הסכם שכר טרחת עורך דין תעבורה ייצוג בטיפול בשלילת רישיון

הסכם שכר טרחת עורך דין תעבורה ייצוג בטיפול בשלילת רישיון בפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן שירותים משפטיים אשר סיפק הנתבע לתובעים. עיקרי הפרשה התובעים והנתבעים שכנגד (להלן: "התובעים") הם מי ששכרו את שירותיו של הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע") לטפל בעניינו של התובע 1 (להלן: "התובע") בהליך פלילי בו נשלל מן התובע רשיון הנהיגה שלו. הנתבע התחייב כלפי התובעים כי יפעל לטפל בפסילת רשיון הנהיגה של התובע, אשר נשלל ממנו בעקבות גזרי דין שניתנו בתיקים פליליים. הטיפול בעניינו של התובע על ידי הנתבע החל שעה שהיה הנתבע מתמחה במשרד עורך דין (להלן: "המאמן"), כאשר באותה עת פעל הנתבע בחסות מאמנו. כך ביום 27.11.11 חתם התובע על יפוי כוח לטובת מאמנו של הנתבע. בשלב זה הגיש הנתבע מספר בקשות לבית המשפט תחת חסות מאמנו, אך טרם הצליח להביא לביטול הפסילה. יצוין, כי עבור הטיפול שנעשה על ידי הנתבע בתקופת היותו מתמחה, לא דרש או קיבל הנתבע תשלום כלשהו. עם סיום התמחותו, הפסיק הנתבע את הטיפול בעניינו של התובע והודיע לתובעים כי אינו יכול לטפל בעניינם עד שיוסמך כעורך דין. ביום 14.6.12 הוסמך הנתבע כעורך דין ואז פנו אליו התובעים וביקשו כי ימשיך את הטיפול בעניין רשיון הנהיגה של התובע. ביום 17.7.12 חתם התובע על יפוי כוח לטובת הנתבע. בשלב זה הודיע הנתבע לתובעים כי עבור הטיפול בעניינם יידרשו לשאת בתשלום שכר טרחה, אך לא נחתם הסכם שכר טרחה בכתב. לעניין גובה שכר הטרחה עליו סוכם, קיימת מחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך. ביום 10.8.12 שילמו התובעים לנתבע סך של 2,500 ₪ על חשבון שכר הטרחה והפקידו בידיו שיק נוסף על סך של 2,500 ₪. בהמשך בוטל השיק על ידי התובעים וביום 22.11.12 שולם סכום נוסף בסך של 2,500 ₪ במזומן. ביום 22.11.12 חתם התובע על התחייבות לתשלום שכר טרחת עורך דין, בו התחייב לשלם לנתבע עבור הטיפול בנוגע לפסילת רשיון נהיגה סך של 12,000 ₪ הכוללים סך של 5,000 ₪ אשר שולם וסך נוסך של 7,000 ₪ במועד סיום השירות המשפטי. נקבע כי לסכומים אלה יתווסף מע"מ. עוד נקבע בהסכם זה, כי השירות המשפטי אינו כולל ייצוג בהליכים מול משרד הרישוי וכן אינו כולל הסרת מניעות מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה מכל גורם שהוא לרבות לשכת ההוצאה לפועל, מרכז האכיפה והגבייה וקנסות למיניהם. ביום 8.1.13 הודיע הנתבע לתובע כי הטיפול המשפטי בעניינו הסתיים וכי יתרת חובו לנתבע עומדת על סך של 9,040 ₪, בהתאם להסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים. התובעים סרבו לשלם את יתרת הסכום. טענות התובעים התובעים טוענים כי הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ידאג להשבת רשיונו של התובע ותמורת הטיפול הכולל בעניין ישולם שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ בלבד. כן טוענים התובעים כי הנתבע התרשל בטיפול בעניינם. כך, לטענתם, הגיש הנתבע לתיק בית המשפט בחודש דצמבר 2011 שלוש בקשות בלבד, אשר נדחו על ידי בית המשפט ומאז לא עשה דבר משך שנה שלמה. רק בחודש נובמבר 2012 הגיש בקשה נוספת לבית המשפט ואז התקיים דיון בו ניתן פסק דין לטובת התובע, בו נקבע כי התובע סיים לרצות את תקופת הפסילה אשר הוטל עליו במסגרת גזר הדין משנת 2002. לטענת התובעים, הנתבע ישב בחיבוק ידיים משך שנה החל מחודש דצמבר 2011 ועד לחודש נובמבר 2012, לא עשה דבר לשם טיפול בהשבת רשיון הנהיגה של התובע ואילו היה הנתבע פועל כנדרש היה יכול התובע להחזיק ברשיון נהיגה משך שנה שלמה. עוד טוענים התובעים, כי לאחר שניתן פסק דין בעניינו של התובע, ניתק הנתבע קשר עם התובעים ולא פעל לאכיפת פסק הדין, כפי שהתחייב. לפיכך, שכר התובע את שירותיו של עוד קישאווי לצורך אכיפת פסק הדין והשבת רשיונו. כן טוענים התובעים, כי הנתבע החתים את התובע על הסכם שכר הטרחה ללא נוכחות התובעת וללא ידיעתה, תוך שהוא מנצל את מצוקת התובע אשר ביקש כי יושב לו רשיון הנהיגה שלו. התובעים טוענים כי אילו ידעו כי הנתבע ידרוש מהם שכ"ט מעבר לסך של 5,000 ₪ עליו סוכם, היו שוכרים שירותיו של עורך דין מנוסה ולא את שירותיו של הנתבע, אשר היה חסר נסיון ובאותו שלב אף טרם החזיק ברשיון עריכת דין. התובעים דורשים לחייב את הנתבע בפיצויים בסכום של 20,000 ₪ בשל העיכוב בהשבת הרשיון לידי התובע. טענות הנתבע הנתבע טוען כי במהלך תקופת התמחותו סייע לתובעים בטיפול בתיקים פליליים ותיקי תעבורה חינם אין כסף, תוך שהתובעים יודעים כי השירות המשפטי נעשה תחת פיקוח מאמנו של הנתבע. כך, בחודש נובמבר 2011 פנה התובע לנתבע וביקש כי יסייע בידו להשיב את רשיון הנהיגה של התובע, אשר נשלל ממנו בשנת 1992 עת הורשע בגרימת מוות ברשלנות. כן נשלל רשיון הנהיגה של התובע עת הורשע בסחר בסמים מסוכנים בשנת 2002. הנתבע הגיש בעבור התובע שמונה בקשות בקשות שונות במהלך תקופת התמחותו, תוך יידוע ועדכון התובע באופן שוטף על הנעשה בתיק. כך גם פעל הנתבע למען ביטול ריבות פיגורים שהושתה על התובע עקב אי תשלום קנס חלף מאסר וכן לשחרור התובע ממעצר/עיכוב שלא כדין. עם סיום התמחותו הודיע הנתבע לתובעים, כי לא יוכל להמשיך לטפל בענייניהם וכי הוא מנוע לתת להם שירות משפטי, שכן אינו חוסה תחת מאמנו. כן המליץ הנתבע לתובעים לשכור עורך דין שימשיך ויטפל בעניינם. התובעים הודיעו לנתבע כי ימתינו לו להמשך טיפול עד אשר יקבל רשיון עריכת דין, וביקשו ממנו כי ימשיך לטפל עבורם בעניינים דחופים עד אשר יקבל רשיון. הנתבע הפנה את התובעים לעורך דין אלגלי להמשך טיפול בהפחתת ריבית הפיגורים ולטיפול בכתב אישום שהוגש נגד התובע בגין אחזקת סם וסייע לו בניהול התיק. כאשר קיבל הנתבע את רשיון עריכת הדין ביום 14.6.12, פנו אליו התובעים על מנת שימשיך ויטפל בעניינן רשיון הנהיגה. ביום 31.7.12 הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט ומכאן ואילך הוגשו בקשות נוספות עד לסיום הטיפול בתיק. הנתבע טוען כי בין הצדדים סוכם על תשלום שכ"ט בסך של 5,000 ₪ עם תחילת הטיפול וסכום נוסף של 7,000 ₪ בסיום הטיפול בתוספת מע"מ, וזאת עבור הטיפול בערכאה הדיונית. בתחילה לא נחתם הסכם שכר טרחה, לנוכח יחסי החברות בין הצדדים, אך בהמשך לאחר שהנתבע החל לחשש כי התובעים מנסים להתחמק מתשלום שכר טרחתו, נחתם הסכם. הנתבע מציין כי בעת חתימת ההסכם הסביר לתובע כל סעיף בהסכם בהתאם למה שהוסכם בין הצדדים מלכתחילה. ההסכם לא הותנה בתוצאות המשפט אלא בשלב הטיפול בתיק. למרות ששכר טרחתו של הנתבע לא שולם במלואו, התייצב הנתבע לדיון שנערך בעניין רשיון הנהיגה ביום 11.11.12 ובו ניתן פסק דין לטובת התובע, לפיו הסתיימה תקופת פסילתו מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה. הנתבע הודיע לתובע שהטיפול בעניינו הושלם וכי עליו לשם את החוב ויתרת שכר הטרחה, וביום 22.11.12 פרעו התובעים את השיק שחולל, אך סרבו לשלם את יתרת שכר הטרחה. נוכח סירוב התובעים לשלם את חובם לנתבע, פנה אליהם הנתבע בדרישה לתשלום החוב. הנתבע טוען כי הטיפול בתיק הסתיים והתובע מנוע לקבל רישיון מסיבות אחרות לגמרי, שכן התובע לא יזכה לקבל את רשיונו עד אשר ישלם את מלוא חובותיו בהוצאה לפועל ויעבור את מבדקי משרד הרישוי, בשל עבירות סמים שבגינן נשלל רשיונו. הנתבע הבהיר לתובע כי השירות המשפטי אשר שכר ממנו אינו כולל טיפול בחובותיו בהוצאה לפועל ואינו כולל טיפול ושירות מול משרד הרישוי. לטענת הנתבע, התובעים לא הצביעו על רשלנות מצדו, על הנזק בשל הרשלנות ועל קשר סיבתי ביניהם. בסופו של יום, הנתבע הצליח להסיר את המניעות של התובע לקבלת רשיון בתוך פחות מחמישה חודשים, אך כאמור התובע מנוע מלקבל רשיון נהיגה בשל סיבות אחרות לגמרי. במסגרת התביעה שכנגד, דורש הנתבע את תשלום יתרת שכר טרחתו עבור הטיפול בעניין רשיון הנהיגה של התובע בסך של 9,040 ₪, אשר טרם שולמה. כן טוען הנתבע, כי התובעים פנו אליו לטפל בעניין מכתב התראה שקיבלו מלקוחותיהם והנתבע שלח מכתב תשובה, לגביו הוסכם על שכר טרחה בסכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. בנוסף, טיפל הנתבע בתביעה הוגשה על ידי עובד התובע ונותר חייב סך של 755 ₪ עבור הטיפול בענייו זה. לעניין זה טוענים התובעים, כי לא פנו לנתבע וביקשו ממנו לטפל בתיקים אלה ואף לא סוכם על שכר טרחה מראש. דיון והכרעה השאלה הראשונה הטעונה הכרעה היא האם הוכיחו התובעים כי הנתבע התרשל בטיפול בעניינם. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. כך, מהמסמכים שצורפו עולה כי התובעים פנו לנתבע בחודש דצמבר 2011 על מנת שיטפל בהשבת רשיון הנהיגה של התובע. אותה עת היה הנתבע מתמחה ועל כן פעל תחת חסות מאמנו והתובע אף חתם על יפוי כוח לטובת מאמנו של הנתבע. במהלך חודש דצמבר 2011 הגיש המבקש שלוש בקשות בעניין רשיון הנהיגה של התובע, אך לא עלה בידו להשיג את התוצאה המבוקשת. יש לציין, שעבור הטיפול שנעשה בעת שהיה הנתבע מתמחה, לא שולם שכר טרחה לנתבע או למאמנו. לאחר שסיים הנתבע את התמחותו נבצר היה ממנו לטפל בעניינו של התובע והתובעים היו מודעים לכך שעד שלא יוסמך הנתבע כעורך דין לא יוכל לטפל בעניינו של התובע. התובע הוסמך כעורך דין ביום 14.6.12. אז פנו התובעים לנתבע וביקשו כי ימשיך לטפל בעניינם. אם אכן היתה נכונה טענת התובעים כי אינם שבעים רצון מהתנהלות הנתבע אשר לטיפול בעניינם, הרי לא ברור מדוע פנו אליו לאחר שהוסמך כעורך דין וביקשו ממנו כי ימשיך את הטיפול בעניינם. בשלב זה,לא היו קשורים התובעים עם הנתבע בהסכם שכר טרחה כלשהו ולו סברו כי הנתבע אינו בעל הכישורים הנדרשים, עמדה בפניהם האפשרות לשכור את שירותיו של עורך דין אחר שיטפל בעניינם. מכל מקום, ביום 17.7.12 חתם התובע על יפוי כוח לטובת הנתבע. בחלוף 14 יום מאז שנחתם יפוי הכוח, הגיש התובע לבית המשפט בקשה דחופה למתן אישור הפקדה של הרשיון וכן בקשה לקביעת מועד לדיון בבקשה. הדיון בבקשה נקבע ליום 11.11.12 ובדיון זה קבע בית המשפט כי התובע סיים לרצות את הפסילה אשר הוטל עליו במסגרת גזר הדין מיום 7.6.02 ולמעשה הוסרה המניעות המשפטית לקבלת רשיון הנהיגה. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הנתבע התרשל בטיפול בעניינם של התובעים. כך, בתוך חמישה חודשים מאז חתם התובע על יפוי כוח לטובת הנתבע, לאחר שזה הוסמך כעורך דין, הצליח להשיג את התוצאה של הסרת המניעות המשפטית של התובע מלקבל את רשיון הנהיגה. הנתבע אף העיד כי במהלך התקופה מיום הגשת הבקשה ועד לדיון ניגש שלוש פעמים לבית המשפט על מנת לברר מדוע לא נקבע מועד לדיון. למותר לציין, כי מועדי הדיון הנקבעים על ידי בית המשפט אינה בשליטתו של הנתבע. אשר לטענת התובעים כי הנתבע לא סיים את הטיפול בעניינם, שכן התובע טרם קיבל את רשיון הנהיגה שלו חזרה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות. הנתבע, אשר עדותו היתה אמינה עלי, הבהיר כי סיים את הטיפול בכל התיקים ובכולם הוסרה המניעות של התובע מלקבל או להוציא רשיון נהיגה. עוד העיד הנתבע כי העובדה שהתובע אינו יכול להוציא רשיון נהיגה נעוצה בעובדה שקיימים לו חובות בתיקי הוצאה לפועל ובנוסף עליו לעבור תבחינים של המכון הרפואי לבטיחות דרכים בשל משרד הבריאות. הנתבע אף הבהיר כי העובדה שהבר אינו מעודכן ברישומי משרד הרישוי נעוץ בעובדה כי בהתאם לנהלי משרד הרישוי, כאשר מדובר בתיקים ישנים העדכון אינו נעשה אוטומטית. יצוין, כי התובע הודה בעדותו כי בשלב זה אינו יכול לחדש את רשיון הנהיגה שלו בשל תיקי הוצאה לפועל התלויים ועומדים נגדו (עמ' 2 ש' 25 לפרוטוקול), וממסרונים שהציג בפני הנתבע עולה כי התובע היה מודע לכך שהנתבע לא התחייב לטפל בעניינו של התובע מול לשכת ההוצאה לפועל או משרד הרישוי. התוצאה היא שאני קובעת כי הנתבע לא התרשל בטיפול בעניינו של התובע. למעלה מן הצורך אוסיף, כי התובעים לא הוכיחו נזק לכאורה שנגרם להם בשל הרשלנות הנטענת, וכל שעשו הוא לנקוב בסכום שרירותי של 20,000 ₪ בגין העיכוב שלטענתם נגרם בקבלת הרשיון. ואולם, כפי שצוין, התובע טרם קיבל את רשיון הנהיגה שלו וזאת מטעמים שאינם קשורים בנתבע. התוצאה אם כן, שדין התביעה הראשית להידחות. השאלה הבאה הטעונה הכרעה היא מה סכום שכר הטרחה עליו הוסכם בין הצדדים עבור הטיפול בעניין רשיון הנהיגה של התובע. מוסכם בין הצדדים כי בתחילה לא נחתם הסכם שכר טרחה כתוב. התובעים טוענים כי הוסכם על שכר טרחה בסכום כולל בסך של 5,000 ₪, סכום אשר אין מחלוקת כי שולם, בעוד שהנתבע טוען כי הוסכם על שכר טרחה בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר סך של 5,000 ₪ ישולם עם תחילת הטיפול וסך של 7,000 ₪ ישולם לאחר סיומו. הנתבע הבהיר כי לנוכח יחסי ההיכרות והחברות ששררו בעבר בין הצדדים לא החתים את התובעים על הסכם שכר טרחה מלכתחילה, ורק משהחל לחשוש כי התובעים מתחמקים מתשלום שכר הטרחה נחתם ביום 22.11.12 הסכם שכר טרחה שלמעשה מתעד את ההסכמות בין הצדדים. לטענת התובעים הסכם שכר הטרחה נחתם תוך הפעלת לחץ פסול על התובע אשר רצה בכל מאודו לקבל את רשיון הנהיגה שלו ועל כן חתם על ההסכם מתוך אילוץ ומבלי שהבין על מה הוא חותם. מנגד, הבהיר הנתבע כי לא הפעיל לחץ על התובע בחתימת ההסכם וכי הקריא לתובע כל סעיף בהסכם והתובע הבין את משמעותו. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני מבכרת את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעים. עדותו של הנתבע היתה אמינה עלי ומעדותו של התובע לא היה ברור איזה לחץ פסול הופעל עליו בעת חתימת ההסכם. התובע הינו אדם מן השורה, שאין זו לו הפעם הראשונה שהוא חותם על מסמכים, יודע קרוא וכתוב היטב, והתרשמתי כי הוא הבין היטב על מה הוא חותם. יצוין, כי מדובר בהסכם בן עמוד אחד פשוט וברור אשר כל אדם מן היישוב יכול להבין את הכתוב בו. איני מאמינה לתובע כי הנתבע הפעיל עליו לחץ לחתום על ההסכם, שכן בשלב זה לאחר שניתן פסק דין לטובת התובע, הרי שיכול היה התובע לסרב לחתום על הסכם שכר הטרחה כפי שדרש ממנו הנתבע. דווקא העובדה כי הסכם שכר הטרחה נחתם לאחר שניתן פסק דין לטובת התובע מובילה למסקנה כי הסכם זה מגבש ומתעד את ההסכמות הקודמות שהיו בין הצדדים, ואשר בתחילה לא הועלו על הכתב. עוד אציין, כי אין לקבל את טענות התובעים כי מדובר הנסכם המותנה בתוצאות המשפט. אין בהסכם שכר הטרחה שצורף כל התניה כי תשלום שכר הטרחה מותנה בתוצאות המשפט, אלא שההסכם הוגבל לשלב הטיפול, היינו אינו כולל פעולה מול רשויות האכיפה וגורמים מינהליים. יוצא אפוא, שעל-פי הסכם שכר הטרחה על התובעים לשלם לנתבע בגין הטיפול בעניין רשיון הנהיגה סך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ, כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכום בסך של 5,000 ₪ ששולם על ידם. מכאן שחובם של התובעים לנתבע עומד על סך של 9,049 ש"ח. אשר ליתר הרכיבים בתביעה שכנגד עבור טיפול בשני עניינים נוספים עבור התובעים, הרי שהנתבע לא הוכיח את תביעתו. כך, התובעים מכחישים כי הוסכם בין הצדדים על תשלום בסכום לו טוען הנתבע עבור הטיפול בעניינים אלה ואף לא הוצגו הסכמי שכר טרחה חתומים על ידי התובעים. התובעים טוענים כי מלוא הסכום עליו הוסכם עבור הטיפול בעניינים אלה שולם לנתבע. לאור האמור, ומשלא הובאה ראיה בכתב על סכום שכר הטרחה עליו הוסכם, אין בידי לקבל את טענת הנתבע באשר לגובה שכר הטרחה אותו הוא דורש, ועל כן אני דוחה רכיבים אלה של התביעה. התוצאה היא אם כן שאני דוחה את התביעה ומקבלת בחלקה את התביעה שכנגד. התובעים, הם הנתבעים שכנגד, ישלמו לנתבע, הוא התובע שכנגד סך של 9,049 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל. כן יישאו התובעים בהוצאות הנתבע בסכום של 700 ₪. פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. הסכם שכר טרחהשכר טרחהייצוגשכר טרחת עורך דיןמשפט תעבורהחוזהעורך דין