להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בטענת פניית פרסה בכביש צר שלא מאפשר זאת: 1. עניינה של התביעה בתאונת דרכים, שאירעה בתאריך 4.5.12, ביהוד. 2. לטענת התובע, חנה את רכבו בחנייה מוסדרת ליד ביתו, כאשר זה נפגע מרכבו של הנתבע 1 (להלן:"הדר"). 3.לטענת הנתבעים 1-3, הדר נסע בכביש דו-סטרי, ובכוונתו היה לפנות פניית פרסה ולכן אותת, ובשלהי הפניה שמאלה, פגע רכב הנתבע 4 (להלן:"פלג") בחלקו השמאלי האחורי של הרכב, וכתוצאה מכך רכבו של הדר נהדף ופגע ברכב התובע. לטענתם, פלג לא האט את נסיעתו כדי לאפשר להדר לסיים את פנייתו ונסע במהירות מופרזת. הנתבעים 1-3 טענו כי העובדה שרכבו של הדר נהדף וחבט ברכב בתובע מובילה למסקנה כי מהירות הנסיעה של פלג הייתה מופרזת ועל כן עוצמת הפגיעה הייתה חזקה. 4. לטענת הנתבעים 4-6, פלג נסע בנתיב נסיעתו כאשר רכבו של הדר נסע לפניו. פלג החל לעקוף את רכבו של הדר ובמהלך העקיפה החל רכבו של הדר בפנייה חדה ומהירה שמאלה כדי לבצע פניית פרסה, בכך חסם הדר את נתיב הנסיעה של פלג ושני הרכבים התנגשו. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה, כאשר אני משיתה את האחריות לפיצוי התובע על שני נהגים (והמבטחים שלהם) המעורבים, הכל כפי שיפורט להלן. 6. אינני מקבלת את תיאור התאונה של הנהגים, כמייצגת באופן מלא ומדוייק את האירועים כהוויתם: העובדה כי בתמונה של מקום האירוע, שצורפה לכתב התביעה, נראה רכבו של פלג באמצע בין שני הנתיבים - ולא בנתיב השמאלי - אינה עולה בקנה אחד עם טענתו של פלג שיצא לעקיפה והיה בנסיעה בנתיב השמאלי. כך גם טענת הדר כי האט, אותת שמלה והחל לבצע פנייה ונפגע כאשר היה "כבר בתוך תחום החניה" אינה מתקבלת על הדעת, לנוכח מיקום רכבו של פלג לאחר התאונה באמצע הכביש, ומיקום הנזקים ברכבו של הדר בדלתות הרכב, כאשר הפגיעה מעט קשה יותר בדלת האחורית. 7.חומרת הנזקים ברכבו של הדר, שהיה בנסיעה איטית או בעצירה, מעידה כי פלג נסע במהירות גבוהה יחסית. 8.אין חולק כי פלג פגע בהדר תוך כדי הפניה שמאלה. בהתאם לשרטוט שערך הדר בטופס נ/1, הוא היה בתחילתה של פניית הפרסה, בזווית של כ- 45 מעלות ביחס לכיוון נסיעתו, כאשר נפגע. בטופס המודפס שצורף לנ/1 השרטוט נראה אחר, אך בהתאם לעדותו של הדר, השרטוט הקטן בטופס נ/1 מייצג את המצב כפי שאירע. למרות שעדותו הדגים הדר כי היה בניצב לכיוון הנסיעה, אישר בחקירתו כי "יכול להיות שהייתי קצת פחות מ- 90 מעלות." בעת שנפגע. 9.הדר לא ראה את פלג מגיע מאחוריו כאשר החל בביצוע פניית הפרסה, שכן לטענתו "קשה לראות רכב שמעבר לעיקול אם באים במהירות. יש טווח ראייה של כ- 30 מטר מאחורה, זו הערכה שלי אני לא בטוח שאני מדייק." עוד ציין הדר בעדותו, כי "אני לא מאשים את הנהג השני." 10.לאור מכלול האמור לעיל, אני קובעת כי התאונה התרחשה כך: שני כלי הרכב נסעו באיטיות יחסית ברחוב מיושב בעיר, כאשר פלג נוסע מאחורי הדר. אפשר שמהירות הנסיעה האיטית נבעה מכך שהדר חיפש מקום מתאים לביצוע פניית הפרסה. בשלב מסויים איתר הדר מקום לפנייה, האט עוד ונצמד לצידו הימני של נתיב הנסיעה. פלג, שהגיע מאחור, הבחין בהדר נצמד ימינה, וראה בכך הזדמנות טובה לעקוף את הרכב שנסע לפניו באטיות, והוא סטה שמאלה, כך שעבר עם מחצית רכבו לנתיב הנגדי. בשעה שפלג התקרב לרכבו של הדר, אותת הדר והחל בפנייה שמאלה מחלקו הימני של הנתיב - "מהר יותר מהרגיל, מהר יחסית" - ופלג אשר למרות ניסיונו לבלום "הכי חזק שאפשר" לא הצליח להימנע מפגיעה ברכבו של הדר. 11.בנסיבות שפורטו, אני סבורה שעל שני הנהגים מוטלת אחריות לתאונה. 12.אחריותו של הדר הדר ביצע פניית פרסה בכביש צר, שאינו מאפשר פנייה כזו במהלך אחד, אלא חייב תחילת פנייה שמאלה, נסיעה לאחור להשלמת הפנייה, ונסיעה לפנים. לא שוכנעתי שיש במקום עיקול: עובדה זו לא אושרה על ידי הדר, ולא נטענה בטופס ההודעה של הדר או בכתב ההגנה מטעמו, ולפיכך מהווה טענה כבושה שמשקלה זעום. לטעמי, הדר טען לקיומו של העיקול כדי להסביר את הסיבה לפיה לא ראה את רכבו של פלג שנסע מאחוריו. אם אכן לא הבחין בפלג, הרי שלא שעה בתשומת לב מספקת לנעשה בדרך מאחוריו, לפני שהחל בביצוע פניית הפרסה. בשל העובדה שנפגע (בין השאר) בדלת הקדמית אני מסיקה כי התאונה אירעה בטרם הספיק הדר לבצע את הפניה במלואה, ומכאן - בשים לב לכך שביצע את הפניה במהירות - יש לקבוע כי פלג לא היה במרחק משמעותי מהדר שעה שהאחרון החל בביצוע הפנייה. בנסיבות אלה, יכול היה הדר להבחין בפלג לפני תחילת הפניה שמאלה. אני סבורה כי העובדה שהדר בחר לצאת במהירות לפנייית הפרסה, מצביעה על כך שראה בפועל את רכבו של פלג מאחוריו, והוא סבר כי בפניה מהירה יוכל להספיק לפנות את נתיב הנסיעה, וזאת מאחר שלא שיער שפלג יסטה לנתיב הנגדי לשם עקיפה. סיכומו של הדבר: הדר החל לבצע פניית פרסה מצידו הימני של הנתיב בכביש צר, לאחר שהבחין ברכב המגיע מאחוריו, וזאת מאחר שהעריך לא נכון את מהירות נסיעתו של הרכב המתקרב ואת האפשרות שרכב זה יחליט לעקוף אותו משמאל. לאור האמור אני קובעת שהדר ביצע פניית פרסה בנסיבות שהיה בהם כדי לגרום לסיכון לעוברי הדרך, הכל בניגוד להוראת סעיף 44(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 בה נקבע כי: "לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה) אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא. 13. אחריותו של פלג אמנם, בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 4-6 נטען כי הדר לא אותת, אך לא ברור מהו הבסיס לטענה זו. נתון זה לא רשום בטופס ההודעה של פלג נ/2, ולא נאמר על ידו בעדותו. ייתכן, שהדר החל לאותת רק לאחר שסטה ימינה כדי לבצע את פניית הפרסה "בקשת רחבה" ובעת שפלג היה עסוק בהכנה ויציאה לעקיפה, ותשומת לבו כבר לא היתה נתונה באופן מלא לרכב שלפניו. חומרת הנזק, כמו גם והעובדה שפלג לא הצליח לעצור חרף העובדה שבלם "הכי חזק שאפשר", מעידים על כך שפלג היה בנסיעה במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך. יש לזכור שמדובר בכביש צר, בעל נתיב נסיעה אחד בכל כיוון, באזור בנוי, שרכבים חונים משני צידיו. בנסיבות אלה פלג יכול וצריך היה להבחין ברכבו של הדר שהיה לפניו, להאט, להבין את הסיבה להאטת מהירות הרכב שלפניו, לשים לב לאיתות שמאלה ולעצור, כדי לאפשר להדר להשלים את הפנייה בביטחה. 14. סיכום שאלת האחריות לאור מכלול האמור, אני קובעת כי שני הנהגים אחראים במידה שווה לאירוע ולתוצאותיו, ולפיכך תחולק האחריות ביניהם, כך ש-50% ממנה תושת על כל אחד מהם. בעלי שני הרכבים (הנתבעים 2 ו- 5) המעורבים אינם נושאים באחריות לאירוע. 15. הנזקים נזקו הישיר של התובע, בהתאם לחוות דעת השמאי, הינו 9,960 ₪. התובע צירף חשבונית המעידה על תוספת תשלום בסך 172 ₪ בגין תוספת לבטנה מקורית. לא מדובר בעלות משמעותית ולא הועלתה בכתבי ההגנה טענה מפורשת כנגד תוספת זו. לסכומים האמורים יש להוסיף הוצאות נסיעה במוניות על פי קבלות שצורפו לכתב התביעה בסך 145 ₪, ושכר השמאי ששולם בסך 1,160 ₪ - ובסה"כ 11,437 ₪. סוף דבר 17. התביעה מתקבלת. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הסכום האמור ממועד הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין ואת מכלול נסיבות העניין, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 12,500 ₪. 18. הנתבעים 1 ו- 3, יחד ולחוד, ישלמו לתובע מחצית הנזקים האמורים, קרי, 6,250 ₪. 19. הנתבעים 4 ו- 6, יחד ולחוד, ישלמו גם הם לתובע סך של 6,250 ₪. 20. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעים 3 ו- 6 בהתאמה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. כבישמשפט תעבורהתאונת דרכיםפניית פרסה