לטענת התובעים, הדירה סופקה להם באיחור. התובעים טענו בכתב התביעה כי קבוצת הרכישה אישרה מסירה של הדירות עד ליום 19.05.11, וכי ניתנה להם הודעה ביום 23.05.11 כי התקבלו כל אישורי הרשויות לצורך אכלוס. התובעים טענו כי ביום 30.05.11 קיבלו עדכון שניתן לקבל חזקה בדירה ובפועל הדירה נמסרה להם רק בסוף חודש 10/11, קרי, באיחור של 5.5 חודשים. התובע התייחס בכתב התביעה לבעיה באספקת השיש למטבח דירתו: לטענתו, ביום 08.09.11 הגיע ספק השיש רבינסקי לקח מידות מתאימות, אך מספר ימים לאחר מכן ביום 18.09.11 הודיע רבינסקי לתובע כי הדגם המוזמן אינו קיים במלאי, והוא עדכן את הנתבעת בנושא זה. התובע טען כי בלית ברירה בחר דגם אחר. 3. לטענת הנתבעת, האיחור בכניסת התובעים לדירה נבע בכך שלא בחרו במועד שיש למטבח הדירה. הנתבעת צירפה לכתב ההגנה שני פרוטוקולי מסירה - האחד טרם המסירה בפועל, מיום 23.11.10, והשני במועד המסירה ומסירת החזקה לגישתה, ביום 25.03.11. טענת הנתבעת, אין קשר בין שדרוג השיש במטבח, אספקת ברז המטבח וחיפוי הקירות שם, שביקשו התובעים לעשות, לבין מועד המסירה, וכי הנתון הרלבנטי הוא המועד שבו העמידה הנתבעת את הדירה לרשות התובעים, ולא מועד כניסתם לדירה בפועל. הנתבעת טענה כי בקשתו של התובע לשדרג את השיש לא בוצעה במועד, כי בחר את דגם השיש באיחור, כי פנתה לתובע פעמים רבות כדי לבחור בסוג הברז וחיפוי הקירות מעל השיש וכי ההחלטה לקבל את הדגם הסטנדרטי של הברז והחיפוי נמסרה לאחר עיכוב ממושך. לגישת הנתבעת, האיחור בכניסת התובעים לדירתם נובע בשל העיכוב שלהם בבחירת מוצרים אלה, ואינה נובעת מפעולות הנתבעת ולפיכך אין להטיל על הנתבעת לפצותם בגין איחור זה. 4. במעמד הדיון, הבהירו הצדדים כי אין ברצונם להידבר ולנסות להגיע להסכמות במחלוקת שביניהם. התובע טען כי הזמין את הברז והחיפוי באפריל 2010 כך שאין להזמנה זו קשר לאיחור במסירת הדירה, וכי ללא שיש במטבח לא ניתן היה להיכנס לגור בדירה. התובע הגיש לבית המשפט העתק מכתב הנתבעת לרבינסקי (ת/2), לפיו לא מקובל על הנתבעת שלא ניתן לספק לתובע את דגם השיש שבחר, וכן מכתב מעוה"ד של קבוצת הרכישה המאשר שהיה עיכוב בקבלת הדירה בשל העדר השיש במטבח (ת/3). הנתבעת הגישה את רשימת הליקויים שנשלחה לה על ידי התובע (נ/1) ביום 05.05.11 שם לא ציין התובע שחסר שיש במטבח. למען השלמת התמונה אציין כי התובע בתגובה ציין שמסמך זה כלל לא מוכר לו. דיון והכרעה 5. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לקבל את התביעה בחלקה, הכל כפי שיפורט להלן. 6. המסמכים שצורפו לכתבי הטענות ו/או שהוגשו כמוצגים מעלים, כי רק בחודש ספטמבר 2011 בחר התובע את דגם השיש הרצוי לו, וכי אספקת השיש התעכבה עוד בשל העדר הדגם במלאי הספק ובחירת דגם אחר. 7. אני מקבלת את עמדת הנתבעת כי היא אינה אחראית בשל העיכוב הנובע מהעדרו של דגם השיש הנבחר והצורך בבחירת דגם נוסף על ידי התובע, אלא שאין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריות לעיכוב במסירה. יש קושי לקבל את עמדת התובע לפיה לא היה ארון מטבח כלל במועד עריכת פרוטוקולי המסירה, כאשר דבר זה - שהוא עניין מהותי וכלל לא זניח - לא נזכר באף אחד משני הפרוטוקולים. לפיכך, ולאור לשון החוזה כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל את עמדת התובע לפיה לא יכול היה להזמין את דגם השיש המבוקש על ידו אלא לאחר שהיה מותקן ארון המטבח, וכי זה לא היה בדירה עד לחודש אוגוסט 2011. 8. אני מקבלת את טענת התובע כי פרוטוקול המסירה אינו מעיד על מסירה בפועל של הדירה, וכי המועד הרלבנטי אינו מועד עריכת הפרוטוקול אלא מועד העברת החזקה בדירה בסוף חודש 10/11. מקובלת עלי גם תשובתו של התובע לטענת הנתבעת בנוגע למכירת הדירה, לפיה בהתאם לחוזה המכירה הדירה נמסרה לקונים בחודש דצמבר 2011 ולפיכך אין במכירה זו כדי להשפיע על זכויותיו כלפי הנתבעת. 9. הנתבעת טענה בדיון כי בסעיף 8.16 להסכם נרשם שדייר חייב לבחור בתוך תקופה קצובה את כל המוצרים הנדרשים מהספקים השונים, וכי העיכוב בבחירת השיש הוא שהביא לאיחור בהעברת החזקה בדירה לידי התובע. מפאת חשיבותו, אביא להלן את נוסח הסעיף האמור: "כל אחד מיחידי הבעלים נדרש להודיע על בחירתו ביחס למוצרים והאבזרים הנדרשים לבחירה, כמו ברזים, כיורים, אריחים, ארונות מטבח וכד', תוך 35 (שלושים וחמישה) ימים מיום שהקבלן הודיע להם על השלמת מחיצות הפנים של דירתם. לא יעשה כן גם לאחר התראה נוספת של 10 ימים יבחר המפקח את אותם מוצרים ואביזרים במקומו ועבורו." על פי לשון הסעיף, כאשר דייר אינו מבצע את הבחירה במועד ובמהלך 10 הימים שלאחר מכן, המפקח יבחר במקומו את המוצרים לאותה דירה. הנתבעת יכולה וצריכה היתה לפעול בהתאם לחוזה - עליו היא חתומה - ולדאוג לביצוע הבחירה של שיש המטבח בדירת התובעים על ידי המפקח, על מנת למנוע עיכובים בהשלמת העבודות ובהעברת החזקה. 10 לפיכך, הנתבעת אחראית לעיכוב במסירה, שנבע מכך שהיא לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 8.16 להסכם, על אף שטענותיה נסמכות על נוסח סעיף זה. 11. עם זאת, מצאתי לנכון לייחס גם לתובע אחריות תורמת. התובע הפר את חובתו לבחור במועד ועם השלמת מחיצות הפנים את כל האביזרים והמוצרים הנדרשים לשם השלמת הדירה. כפי שנפסק בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ואח' נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, 227-226: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסוימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון" ברע"א 9488/02 חן שחר, דוד שחר נ' עטיה גד, קבע בית המשפט העליון כי ניתן לחלק את האחריות לנזק ולייחס אשם תורם גם במישור החוזי, וציין כי: "יש לזכור כי בחינת התנהגותם של בעלי הדין במערכת היחסים הספציפית, מגלה לא פעם כי זהויות ה"מפר" וה"נפגע" אינן חד משמעיות, וכי יישום הולם של עקרון תום הלב הוא מוצדק במקרים שבהם תרמה התנהגותו של הניזוק לאי קיום החוזה על ידי המזיק ..." ובע"א 3912/90 EXIMIN S.A, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פררארי בע"מ, פ"ד מז(4) 64, 85-84 נקבע כי: "אין ספק כמובן, שחלוקת האחריות בענייננו עולה בקנה אחד עם רעיונות של מוסר, צדק ואי עשיית עושר שלא כדין, שהמשפט הישראלי בכלל ודיני החוזים (ובכלל זה חוזי מכר) בפרט, שואבים מהם. כאשר שניים גרמו לנזק, אין זה הוגן ואין זה מוסרי שהאחד יישא במלוא נזקו של האחר. מדוע יזכה צד לחוזה בפיצוי מלא על נזק שנגרם גם עקב התנהגותו הטיפשית וחסרת תום הלב? יתר על כן, בחלוקת האחריות ביניהם יהיה כדי לעודד תום לב או זהירות מצידם של שני הצדדים לעסקה" 12. התובעים בחרו את דגם השיש באיחור ממשי. גם בהעדר ארונות מטבח ניתן לבחור את דגם השיש, והתובע יכול היה לעשות כן במקביל לבחירת הכלים הסניטריים והאריחים השונים מאלוני, או בכל מועד אחר במהלך שנת 2010. 13. לפיכך אני קובעת כי שני הצדדים אחראיים במידה שווה לאיחור במסירה, וכי האיחור הינו של 5 חודשים - פער הזמנים בין מועד המסירה בפועל שנמסר לתובע בדוא"ל נספח 9 לתביעה, לבין מועד המסירה בפועל. הסעד 14. התובע הפנה לסעיף 5א(א)(1) בחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973, הקובע כי במקרה של איחור במסירת הדירה, ישלם המוכר לדייר פיצוי ב"סכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב- 1.5." 15. התובע לא הוכיח את שווי דמי השכירות של דירה דומה לזו שמסירתה התעכבה, ורק ציין בכתב התביעה את הסך של 5,000 ₪ לחודש כדמי שכירות ראויים "אותם היה מקבל אם היה מקבל את הדירה במועד, והיה יכול להשכירה לצדדים שלישייים." סכום זה הוכחש בתוקף על ידי הנתבעת, אשר טענה בכתב ההגנה כי הסכומים "מוגזמים ומופרכים לחלוטין". הנתבעת לא ציינה כל נתון אחר שיבטא הערכה של דמי השכירות לדירה דומה לזו של התובעים. 16. אין בידי בית המשפט נתון שיאפשר קביעת דמי שכירות ראויים בנסיבות המקרה. עם זאת, לא מצאתי כי בשל כך יש לדחות את התביעה, לאחר שקבעתי כי הנתבעת אחראית, בשיעור דומה לאחריות התובעים, לאיחור במסירת הדירה. לאור האמור, אני קובעת על דרך האומדנא, את דמי השכירות בסך של 3,600 ₪ לחודש, כאשר הפיצוי הינו בסך של 18,000 ₪ לחמישה חודשים. הנתבעת אחראית לשלם לתובע מחצית מהסכום האמור, כשיעור אחריותה לאיחור, בסך של 9,000 ₪. סוף דבר 17. התביעה מתקבלת. לאחר ששקלתי את הוצאות משפט, את שערוך הסכום האמור ממועד הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין ואת מכלול נסיבות העניין לרבות חלוקת האחריות באופן שווה בין שני הצדדים, אני מעמידה את הסכום הכולל לתשלום ליום מתן פסק הדין על סך של 9,700 ₪. סכום זה ישולם לתובעים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל הנתבעת, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד. בניהאיחור במסירת דירהקבוצת רכישהמקרקעין