאשר הודיע התובע, שבטעות עיקל בנק המזרחי את חשבונו, הסירה את העיקול. לכן, צו עיקול זה, כמו גם מקרה העיקול ששלחה המועצה כללו פרטים אחרים מפרטיו של התובע ולכן, מקבל אנוכי את טענתה של הגיחון, שאין לייחס לה אחריות, אם מאן דהוא אחר מטעם הבנק לא בדק לעומק את פרטי החייב והטיל העיקול על חשבונו של התובע. אין לי ספק, שלגיחון אין אחריות על אופן בדיקתו של אחר את הפרטים המופיעים במסמכים ואין היא יכולה לדעת, מדוע רשם הבנק את העיקול על חשבון של התובע, כאשר הפרטים בטופס העיקול היה של אדם אחר. ב. לכן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני מחליט לדחות התביעה נגד הגיחון מפעלי מים וביוב בע"מ. 9. אם החלטתי לעיל, שאין מקום להטיל אחריות על המועצה או על הגיחון, לא כך הם פני הדברים, ככל שהם מתייחסים לנתבע 3- הבנק , שכן, כפי שעולה מהעובדות והנסיבות, לא נהגו נציגי הבנק בזהירות הדרושה, לא בדקו את כל הפרטים ולא ביצעו התאמת פרטים בין אלה שנרשמו על גבי צו העיקול ובין הפרטים הנוגעים לתובע בחשבון הבנק, שהוא ניהל אצל הנתבע 3 . הבנק טוען, שבעצם, היה על התובע להגיש תביעתו נגד בנק המזרחי, שכן גם בנק זה הטיל עיקולים על חשבונו של התובע, ברם אין לי צורך להתייחס לטענה זו, משום שבפועל אין בפני תביעה נגד בנק המזרחי, אלא שעל בית המשפט להתייחס לטענת התובע, לגבי אותו עיקול, אשר נרשם על ידי בנק לאומי - שנרשם בטעות על חשבונו של התובע. לכן, אני מחליט, שאין מקום לקבל את טענת הבנק, שבשל היעדר עילה יש לדחות נגדו את התביעה ובמיוחד איני מקבל הטענה, שיש לדחות התביעה בשל היותה קנטרנית וטורדנית - זאת מהנימוקים כפי שיפורטו להלן: א. א) אין להוציא מכלל אפשרות שהבנק נהג כשורה בעת שרשם העיקול, אך אני קובע, שבטרם נרשם העיקול, לא בדק פקיד הבנק במידת הזהירות הנדרשת ממנו את זהות כל הפרטים שהופיעו על גבי צו העיקול עם הפרטים של בעל החשבון - התובע. גם אם טוען הבנק, שעסקינן בעיקול אחד בלבד, אין בכך כדי לרפא את טעות פקיד הבנק ברישום עיקול על חשבון, שאינו זהה לפרטים המופיעים בצו העיקול. ב) עוד מבט של פקיד הבנק להשוואת הפרטים, הוא אף פעם לא מבט יותר מדי, אלא מוטב לבזבז עוד דקה ולנהוג בזהירות על פני רישום עיקול בחיפזון, ללא בדיקה מעמיקה. הבנק מאשר קבלת צו העיקול ביום 21.10.10, אך גם מאשר את פרטי החייב שהיו רשומים על גבי צו העיקול ופרטים אלה, אינם של התובע. אין להבין מדוע הסתפק פקיד הבנק במבט על מספר תעודת זהות, מבלי ליתן מבט נוסף על השמות שהיו רשומים בצו, שכן בצו נרשם שמו המלא של החייב בצירוף שם רעייתו - דבר שהיה חייב להאיר את עיני פקיד הרישום. ג) הבנק, אמנם, מציין בכתב ההגנה, שבעקבות הודעה על ביטול צו העיקול שהתקבל ביום 4.11.10- הוסר העיקול, אך אינני מקבל את ניסיון הבנק להטיל האחריות של רישום הצו - כפי שנרשם על המועצה, בטענה: " ..הבנק למד כי העיקול בטעות יסודו, שכן המועצה טעתה ברישום מספר תעודת הזהות של החייב..". אין להטיל טעות זו על המועצה, אלא הטעות הוא של אותו פקיד רישום, אשר לא אימת ולא בדק אם כל הפרטים הרשומים על גבי הצו, תואמים את פרטיו של התובע. ד) גם אם אקבל הטענה, שהמועצה טעתה ברישום מספר ת"ז, גם אז עדיין היה על פקיד הרישום לבדוק אם אותו מספר זהות מתאים לבעל החשבון. הטעות בעת רישום הצו - היא הקובעת לעניין אחריות ברישום בפועל. ב. א) טוב עשה הבנק ולאחר שכבר למד מניסיון הטעות הראשונה, שבהמשך כבר שם לב להיעדר התאמה בין הפרטים המופיעים על גבי צווי העיקול הנוספים, שהתקבלו בסניפו ובין פרטיו של התובע וגלל כן, כבר לא רשמו את העיקולים, אלא הבנק הודיע למטילי העיקול על חוסר ההתאמה. אכן, יש לציין, שמיום רישום העיקול הראשון ואחרי הסרתו, כבר נהג הבנק ביתר זהירות - כפי שנטען על ידי הבנק בסעיפים 9 ואילך לכתב ההגנה. ב) אינני מקבל את טענת הבנק ממנה עולה, שהמועצה או הגיחון, נהגו באופן רשלני כאשר שלחו פעם אחר פעם צווי עיקול:" הנושאים תעודת זהות של התובע ולא של החייב האמיתי". (סעיף 19 לכתב ההגנה). טענה זו לא נכונה היא, משום שמספר ת"ז של התובע הוא: 0X, כאשר בצווי העיקול חסרים אותם שני אפסים לפני המספר ולשני אפסים אלה ישנה משמעות מכרעת לגבי זיהוי נכון של בעל החשבון. היעדר שני האפסים כבר היה צריך לעורר בעיני פקיד הבנק את הספק ואם תוסיף לכך גם את יתר הפרטים אשר הופיעו על גבי צווי העיקול, כגון, שמו המלא של החייב - הרי שכבר לא היה צריך להיות ספק, אלא ביטחון מלא, שאין התאמה בין השם ובין מספר ת"ז של החייב ושל התובע. ג. א) עוד טוען הבנק, שבעצם, חרף העיקול שהוטל בצו הראשון, המשיך התובע בפעילותו השוטפת בחשבון טרם ולאחר קבלת צווי הביטול בבנק, ביצע משיכות מחשבונו ואף הועמדו לו אשראי חד צדדיות וזמניות ושום החזרה לא בוצעה בחשבון, כך שלא נגרם לתובע כל נזק כספי או פגיעה בשמו הטוב. (ראה סעיף 24 לכתב ההגנה). ב) לאור הנטען על ידי הבנק, עדיין שאלה היא - ואין בדעתי להתייחס לשאלה זו ולתת לה תשובה, כאשר ממילא אין צורך במתן תשובה לשאלה זו על מנת להכריע בשאלה העיקרית השנויה במחלוקת, אך בכל זאת נשאלת השאלה, האם במתן אפשרות לבעל חשבון מעוקל לפעול בחשבונו - כאילו אין עיקול - ולו רק בשל היכרות עם הלקוח במשך שנים רבות, פעל הבנק בהתאם להוראות סעיפים 7א- 7ג לפקודה הנ"ל או בהתאם להוראות המתייחסות לעיקול חשבון לקוח. ד. לאור האמור לעיל, בהתייחס לאחריות הבנק, אני קובע, שהבנק רשם את העיקול על שמו של התובע בחוסר זהירות ומבלי לבדוק את הפרטים המלאים שהיו רשומים בצו העיקול עם הפרטים המלאים של בעל החשבון - התובע ולכן, אני קובע, שהבנק אחראי לטעות ברישום ועל הבנק לפצות את התובע. 10. א. באשר לסכום הפיצוי, טוען הבנק - כמו גם הנתבעים האחרים- שלתובע לא נגרם נזק אמיתי, שכן למעט העיקול הראשון - לא נרשמו יותר עיקולים, על אף שהבנק המשיך לקבל עיקולים. עוד מבקש הבנק להתחשב בעובדה, שהעיקול לא תפס כספים ולעניין זה, אין נפקא מינה ואין עובדה זו מצדיקה את הטעות ברישום ואין זה אומר, שהטעות ברישום לא גרמה לתובע עוגמת נפש, טרדה ובזבוז זמן בשל הצורך לפנות לעו"ד ולהפנות מכתבים אל כל הגורמים הנ"ל - על עיקול שהוטל בחשבונו מבלי שהתובע יהיה חייב כספים וכאשר העיקול כוון לחייב בשם אחר ובעל מספר ת"ז אחר. ב. א) אני מקבל טענת הבנק, שבפועל הוכח בפני, שרק עיקול אחד הוטל בחשבונו של התובע והתובע לא סתר טענה זו. הוכח באמצעות מסמכים שצרף הבנק לכתב ההגנה, שלמרות שהבנק המשיך לקבל עיקולים, הוא לא רשם אותם והפנה תשומת לבו של השולח לאי התאמת הפרטים. ב) לטענת הבנק, על כי לתובע לא נגרם כל נזק עקב הרישום, כאשר הרישום נותר 8 ימים בלבד עד לביטולו ובאשר לטענת הבנק, שלא ברור כיצד נגרמה לתובע עוגמת נפש שעה שלא נגרם לו כל נזק, הרי בשאלת הנזק, אומר כבר עתה, שאין נפקה מינה לעובדה, שהרישום היה במשך 8 ימים, משום שעצם הרישום ועצם ידיעת פקיד הבנק, שיש לתובע בעיות כספיות ועל כך מוטל עיקול בחשבונו - בכך כבר נגרמת לתובע עוגמת נפש וטרדה וגם בשל הצורך להתכתב עם הגורמים מטילי העיקול ועם הגורמים רושמי העיקול בחשבונו - כאשר התובע עצמו אינו מעורב בהתנהלות פקיד הבנק ברישום העיקול, שכן ברור הוא שרישום העיקול נעשה בהיעדרו של התובע. ג) כפי שעולה מטענות הבנק, הציע הבנק לפצות את התובע בהוצאותיו ובלבד שיגיש לו פירוט ההוצאות, אך התובע לא קיבל ההצעה שהוצעה לו. (ראה האמור בסיפא למכתב הבנק מיום 31.1.11, אשר צורף לכתב התביעה). ג. אני בהחלט מקבל טענת הבנק, שהתובע לא הוכיח נזקים בסכום התביעה, שהוא אכן מוגזם וללא כל יחס לעובדות שנתבררו - גם אם עובדות אלו גרמו לתובע עוגמת נפש. הוכח בפני, שמאז רישום העיקול הראשון, עשה הבנק את כל המאמצים למניעת רישום עיקולים נוספים ולא הוכח שעל ידי רישום העיקול הראשון, נפגע שמו הטוב של התובע או פגיעה במוניטין שלו. כמו כן, הוכח בפני, שהבנק נמנע מלגרום לתובע נזק כספי כלשהו - נזק הכרוך בחשבון עצמו או בניהולו. 11. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע כדלקמן: א. אני דוחה התביעה כנגד המועצה המקומית מבשרת X. ב. אני דוחה התביעה כנגד הגיחון מפעלי מים וביוב בע"מ. ג. א) באשר לקביעת בית המשפט לאחריותו של הבנק, כאמור לעיל, הרי בבוא בית המשפט לקבוע מה סכום הפיצוי שעל הבנק לשלם לתובע, יש להתחשב בכך שמחד גיסא, אכן רשם הבנק את העיקול בחשבונו של התובע מבלי לנקוט באמצעי זהירות על ידי פקיד הבנק רושם העיקול וכמו כן יש להתחשב בכך משכאן ואילך כבר היה הבנק זהיר יותר ונמנע מלרשום עיקולים בחשבונו של התובע, למרות שעיקולים המשיכו להגיע לבנק וכן יש להתחשב בעובדה, שהתובע השהה הגשת תביעתו - כל אלה אינם מצדיקים להעניק לתובע את מלוא סכום התביעה. ב) מאידך גיסא, גם אם אין להתעלם מהעובדה, שעצם רישום העיקול גרם לתובע עוגמת נפש, בזבוז זמן טרחה על ידי התכתבויות באמצעות עו"ד ופניות לסניף הבנק באופן אישי, הרי שאין לומר - שיש מקום להגזים בסכומי התביעה, כאשר התובע לא הוכיח פגיעה במוניטין או כל פגיעה אישית אחרת. ד. א) לכן, בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע 3 - בנק לאומי לישראל בע"מ - לשלם לתובע פיצוי כספי בסך של 2,500 ₪ - סכום הנראה לבית המשפט כסכום סביר ומידתי בנסיבות העניין. הסך הנ"ל יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית- מהנימוקים שפורטו לעיל. למעט הסך הנ"ל - אין צו להוצאות. ב) למרות דחיית התביעה נגד המועצה ונגד הגיחון - אין אני מחייב את התובע לשלם להן הוצאות משפט - זאת לאור העובדה, שהתובע בהחלט יכול היה לסבור שמעורבותן, נתנה לו לחשוב שיש לצרף גם אותן לתביעה זו. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. עיקולתעודת זהותמשרד הפניםפיצוייםמסמכים