תביעה נגד באדג'ט נדחתה: תביעה כספית בסך של 33,000 ₪. טענות התובעת התובעת פנתה למשרדי הנתבעת באילת, על מנת לרכוש רכב אשר נדרש לה בכדי להסיע את בעלה לטיפולים רפואיים במרכז הארץ. דרישות התובעת היו כי הרכב שתרכוש יהיה רכב שלא עבר תאונה קשה, כהגדרתה. לטענת התובעת, הציג בפניה מנהל הסניף שני רכבים, האחד רכב שעלותו 35,000 ₪ ואשר בהתאם לבדיקה לא עבר תאונה קשה והוא תקין; והשני, רכב שעלותו 23,000 ₪, אך הוא עבר תאונה קשה. התובעת החליטה לרכוש את הרכב בעלות של 35,000 ₪, מסוג יונדאי גטס. באחת הנסיעות של התובעת ובני משפחתה ברכב, נתקעה דוושת הגז והתובעת עצרה את הרכב באמצעות בלם היד ובכך מנעה תאונה. לאחר בדיקות שערכה התובעת במכונים מורשים, התברר כי הרכב עבר תאונה קשה בעבר, ואינו כשיר לנסיעה. התובעת נאלצה למכור את הרכב בתמורה לסך של 15,000 ש"ח בלבד. התובעת תובעת סך של 33,000 ₪, המורכב מההפרש בין מחיר הרכישה למחיר מכירת הרכב, וכן עוגמת הנפש שנגרמה לה. טענות הנתבעת התובעת רכשה ביום 22.2.11 רכב יונדאי גטס משומש, בעל מספר רב של קילומטרים, שנת 2007. מחירון הרכב באותה עת היה 54,000 ₪ והתובעת שילמה עליו סך של 30,102 ₪ בלבד. הרכב נבדק בטרם נקנה, ונמצאו בו ליקויים בעלי משמעות נמוכה. התובעת קיבלה את טופס הבדיקה התואם את דו"ח השמאי שהוגש בגין התאונה שעבר הרכב. הנתבעת מדגישה כי הרכב מעולם לא הוכרז כאובדן גמור או שאינו כשיר לנסיעה. כעולה מכתב התביעה, הרכב שימש את התובעת לנסיעות רבות וארוכות מאילת למרכז הארץ, אשר סביר כי יגרמו לשחיקה ובלאי מוגברים. הרכב אף היה בבעלות התובעת כשנה בטרם נבדק על ידי התובעת, לכן ייתכן כי מצבו המכאני הנטען של הרכב נובע מבלאי שנגרם בתקופה בה הוחזק על ידי התובעת. תוצאות הבדיקות שערכה התובעת אינן מעידות על מצב הרכב, מאחר והבדיקות הניבו תוצאות שונות בכל מכון בעניין המשמעות הגבוהה, וכמו כן התובעת ביצעה עסקת "טרייד אין", במסגרתה יש לחברה הרוכשת אינטרס להפחית ככל הניתן ממחיר הרכב. המחיר בו מכרה התובעת את הרכב בעסקת ה"טרייד אין" הוא פועל יוצא של הסכמה מסחרית בין הצדדים. התובעת לא צירפה הערכת שמאי לרכב עובר למועד עסקת ה"טרייד אין". דיון והכרעה התובעת רכשה את הרכב בפברואר 2011, לאחר שהוצג בפניה דו"ח בוחן מטעם משרד התחבורה בדבר מצב הרכב. התובעת לא ביצעה לרכב בדיקה מטעמה בטרם רכישתו. בינואר 2012, כשנה לאחר רכישת הרכב, ביצעה התובעת בדיקות לרכב בשני מכונים שונים, אשר תוצאותיהם הראו ליקויים חמורים מאלו שנזכרו בדו"ח שהוצג לתובעת בעת רכישת הרכב, בשלדה ובמרכב. התובעת צירפה לכתב התביעה מכתב מחברת הביטוח, המאשר כי לא הוגשו תביעות בגין הרכב בתקופה הרלוונטית, והמוכיח לטענתה כי כאשר הרכב היה ברשותה הוא לא היה מעורב בתאונה. לפיכך, טוענת התובעת כי הליקויים ברכב כאמור בבדיקות שערכה מוכיחים כי הרכב עבר תאונה קשה אשר הוסתרה מפניה על ידי הנתבעת. דו"ח בדיקת הרכב שהוצג לתובעת וצורף לכתב ההגנה, הינו דו"ח של בוחן מוסמך מטעם משרד התחבורה, והתובעת לא הציגה טעם להטיל ספק באמינותו. כאמור, התובעת לא בדקה את הרכב באופן עצמאי במכון אחר בטרם רכישתו, ועל כן אין כל ראיה בדבר אי נכונות האמור בדו"ח זה, אשר משקף את מצב הרכב בעת מכירתו לתובעת. "המוציא מחברו עליו הראיה" הינו כלל בסיסי בדין האזרחי, ובאופן רגיל מוטלים על התובע בתביעה אזרחית גם נטל השכנוע וגם נטל הבאת הראיות, אלא אם כן נקבעת בחוק חזקה הפוכה. על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, היינו מעבר לסבירות של 50%. אין זאת אלא שהתובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה. אמנם, הדוחות שצירפה התובעת מפרטים ליקויים בעלי משמעות גבוהה אשר לא הופיעו בדו"ח שהוצג לתובעת עובר לרכישה. אולם, מעבר לעובדה שהדו"ח שהוצג לתובעת ע"י הנתבעת והדוחות שצירפה התובעת לכתב התביעה, נערכו במועדים שונים בהפרש של שנה, התובעת לא הוכיחה, כי יש להעדיף דו"ח אחד על פני האחר. אין בפער בין הדו"חות כשלעצמו כדי להוכיח כי הדו"ח שהציגה הנתבעת מסולף. התובעת אף לא צירפה את מכון הבדיקה כנתבע. לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הליקויים שהתגלו ברכב לאחר כשנה, נגרמו בטרם רכשה את הרכב או כי הרכב עבר תאונה אשר הוסתרה על ידי הנתבעת. אפילו אאמץ גרסת התובעת לפיה לא נעשה שימוש ברכב לנסיעות מאילת לת"א, עדיין לא מן הנמנע, כי הליקויים שהוצגו ברכב כשנה לאחר רכישתו, נובעים מאירועים שאירעו באותה שנה ומהשימוש שעשתה התובעת ברכב. זאת אף אם הרכב לא עבר תאונה אשר דווחה לחברת הביטוח. עצם העובדה שהתובעת מכרה את הרכב בעסקת "טרייד אין" בסכום של 15,000 ₪ בלבד, אינה מוכיחה דבר. מדובר בעסקה מסוג "טרייד אין" ויתכן כי בעסקה מסוג זה המחיר המוצע נמוך מהמחיר שניתן לקבל עבור הרכב בעסקה רגילה. אפשר גם כי המחיר הנמוך נובע מיכולות המיקוח של התובעת. יצוין כי התובעת לא צירפה הצעות מחיר של חברות אחרות. הרכב לא נבחן על ידי שמאי מוסמך, וכיום לאחר שנמכר אין אפשרות לבחון את טענות התובעת על ידי בדיקת מומחה. בשלהי הדברים יצוין כי התובעת לא טענה כי הנתבעת הפרה את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 4(ב)(4) לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), תשס"ח-2008, וכי בתגובה לשאלת בית המשפט טענה הנתבעת כי דו"ח הבדיקות המפרט את הליקויים שנמצאו ברכב עומד בדרישות הגילוי. מאחר ובדו"ח הבדיקה מפורטים הליקויים שנמצאו ברכב עד למכירתו, אני סבורה כי מסירתו לתובעת עומדת בדרישות החוק לפירוט הפגיעות שנגרמו לרכב עד לאותו מועד. אשר על כן נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את תביעתה. סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות. רכבקניית רכב