תביעה בגין נזק שנגרם לתובע כתוצאה מתפיסת מחשבים וטלפונים ניידים השייכים לו, לצורך חקירה משטרתית שערכה הנתבעת, עקב הגשת תלונה נגד התובע, על הטרדה ואיומים. בתביעה ביקש התובע גם לחייב את הנתבעת להשיב לו את התפוסים שנתפסו על ידה, במסגרת החקירה. בכתב התביעה נטען כי במסגרת חקירה משטרתית, נלקחו מביתו של התובע מחשבים ומכשירי טלפון ניידים השייכים לו והמשמשים אותו בעבודתו, כאשר הדבר גרם לו נזק כלכלי ומקצועי רב, משעל התפוסים נמצא חומר מקצועי רב ערך, הקשור לפרויקטים אומנותיים של התובע, כאשר ללא התפוסים, אין לתובע אפשרות לעבוד. כמו כן טוען התובע כי הנתבעת לא נענתה לבקשותיו להחזרת התפוסים ולא התייחסה לחלק מפניות בא כוחו מטעם הסנגוריה הציבורית, בדבר העתקת החומר הנמצא על התפוסים והשבת התפוסים בהקדם. בתגובתה לאחת מפניות ב"כ התובע, הודיעה הנתבעת כי לא תעתיק לתובע את החומר המצוי על התפוסים ולא תשיב את התפוסים עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה. רק כחודשיים לאחר תפיסתם, הושבו התפוסים לתובע, כאשר לא נמצא בהם חומר שקידם את החקירה. בנוסף טוען התובע כי בין הנתבעת למתלוננים התקיים שיתוף פעולה כנגדו משקצינת החקירות אצל הנתבעת, היא אימה של עורכת הדין אשר מייצגת את המתלוננים על הטרדה ואיומים ובכך נגרמה החמרה בנזקו של התובע. משכך מבקש התובע את השבת התפוסים לאלתר ופיצוי עבור הנזק שנגרם לו כתוצאה מתפיסתם. בכתב ההגנה נטען כי פעולות הנתבעת נעשו במסגרת חקירה פלילית ומתוקף סמכויות המוקנות למשטרה עפ"י דין ובהתאם לצווים שיפוטיים שניתנו בעניין. בקשת התובע להעתקת החומר המצוי בתפוסים, נדחתה עקב חשש לשיבוש הליכי חקירה ולאחר שהגיש התובע ערר על החלטה זו, החליט בית המשפט כי הנתבעת תשיב לתובע את הרכוש התפוס היום 13/02/13 וכך היה. התובע קיבל מענה ענייני לפניותיו הרלוונטיות. כן נטען כי לבית המשפט לתביעות קטנות אין סמכות להורות על השבת תפוסים משסמכות זו נתונה לבית משפט השלום בלבד, עפ"י הוראות הדין וממילא התפוסים הושבו כבר לתובע. וכמו כן נטען כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, משהנתבעת אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית ומשלא הוכח כי הנתבעת פעלה שלא בהתאם להוראות החוק או ברשלנות, או לדחות את התביעה על הסף היות והסעד העיקרי המבוקש התייתר משהוחזר לתובע הרכוש שנתפס. להלן ההליכים שקדמו להגשת התביעה: ביום 11/09/12 הוגשה תלונה כנגד התובע, על הטרדה ואיומים ונפתחה חקירה בחשד להטרדה באמצעות מתקן בזק, איומים, הפרת הוראה חוקית והחזקת סם לשימוש עצמי. ביום 28/09/12 הוציא בימ"ש השלום בת"א צו מניעת הטרדה מאיימת כנגד התובע. ביום 22/11/12 עקב בקשת הנתבעת, ניתן ע"י בית המשפט צו לקבלת נתוני תקשורת. ביום 02/12/12 הוציא בימ"ש השלום בת"א צו חיפוש בבית התובע. ביום 19/12/12, במסגרת בירור התלונה, נערך ע"י הנתבעת חיפוש בביתו של התובע. ביום 23/12/12 שלח ב"כ התובע, מטעם הסנגוריה הציבורית, מכתב לקצין החקירות האחראי על החקירה, וביקש מסירת העתק החומר המצוי על התפוסים, השלמה מהירה של החקירה והשבת התפוסים לתובע בהקדם. לטענת התובע פנייה זו לא נענתה. לטענת הנתבעת הפנייה נענתה ולכתב ההגנה צורף מכתב התשובה מיום 27/12/12 (נספח ו' לכתב ההגנה), בו כתוב כי מכשירי התובע שנתפסו, הופקדו לבדיקה שבסיומה תישקל בכובד ראש החזרת המכשירים התפוסים. ביום 09/01/13 שלח ב"כ התובע בקשה נוספת למתן העתק החומר הנמצא על מכשירי התובע. בקשה זו נדחתה מחשש לשיבוש הליכי חקירה. ביום 26/01/13 הגיש התובע בקשה להחזרת תפוסים, בבית משפט השלום וכן ערר על החלטת הנתבעת לא לאפשר העתקת חומר מהמכשירים התפוסים. ביום 07/02/13 נערך דיון בפני כב' השופט בני שגיא בו נקבע כי התפוסים יוחזרו לתובע ביום 13/02/13. ביום 13/02/13 הוחזר לתובע הרכוש שנתפס ע"י הנתבעת. עד כאן ההליכים שקדמו להגשת התביעה. ביום 26/08/13 נערך בפניי דיון בתביעה. עפ"י הדין, בכל הליך משפטי שהמדינה צד לו, תהיה המדינה מיוצגת על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו ולכן ניתנה גם לתובע אפשרות לייצוג ע"י עו"ד, על אף שמדובר בתביעה קטנה, זאת מכוח סעיף 63 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984. התובע ביקש להיות מיוצג גם הוא ע"י עו"ד. לדיון התייצבו התובע, ב"כ התובע, הנתבעת, נציגת הנתבעת שהינה מתמחה בפרקליטות מחוז ת"א ושני עדים מטעם הנתבעת. בדיון העידו התובע ועד אחד מטעם הנתבעת (מר שלומי רוטמן). לאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים והתרשמתי מעדויות העדים, אני מוצא לפסוק כך (בתמציתיות, עפ"י הוראות הדין): דין התביעה להידחות, מאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו. עפ"י הדין, על התובע לשכנע את בית המשפט, בראיות מספיקות, כי בידו עילת תביעה מבוססת כדין וכי טענתו וגרסתו נכונות וסבירות יותר מאלו של הנתבעת. התובע לא עמד בנטל זה. תחילה יצוין כי במהלך הדיון התברר כי ישנה הסכמה בין הצדדים על כך שהוחזר לתובע כל הרכוש שנתפס על ידי הנתבעת ולכן התייתר הצורך לדון בהשבת התפוס ומשכך, גם בטענת חוסר הסמכות העניינית שהעלתה הנתבעת בכתב ההגנה. המחלוקת שבה נותר להכריע, היא בשאלה, האם מגיע לתובע פיצוי מהנתבעת בגין הנזק שנגרם לו עקב תפיסת רכושו על ידה. הנתבעת פעלה עפ"י צו חיפוש, שניתן לה על ידי בית המשפט ובמסגרתו נתפסו מחשבים של התובע, כאשר לנתבעת סמכות לכך מכוח סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"): "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". תפיסת הרכוש של התובע ע"י הנתבעת הייתה חלק מפעולות חקירה שביצעה הנתבעת, על מנת לגלות האם התובע ביצע עבירות של הטרדה ואיומים ולשם מניעת אפשרות מהתובע, לעבור עבירות נוספות. בכך, הנתבעת פעלה עפ"י חובתה, המנויה בסעיף 3 לפקודת המשטרה (נוסח חדש), תשל"א-1971, המורה כך: "משטרת ישראל תעסוק במניעת עבירות ובגילוין, בתפיסת עבריינים ובתביעתם לדין, בשמירתם הבטוחה של אסירים, ובקיום הסדר הציבורי ובטחון הנפש והרכוש". התובע טוען כי הנתבעת סירבה לבקשתו להעתקת החומר שנמצא ברכוש התפוס, בניגוד להוראות סעיף 32א(א) רישא לפקודת סדר הדין הפלילי: "לבקשת אדם המשתמש במחשב שנתפס לפי הוראות חוק זה או שיש לו חומר מחשב במחשב כאמור, תאפשר לו המשטרה לקבל העתק מחומר המחשב הדרוש לו, בתוך ארבעה ימים מיום התפיסה" בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי, נקבעו חריגים, המאפשרים לדחות או לא לאפשר מסירת העתק מחומר מחשב. כך נקבע בסיפא של סעיף 32א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי: "קצין בדרגת סגן ניצב או בדרגה גבוהה מזאת רשאי להורות שמסירת ההעתק תידחה, ולחזור ולהורות על כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על ארבעה ימים וזדך כל תקופות הדחיה לא יעלה על 16 ימים; בית משפט שלום רשאי בנסיבות מיוחדות לצוות שמסירת ההעתק תידחה לתקופה נוספת, ולחזור ולצוות כך מעת לעת, ובלבד שכל תקופת דחיה לא תעלה על 15 ימים". וכך נקבע בסעיף 32א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי: "על אף האמור בסעיף קטן (א), קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו רשאי שלא לאפשר מסירת העתק כאמור אם סבר כי קיים חשש סביר שמסירת ההעתק תביא לשיבוש החקירה או לביצוע עבירה". במכתב התגובה ששלחה הנתבעת לתובע, מיום 10/01/13, נדחתה בקשת התובע להעתקת החומר המצוי במחשבים שנתפסו, מחשש לשיבוש הליכי חקירה, כאשר הסמכות לכך, בסעיף 32א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, ניתנה לקצין משטרה מדרגת מפקח משנה ומעלה. משהנתבעת לא ביקשה לדחות את מסירת העתק החומר, כאמור בסעיף 32א(א) לפקודת סדר הדין הפלילי, אלא לא לאפשר את מסירתו, כאמור בסעיף 32א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, לא הייתה חובה שההחלטה תינתן ע"י קצין בדרגת סנ"צ, כפי שנטען בסיכומי התובע, אלא די במתן החלטה ע"י קצין מדרגת מפקח משנה ומעלה. ההחלטה הנ"ל ניתנה בהנחיית מפקד התחנה, בדרגת נצ"מ (דרגה גבוהה יותר ממפקח משנה) ומשכך, ניתנה כדין. בסיכומי התובע נטען כי בהחלטת הנתבעת שלא לאפשר מסירת העתק החומר לתובע, לא צוין כי מדובר ב"חשש סביר" אלא מצוין כי קיים רק חשש לשיבוש הליכי חקירה, זאת בניגוד לאמור בסעיף 32א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, המחייב התקיימותו של חשש סביר לשיבוש הליכי חקירה. כמו כן נטען בסיכומי התובע כי במכתב הנתבעת לא מצוין מקור החשש לשיבוש הליכי חקירה. היה ראוי שהנתבעת תציין כי מדובר בחשש סביר, כפי שמורה החוק, אך לא מצאתי את העובדה שלא מצוין במכתב הנתבעת שמדובר ב"חשש סביר", כמהותית, משנראה כי לנתבעת אין כל אינטרס לא לאפשר העתקת חומר, מלבד אינטרס ציבורי, של פגיעה בהליכי חקירה, כאשר עד הנתבעת גם נתן הסבר סביר והגיוני לחשש, בכך שייתכן שההטרדה והאיומים מתבצעים, באמצעות המחשבים של התובע (גם הטלפונים הסלולריים לדברי עד הנתבעת, הם מחשבים, עפ"י החוק). התובע הגיש ביום 26/01/13 בקשה להחזרת התפוסים ונקבע כי על הנתבעת להשיבם לתובע עד יום 13/02/13. הנתבעת פעלה כאמור. התובע לא הוכיח כי הנתבעת החזיקה ברכושו לתקופה לא סבירה. אין חולק כי רכוש התובע הוחזק אצל הנתבעת לתקופה של חודשיים לערך, אך לא הוכח כי תקופה זו נחשבת לארוכה במיוחד ולא הובאו אסמכתאות, המצביעות על שרכוש הנתפס לשם חקירה, מוחזק בד"כ אצל הנתבעת לתקופה קצרה יותר, או לכך שהחזקת תפוסים לתקופה של חודשיים, או לתקופה דומה, עשויה לזכות את בעל הרכוש בפיצויים בגין נזק שנגרם כתוצאה מכך. לסיום, לא עולה כי הנתבעת ביצעה פעולה כלשהי כנגד התובע, ללא הרשאה (חוקית או שיפוטית). משכך ומשמצאתי כי לא הייתה בפעולות הנתבעת התנהגות שאינה סבירה, אני קובע כי אין הצדקה לפצות את התובע בגין נזקיו, שנגרמו מתפיסת המחשבים. סיכום התביעה נדחית. בנסיבות וגם מאחר שבסופו של יום לא הניבה תפיסת המחשבים ומכשירי הטלפון גילוי חומר חשוד/אסור בהם וגם לא הגשת כתב אישום נגד התובע, לא אחייבו בהוצאות הנתבעת. שחרור תפוסטלפון