כשמדובר בעסקת מכר מרחוק, כמשמעות מונח זה בחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981 בהתאם לסעיף 14ג לחוק זה, על מנת לבטל עסקה כזו, על הצרכן להודיע על ביטולה בכתב מיום עשיית העסקה ועד 14 יום מקבלת המוצר. הוגשה תביעה להחזר בגין חיובים שבוצעו בכרטיס האשראי בגין רכישת מוצרים בעסקה טלפונית אשר בוצעה מול הנתבעת (להלן גם: "החברה") וכן פיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות. ##טענות הצדדים## לטענת התובע, החברה יצרה איתו קשר טלפוני והציעה לו לרכוש מוצרים לשיפור חיי האישות בעלות של 830 ₪. הוא הסכים להצעה ולמחרת התקשרה אליו נציגת החברה וביקשה את שלוש הספרות שרשומות בגב כרטיס האשראי ובמסגרת שיחה זו התברר לו שהעלות של המוצרים היא 830 כפול 12 ולא כפי שסבר 830 ₪ בלבד. לטענת התובע, בשלב זה ובאופן מיידי דרש לבטל את העסקה ולא לבצע אותה, באשר לא היה בכוונתו לשלם כל כך הרבה כסף. כפי שעלה בדיון, התובע ביקש לרכוש את המוצרים עבור אחר, טל אשר נדב, אשר לא היה בכוונתו או באפשרותו לשלם סכום כה גדול עבור המוצר. לטענת התובע, תחילה הציעה לו אותה נציגה של החברה, כי ישלם רק 7,000 ₪ עבור המוצרים, אולם לאחר מכן הודיעה לו כי העסקה אושרה בכרטיס האשראי והוא אינו יכול עוד להתחרט. לטענת התובע הוא עשה ניסיונות לבטל את החיובים בכרטיס האשראי אולם הדבר לא עלה בידו וכך מצא עצמו מחויב במלוא התשלום. אין מחלוקת כי המוצרים לא הגיעו בסופו של יום אל התובע, אשר ככל הנראה סרב לקבלם. עוד טוען התובע, כי הוא אף ניגש לחברה וביקש לבטל את העסקה, אולם זו סירבה לבקשה לאחר שראתה כי חברת כרטיסי האשראי לא ביטלה את העסקה על אף בקשתו. החברה מצידה טוענת כי התובע הוא שפנה מיוזמתו אליה וביום 29.10.12 ביצע הזמנה לרכישת תוספי תזונה לשיפור חיי המין בסך 9,999 ₪, עבורה שילם באמצעות כרטיס האשראי שלו. לטענת החברה, התובע לא ביטל את העסקה ורק לאחר שלושה חודשים התייצב במשרדיה ודרש את ביטול העסקה. בדיון בפני, הביעה הנתבעת נכונות לספק את המוצרים לתובע גם היום, על אף שלטענתה, המוצרים, שהוזמנו במיוחד עבורו, נגרסו ואינם עוד. ##דיון והכרעה## ככל שנקשרה עסקה בין הצדדים, הרי שמדובר בעסקת מכר מרחוק, כמשמעות מונח זה בחוק הגנת הצרכן תשמ"א 1981 ועל כן בהתאם לסעיף 14ג לחוק זה, על מנת לבטל עסקה כזו, על הצרכן להודיע על ביטולה בכתב מיום עשיית העסקה ועד 14 יום מקבלת הנכס. כאמור לעיל, הנכס מעולם לא התקבל אצל התובע, אולם ככל הנראה היה זה עקב סירובו לקבלו. מכל מקום אין מחלוקת כי התובע לא שלח מכתב לנתבעת ובו הודיע על רצונו לבטל את העסקה. יחד עם זאת, אינני רואה צורך להכריע בשאלה אם חלף המועד להודיע על ביטול העסקה אם לאו, משום שאני סבורה כי כלל לא נקשרה עסקה בין הצדדים אותה היה התובע צריך לבטל ואסביר מדוע. התובע, לא הכחיש כי אישר ביצוע העסקה בשלב ראשון, אולם לטענתו, לא הבין כלל את עלות המוצר אותו ביקש לרכוש. התובע העיד בפני, כי למחרת התקשרה אליו נציגת החברה וביקש ממנו את שלוש הספרות המצוינות בגב כרטיס האשראי, כלומר, עד אותו רגע, עסקת האשראי לא בוצעה. בשלב זה, התובע הביע רצונו להימנע מן העסקה וזאת עוד בטרם יצאה העסקה אל הפועל. על כן, לא היה מקום כי נציגת החברה, מבלי להוסיף ולברר את העניין עם התובע, תמשיך וחרף התנגדותו, תביא לאישור עסקת האשראי ועל ידי כך לחיובו בעסקה, כשהיא יודעת שאיננו רוצה בה. אני סבורה כי יש לקבל את גרסת התובע כפי שהעיד עליה בפני, משום שהיא מקבלת חיזוק מעדותו של נציג הבנק, מר ציון חורי ומעדותו מר טל אשר נדב ואף מהסברי החברה בעניין היעדרן של הקלטות שיחות הטלפון שבוצעו עם התובע כפי שאסביר להלן. לדברי התובע, במסגרת שיחתו השנייה עם נציגת החברה, הבין כי עלות המוצרים אותם התכוון לרכוש גבוהה לעין שיעור מן העלות שלקח בחשבון בשיחה הראשונה ועל כן מייד באותו רגע, הודיע כי איננו מעוניין בעסקה. החברה הכחישה טענה זו של התובע ובכתב ההגנה טענה, כי איננה יכולה לנחש את רצונו של התובע לבטל את העסקה כשלא פנה אליה בעניין זה. בפני העיד מר ציון חורי מבנק הפועלים, כי התובע הגיע אליו כועס וסיפר לו כי חייבו אותו במה שלא היה צריך לחייב. מר חורי לא זכר את התאריך המדויק בו התרחשו הדברים, אולם ידע לומר כי חודש לאחר מכן הגיע התובע שוב לבנק והוא סייע לתובע במשלוח פקס לחב' כרטיסי האשראי (ע' 8 ש' 13-19). פקס זה צורף על ידי התובע לכתב התביעה והוא נושא תאריך של 28.11.12 ומכאן ניתן ללמוד, כי ככל הנראה פנייתו הראשונה של התובע למר חורי, הייתה חודש קודם לכן, היינו בסוף אוקטובר, מיד לאחר ביצוע העסקה. הדברים אף משתלבים בדבריו של התובע לאחר מכן, כשהסביר, כי בשלב זה (בפנייתו הראשונה לבנק), למעשה עוד לא היה חיוב בכרטיס האשראי ועל כן פנייתו לביטול החיוב לא הצליחה (ע' 9 ש' 3,4). העובדה כי בשיחה הראשונה עם חב' כרטיסי האשראי טרם נראה החיוב בחשבון של התובע, מעידה כי פנייתו בעניין זה הייתה מיידית. אציין כי בדבריו בעניין זה מתייחס התובע לתאריך 30.9, אולם נראה כי מדובר בטעות, שכן במועד זה, טרם בוצעה העסקה אף לטענת הנתבעת. העיד בפני גם מר טל אשר נדב, אשר עבורו הייתה אמורה העסקה להתבצע. אף הוא לא זכר בדיוק תאריך האירוע, אולם זכר כי יום אחד הציע לו התובע את המוצר בעלות של 830 ₪ ולמחרת אמר לו שהסכום הוא 830 כפול 12 ומר נדב הסביר לו כי אין ביכולתו לשלם סכום כה גבוה. היות שמדובר בעד שמקורב לתובע, לא אייחס משקל רב לעדותו, אולם יש בה חיזוק מסוים לדברים. עוד העיד בפני אחיו של התובע, עו"ד רחמים טובים, אולם הוא לא היה מעורב בעניין מראשיתו ועל כן בנוגע להתרחשויות בעת קיום שיחות הטלפון, עדותו לא הוסיפה. אני סבורה, כי גם הסברי החברה להימנעותה מהשמעת הקלטות של השיחות עם התובע, מחזקים את גרסת התובע. בדיון שהתקיים בפני, הסביר נציג החברה (מר ניסים אבידן), כי ככלל מבוצעות הקלטות של השיחות עם הלקוחות והם מאזינים להקלטות במקרה שמתעוררת בעיה בקשר לעסקה (ע' 16 ש' 9-11 ו - 16). כמו כן, טען כי במקרה זה אין הקלטה של השיחות, משום שההזמנה הייתה בזמן המלחמה (כשהכוונה הייתה למבצע "עמוד ענן") והחברה עבדה דרך מוקדים חלופיים (ע' 3 ש' 11,12 וע' 15 ש' 16). על כן, לטענתו, הימנעות הנתבעת מהשמעת הקלטת השיחות, נבעה מכך שלא היו הקלטות. אולם הדברים אינם מתיישבים ואינני מקבלת טענה זו של החברה. לטענת הנתבעת, העסקה עם התובע נקשרה ביום 29.10.12 ואילו מבצע "עמוד ענן", היה בסוף נובמבר 2012 דווקא. על כן, לכאורה אמורה הייתה להיות הקלטה של שתי השיחות של התובע עם נציגת החברה ואם הן לא הוצגו על ידי החברה, הדבר מעלה תהייה. בית המשפט איננו יודע אם טעם אחר גרם להיעדרן של הקלטות, או שמא קיימות הקלטות אך הן תומכות דווקא בגרסת התובע ועל כן לא הוצגו בפני בית המשפט. מכל מקום, עצם מתן ההסבר שאינו יכול להיות נכון, מוסיף ומחזק גרסת התובע. על כן אני סבורה, כי התובע הוכיח ברמה הנדרשת בהליך אזרחי את גרסתו. משקבעתי כי אני מקבלת את גרסת התובע, כי עוד בטרם התבצע החיוב בכרטיס האשראי, הבהיר לנציגת החברה כי איננו מעוניין בעסקה, אני סבורה כי לא היה בשום שלב מפגש רצונות בין הצדדים, שכן בשיחה הראשונה, התובע לא הבין את העסקה ובשיחה השנייה, כשהתובע הבין את העסקה, לא רצה בה עוד ואמר זאת. על כן אני סבורה כי למעשה כלל לא נקשר חוזה בין הצדדים ובהיעדר חוזה לא הייתה רשאית החברה לחייב את כרטיס האשראי של התובע ועל כן החברה חייבה את התובע שלא כדין וללא הסכמתו. משכך קבעתי, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת להשיב לתובע את מלוא סכום העסקה וסכומים נוספים כפי שאפרט להלן. ##סוף דבר## אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 10,000 ₪ בגין העסקה, בצירוף ריבית והצמדה מאמצע תקופת התשלום ועד היום בסכום של 200 ₪. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע בגין עוגמת נפש שנגרמה לו סכום של 1,500 ₪ והוצאות משפט בסכום של 1,300 ₪. סך הכל 13,000 ₪. על הנתבעת לשלם סכום זה לתובע בתוך 30 יום מן המועד בו תקבל פסק דין זה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים. ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין, בבית המשפט המחוזי באר שבע. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)ביטול עסקה (בכרטיס אשראי)ביטול עסקה (הגנת הצרכן)