עם החזרת הרכב, בתום תקופת ההשכרה, נתגלתה בו פגיעה

1. בתאריך 2.7.12 שכר התובע אצל הנתבעת רכב למשך 24 שעות. 2. עם החזרת הרכב, בתום תקופת ההשכרה, נתגלתה בו פגיעה. התובע, המאשר כי הסכים לשלם את עלות תיקון הנזק, טוען כי מכיוון שמדובר היה ב"מכת פח קלילה" ולנוכח העובדה שלמחרת היום הוא אמור היה לטוס לחוץ לארץ למשך כחצי שנה, הוא סיכם עם בעלת ומנהלת הנתבעת - כי התשלום יבוצע לאחר שזו תעדכן אותו בדבר קביעות השמאי שיבדוק את הרכב. לצורך כך, השאיר התובע בידי הנתבעת את פרטיו המלאים כך שהיא תוכל ליצור עמו קשר, על אף נסיעתו. 3. לטענת התובע, רק עם שובו לארץ בחודש ינואר 2013, הסתבר לו כי כרטיס האשראי שלו חוייב (לזכות הנתבעת) בסכום כולל של 2,000 ₪ ב- 12 תשלומים מאז 4.7.12 (יום לאחר החזרת הרכב). 4. התובע, הטוען כי לא שמע מהנתבעת דבר במהלך חודשי שהותו בחוץ לארץ, ניגש אל משרדה ואז הציגה היא בפניו העתק חשבונית מיום 4.7.12 על סך 2,229 ₪ המורכבים מ- 229 ₪ דמי שכירות הרכב למשך 24 שעות ו- 2,000 ₪ בגין "מכה בקורה ימנית עליונה". 5. במצב דברים זה, בהעדר חוות דעת שמאי ולנוכח האמור בסעיף 6 לחוזה שכירות הרכב הקובע כי: "השוכר אחראי כלפי המשכיר לכל נזק, הפסד או הוצאה שיגרמו למשכיר ו/או לרכב או לחלקיו, בין ברשלנות ובין בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, כולל גניבת הרכב או ירידת ערך, ומתחייב לפצות את המשכיר על כך עם דרישתו הראשונה... חשבונות המשכיר ומסמכיו, לרבות חוות דעת שמאי רכב מטעמו, יהוו הוכחה מכרעת לנזקיו של המשכיר", טוען התובע כי החלטת הנתבעת לחיייבו בתשלום סך של 2,000 ₪ היתה החלטה שרירותית אותה קבלה היא על דעת עצמה, בניגוד להסכם ומבלי שהודיעה לו אודותיה, דבר. 6. לתמיכת טענות אלה, העיד התובע את אמו, הגב' אריאלה יפעת, שסיפרה כי היא נכחה בפגישה שהתקיימה בין התובע לנתבעת מיד עם חזרתו ארצה וכי בפגישה זו אכן הסתבר להם שמדובר בחיוב שהינו פרי החלטה שרירותית של הנ"ל וכי אין לה בסיס בחוות דעת שמאי. 7. התובע הציג בפני גם את תמליל אותה פגישה (ת/1) ממנו עולה כי במהלך השיחה הסוערת שהתקיימה ביניהם, טענה הנתבעת כי ביום השבת הרכב היא סיכמה עם התובע שתבדוק "עלויות מינימליות" וכי את הצעת המחיר היא קבלה במוסך "באדג'ט". יחד עם זה, בסיומה של השיחה, לשאלת אמו של התובע האם יש לה הערכה של מישהו שהחליט שעלות הנזק היא 2,000 ₪ השיבה היא: "אין לי שום הערכה! אני החלטתי". 9. לאור כל האמור לעיל, עותר התובע להשבת 2,000 ₪ אלה וכן להשבת 229 ₪ אותם גבתה ממנו הנתבעת בגין שכירות הרכב ולפיצוי בסך 2,000 ₪ נוספים בגין "הונאה ושימוש בכרטיס האשראי שלו, ללא אישורו וידיעתו". 10. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, כמו גם בעדותה בפני, טענה הנתבעת כי "בהסכמה משותפת" בינה לבין התובע, הוחלט שלא לערב שמאי על מנת לצמצם למינימום האפשרי את העלויות הכרוכות בתיקון הנזק. בתשובה לשאלותי אישר התובע כי "השאיר את השיקול לתיקון בידיים של הנתבעת", ויחד עם זה עמד בתוקף על הטענה שהיא אמורה היתה להודיע ולעדכן אותו באופציה שנבחרה. 11. הנתבעת הוסיפה וטענה כי לפנים משורת הדין ולמרות שעל פי חוזה ההשכרה היה על התובע לשלם סכום של 4,000 ₪ דמי השתתפות עצמית, היא חייבה את כרטיס האשראי שלו בסכום של 2,000 ₪ בלבד - סכום הערכת הנזק (כולל מע"מ) שהיא קבלה ממוסך אליו הכניסה את הרכב לבדיקה ב - 4.7.12. 12. הגם שבמהלך עדותה טענה הנתבעת כי מדובר היה במכה בקורה שהינה "נזק שאותו לא מתקנים אלא מורידים את הכסף כשמוכרים את הרכב", השיבה היא לשאלתי כי "הרכב תוקן בפועל" והתחייבה להציג חשבונית עם מספר הרכב. לפיכך הוריתי לה להמציא אסמכתא זו לתיק בית המשפט וגם להודיע האם יש לה הערות כלשהן לגבי התמליל ת/1. 13. כשאין בפיה הערות לגבי תוכן התמליל, תוך התנצלות לגבי סגנון השיחה שהתקיימה בין הצדדים, הגישה הנתבעת לתיק בית המשפט טופס "הצעת מחיר" מיום 4.7.12 מטעם מוסך "על הגל שירותי רכב בע"מ", על סך 2,000 ₪ כשבסעיף תיאור העבודה מצויין "תיקון קורה צד ימין". מלבד הצעת המחיר לא צורפה אסמכתא כלשהי אחרת שיש בה כדי ללמד על תיקון הרכב בפועל. 14. במצב הדברים המתואר לעיל, בהעדר ראיות מספיקות לאופי הפגיעה שנגרמה לרכב בזמן שהיה ברשות התובע וגם/או לנזק שנגרם לנתבעת בפועל כתוצאה מפגיעה זו, שכן מדובר בפגיעה שככל הנראה לא תוקנה עד עצם היום הזה, וכן לנוכח הסתירות שנמצאו בגרסת הנתבעת, כמתואר לעיל - מסקנתי היא שדין התביעה להתקבל, בחלקה. 15. מכיוון שלטעמי הנתבעת לא הניחה בפני ראיות מספיקות להצדקת חיוב התובע בסכום של 2,000 ₪, לא כל שכן מבלי שהיא הודיעה לו על סכום זה מראש, ומאידך אישר התובע כי היתה ברכב פגיעה שאת דמי תיקונה הסכים הוא כי עליו לשלם, הנני מחליטה לחייב את הנתבעת בהשבת סכום של 1,500 ₪ לידי התובע ולהותיר בידיה סך של 500 ₪ כפיצוי מוערך בגין הנזק שנגרם לרכב במהלך היממה בה הוא היה ברשות התובע. עתירת התובע להשבת התשלום בגין שכירות הרכב, איננה מוצדקת בעיני, כמו גם עתירתו לפיצוי בסך 2,000 ₪ נוספים בגין ההונאה שהוא מייחס לנתבעת. לאור התרשמותי כי אין מדובר בהונאה מתוכננת, אלא בהתנהגות לא מקצועית ובלתי ראויה, הנוגדת את כללי ההתקשרות המקובלים ואף את הסכם שכירות הרכב עצמו, הנני מחליטה להסתפק בחיוב הנתבעת בתשלום סכום נוסף של 300 בגין ₪ הוצאות משפט. סכומים אלה - בסה"כ 1,800 ₪ ישולמו בתוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל. זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים. שכירותהשכרת רכב