תביעה במסגרת "הסדר להשכרת דירה" שנחתם בין התובע לנתבע התובע טוען כי בין הצדדים סוכם כי התובע ישלם לנתבע סכום של 8,700 ₪ במסגרת הסדר להשכרת דירה. ביום 28/12/12 שילם התובע לנתבע, במזומן, סכום של 4,000 ₪ וביום 29/12/12 שילם התובע לנתבע, סכום נוסף של 4,500 ₪ (200 ₪ נוספים, היו חסרים לתובע). סה"כ שילם התובע לנתבע סכום של 8,500 ₪. הנתבע אמר לתובע שיוכל להיכנס לדירה ימים ספורים לאחר התשלום ושביום שיגיע ימתין לו הנתבע בעצמו או אדם אחר מטעמו בדירה וימסור לידי התובע את מפתחות הדירה. כשהגיע התובע לדירה, יחד עם שותפו, לא המתין בדירה אדם מטעם הנתבע ובדירה היו דיירים אחרים. התובע הלך למשרד הנתבע עפ"י עצת עורך הדין וביקש מהנתבע להשיב לו את הסכום ששילם, משהשכרת הדירה לתובע לא יצאה לפועל. הנתבע הסכים להחזיר לתובע 4,000 ₪ בלבד ולא את מלוא הסכום ששולם, בסך 8,500 ₪, אך התובע עמד על קבלת כל הסך ששולם, כאשר בפועל לא הוחזר עד היום דבר לתובע. הנתבע טוען כי בין הצדדים נחתם הסכם להשכרת דירה, שהוא הסכם שנחתם לפני כניסה לדירה. התובע שילם סכום של 8,500 ₪ לחברת "חומי ניהול נכסים" שהעבירה אותו לבעל הדירה. כאשר הדירה היתה אמורה להימסר לתובע ושותפו, החליטו השניים כי הריהוט, שנקנה לדירה במיוחד בשבילם וכפי שסוכם בין הצדדים במעמד חתימת ההסכם להשכרת דירה, אינו לטעמם של השניים ולכן הם התחרטו לגבי השכרת הדירה. הדירה הייתה חדשה ולא מרוהטת ולכן חלק הסכום ששולם ע"י התובע, נלקח לשם קניית רהיטים. משנקנו ע"י הנתבע רהיטים לדירה, בהתאם לבקשת התובע, אך התובע התחרט, הציע הנתבע להחזיר לתובע סכום חלקי, ללא הסכום ששולם עבור הרהיטים שנקנו לדירה. בנוסף עורר הנתבע בכתב ההגנה טענת היעדר יריבות, משלטענתו, התובע התקשר עם חברת "חומי ניהול נכסים" בה הוא עובד ולא עימו באופן אישי. ביום 03/10/13 נערך בפניי דיון בתביעה. לדיון התייצבו התובע, חברו של התובע, שני מתרגמים מטעם התובע והנתבע. בדיון נחקרו התובע והנתבע (בנסיבות מצאתי אני לנהל את כל החקירות) והוגשו ראיות בכתב. לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים והתרשמתי מעדויות ומראיות העדים, אני מוצא לפסוק כך (בתמציתיות, עפ"י הוראות הדין): דין התביעה להתקבל. עפ"י הדין, על התובע לשכנע את בית המשפט, בראיות מספיקות, כי טענתו וגרסתו נכונות וסבירות יותר מאלו של הנתבע. התובע עמד בנטל זה ומצאתי את גרסתו אמינה, ומשכנעת יותר (הרבה יותר) מגרסת הנתבע. מצאתי לשלול את טענת הנתבע להיעדר יריבות משהוכח כי היחיד שהתובע בא עמו במגע הוא הנתבע. התובע הציג בדיון תמונות של הנתבע במשרדו מיום 16/09/13, אותן צילם התובע בעת מסירת מסמכי התביעה לנתבע. כמו כן, הנתבע אמר בעדותו כי הוא זה שערך את ההסכם שנתחם בין הצדדים וששוחח עם התובע לגבי הדירה. יתר על כן שמה של החברה, נכתב על גבי ההסכם בכתב יד ואין מסמך רשמי כלשהו מהחברה או לוגו של החברה, המעיד על כך שההסכם נעשה עם החברה ולא עם הנתבע עצמו. יצוין כי מבדיקה באתר האינטרנט של משרד המשפטים, עולה כי קיימת חברה בשם "חומי- ניהול נכסים ויזמות בע"מ" ובאתר כתוב כי מדובר ב"חברה מפרת חוק", כאשר הנתבע אף אישר כי לחברה יש עבר של אי תשלום אגרות. הנתבע טען בעדותו כי שוחח עם התובע בעברית, ללא בעיות של שפה ושל הבנה. הדבר תמוה בהתחשב בכך שלדיון הגיע התובע עם מתורגמנים מטעמו ומעיד על כך שהתובע לא מבין לגמרי את השפה העברית ולכל הפחות, שמתקשה להתבטא בשפה העברית ומשכך. זו גם הייתה התרשמותי הבלתי אמצעית מהתובע, משני הדיונים בהם התייצב בפניי. מצאתי להאמין לגרסת התובע לגבי ריהוט הדירה, לפיה הנתבע אמר לתובע כי יביא רהיטים לדירה. מעדות התובע עולה כי כלל לא דובר על כך שמהסכום ששולם ע"י התובע לנתבע ייקנו רהיטים חדשים לדירה. עדות זו, מתיישבת עם ההסדר להשכרת דירה שנחתם בין הצדדים, בו מפורט עבור מה משלם התובע (שכר דירה, פיקדון, תווך), כאשר לא מצוין בו רכיב של ריהוט. זאת ועוד, מצאתי להאמין לדברי התובע, לפיהם, בדרך כלל הדירות מושכרות עם ריהוט בסיסי משהעיד כי בעבר שכר דירה בישראל, שכללה ריהוט בסיסי, ושילם עבור שכר הדירה, סכום דומה. לא נראה לי סביר כי ביום בו אמור התובע לעבור דירה, יתחרט מהסיבה שהריהוט לא מוצא חן בעיניו ויבחר להישאר ללא קורת גג עקב כך. סביר יותר כי התובע נותר ללא קורת גג עקב כך שהדירה, להפתעתו, לא הייתה פנויה והושכרה לאנשים אחרים. לסיכום, בבחינת מכלול העדויות והראיות, עולה כי הנתבע ניצל לרעה את תמימותו ואת מצבו המיוחד של התובע בישראל, ופשוט הוליך אותו שולל ונטל את כספו, מבלי לתת לו תמורה מובטחת ותוך גרימת נזק (התובע העיד בתום הדיון - עדות בה ניכרו היטב אותות האמת - כי בשל התנהלות הנתבע הוא נותר במשך חודש ללא קורת גג "בשדה" וללא עבודה). סיכום התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 8,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 25.2.13 (יום הגשת התביעה) ועד יום התשלום המלא בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל. בנסיבות המיוחדות של התיק ומאחר שהתברר בדיון שהנתבע פושט רגל [מבדיקה באתר האינטרנט הפומבי של כונס הנכסים הרשמי עולה, שקיים צו כינוס נכסים מיום 18/08/09 וצו פשיטת רגל מיום 01/01/12 בתיק פש"ר (מחוזי ת"א) 2261-09 שנפתח נגד הנתבע], אני סבור כי ראוי להביא את דבר פסק דין זה לידיעת בית המשפט של פש"ר. על פניו ומאחר שהחוב נושא תיק בימ"ש זה נוצר לאחר מועד מתן צו הכינוס בתיק הפש"ר, החוב לא מהווה לכאורה חוב בר תביעה בפשיטת רגל ולכן לא אמור לחול עיכוב הליכים בתיק זה. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסה"ד בתוך 15 יום. מקרקעיןשכירות