תביעה נגד אשת טורס בגין טיול מאורגן לתאילנד 1. התובעת, יחד עם בעלה, הזמינו אצל הנתבעת טיול מאורגן לתאילנד, בין התאריכים 19.12.12 עד 1.1.13 ועל סמך דיווח הן בעל פה והן בכתב על מלונות מדרגה ראשונה, משמע 5 כוכבים שילמה התובעת בעד הטיול סך של 16,000 ₪. מכאן ואילך, מעלה התובעת תלונות שונות - תלונות אשר מנעו ממנה הנאה מהטיול ובשל כך היא מבקשת לחייב את הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 16,000 ₪. ואלו הן טענותיה העיקריות של התובעת: א. א) המלונות היו בקושי ברמה של כוכב אחד, משום שהחדרים בבנגקוק היו מטונפים, הסדינים מלוכלכים, כוסות השתייה היו עם שאריות קפה והן לא נשטפו כלל. הכיור היה סתום, השירותים היו מטונפים ומייבש השיער כלל לא עבד. ב) בישוב הנמצא ליד הנהר קואיי קיבלו 2 לילות לינה בבונגלוס והחדרים של כמעט כל חברי הקבוצה (26 איש) היו לא ראויים למגורים, משום שברוב החדרים לא היו מים כלל ואם היה מים הם היו קרים. היו חרקים כמו נמלים, ג'וקים ואפילו צפרדעים שבקעו מתוך האסלה ובחדר התובעת, לא היו מים באסלה. השהייה במלון זה כללה ארוחת ערב בשרית ורבים מחברי הקבוצה קבלו קלקול קיבה ושלשול כל הטיול וביניהם בעלה של התובעת, אשר סבל יותר משבוע. לכל מקום אליו הגיעו חיפש בעלה שירותים. ג) בישוב פתייה היה על התובעת לקבל מלונות מדרגה ראשונה, אך בעצם קיבלו חדרים בחצר האחורית של המלון ושם הגיעו מים עד נפש, משום שהחדר היה קטן ומינמלי, השירותים והמקלחות היו מטונפים כאילו עכשיו סיימו להשתמש בהם. המגבות היו קרועות ולא היה כלל מים חמים. במלון זה קיבלה התובעת - מהשירותים- זיהום במפסעה עד סוף הנסיעה ולא יכלה ללכת ולבעלה התחדש השלשול. ד) בישוב קו-צאנג נרשם להם, שהלינה 2 לילות במלון בחדרים המשקיפים לחוף הים, אך בפועל קבלו חדרים באתר בנייה חדש, שמיקומם רחוק מאד מנוף הים שהובטח. האתר היה בבנייה עם אבק ורעשים של קידוחים וחדר האוכל היה אכן ליד הים אך רחוק במרחק של חצי שעה מהחדרים וכל בוקר הסיעו אותם בקטנועים לחדר האוכל שמשקיף לים. ב. התובעת פנתה בתלונות אלו לנתבעת, אך הנתבעת לא התייחסה לתלונותיה ולכן היא תובעת בתביעה זו בשמה ובשם בעלה בלבד את הסך של 16,000 ₪. 2. הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובעת, שכן לטענת הנתבעת, היא סיפקה בפועל את מלוא עלות העסקה וסיפקה את התחייבויותיה והתובעת קיבלה תמורה מלאה עבור 12 לילות במלון, ארוחות ושירותים במסגרת הטיול. עוד נטען, שהתובעת עשתה שימוש מלא בנופש והנזק אותו תובעת התובעת הוא מוגזם ועולה על עלות חבילת הנופש, תוך עשיית ניסיון להשיב את עלות הטיול. בנוסף לטענות כלליות אלו, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות: א. א) הנתבעת העבירה לתובעת את רשימת בתי המלון בטרם יציאתה וכך עמדה לתובעת האפשרות לבחון את אתר המלונות ולראות אם המלון תואם את ציפיותיה. זאת ועוד, הנתבעת הינה סוכנת נסיעות ואין היא יכולה להיות אחראית לטיב המלון, התנהלותו ואין לנתבעת השפעה לעניין חלוקת החדרים. ב) הנתבעת רואה בהגשת התביעה בסכום שהוגש כעין מגמה לקבל פיצוי מוגזם בעלות כל הטיול, מבלי שהתובעת עצמה תיקח בחשבון את השירותים שכן קיבלה במהלך ימי הטיול. 3. בטרם אתייחס לגופן של טענות התובעת ובטרם אכריע לגופו של עניין, יש בדעתי ללבן מספר עובדות, שרק לאחר ליבון עובדות אלו, ניתן יהיה לגשת ולהכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים: א. התובעת ציינה בכתב התביעה, שלטיול המאורגן שתחילתו 19.12.12 וסיומו 1.1.13 היא יצאה יחד עם בעלה ושילמה סכום בש"ח השווים לסך של 2,000 דולר לאדם, כאשר חישוב השער בזמנו חושב יותר מ-3.90 ₪ לדולר ובאופן כזה הגיעה התובעת לתוצאה, שבפועל שילמה עבור הטיול סך של 16,000 ₪. דף חשבון הבנק, אשר צרפה התובעת לכתב התביעה מראה חיוב בסך של 15,823.96 ₪. (לא רחוק מהסכום שציינה בתביעה). ב. א) גם אם אתייחס לסכום הנ"ל כסכום ששולם עבור הטיול המאורגן, גם אז יש לציין שסכום זה שולם הן עבור התובעת והן עבור בעלה. באשר לבעלה, הייתה מודעת התובעת, שהוא לא מופיע כתובע בכתב התביעה, משום שלטענתה, הוא כזה שלא איכפת לו, אך דבר זה לא מנע ממנה לדרוש גם את חלקו בשל הסיבה שהיא תובעת עבור כל עוגמת הנפש והצרות שנגרמו לה בטיול. זאת ועוד, מדברי התובעת, גם אין נפקא מינה אם היא תובעת רק עבורה או גם עבור בעלה, שכן לטענתה ממילא גם אם הייתה תובעת לבד הייתה מגיעה אף לסכום העולה על סך 16,000 ₪. (ראה עדותה בעמ'1 לפ',ש' 18- 21). ב) עם כל הכבוד לטענות הנ"ל של התובעת, האם באמת סבורה התובעת, שטענותיה - כפי שהועלו בכתב התביעה- גם אם תתקבלנה כמו שהובאו, מצדיקות השבת כל הסכום שהיא שילמה בעד הטיול עבור שני אנשים וכאילו לא נהנתה מאף יום? ג) עצם טענות התובעת, כפי שנטענו וכפי שהובאו לעיל, מצביעות על מגמת הגשת התביעה לא לשאת בהוצאות הטיול כלל ולקבל טיול של 12 לילות מבלי לשלם אף סכום, כאשר אין ספק - וכך גם עולה מעובדות כתב התביעה- שאין התובעת מלינה על כל ימי הטיול, אלא על ימים בודדים ועל מקומות ספציפיים הנזכרים בתביעה בהם לא הייתה שבעת רצון. זאת ועוד, התובעת בוודאי מודעת, שבסכום ששילמה בעד הטיול נכללים גם תשלומים, בעד: טיסות הלוך וחזור, מיסי נמל, ארוחות וכד' ולגבי כל אלה, אין התובעת מעלה טענה כלשהי בתביעה זו ולכן, מדוע סבורה התובעת שעל הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת עבור הפריטים הנ"ל וכל ההנאות האחרות - שאינן כלולות במסגרת טענותיה של התובעת בכתב תביעה זה? ג. כבר מהאמור לעיל עולה, שלא הייתה כל הצדקה להגיש תביעה בסכום מוגזם הכולל בחובו, בעצם, החזרת מלוא הסכום של הטיול המאורגן, כאילו שהתובעת לא נהנתה מאף יום. היות ומלכתחילה תבעה התובעת הסכום שתבעה, הן עבורה והן עבור בעלה והיות ואין תובע אחד זכאי לתבוע או לקבל פיצוי עבור אדם אחר, שאינו מופיע בעצמו כתובע בכתב התביעה - הרי ממילא יש להפחית במחצית את סכום התביעה ולהעמידו על סך של 8,000 ₪. 4. לגופו של עניין, לאחר עיון בכל חומר הראיות ולאחר שבנחתי ושקלתי חומר ראיות זה, אני מחליט לקבל את התביעה בחלקה - זאת לאור הנימוקים הבאים: א. א) התובעת טוענת, שהנתבעת לא עמדה בהבטחות שהיא פרסמה, שכן היא ראתה את חוברת הפרסום של הנתבעת, שלחו אליה את המסלול ואת המלונות וכל המלונות היו סופריור רום ולאחר שביררה פירוש מונחים אלה, הוברר לה, שמדובר במלונות בדרגה 5 כוכבים ואף הגישה מסמך דירוג מלונות- ת/1 וטענת התובעת היא, שבפועל היא קיבלה מלונות ברמה של אכסניה, חוץ מבנגקוק שזה נראה מפואר, אך השירות של החדרים מתחת לכל ביקורת: החדרים היו מטונפים, הסדינים מלוכלכים, כוסות השתייה היו עם שאריות קפה והן לא נשטפו כלל, הכיור היה סתום, השירותים היו מטונפים והמייבש שיער כלל לא עבד. נציגת הנתבעת, העידה בבית המשפט, שהנתבעת מעולם לא מתחייבת לדרגת הכוכבים והמושג כוכבים אינו קיים כבר מספר שנים אצל הנתבעת, אלא הגדרות המלונות הן אחרות ולכן גם לא נכתב במסמכך אותו צרפה התובעת לכתב התביעה (נ/1) 5 כוכבים. (ראה טענות התובעת בסעיף 4 לכתב התביעה ועדותה בבית המשפט בעמ' 1 לפ', ש' 22- 27 וראה עדות נציגת הנתבעת בעמ' 3 לפ',ש' 19- 22). ב) באשר לטענות הנ"ל, אני קובע, שהתובעת לא צרפה וגם לא הגישה במהלך הדיון את אותה חוברת פרסום על מנת להוכיח מה הובטח לתובעת במהלך מסלול הטיול ומשכך, גם לא הוכיחה את הטענה ש-:"כל המלונות היו סופריור רום" וגם לא הוכיחה את הטענה, שדירוג כזה שווה למלון בדרגה של 5 כוכבים. לא רק שהתובעת לא הוכיחה, שכל המלונות היו סופריור רום", אלא באמצעות דף מלונות שצרפה התובעת לכתב התביעה הוכיחה התובעת, שלא כל המלונות היו מהדרגה הנ"ל, אלא לפחות מלון אחד היה: "סטנדרט רום". ג) מאותו דף של "דירוג מלונות", אשר התובעת הגישה לבית המשפט (ת/1) לא ניתן לדלות, שהמלונות שהובטחו לתובעת שווים בדרגה של 5 כוכבים, שכן באותו דף נאמר באופן מפורש: "תקני הדירוג ברחבי העולם אינם אחידים ולכן אדם אשר במדינה מסוימת יקבל בחמישה כוכבים תנאים מסוימים, לא דווקא יקבל את אותם התנאים במדינה אחרת". זאת ועוד, באותו דף דירוג, ישנם מספר סוגי מלון מדרגת "סופריור": סטנדרט סופריור, תיירות סופריור, קומפורט סופריור, מחלקה ראשונה סופריור ולא מובן מדוע מכל ה"סופריור" הנ"ל השוותה מלון שהובטח לה למלון בדרגה 5 כוכבים. ב. באשר לתלונת התובעת, על כי בישוב ליד הנהר קוואי הלינו אותם בבונגלוס (סעיף 5 לכתב התביעה), הרי ממילא במקום זה לא הובטח לתובעת "סופריור רום", אלא "סטנדרט רום", ולא הוכח בפני, שמה שהם קיבלו שונה ממה שהובטח להם בפועל. ג. א) רוב תלונותיה של התובעת מתמקדות במצב התחזוקה של המלונות אליהם הגיעה, אך בעניין זה מקבל אנכי את טענת נציגת הנתבעת, שאין להטיל על הנתבעת האחריות על צורת ההחזקה היומית של המלון, או על חלוקת החדרים - חדרים קטנים או גדולים- שכן לנתבעת עצמה אין כל שליטה על ניהול העניינים הפנימיים של המלון. גם הגב' ריטה הרמתי, העידה מטעם התובעת וסיפרה על הליקויים בבתי המלון ועל אי עמידת הנתבעת בהבטחותיה באשר לרמת בתי המלון. יש להתייחס לעדה זו בזהירות רבה, שכן היא עדה מעוניינת בדבר, שהיא עדיין נמצאת בהתכתבות עם הנתבעת וגם יכול להיות שהיא תגיש תביעה. (ראה בעמ' 3 לפ') ב) כך גם, בעיית קלקול הקיבה, אינה בשליטת הנתבעת, שכן אין לנתבעת עצמה מעורבות כלשהי בהכנת האוכל ובנוסף לכך, לתובעת עצמה לא הייתה בעיה עם הקיבה, לה עצמה לא היו שלשולים ובנדון דנן - כפי שקבעתי לעיל- אין התובעת יכולה לתבוע על מצבים בריאותיים או אחרים שקרו לאחרים מאנשי הקבוצה, משום שזאת תביעתה האישית של התובעת. אין להוציא מכלל אפשרות, שהיו כאלה שהקיאו וגם שלשלו ואין להוציא מכלל אפשרות, שכתוצאה מקלקול קיבה היה מצב לא נעים באוטובוס, ברם התובעת עצמה סיפרה, שהנסיעה הייתה ארוכה, אך התובעת העידה גם, שבשלב מסוים עצר המדריך את האוטובוס ונתן לאנשים לטפל בעצמם. ג) התובעת מלינה על כך, שבאופן אישי נגרמה לה עוגמת נפש, בשל החדרים הקטנים שהיא קבלה ובשל היעדר תנאים מתאימים - כפי שהיא העידה עליהם- אך בעניין זה, כבר קבעתי, שאין הנתבעת יכולה להיות אחראית על התחזוקה של המקום או אם המגבות הן קטנות או גדולות. כמו כן, לא הוכיחה התובעת, שאכן קיבלה דלקת ולא יכלה ללכת, קל וחומר שלא הוכיחה אם אותה דלקת פרצה כתוצאה מתנאי המלון או תנאי השירותים (ראה בעמ' 2 לפ',ש' 16- 20). ד. א) למרות האמור לעיל, מאמין אנוכי לטענת התובעת, שבישוב קו-צאנג, שוכנה התובעת במלון, רחוק מאד מנוף הים, למרות שהובטח שהמלון יהיה עם נוף לים ויותר מכך, מאמין אנוכי לתובעת, שבאותו מקום שוכנה התובעת באתר שהיה בבנייה עם אבק ורעשים של קידוחים ואין לי ספק, שתנאים אלה מנעו מהתובעת את ההנאה ואת המנוחה בשעות המנוחה. ב) אמנם, כפי שקבעתי לעיל, אין הנתבעת יכולה להיות אחראית על תנאי החזקתו של המלון, אך בעניין זה, איני מקבל את טענת נציגת הנתבעת, שאין היא אחראית בשל מטרד או שיפוצים בבית המלון או בסמוך לו, אך הייתי מקבל הטענה, אם הנתבעת הייתה מוכיחה, שהיא ידעה על השיפוצים והיא הודיעה על כך לנוסע וכפי שהיא עצמה ציינה בעדותה: " ובלבד שמסרה לנוסע בעת ההזמנה את כל המידע שהיה ידוע לה...באשר לאותו מטרד". (עמ' 3 לפ',ש' 25- 27). בית המשפט גם לא היה מטיל אחריות על הנתבעת, במקרה כזה, אם הייתה מוכיחה הנתבעת, שהיא ידעה על השיפוצים, רק יום או יומיים לפני היציאה לאותו טיול והיא עשתה הכל כדי להודיע לנוסע. אך הנתבעת בהחלט חייבת לבדוק את המקום אליו נשלחים נוסעיה. על הנתבעת לברר היכן שוכן האתר אליו נשלח הנוסע ואם ידוע לנתבעת על מצב החורג מהמצב הרגיל - חייבת היא ליידע על כך את הנוסע ולא להעמידו בפני עובדה, שבעת שהנוסע מגיע לשם מוצא הוא מצב בלתי נסבל המפריע את הנאתו - כאשר מצב זה יכול היה להיבדק על ידי הנתבעת, בטרם שלחה לשם את התובעת. לא הוכח בפני וגם לא נטען, שהנתבעת ביררה את מצב האתר במקום בטרם הגיעה אליו התובעת. ג) העובדה, שהתובעת מצאה עצמה באתר בניה, במקום במלון שקט ושלו אין לי ספק, שעובדה זו גרמה לתובעת עוגמת נפש, פגיעה בהנאה ועל כך על הנתבעת לפצות את התובעת. 5. סוף דבר, כפי שקבעתי לעיל, התובעת הגישה תביעה בה תבעה סכום מוגזם ביותר ועצם דרישת החזר מלוא הסכום בעד הטיול בו השתתפה מתחילתו ועד סופו, היא תביעה מגמתית המצביע על רצונה של התובעת לקבל החזר מלא של כל הטיול - דבר שלא מתקבל על הדעת. עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, אין להתעלם מעוגמת הנפש שנגרמה לתובעת באותו מלון שהיה עדיין בבנייה ואין ספק שעובדה זו, גרמה לתובעת הפרעה והיעדר הנאה משהייה באותו מקום ורק על כך יהיה על הנתבעת לפצות את התובעת. לאחר ששקלתי את גובה הפיצוי, אני מגיע למסקנה, שהפיצוי הסביר והתואם את שיעור עוגמת הנפש בנדון הוא 1,000 ₪. לכן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. למעט הסך הנ"ל - אין צו להוצאות. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. נופשסוכני נסיעות (תביעות)טיול מאורגן (תביעות)