עם פתיחת המוצרים התגלה כי סופק בסיס אחד אשר איננו תואם למזרן שנרכש

עם פתיחת המוצרים התגלה כי סופק בסיס אחד אשר איננו תואם למזרן שנרכש. התובעים הודיעו למוביל כי אינם מוכנים לקבל את המוצרים והוא השיב כי הבסיס יוחלף תוך יומיים. התובעים הסכימו לקבל את המוצרים מתוך תקווה כי אכן הבסיס יוחלף כפי שציין המוביל. כתוצאה מכך, נאלצו התובעים לישון על מזרן ללא בסיס. הנתבעת קבעה מועד אספקה להחלפת המוצר ליום 9.1.13. התובעים המתינו פעם נוספת מהשעה 10:00 ועד השעה 14:00 אך ההזמנה לא סופקה. התובעים טענו כי פנו מאז לנתבעת פעמים רבות בעל פה ובכתב תוך שהם מציינים כי אם לא יוחלף הבסיס יגרם נזק למזרן, אך פניותיהם החוזרות ונשנות לא נענו. התובעים עתרו לחייב הנתבעת לספק את הבסיס התואם; להחליף את המזרן שניזוק בינתיים עקב הצבתו על בסיס שאיננו תואם; וכן פיצוי בגין אובדן ימי עבודה ועגמת נפש בסך כולל של 13,200 ₪. 3. הנתבעת טענה מנגד כי ביום 20.12.12 רכשו התובעים משטח ומזרן מאחד מסניפי הנתבעת ואכן תואמה אספקה של המוצרים ליום 6.1.13 בין השעות 10:00 ל-14:00. הנתבעת מודה כי נוצר איחור בן כשעתיים באספקת המוצר, אך הוא נוצר בתום לב. הנתבעת אף מודה כי האספקה בוצעה כשאחד המשטחים לא תאם במידותיו להזמנה. הנתבעת טענה כי באותו יום יצר נציג הנתבעת קשר עם התובע 1 וביקש להחליף המוצר עוד באותו יום אך זה סירב להצעה. בהמשך, סמנכ"ל תפעול הנתבעת יצר קשר עם התובע 1 והציע פיצוי של שוברי קניה בשווי 940 ₪ לרכישה באחד מסניפיה של הנתבעת. הנתבעת טענה כי ביום 9.1.13 נעשה ניסיון נוסף לספק ללקוח את הביס הנכון, אך התובע טען כי אינו נמצא בבית על אף שמועד זה תואם עימו מראש. הנתבעת טענה כי ביום 10.1.13 ניסתה לתאם מועד הובלה נוסף אך התובע 1 סירב וניתק את השיחה. ביום 10.2.13 הובהר לתובע 1 כי נשלח לביתו מכתב תגובה מטעם הנתבעת ועניין הפיצוי בסך 940 ₪ יוכל להתממש רק לאחר קבלת המוצר מצידו. למחרת, נעשה ניסיון תיאום נוסף מול התובעת 2 שהודיעה נחרצות כי אינה מוכנה לקבל המוצר. הנתבעת טענה כי התובעת דרשה אספקת המוצר ופיצוי בסך 2,000 ₪ במזומן, בנוסף לחתימת הנתבעת על המכתב שנשלח מעורך דינו של התובע. הנתבעת טענה כי הופתעה לגלות בכתב התביעה כי נגרם נזק למזרן ובאפשרותה לשלוח איש שירות מטעמה לבדיקת העניין. הנתבעת טענה עוד כי בתאריך 4.3.13 נעשה ניסיון נוסף מצידה להתקשר ולתאם אספקת המוצר מול התובע אך לא היה מענה בשני מספרי הטלפון שמצויים אצל הנתבעת. עוד נטען כי ביום 9.1.13 שוחח סמנכ"ל תפעול הנתבעת עם התובע 1 שהודיע לו כי אינו רוצה לקבל המוצר מאחר והדבר היחיד שעומד לנגד עיניו הוא הפיצוי בסך 2,000 ₪ ואם המוביל מגיע לבצע את האספקה של המוצר עליו להמתין לתובע חמש שעות. בכתב ההגנה הציעה הנתבעת לספק הבסיס עפ"י המידות אותן דורשים התובעים בעלות הובלה על סך 250 ₪. 4. בדיון שנערך בפניי טען התובע כי קיימים אי דיוקים רבים בלשון המעטה בכתב ההגנה. כך למשל ההובלה הראשונה ביום 6.1.13 איחרה במעל שעתיים וגרמה לתובעת 2 לאובדן יום עבודה. כשלבסוף הגיעה ההובלה, התחוור לתובעים כי סופק בסיס שאיננו תואם. התובע שוחח עם מנהל הלוגיסטיקה ודרש הובלה מיידית. התובע אישר כי אז הוצע לו פיצוי בשוברים בסך של 940 ₪. אך, בניגוד לטענת הנתבעת, לא הוצע לו לקבל את הבסיס באותו יום על אף שדרש זאת, ונאמר לו כי יהיה עליו להמתין לקו החלוקה באזור. התובע טען כי במידה וההובלה היתה מתקיימת באותו יום כל הסיפור היה נגמר בזה. התובע אף היה מוכן להסתפק בשלב זה בפיצוי בסך 940 ₪ בשוברים ונקבעה הובלה שנייה ליום חמישי בין השעות 10:00-14:00. התובעת 2 שוב חיכתה בבית ורק בשעה 15:30 התקשר איש ההובלה ושאל מתי ניתן להגיע. בהמשך השבוע, שוחח התובע עם מנהל הלוגיסטיקה אשר דיבר אליו בגסות, באלימות מילולית, התרגז והציע לו לבטל העסקה אך התובעים לא היו מעוניינים בכך, אלא באספקת הבסיס התואם למזרן שסופק. התובע ציין כי בכתב ההגנה נכתב שהנתבעת הופתעה לקרוא בכתב התביעה כי נגרם נזק למזרן. אך, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כבר במכתבו של עוה"ד מטעם התובעים מיום 16.1.13 צויין כי מאחר והבסיס אינו תואם למזרן שסופק, קיבל המזרן עיוות בקצותיו והנתבעת נתבקשה להחליפו. במכתב זה דרשו התובעים החלפת המזרן והבסיס לאלתר ופיצוי בסך 2,000 ₪. ביום 3.2.13 בהעדר תגובה מטעם הנתבעת, נשלח מכתב שני בטרם פנייה לבית המשפט. ביום 3.3.13 נאלצו להגיש התביעה בה עתרו לביטול עסקה, אובדן ימי עבודה ועוגמת נפש. התובעים טענו כי מכתב התגובה מהנתבעת התקבל לידיהם רק לאחר הגשת התביעה. 5. בדיון אישר נציג הנתבעת כי אכן היה איחור בן שעתיים בהובלה הראשונה וכי סופק בסיס שאיננו תואם למזרן. הנציג טען כי הוצעה לתובעים הובלה של הבסיס התואם באותו יום בתוספת פיצוי בסך 940 ₪ בשוברים, הם סירבו ולאחר מכן הסכימו. ביום 8.1.13 ביקשה הנתבעת לתאם הובלה ליום 9.1.13 אך התובע סירב ודרש פיצוי בסך 2,000 ₪ והובלה בשעה ספציפית מסוימת. נציג הנתבעת טען כי התובעים ביצעו רכישה בסך של 6,800 ₪ והפיצוי הנדרש מופרז. הנציג טען כי למעשה נוצרה מחלוקת לגבי גובה הפיצוי כשהתובעים ביקשו להתעשר על חשבון הנתבעת. הנציג טען כי בהכינו את כתב ההגנה, לא הבחין במכתב מעוה"ד מטעם התובעים המציין את הליקוי במזרן. אך, הוא מוכן לשלוח טכנאי לבדיקה. 6. דיון - חוק הגנת הצרכן, תשמ"א - 1981 מחייב את היצרן לתת אחריות ושירות לאחר המכירה. סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, קובע כי המוכר לא קיים את חיוביו אם מסר נכס שונה מהמוסכם. במקרה דנן, אין חולק שהנתבעת לא קיימה את חיוביה שכן קיימת אי התאמה בין הבסיס שהוזמן לבין הבסיס שסופק בפועל, אשר מידותיו אינן תואמות למזרן שהוזמן. באשר להשתלשלות העניינים מעת שהתגלתה אי ההתאמה ואילך, חלוקים הצדדים עובדתית. הנתבעת לא זימנה לעדות את מנהל התפעול, מר אסף לשם, ששמו נזכר בכתב ההגנה כנציג מטעם הנתבעת שהיה אחראי על השירות והקשר עם התובעים. לפיכך, בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457). לאור האמור ובהעדר גרסה מטעם הנתבעת, למעט תיעוד השיחות שצורף, יש לקבל גרסת התובעים לפיה ביום 6.1.13 עם קבלת הסחורה באיחור של למעלה משעתיים וגילוי אי ההתאמה של הבסיס, ביקשו התובעים מהנתבעת לספק את הבסיס המתאים עוד באותו היום. אך, הנתבעת סירבה לבקשתם, הודיעה להם כי יהיה עליהם להמתין לקו חלוקה נוספת באזור ובהתאם נקבעה הובלה ליום 9.1.13 בין השעות 10:00-14:00. בנוסף, יש לקבל את גרסת התובעים לפיה הסכימו בשלב זה לקבל פיצוי בשוברים בשווי 940 ₪. למעלה מן הצורך, אציין כי בנספח 1 אליו מפנה הנתבעת לא קיימת התייחסות למועד ההחלפה ולא נכתב שם כי הוצע לתובעים לבצע את ההחלפה של הבסיסים באותו היום. ביום 9.1.13, כך עפ"י גרסת התובעים, שוב המתינו בבית במשך ארבע השעות שנקבעו עד השעה 14:00, אך לשווא. רק בשעה 15:30, לאחר איחור בן שעה וחצי, התקשר המוביל ואף זאת רק על מנת לשאול מתי ניתן יהיה להגיע. גם עפ"י רישומי הנתבעת עולה כי ביום זה נעשה ניסיון לספק את הבסיס, שלא צלח מהטעם שהתובע טען כי אינו נמצא בבית. יום למחרת, כך עפ"י גרסת התובעים, שוחח התובע עם מר לשם והנ"ל ענה לו בגסות ובאלימות מילולית והציע לו לבטל את העסקה, אך התובע לא היה מעוניין בכך וביקש לקבל את הבסיס המתאים בתוספת פיצוי. ביום 16.1.13 ביקש התובע באמצעות עורך דינו החלפת הבסיס, החלפת המזרן ופיצוי בסך 2,000 ₪ בגין עוגמת הנפש אך הנתבעת סירבה ומעת זו לא הגיעו הצדדים לכלל הסדר. 7. מהשתלשלות העניינים המפורטת בהרחבה לעיל, עולה כי אין חולק שהנתבעת הפרה את ההסכם בכך שמסרה בסיס שאיננו תואם לבסיס שהוזמן וכי ההובלה הראשונה בוצעה באיחור של למעלה משעתיים. בנוסף, עולה מהאמור כי הנתבעת פעלה כדין כאשר הציעה לתובעים לספק את הבסיס התואם ולפצותם בגין אי עמידה בהתחייבויותיה באמצעות שוברים בגובה 940 ₪. סבורה אני כי לו ההובלה היתה מתבצעת באותו היום כפי שביקשו התובעים או לכל המאוחר ביום 9.1.12 בשעות שתואמו עם התובעים, היה הסכסוך מסתיים שם. ברם, המוביל שוב בושש להגיע לבית התובעים ולאחר איחור בן שעה וחצי התקשר רק על מנת לשאול מתי ניתן יהיה להגיע ולבצע את ההובלה. בנסיבות אלה, נראה כי עלה קצפם של התובעים ועימו עלו גם הדרישות הכספיות לפיצוי. בהמשך, משלא הגיעו הצדדים להסכם בדבר גובה הפיצוי, התגלגל הסכסוך לפתחו של בית משפט זה. הנתבעת בכתב הגנתה הציעה לספק הבסיס לתובעים בעלות הובלה בסך של 250 ₪. הצעה זו איננה סבירה בעיני כלל וכלל, וזאת לאור כך שאין מחלוקת כי הבסיס שסופק לתובעים איננו תואם את הבסיס שהוזמן על ידם מהנתבעת. משאין חולק, אפוא, כי הטעות נעשתה ע"י הנתבעת, לא מצאתי מקום לגלגל את עלות ההובלה על התובעים. סבורה אני, כי אכן מוטלת על הנתבעת בהתאם לסעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א - 1981 ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשמ"א - 1981, חובה לפצות את התובעים בגין אובדן ימי עבודה ועוגמת הנפש שנגרמו לתובעים בגין הפרת החוזה ואי ההתאמה בין הבסיס שסופק בפועל לבין הבסיס שהוסכם עליו והוזמן אצל הנתבעת. מאידך, מצאתי ממש בטענת הנתבעת, לפיה סכום הפיצוי הנתבע ע"י התובעים מופרז. לפיכך, אני פוסקת לטובת התובעים פיצוי בסך של 1,000 ₪. בנוסף, אני מורה לנתבעת בתוך 30 יום לספק לתובעים את הבסיס שהוזמן על ידם. מובהר בזאת כי הנתבעת היא שתישא בעלות ההובלה והחלפת הבסיסים. 8. באשר למזרן - אין חולק כי עוד ביום 16.1.13, במכתב שנשלח באמצעות עורך דינם, טענו התובעים כי מאחר והמזרן יושב על בסיס שאיננו תואם למידותיו, קיבל המזרן עיוות בקצותיו. בהתאם לסעיף 2(א) לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), תשס"ו - 2006, קיימת אחריות לנתבעת לתקן כל קלקול שנתגלה בטובין במהלך תקופת האחריות, בלא תמורה, ובמידה ונדרשת במסגרת התיקון החלפה של הטובין תבוצע זו בלא תמורה. לאור האמור, אני מורה לנתבעת לשלוח נציג בתוך 30 יום לבדיקת ותיקון העיוות שנוצר במזרן. ובמידה ונדרשת במסגרת התיקון החלפה של המזרן, ההחלפה תבוצע ללא תמורה. 9. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 3.3.13 ועד לביצוע התשלום בפועל. בנוסף, אני מורה לנתבעת בתוך 30 יום ממתן פסק הדין לספק את הבסיס המתאים ולשלוח נציג מטעמה לבדיקת ותיקון המזרן. כאמור לעיל, במידה ונדרשת במסגרת התיקון החלפה של המזרן, תבוצע ההחלפה ללא תמורה. בהתחשב בנסיבות העניין, תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום. מוצראי התאמה (מוצר)רהיטים (תביעות)צרכנות