חסימת נתיב נסיעה

לטענת התובעת, היא נסעה בנתיב הימני ולפתע, נעצר הנתבע 1 אשר נסע לפניה וחסם את נתיב נסיעתה. לאור זאת, עצרה גם התובעת את רכבה והמתינה שהנתבע יפנה את הנתיב, אך במקום לנסוע קדימה, החל הנתבע לנסוע לאחור ונעצר, אך גם לאחר שעצר הוא המשיך לנסוע לאחור במהירות ופגע בעוצמה ברכבה וכתוצאה מכך, נגרמו נזקים לרכבה. היות והתובעת סבורה, שהאחריות לנזקים שנגרמו לרכבה רובצת על הנתבע, הגישה היא תביעה זו לחייב הנתבע לשלם לה את נזקיה בסך של 4,079 ₪, הכולל בחובו: נזק ממשי בסך 2,320 ₪, שכ"ט שמאי בסך 464 ₪, עוגמת נפש, טרטור והטרדה סך 1,000 ₪ ופיצוי בגין אובדן יום עבודה בסך 295 ₪. 2. א. א) הנתבע סבור שיש לדחות את תביעת התובעת, משום, שהיא לא שמרה מרחק מרכבו ומשום שהוא מכחיש את טענות התובעת. לטענתו, הוא אכן נסע בכביש האמור, כאשר היה בדעתו להחנות את רכבו בצידי הדרך במקום המיועד לכך. כאשר הנתבע הבחין בחניה, הוא האט את מהירות נסיעתו ועצר סמוך לרכב שהיה בשפת הכביש- זאת בכדי להחנות את רכבו- תוך מתן איתות. מייד כאשר עצר, פגע רכב התובעת ברכבו. ב) עוד טוען הנתבע, שמבדיקה התאמה שערך אביו מר חן אשר (להלן:"מר חן") בין הפגיעה ברכב התובעת ובין הפגיעה ברכב הנתבע עלה, שאין התאמה בין מקום הפגיעה והעולה מכך הוא, שהתובעת מבקשת לתקן את רכבה על חשבון הנתבע. ב. א) יחד עם כתב ההגנה, שלח הנתבע הודעה לצד ג' - היא הראל חב' לביטוח בע"מ, (להלן:"הראל") יען כי הנתבע סבר שאם תוטל עליו חבות לפיצוי כלשהו, יהיה על הראל לשפותו על כל סכום שהוא יחויב, בהיותה המבטחת את רכב הנתבע. ב) הראל הגישה כתב הגנה, בו חוזרת היא על הטענות שהועלו על ידי הנתבע בכל הקשור לאופן קרות תאונה זו. במהלך הדיון, הוסכם על ידי הצדדים, להוסיף את הראל כנתבעת נוספת במקום כצד ג' וניתנה החלטה המאשרת הסכמה זו. 3. התובעת העידה בבית המשפט, שבעת שרכב הנתבע פגע ברכבה תוך כדי נסיעה שלו לאחור, היא הייתה בעמידה אחריו, אך גם הנתבע טען בכתב ההגנה, שמיד עם עצירת רכבו פגעה התובעת ברכבו, בעת שהיה בעצירה, בטרם החל הנסיעה לאחור ואף בטרם שילב להילוך אחורי. אני מקבל את טענתו של נציג הראל, שמהטענות ומהעדויות של המעורבים בתאונה עולה,שעסקינן בעדות מול עדות, כאשר כל אחד מהמעורבים בתאונה מעלה בפני גרסה שונה על האופן בו קרתה התאונה. לאחר שבחנתי טענות אלו ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) אני מקבל את טענתו של הנתבע, שהוא אכן היה בעצירה, שכן גם התובעת מאשרת שבתחילה הוא היה בעצירה והיא אף עצרה אחריו. באותה עת, של עצירת שני הרכבים, מקבל אנוכי את טענת התובעת, שהיא עצרה במרחק של 2- 3 מטר מרכב הנתבע. ב) אני מקבל את טענת התובעת, שבעת שהנתבע עצר לפניה, היא לא המשיכה בנסיעה וחיכתה שהוא יפנה את הנתיב, אך אני גם מאמין לתובעת, שבעת הזאת, בעת ששני הרכבים היו בעצירה, נסע הנתבע לאחור על מנת להיכנס לחניה ובאותה עת ותוך כדי נסיעה לאחור - הוא פגע ברכב התובעת. אינני מקבל את טענתו של הנתבע, שרכב התובעת פגע ברכבו תוך כדי שהיא נסעה והוא היה בעצירה. ב. א) אין להוציא מכלל אפשרות, שדברי הנתבע: "לא הייתה שום הודאה מצדי", היא אכן נכונה, אך גם לא הייתה הכחשה ברגע הנתון, אלא הנתבע אמר לתובעת שאם הוא פגע, הוא ייתקן ואמירה זו מתיישבת עם מה ששמע מר ציון עזרא, עת הגיע למקום - לאחר התאונה- שהנתבע הבטיח שלא תהא בעיה והוא יביא מכסה מנוע ואף שאל באיזה צבע. (ראה עדות הנתבע בעמ' 3 לפ',ש' 9- 11 ודברי מר ציון בעמ' 2 לפ',ש' 23- 26). ב) זאת ועוד, הנתבע בא בטרוניה כלפי התובעת וטוען, שהיו לה כל הסימנים לדעת, שהוא רוצה להשתלב ולהיכנס ברברס לחנייה והיה עליה לאפשר לו להשתלב בבטחה. מתברר מעדות הנתבע, שבעת שאירעה הפגיעה בין הרכבים, הוא כלל לא ראה את רכב התובעת, אך ידע לומר שהיא נסעה ללא אורות. כאשר הנתבע נשאל, כיצד הוא ידע שהרכב בלי אורות אם לא ראה אותו כלל, על כך לא הייתה תשובה בפיו. (עמ' 3 לפ',ש' 25- 30). מעניין לציין, שגם הגב' ליאור לביא, חברתו של הנתבע, העידה שהיא ראתה את רכב התובעת ללא אורות וכיצד היא ראתה זאת? מבעד למראה הצדדית. לאחר מכן, היא הודתה, שבטרם הייתה הפגיעה עצמה, היא לא הביטה במראה ולא ראתה מה נעשה מאחור. (עמ' 5 לפ',ש' 3- 6). 4. לחיזוק טענת הנתבעים, שהנזקים ברכב התובעת לא נגרמו באירוע, נשוא תיק זה, השמיעו הנתבעים את מר חן, שהיה בוחן תאונות דרכים בעברו במשטרת ישראל ושהוא גם אביו של הנתבע. בהתייחס לעדות זו, אני קובע כדלקמן: א. א) מר חן הגיע למקום אחרי התאונה, כאשר הרכבים עצמם כבר לא היו באותו מקום בו אירע המפגש בין המכוניות. אין חולק בין המעורבים בתאונה וגם מר חן לא יכול להתכחש לעובדה, שמפגש בין הרכבים אכן היה - אם כי מר חן אינו קובע בביטחון שהיה מגע בין הרכבים, שכן לטענתו:" אני לא טוען שלא היה מגע ביניהם. יכול להיות שהיה מגע". (עמ' 4 לפ',ש' 11- 12). למה יכול להיות, אם כל המעורבים בתאונה וגם הגב' לביא מאשרים שאכן היה מגע בין הרכבים ואין מקום להתכחש לעובדה, שעקב מפגש זה נגרם נזק לרכבים. ב) מר חן העיד בבית המשפט, שלרכב הנתבע נגרם נזק קל מאד בדמות שריטה קטנה בטמבון בצד שמאל - נזק שהוא יחסית מעבר לסביר בתאונה כזו לרכב של התובעת. בכתב התביעה חוזר הנתבע פעמים מספר ומציין, שבעת שהיה בעצירה פגע רכב התובעת בחלק האחורי של רכב הנתבע, אך באף מקום לא מצוין שהפגיעה הייתה קלה. ג) בקביעת בית המשפט את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת, אין כדי לפגוע חלילה במהימנותו או בניסיונו רבת השנים של מר חן כבוחן תאונות דרכים, ברם העניין הוא, שהוא בדק הרכבים תוך כדי העמדת הרכבים זה ליד זה ובנוסף לכך, ערך מר חן השוואה נוספת בין שני רכבים אחרים והמסקנה שלו הייתה, שמהשוואה זו בין הרכבים עלה, ש-"המכה באה כלפי מעלה למטה, האוטו בא בבלימה חזקה וירד. זה יכול להיות מכה של רברס, זה יכול להיות שרכב אחר פגע בה. אני טוען שזה פגיעות קודמות" ובהשוואה בין שני רכבים אחרים מצא:" שאם המכה של הרכב הפוגע הייתה כפי שתואר ביחס לנזק שקיים ברכב, שתי אפשרויות: קודם כל אין אפשרות שמכסה המנוע יפגע, יש מרווח של 20 ס"מ בין מקום למקום, אם הרכב פוגע בטמבון לטמבון הנזק יהיה לטמבון, אין אפשרות שחלק אחד של הטמבון יגיע לחלק אחר של הטמבון". (עמ' 4 לפ',ש' 10- 11 וש' 13- 17 וראה גם ההדגמה בין שתי המכוניות שאינן המכוניות של התאונה בתמונה נ/3) ב. על ממצאיו וקביעותיו הנ"ל של מר חן, אני קובע, שקביעותיו- הגם שאין לשלול אותם מבחינה תיאורטית- אין אפשרות ליישם מסקנות אלו מעשית למקרה בו קא עסקינן - זאת משום שניים אלה: א) את ההשוואה הראשונה בין שני הרכבים, עשה מר חן בבית התובעת - לאחר ששני הרכבים כבר הוזזו ממקום האירוע- וההשוואה בוצעה בשעות החשיכה וגם מר חן מסכים, שקשה מאד לבצע בדיקה בשעות חשיכה ובמיוחד, כאשר תנאי הכביש לא כל כך אפשרו ביצוע ההשוואה. (ראה עדותו בעמ' 4 לפ',ש' 25- 27). ב) ההשוואה השנייה בוצעה בין שתי מכוניות אחרות ולא בין שתי המכוניות שהיו מעורבות בתאונה וגם המסקנה מהשוואה זו לא יכולה להיות אוטנטית למצב הממשי של הרכבים, כפי שהיו בשעת התאונה. מצב ומיקום הרכבים בשעת התאונה - היא ההשוואה הנכונה שיש לעשותה, משום שאין לי ספק, שמר חן כבוחן אשר בחן במשך שנים רבות יודע, שזווית הרכב הנוסע לאחור מול זווית הרכב שנמצא אחריו היא המכריעה בקביעת מיקום הנזקים והאם הנזקים הם תוצאה של אותה תאונה. מר חן, גם יודע בוודאי, שרכב הנוסע לאחור והרוצה להיכנס לחניה בין שתי מכוניות - כפי שהיה במקרה זה (לפי עדות הנתבע)- אינו נוסע בדיוק ישר אלא חייב לנסוע באלכסון או בצורה כלשהי על מנת לכוון את כניסתו לאותה חניה וברור הוא שמצב הרכבים כפי שהעמיד אותם מר חן בתמונה נ/3 (ראה הסימון ב-X ) אינו משקף נכונה את המצב האמיתי שהיה בשטח בשעת האירוע עצמו. 5. א. כפי שכבר ציינתי לעיל, הצדדים המעורבים עצמם העלו בפני שתי גרסאות סותרות זו את זו ובעצם, הגנת הנתבעים סומכת יותר על עדותו של מר חן והנתבעים מבקשים להסתייע בה ולקבוע, שיש לדחות את התביעה משום, שבין כך ובין כך, לאור הבדיקות שביצע בשטח בין שתי המכוניות, יש להגיע למסקנה, שהפגיעות ברכב התובעת אינן פגיעות שנבעו מאירוע בו קא עסקינן. לאחר שבחנתי עדותו של מר חן, אני קובע, שהפגיעות עליהן מלינה התובעת, הן תוצאה של המפגש בין שני הרכבים באירוע זה ואני קובע, שהפגיעות ברכב התובעת אירעו כתוצאה מנסיעתו לאחור של הנתבע ולכן, יש להשית על הנתבע את מירב האחריות לגרם הנזק ברכב התובעת. ב. עם זאת, קבעתי, אמנם, שמירב האחריות רובצת על הנתבע - אך גם לתובעת רשלנות תורמת לתאונה זו, משום שעובדות ונסיבות המקרה מצביעות על כך, שמרחק העצירה של התובעת מרכב הנתבע היה קצר מדי וחלק מהנזקים נגרמו כתוצאה מאי שמירת מרחק מרכב הנתבע, שכן גם אם אקבל את טענתה, שהיא עצרה 2- 3 מטר מרכב הנתבע שעמד לנסוע לאחור - אינו מרחק סביר, שהיה בו כדי למנוע את הפגיעה. 6. לאחר שבחנתי את שאלות האחריות ומאחר והנתבע גרם לנזק בעת שנסע לאחור, אני קובע את האחריות שיש להשית על הנתבע בשיעור של 80% ואילו לתובעת יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור של 20% ובהתאם לחלוקת אחריות זו על הנתבעים לפצות את התובעת. התובעת הוכיחה נזקיה בסך של 2,784 ₪ (נזק לרכב ושכ"ט שמאי) ולא הוכיחה את נזקיה האחרים - כפי שנתבעו בכתב התביעה. על כן, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעת סך של 2,227 ₪ (80% מגובה הנזק המוכח) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה- 27.2.13- ועד התשלום בפועל. יתרת סכום התביעה נדחית - מחוסר הוכחה. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידארי, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. חסימת נתיבמשפט תעבורה