##קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אי עדכון חוב בהוצאה לפועל:## 1. זוהי תובענה על סך של 260,000 ₪ אשר הוגשה בגין טענה לרשלנות מקצועית כנגד הנתבעים. רקע עובדתי 2. התובע הינו תושב שדרות אשר שימש כבעלים של מפעל לפרזול וצביעת מתכות, וניהל את חשבון הבנק שלו, שמספרו 409-205516, בסניף יהוד של הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, הוא הנתבע מס' 3. (להלן: "הבנק"). 3. הנתבעים מס' 1 ו-2 הינם עורכי דין במקצועם אשר ייצגו את הבנק באשר להליכים אשר ננקטו כנגד התובע וערבים לו בגין חוב כספי בחב לבנק. (להלן: "הנתבעים"). 4. בשנת 1992 הגיש הבנק תביעה כספית כנגד התובע והערבים, באמצעות משרד הנתבעים, וביום 13.11.92 ניתן פסק דין בהעדר רשות להתגונן כנגדם, על ידי כבוד הרשמת אביבה דובסקי, בבית משפט השלום בתל אביב, על סך של 57,927 ₪. 5. ביום 4.2.93 פתחו הנתבעים תיק הוצאה לפועל כנגד התובע, בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, בתיק שמספרו 01-13577-93-2, לגביית החוב. 6. לטענת התובע, הנתבעים לא ציינו בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי עוד בטרם פתיחתו, שילם הוא לבנק על חשבון החוב סך של 48,667 ₪, ופתחו את תיק ההוצאה לפועל על סך של 57,000 ₪, במקום על סך של 9,200 ₪ בלבד. 7. לדבריו, עקב מחדלי הנתבעים ועקב הליכי ההוצאה לפועל שהופעלו נגדו נגרמה לו עוגמת נפש רבה, נגבו ממנו סכומים ביתר והוא נחשף להליכי גבייה מיותרים. 8. כן דורש הוא סך של 10,000 ₪ סכום אותו פסקה כבוד הרשמת כוכבה לוי ביום 17.11.96 לטובתו, במסגרת קבלת בקשתו בטענת "פרעתי". 9. מנגד, גורס הנתבע מס' 1 כי עילת התביעה התיישנה שכן מאז ארוע הנזק ועד להגשת התביעה בשנת 2005, חלפו מעל לעשר שנים. 10. לעמדתו, התובע לא הוכיח כי פרע מבעוד מועד את חובו לבנק, וכל עוד לא עשה כן, היה הזוכה רשאי לנקוט פעולות נגדו בתיק ההוצאה לפועל. 11. עוד טוען הוא כי יש לדחות את התביעה כנגדם גם בשל העדר יריבות שכן פעלו בשם שולחם, הוא הבנק. 12. כן טוען הנתבע מס' 2 כי התובע הוא זה שהיה עליו לטפל בפירעון הסכומים שעמדו לזכותו, ולהעבירם לפרעון יתרת חובו לבנק, ולא הנתבעים. 13. כמו כן, טוען הוא כי לא נגרמו לתובע הוצאות או נזקים ממוניים כלשהם כתוצאה מאי הדיווח ללשכת ההוצאה לפועל במועד. ראיות התובע 14. התובע העיד בתצהירו ת/2 כי בשנת 1992 חב כספים לבנק, אשר נקט בהליכים משפטיים כנגדו באמצעות משרדם של הנתבעים, הכוללים הגשת תביעה נגדו ופתיחת תיק הוצאה לפועל. 15. באותה העת, היה בעל מפעל לפרזול וצביעת מתכות, וניהל את חשבון הבנק שלו בסניף יהוד של הבנק, שמספרו 409-205516. 16. ביום 28.11.98 נטל הלוואה מהבנק בסך של 10,000 ₪, לה ערבו חמישה ערבים. 17. באותו המועד, החתים הבנק את הערבים על שני סוגי ערבויות: האחת, ערבות להלוואה, והשניה, "ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום" על כלל התחייבויותיו לבנק. 18. לדבריו, הבנק לא יידע אותו על החתמת הערבים על הסוג השני של הערבות, וכן לא הבהירו לערבים משמעות החתימה על מסמך שכזה. 19. לימים, פרע את תשלומי ההלוואה עד לתומה. במועד זה פקעה, לדידו, התחייבות הערבים לבנק. 20. עוד העיד כי בחודש ינואר 1990 אירעה שרפה במפעל והוא נשרף כליל. באותה העת, המפעל לא היה מבוטח ונזקי השריפה נאמדו בכמיליון ₪. 21. על פי טענות הבנק, במועד זה יתרת החובה בחשבונו עמדה על סכום של 57,000 ₪. כמו כן, כבטוחות לחשבונו, עמדו לרשותו תוכנית חיסכון על סך של 22,193 ₪, קופת גמל על סך של 4,139 ₪ וכן המחאות עתידיות של לקוחות בסך של 7,096 ₪, וסך הכל עמד לזכותו בבנק סך של 33,428 ₪. 22. חרף זאת, החליט הבנק להגיש תביעה נגדו וכנגד הערבים עבור יתרת החוב בחשבון, קיבל פסק דין נגדם בהעדר הגנה, עליו ידע רק לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ברם, לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין עקב מצבו הכלכלי והנפשי לאחר השרפה. 23. לגרסתו, חובה היה על הבנק לעדכן את הנתבעים על הבטוחות ליתרת החובה שברשותו בסך של 33,428 ₪ שפורט דלעיל, וכפועל יוצא, היה על הבנק להגיש תביעה על סך של 24,499 ₪ בלבד. 24. אי עדכון הנתבעים בדבר יתרות הזכות שברשותו, גרם לו הוצאות נכבדות, שכן הגשת התביעה על סכום "מנופח", גררה אחריה תשלום אגרת בית משפט גבוהה יותר, שכר טרחה גבוה יותר והפרשי הצמדה וריבית גבוהים יותר. לו היו מגישים את התביעה על הסכום הנכון היו נחסכות ממנו הוצאות אלו ולא היה ממשיך לצבור יתרת חוב גבוהה מכפי שהיתה באמת. 25. ביום 4.2.93 נפתח נגדו תיק הוצאה לפועל, מבלי שפסק הדין הגיע לידיו. 26. לעדותו, עד סוף ינואר 1993, עוד בטרם פתיחת תיק ההוצאה לפועל, שילם לבנק על חשבון החוב, הן ישירות והן באמצעות תשלומים ששילם לנתבעים, סכום נוסף בסך של 15,239 ₪, ובסך הכל שילם לבנק סך של 48,667 ₪, ויתרת חובתו לבנק עמדה על סך של 9,260 ₪ בלבד. 27. הנתבעים לא דיווחו ללשכת ההוצאה לפועל על ההפקדות דלעיל והותירו את יתרת החוב המנופחת בתיק ההוצאה לפועל, וזאת מתוך כוונה לעשות עושר ולא במשפט. 28. רק ביום 3.7.1997, כעבור ארבע שנים וחצי מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל, דיווחו הנתבעים ללשכת ההוצאה לפועל על תשלומים על חשבון החוב בסך של 48,667 ₪, אותם שילם, כאמור, עוד בתחילת שנת 1993. 29. עוד העיד כי במרוצת השנים הגיש בקשות שונות לראש ההוצאה לפועל, ובין היתר, הגיש בקשה בטענת "פרעתי", לגביה החליטה כבוד הרשמת כוכבה לוי ביום 17.11.96 לקבוע את הדיון במעמד שני הצדדים ולהשהות את הליכי ההוצאה לפועל כנגד הפקדת סכום של 15,000 ₪. 30. ביום 8.5.97 נערך דיון בפני כבוד הרשמת כוכבה לוי, במעמד הצדדים, בו הבהיר הוא את עמדתו דלעיל, ואילו הנתבעים מס' 1 ו-2 ביקשו אורכה של חודש בכדי לבחון את הטענות ולהציג עמדתם בעניין. 31. ביום 17.6.97 התקיים דיון נוסף, במעמד הצדדים, בסופו קבעה כבוד הרשמת כוכבה לוי כדלקמן: "נוסח ההסכמה בין הצדדים והסכומים עליהם הסכימו הצדדים, כי אכן שולמו על חשבון החוב נשוא תיק זה, הגם שמחשב ההוצאה לפועל לא עודכן בתשלומים אלה במלואם במועדם, אני מורה למזכירות ההוצאה לפועל, מחלקת הכספים, לערוך חישוב מחדש, של החוב בתיק הוצאה לפועל זה, בהסתמך של הנתונים כדלקמן: החוב המקורי, הוא החוב נשוא פסק הדין בתיק אזרחי 64662/92, לסכום זה יתווספו הוצאות פסק הדין, אגרה ושכ"ט, כאמור בפסק הדין. מסכום זה ינוכו התשלומים ששילם החייב, בהתאם "לדו"ח על הפקדות", המהווה חלק מחוות הדעת של רו"ח רעמי, וכן תוך לקיחה בחשבון של השיקים שחזרו בנוסף בהתאם לציון ראש ההוצאה לפועל על גבי חוות דעת זו. כמו כן תילקחנה בחשבון הוצאות הזוכה במסגרת תיק הוצאה לפועל זה, וכן שכר טרחת ב"כ הזוכה, בהתייחס לסכום החוב הנכון בתיק ההוצאה לפועל." (ראה: נספח ט"ו לת/2). 32. בעקבות החלטה זו, מזכירות ההוצאה לפועל עדכנה את הסכום ששולם על חשבון החוב וביצעה חישוב החוב מחדש, ולנוכח זאת קבעה כבוד הרשמת כוכבה לוי ביום 1.7.97, כדלקמן: "על פי חישוב מזכירות ההוצאה לפועל לאחר ביצוע עדכון החוב בתיק עפ"י החלטתי מיום 17.6.97 ואילך, החייב בתיק, אשר על כן ובהסתמך על הסכמת הצדדים מיום 17.6.97, מתקבלת הבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש החייב לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. כן מחייבת אנוכי את הזוכה בהוצאות החוב בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד עד התשלום בפועל." (ראה: נספח ט"ז לת/2). 33. לגרסתו, המועד בו נודע לו על עילת התביעה הוא מיום החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי דלעיל מיום 17.6.97 המורה לנתבעים לבצע עדכון חוב בתיק ההוצאה לפועל. 34. כן צירף חוות דעת חשבונאית מטעם רו"ח מר עמוס בלחסן, על פיה יתרת החוב נכון ליום 3.11.98 הינה 56,896 ₪ בזכות, דהיינו, שילם הוא על חשבון החוב סכומים ביתרה. (ראה: המוצג ת/1). 35. יתרה מזאת, הבנק לא שילם את הסכום של 10,000 ₪ בו חויב על ידי כבוד הרשמת כוכבה לוי ועל כן נאלץ הוא לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד הבנק, שמספרו 0-01-02469-22. 36. הבנק הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי דלעיל, ובית המשפט המחוזי עיכב את ההליכים בתיק זה והורה על המצאת חישוב החוב אותו ערכה מזכירות ההוצאה לפועל, ברם, התיק לא אותר ולא ניתן היה להמציא את החישוב. אשר על כן, מבקש הוא לחייב את הבנק לפרוע את סכום החוב בתיק הוצאה לפועל זה. ראיות הנתבעים 37. הנתבע מס' 1 העיד בתצהירו נ/10 כי בעת שנקט משרדו הליכי הוצאה לפועל כנגד התובע וכנגד הערבים, חשבונו של התובע היה ביתרת חובה. 38. כאמור, הגיש הבנק בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי מאחר שלא ניתנה להם ההזדמנות לבדוק את החישוב אותו ערכה מזכירות ההוצאה לפועל. 39. בדיון ביום 19.10.99 קבעה כבוד השופטת הילה גרסטל בבית המשפט המחוזי בתל אביב כי יש להשיב את התיק ללשכת ההוצאה לפועל כדי שזו תמציא את פרטי החישוב של מצב החיובים בתיק. לשכת ההוצאה לפועל לא העבירה את החישוב בטענה כי התיק לא אותר. 40. בית המשפט המחוזי הורה לעשות חישוב מחדש, ברם, התובע המתין שנתיים עד שתיק ההוצאה לפועל בוער ולא ניתן היה לעשות כן על פי החלטת בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור. 41. כן העיד הנתבע מס' 2 בתצהירו נ/11 כי בשנת 1992 קיבל פנייה מהבנק לנקוט הליכים כנגד התובע החייב סך של 57,927 ₪ לבנק. אשר על כן, הגיש כנגד התובע וחמשת ערביו תביעה לבית המשפט השלום בתל אביב, בת.א. 62664/92 על סכום זה. 42. בסמוך למועד זה, הגיע התובע למשרדו וביקש לערוך הסדר חוב, בו לא עמד ועל כן חידש הוא, בהוראת הבנק, את הליכי ההוצאה לפועל נגדו. 43. לגרסתו, התובע מנצל את העובדה כי רישומי הבנק אינם משקפים את כל חיובי הגבייה, ובכלל זה את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין שנפסקו בבית המשפט ובלשכת ההוצאה לפועל, ונהג לפנות לבנק על מנת לבדוק את גובה חובו, בהתעלם מהוצאות המשפט ושכר הטרחה שנפסקו מעת לעת בתיק ההוצאה לפועל. 44. כן הציג מספר בקשות להקטנת קרן שהגיש לתיק ההוצאה לפועל. (ראה: נספחים נ2/י"ח לנ/11). 45. מעיון בתיק ההוצאה לפועל, עולה כי נעשה זיכוי ביום 4.7.97, ועל כן, נראה כי נותרה יתרת חוב בסך של 10,605 ₪. לפיכך, ביום 20.8.97 הגיש בשם הבנק בקשה למתן החלטה הדוחה את בקשת התובע בטענת "פרעתי" והמחייבת את האחרון בתשלום יתרת חובו, על פי תוצאות החישוב של מחלקת הכספים בלשכת ההוצאה לפועל. 46. בעקבות הגשת הבקשה נתבקשה המזכירות ליתן תגובתה באם נערך החישוב. משלא ניתנה החלטה בעניין, ביקש הוא כי יחודשו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל כנגד התובע. 47. כבוד הרשמת כוכבה לוי דחתה בקשה זו וקיבלה את בקשת התובע בטענת "פרעתי" וחייבה את הבנק בתשלום הוצאות בסך של 10,000 ₪, כמפורט לעיל. 48. בעקבות החלטה זו ביקש הוא לאתר בגזברות לשכת ההוצאה לפועל את החישוב על פיו בוצע עדכון החוב בתיק, ברם, נמסר לו כי החישוב והתיק לא נמצאים ולא ניתן למצוא נתונים נוספים לגבי עריכת החשבון מעבר לנתונים המצויים במחשב לשכת ההוצאה לפועל. 49. אשר על כן, הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי בטענה כי טעתה בקבלה את הבקשה בטענת "פרעתי" באין חשבון מפורט ומדויק ממנו ניתן ללמוד אילו סכומים נזקפו לזכות התובע ומבלי שנוכחה כי אכן יתרת החוב נפרעה בפועל. 50. כמו כן, ערער על גובה הוצאות המשפט המופרז בסך של 10,000 ₪, וטען כי כבוד הרשמת לא התחשבה בשווי הסעד השנוי במחלוקת, בהוצאות שנגרמו לבנק וכן בעובדה כי התובע לא היה מיוצג על ידי עורך דין בעת הגשת הבקשה בטענת "פרעתי". 51. בדיון בפני כבוד השופטת הילה גרסטל ביום 19.10.99, הציעה כי ראש ההוצאה לפועל תורה למחלקת הכספים של ההוצאה לפועל להמציא לבאי כוח הצדדים את הנתונים שהיוו את הבסיס לקביעה, ולאחר מכן יגיש כל צד עמדתו. 52. הצעה זו קיבלה תוקף של פסק דין והובהר כי אם יסתבר לאחר קבלת החישוב כי לא נפלה כל טעות בדרך החישוב, תיוותר החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל מיום 10.6.97 על כנה. (ראה: נספח נ2/מ"א לנ/11). 53. עד ליום זה לא התקבל התחשיב מאת לשכת ההוצאה לפועל והתברר להם כי לא ניתן לאתרו וכי התיק בוער ביום 14.11.00 ולמזכירות אין דרך לשחזרו. (ראה: המוצג נ/4). 54. מטעם הבנק העיד מר משה סלומון, עובד במחלקת הגבייה של הבנק, בתצהירו נ/9, כי הבנק מבער מסמכים בחלוף 7 שנים, כך שנבצר מהבנק להוכיח פרטי תשלומים שבוצעו על ידי מר יעקב נועם. 55. על פי רישומי הבנק, ביום 27.5.03 בוצעה מחיקה מחשבונו של התובע בסך של 12,072.86 ₪, דהיינו, זהו חובו לבנק נכון לאותו היום. הכרעה טענת התיישנות 56. לטענת הנתבעים, התביעה התיישנה שכן יש לראות את הולדת עילת התביעה, לכל המאוחר, מאותו היום בו שילם התובע כספים לנתבעים על חשבון החוב ותשלומים אלו לא עודכנו בלשכת ההוצאה לפועל, קרי, עוד ביום 16.6.97 גרס התובע, לראשונה, כי יש לבצע עדכון של יתרות החוב במחשבי לשכת ההוצאה לפועל. 57. מנגד, גורס התובע כי יש לראות את הולדת עילת התביעה מיום בו הורתה כבוד הרשמת כוכבה לוי על קבלת טענת "פרעתי" של התובע וחיוב הנתבעים בהוצאות משפט, ביום 1.7.99, לאמור, התביעה הוגשה עשרה חודשים לפני תום תקופת ההתיישנות. 58. ביום 11.5.06 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת דליה מארק הורנצ'יק לעניין טענת ההתיישנות שהעלה הנתבע, על פיה מדובר בשאלה עובדתית אותה יש צורך לברר לגופה ולשמוע ראיות לגביה, ועל כן דחתה את הבקשה בשלב דאז. 59. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח 1958 קובע כדלקמן: "5. הזמן להתיישנות התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - תקופת ההתיישנות) היא - (1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים; (2) במקרקעין - חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) - עשרים וחמש שנה." 60. לגבי עילות נזיקיות , חלה הוראת סעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], כדלקמן: " 89. תחילת התיישנות לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל; (2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. " 61. נשאלת השאלה אם כן, מתי התגלה הנזק - לאמור, מהו המועד בו נודע לתובע כי הנתבעים לא עדכנו את לשכת ההוצאה לפועל בדבר תשלומים ששילם. 62. לעניין זה נקבע בבש"א (מחוזי חי') 15245/07 מדינת ישראל נ' אסמעיל עבדאללה, , כדלקמן:  "כלל הגילוי שבסעיף 89(2) לפקודה, מהווה הוראה מיוחדת הדוחה את תחילת מירוץ ההתיישנות עד למועד גילוי הנזק, ונעדר הוא את ההגבלות המצויות בכלל הגילוי שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, לפיו נדחית תחילת תקופת ההתיישנות אך ורק מקום בו - "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן..." - בכך, מקל סעיף 89 עם התובע, לעומת סעיף 8 לחוק ההתיישנות." כן ראה: ע"א 7707/01, עליזה צורף נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, , שם נפסק באותו עניין כי: "ניתן למצות את האמור בסעיף 89(2) בשני כללים: א.  כאשר הנזק מתגלה על ידי התובע עד שלוש שנים לאחר התרחשותו, המועד האחרון להגשת התביעה הוא שבע שנים מיום הגילוי. ב.  כאשר הנזק מתגלה על ידי התובע למעלה משלוש שנים לאחר התרחשותו, המועד האחרון להגשת התביעה הוא עשר שנים מיום התרחשות הנזק. " 63. עיון בכתבי הטענות מעלה כי התובע מלין כלפי הנתבעים על כך שלא עדכנו את מערכת ההוצאה לפועל בדבר פרעון החוב על ידו, מחדלים אשר ארעו בין השנים 1993-1997, ואשר לעניינם טען הוא עוד בשנת 1996, בעת הגשת הבקשה בטענת "פרעתי", ועל כן, סבורתני, כי התובע גרס כי סכומי החוב לא עודכנו, כטענתו, לכל הפחות, ביום בו הגיש הבקשה בטענת "פרעתי" ללשכת ההוצאה לפועל, בשנת 1996. 64. לטענת התובע, הנתבעים לא עדכנו את לשכת ההוצאה לפועל בעת פתיחת התיק, כי עוד בטרם פתיחתו שילם לבנק על חשבון החוב סך של 48,667 ₪. בעקבות זאת, טוען הוא כי חשוף היה להליכי גבייה מיותרים. 65. לעדותו, פנה הוא לנתבעים מספר פעמים על מנת שיורו לעדכן את לשכת ההוצאה לפועל בדבר התשלומים ששילם לבנק, והללו עדכנו זאת רק בשנת 1997. 66. על פי גרסתו זו, נודע לו על כך שהנתבעים לא עדכנו את לשכת ההוצאה לפועל בדבר גובה החוב, לכל המאוחר, בשנת 1997 , והוא הלין על כך בפני ראש ההוצאה לפועל. 67. אשר על כן, ניתן לקבוע כי עוד בשנת 1996, בדיון שנערך בטענת "פרעתי", נודע לתובע כי הנתבעים לא עדכנו את לשכת ההוצאה לפועל בדבר התשלומים ששילם, לטיעונו, לבנק. יש לראות במועד זה כמועד לידיעתו של התובע בכל הנוגע להיווצר העילה, שהרי אז ידע התובע כי הנתבעים הפרו את החובה לדווח במועד על תקבולים מחוץ ללשכת ההוצאה לפועל. 68. מכל הטעמים דלעיל, מקבלת אנוכי טענת ההתיישנות שבפתח סיכומי בא כוח הנתבעים, ועל כן יש לדחות התביעה מטעם זה בלבד, אולם להלן אדון אף בטענה נוספת שעניינה שיהוי רבתי. שיהוי 69. טענה נוספת אותה מעלים הנתבעים היא כי יש לדחות את התביעה על הסף אף בשל שיהוי בהגשת התביעה. 70. לטענתם, הימנעותו של התובע מהגשת תובענה במשך שנים כה רבות, עד לאחר חלוף שש שנים מיום ההחלטה בבקשה בטענת "פרעתי", מעידה על כך כי התובע ויתר על זכותו לתבוע. 71. לגישתם, נגרם לעניינם נזק ראייתי חמור הואיל וחלפו שנים רבות לאחר התרחשות האירועים הנטענים במסגרת התביעה, כאשר המידע המלא אינו מצוי עוד בידם. לטענתם, חרף מאמציהם, לא עלה בידם לאתר חלק נכבד מהמסמכים המשפטיים והחשבונאיים הנוגעים להליכים שהתקיימו בין הצדדים במשך שנים. 72. לגרסתם, התובע השתהה במכוון בהגשת התביעה, על מנת למנוע מהנתבעים להביא ראיות הנדרשות להגנתם. 73. כמו כן, השתהה הוא בהגשת התביעה מאחר שהמתין שתיק ההוצאה לפועל בנדון יבוער ואז לא ניתן יהיה להוכיח מהם התקבולים שהתקבלו לתיק, מהו החישוב אותו ערכה גזברות לשכת ההוצאה לפועל לעניין חובו, וכן היה מודע לכך כי מסמכי הבנק באשר לחובו יבוערו אף הם לאחר כשבע שנים, ובכך הקשה מאוד על ניהול הגנתם של הנתבעים. 74. הלכה היא כי לצורך טענת השיהוי נדרש הטוען לכך להוכיח את התנאים המפורטים להלן: א. יש להראות כי בנסיבות המקרה השיהוי הוא משום ביטוי לויתור על הזכות או על הזנחה או יאוש מצד התובע. כלומר, ההסבר מדוע "ישנת" על זכויותיך הוא חשוב: איחור בהגשת התביעה כשלעצמו אינו מעיד בהכרח על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה ולפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה המגיעה לו. ב. יש להראות כי עקב חלוף הזמן הורע מעמדו של הצד שכנגד כלפי יריבו. תנאי זה אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע. אין הרי שינוי מצב לרעה של נתבע בשל שינוי בנסיבות אובייקטיביות שאינן תלויות בתובע כהרי שינוי הנובע מהתנהגות התובע. ג. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום הלב של התובע. בנוסף, במסגרת בחינת תום הלב של התובע עשויה להיבחן גם שאלת תום לבו של הנתבע, האם התנהגותו גרמה לשיהוי ולשינוי מצבו לרעה. ד. תנאי חלופי נוסף עוסק במקרים בהם עקב השיהוי קופחו האפשרויות של הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה. בית המשפט יבדוק האם השיהוי פגע בסיכוייו של הצד שכנגד להוכיח טענותיו שהרי בכך עלול צד להשיג יתרון דיוני משמעותי וחשוב המשפר את סיכוייו לזכות בתביעה, וזאת שלא כדין. ראה : ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1), 732 ,עמ' 734-735; ע"א 522/71, מוריס בנין נ ג ד אלברט בנין, פד"י, כרך כח (2), ע' 339 ,309. 75. עוד ראה: ע"א (ירושלים) 6382/99, יוסף בנית נ' בנק דיסקונט לישראל, תק-מח 2002(1), 1218 ,עמ' 1225, , כדלקמן: "יאמר כי השיהוי, לכשעצמו, אינו מצדיק עדיין דחיית תביעה למתן סעד ועל אחת כמה וכמה סעד הצהרתי ... הלכה יסודית היא, ששיהוי אינו חוסם את התביעה, אלא בהתקיים תנאים מסוימים שאפשר לסכמם כדלהלן: א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה. ב. כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב השיהוי אפשרות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה." כן ראה בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז (5) 433, כדלקמן: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע - שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע." ובהמשך נקבע: "איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות, והיא הולמת את המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון לסכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט, גם אם הדבר יארך זמן  ... טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה." וכן ראה: ת.א. 117/99 כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישראל קלר, מיום 1/2/07 , כדלקמן: "חלוף הזמן כשלעצמו, אין בו די על מנת לקבל טענת שיהוי, ועל הטוען לשיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נטל כבד להראות, כי מעבר לחלוף הזמן יש "דבר מה נוסף" בגינו יש לחסום את התביעה למרות שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. עליו להראות כי התובע ויתר או מחל או זנח את תביעתו וכי עקב כך שינה את מצבו לרעה וקופחו אפשרויותיו להתגונן ... לשני תנאים מצטברים אלו, יש המוסיפים תנאי שלישי של חוסר תום לב מצד התובע ." עוד ראה: רע"א 4928/92 עזרא נ' מועצה מקומית תל מונד, פד"י מז (5 ) 94. 76. לאחר עייני בראיות הצדדים ובעדויותיהם, מגיעה אנוכי לכלל מסקנה כי התביעה שבפני לוקה בשיהוי ניכר בנסיבות העניין שבפנינו, שכן החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי בדבר קבלת טענת "פרעתי" וחיוב הבנק בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ נתקבלה זה מכבר בשנת 1999, ואילו התביעה דנא הוגשה רק בחודש נובמבר בשנת 2005. משמע, התביעה הוגשה לאחר שש שנים מיום קבלת ההחלטה ואף לפי גישת התובע, כעשרה חודשים בלבד לפני תום תקופת ההתיישנות. 77. שיחזור, כיום, של מסמכי תיק ההוצאה לפועל ושל מסמכי הבנק הנוגעים לחשבונו של התובע, שלא נעשה בעת הרלבנטית, או הקרובה אליה, אינו אפשרי שכן מסמכים אלו בוערו זה מכבר. 78. אין חולק כי באלו נגרם עוול לנתבעים שכן אינם יכולים כעת לאתר מסמכים ולהתגונן כראוי מפני תביעה זו. 79. לגישתי, על התובע היה לפנות לנתבעים לעניין תשלומיו הנטענים מיד לאחר קבלת החלטת כבוד הרשמת כוכבה לוי מיום 17.6.97, אולם, בחר להמתין להגשת תביעה זו רק בסוף שנת 2005, שעה שיכול היה להגישה בתחילת שנת 1999, עת הסתיים הדיון בבית המשפט המחוזי, שאז ניתן היה לבדוק תחשיבי הבנק ותיק ההוצאה לפועל כאחד. 80. התובע לא נימק בפני סיבות ההתמהמהות העלומה בהגשת התביעה, וטען כי לא ידע אודות ביעור התיק שכן אינו עורך דין. טענה זו אין בידי לקבל שכן הודה כי היה מיוצג באותה העת על ידי עורך דין. 81. לעניין זה העיד התובע בחקירתו הנגדית, כדלקמן: " ש. אתה הגשת את התביעה... ופנית בפעם הראשונה להוצאה לפועל כי אתה ידעת, אתה ידעת שאם אתה תפנה רק ב-2005 כבר אי אפשר יהיה לשחזר את התיק? ת. אני לא, ש. אתה ידעת שבהוצאה לפועל מבערים את כל החומר ואתה חיכית, ת. אני לא עו"ד, ש. מ-1999, ת. אני לא חשבתי בכלל, ש. עד 2005 לא עשית שום דבר. ת. אין דבר כזה. ש. חיכית בסבלנות, ידעת שיבערו את החומר, ת. לא. ש. אתה ידעת שבבנק לא יוכלו למצוא את החומר, ת. לא, יש לי את כל החומר, ש. אתה ידעת שעורכי הדין לא יוכלו למצוא את החומר. ... ת. אני לא ידעתי, אני תמים." (ראה: פרטיכל בעמוד 50 שורות 25-10, בעמוד 51 שורות 1-3). ובהמשך העיד: "ש. בשנת 1998 יש לך חוות דעת של ראני? ת. כן. ש. יש לך חוות דעת של בלחסן, למה לא הגשת את התביעה ב-99? אני אגיד לך למה לא הגשת את התביעה ב-99, ת. למה? ש. כי ידעת שב-99 יש לנו את המסמכים, ידעת שהתביעה מ-99 אין לה שום סיכוי, חיכיתי ל-2005, ת. אני לא יודע כמוך, ש. ידעת שלא יהיו מסמכים." (ראה: פרטיכל בעמוד 51 שורות 25-19, עמוד 52 שורות 1-2). 82. משמע, התובע גרס כבר בשנת 1998 כי תיק ההוצאה לפועל לא עודכן, ועל אף זאת בחר לישב ולא לעשות דבר בעניין זה שנים כה רבות עד שנת 2005. 83. משחלף כמעט עשור שנים, מקשה התובע על בירור כן ואמיתי של השאלה באם נפתח תיק ההוצאה לפועל למרות שהיתה יתרת חוב זעומה בעת פתיחתו. 84. הנתבעים נאלצים כיום, לאחר שעברו כ-16 שנים ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל בשנת 1993, לנהל את הגנתם ולגייס ראיות במסגרתה, ובכך אין ספק כי מצבם של הנתבעים הורע עקב השיהוי המפליג בהגשת תביעה זו. 85. אשר על כן, קובעת אנכי כי התביעה לוקה בשיהוי רבתי, שאינו סביר, אשר בגינו בלבד ראוי היה שלא לקבל התביעה. 86. מטעמים מצטברים אלה, התביעה נדחית. 87. התובע ישלם לכל אחד מן הנתבעים הוצאות משפט בסך של 5,500 ₪ בצירוף דמי מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. חובהוצאה לפועל