העניין שבפני, תובענת התובעים לפיצוי בגין נזק נטען אשר נגרם לכלי הרכב שבבעלות התובעת 2, בסך של 1,500 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, במועד קרות התאונה, באחד מימי ו' בחודש מאי 2012 (ייאמר כי הצדדים אינם מזכירים את מועד התאונה אולם מסכימים לגבי התרחשותה), נסע התובע מס' 1 לאחור מחניית כלי רכבו, סוזוקי מ.ר. 90-129-28, כאשר מיד לאחר שהשלים את נסיעתו לאחור, פגע כלי רכב מ.ר. 55-089-13 הנהוג בידי הנתבע 1, עם הפינה האחורית-ימנית של הפגוש האחורי של כלי הרכב שלו, בדלת הימנית-קדמית של כלי הרכב הנהוג בידי התובע 1 . שני הצדדים טוענים כי הצד האחר הינו האחראי להתנגשות שבין כלי הרכב. התובע 1 מציין כי לאחר שסיים את נסיעתו לאחור הבחין בנתבע 1 נוסע לאחור, צפר לו לשם אזהרה, ואולם הנ"ל לא שמע את האזהרה, והתנגש עם פגוש רכבו בדלת הימנית-קדמית של רכב התובע. התובעים טוענים כי הנתבעים התרשלו בעת הנסיעה לאחור, לא שעו להתראה, ולא פעלו ברמת הזהירות הנדרשת בהקשר זה. הנתבעים מנגד טענו כי התובע 1 הינו האחראי לקרות התאונה, ולפיכך יש לדחות את התביעה. לאחר בחינת עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפיהם של הנתבעים, והם חבים בפיצוי התובעים בגין נזקם בהקשר זה, ואבהיר טעמי: "מפת הנזקים" תואמת את טענותיו של התובע 1. על פי התיאור אשר מסרו הצדדים באולם בית המשפט, מדובר בשני כלי רכב המצויים בצדדים מנוגדים של חניון בבית משותף ברח' יפה נוף 30, נשר. כל אחד מכלי הרכב עומד בצד אחר של החניון, עם צדו האחורי מופנה כלפי נתיב הנסיעה. משמעות הדבר הינה, שכלי רכבו של התובע אמור לנסוע לאחור ולשמאל על מנת לצאת מהחניה, וכלי רכב הנתבעים אמור היה לנסוע לימין ולאחור. העובדה כי ההתנגשות אירעה בין הפינה הימנית-אחורית של רכב הנתבעים, לדלת ימנית-קדמית של רכב התובעים, מלמד כי רכב התובעים סיים את נסיעתו לאחור ולשמאל, ובעת ההתנגשות כלי הרכב של הנתבעים רק החל בנסיעתו לאחור. שהרי אחרת, לא הפינה הימנית-האחורית של כלי הרכב של הנתבעים היתה פוגעת ברכב התובעים, אלא מדובר היה בפגיעה של הפגוש כולו או הפינה האחורית-שמאלית. לפיכך, מצאתי את גרסתו של התובע 1 עדיפה על זאת של הנתבעים. תיאור הנתבע 1 מצדיק את העדפת גרסת התובעים. הנתבע 1 תיאר במסגרת הדיון, את גרסתו לקרות האירועים, ואמר: "אני הייתי הנהג, אני עשיתי מה שהיה ורציתי להגיד לפני מה שהיה שהסתכלתי טוב טוב מה היה מול ומה היה צד ימין ומה צד שמאל. התחלתי לנסוע ואני שמתי לב לצד ימין כי אני צריך לעשות רוורס לצד ימין. בראי ראיתי מה היה ממול ובשמאל. התחלתי לנסוע לאט לאט ואף אחד לא היה. עצרתי את האוטו אחרי שעברתי חצי מהדרך ביציאה מהחניה בגלל שהרגשתי במגע. יש לי ניסיון מספיק. אני גם נהג משאית. הוא יצא עם האוטו אחרי שאני התחלתי לעשות רוורס. הוא יצא מהבית אחרי שאני התחלתי לעשות רוורס. בגלל שנסעתי לאט הוא רצה לצאת יותר מהר. " הנתבע 1 מציין כי בדק במראה, ראה שאין אף אחד, ובזמן שכבר היה בתנועה הספיק התובע להיכנס לרכב, להתניע אותו, לנסוע לאחור ולשמאל עד ליציאה מוחלטת מהחניה, ורק אז השלים הנתבע 1 את הנסיעה בת מטר וחצי לאחור, שהחל לפני כל ההתרחשות הנ"ל? מדובר בתיאור לא הגיוני, לא סביר בעליל, ולא יכולתי לקבל את גרסתו של הנתבע בהקשר זה. גרסתו של התובע 1 בהקשר זה, היתה סבירה, הגיונית, והכילה תיאורים הגיוניים, אשר לא יכולתי לשלול אותה. מצאתי לנכון לאמץ גרסה אחת על פני רעותה, כאשר אחת מהן (גרסת הנתבעים) הינה מאוד בלתי סבירה ומאוד לא הגיונית. גרסאות סותרות על ידי שני הנתבעים. הנתבעים התבקשו לתאר את קרות התאונה בלשונם החופשית. הנתבעת 2 תיארה את התאונה "אנחנו נסענו לאחור וגם הוא יצא באותו זמן וכך יצא שהגענו לאותו מקום באותה נקודה" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 5). הנתבעת 1 תיאר את התאונה " הוא יצא עם האוטו אחרי שאני התחלתי לעשות רוורס. הוא יצא מהבית אחרי שאני התחלתי לעשות רוורס. בגלל שנסעתי לאט הוא רצה לצאת יותר מהר." התיאור כאמור, הגם שנמסר כאשר הנתבעים נוכחים זה בפני זה, ובהפרש של דקות בודדות בין אמירה לאמירה, היה שונה בתכלית, והשוני מעיד על כל כי הנתבעים מנסים להסביר, כל אחד בדרכו, כיצד קרה שקצה רכבם (אשר יכול לגעת במגע עם מרכז רכב התובעים רק בתחילת הנסיעה) פגע במרכז רכב התובעים מבלי שהדבר מלמד על אחריות הנתבע 1 לקרות הנזק. לאור כל אלו, מאחר ו"מפת הנזקים" תואמת את אחריות הנתבעים, כאשר גרסת התובע 1 אמינה ולא נסתרה, כאשר תיאור הנתבע 1 לאירוע הדברים אינו משכנע ואינו מעלה גרסה אמינה, וכאשר ישנו שוני בין תיאור הנתבעים לבין עצמם (המשליך על אמינותם), לא יכולתי שלא להעדיף את גרסת התובע 1 לאירוע התאונתי. בשאלת הנזק, הרי שהתובעים טרם תיקנו את הנזק ולא הציגו קבלה מטעמם, אלא אך ורק הצעת מחיר בשיעור 1,170 ש"ח עלות יישור וצביעת דלת כלי הרכב, ואולם הנתבעים לא חלקו על האמור (ולא מצאתי פסול בהיות הצעת המחיר מאוחרת באורח ניכר ממועד קרות התאונה), ולפיכך אני מחייב הנתבעים לפצות התובעים בגין נזקם בשיעור 1,170 ₪ בצירוף אגרת התביעה בשיעור 50 ₪, ובסה"כ 1,220 ₪. לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות, שכן לא ראיתי פסול או פגם בהעלאת הטענות מטעם הנתבעים או באופן העלאתן, אלא מדובר היה בהחלט במחלוקת עובדתית אפשרית בנסיבות העניין, כאשר כל צד ראה דברים אחרים מנקודת מבטו הסובייקטיבית. הנתבעים ישלמו לתובעים סך 1,220 ₪, ויעשו כן בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה, 28.1.2013 ועד תשלומם בפועל. רכבהתנגשות