תביעה בגין משלוח דברי פרסומת רבים ללא קבלת הסכמה מראש ובכתב ובכך הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982(להלן:"חוק התקשורת") והיות והנתבעת המשיכה ושלחה לתובעת דברי פרסומת רבים כמפורט בסעיף 1 לכתב התביעה - זאת למרות שהתובעת הודיעה לנתבעת להפסיק לשולחם, הגישה התובעת תביעה זו, בה ביקשה לחייב הנתבעת לשלם לה פיצוי בסך של 32,000 ₪, עבור 31 הודעות לפי 1,000 ₪ כל הודעה וכן פיצוי נוסף בסך של 1,000 ₪ בשל עוגמת הנפש וסך של 320 ₪ הוצאות משפט. (סכום התביעה הכללי הוא 32,320 ₪, אך התובעת הסתפקה בתביעת סכום של 32,000 ₪. 2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת, תוך העלאת הטענות העיקריות הבאות: א. א) התובעת נרשמה כמנויה וככזו קיבלה הודעות דוא"ל מהנתבעת המפרטות דילים יומיים ועסקאות המוצעות באתר האינטרנט של הנתבעת והתובעת נתנה הסכמתה המפורשת למשלוח ההודעות. התובעת אף הזינה את פרטיה ואישרה משלוח האימיליים עם פירוט העסקאות וגם אישרה את תנאי השימוש ותקנון האתר. ב) לתובעת הייתה האפשרות להיות מוסרת מרשימת התפוצה בלחיצת כפתור, שכן הנתבעת מכבדת בקשות מעין אלו ואכן, בעקבות פניית התובעת מיום 2.6.12 ובהתייחס לכתובת שהזינה התובעת, הוסרה ונמחקה כתובת הנתבעת - כפי שהיא נמסרה- מרשימת התפוצה והודעה על כך אף נשלחה לתובעת ביום 3.6.12. ב. א) הנתבעת מכחישה טענת התובעת, שגם לאחר הודעת ההסרה המשיכה לקבל הודעות מהנתבעת. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, שלאור אמינות המערכת הממוחשבת, אין אפשרות, שהתובעת תלחץ על כפתור שנועד להסרה והמערכת לא תסיר את המבקש ואם קיבלה התובעת הודעות נוספות לאחר שביקשה להסירה מרשימת התפוצה, אין זאת אלא שלאחר בקשת ההסרה, נרשמה שוב התובעת לשירותי הנתבעת ושוב אישרה את משלוח ההודעות, או שאדם אחר העושה שימוש בתיבת הדואר שלה - נרשם לאתר הנתבעת. ב) הנתבעת מוסיפה וטוענת, שאין לה כל עניין במשלוח הודעות למנוי אשר ביקש להסירו, משום שמנוי כזה ממילא לא ירצה לעשות שימוש באותו שירות. בנוסף לכך, מכחישה הנתבעת את גובה הפיצוי המבוקש בתביעה זו, שהוא סכום מופרך ואין כלל מקום להעניק לתובעת הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק, שכן אין מדובר בנסיבות מחמירות. 3. לאחר ששמעתי את הצדדים ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות, אני מחליט כדלקמן: א. א) טענת התובעת, שהיא לא זוכרת אם הסכימה לקבל מהנתבעת דברי פרסומת אינה טענה, השוללת את טענת הנתבעת, שאכן התובעת הסכימה, בשלב הראשוני, לקבל מעת לעת דברי פרסומת באמצעות הדוא"ל ובין טענת "לא זוכרת" לבין הוכחת האישור באופן מפורש שסומן על ידי התובעת על רצונה לקבל אימייל יומי עם כל העסקאות היומיות - עדיף עלי האישור בכתב מטענת "לא זוכרת" של התובעת ולכן מקבל אנוכי את טענת הנתבעת, שאכן התובעת נתנה הסכמה מפורשת לקבל דברי פרסומת, כאמור. (ראה אישור התובעת לקבלת הודעות יומיות בנספח א' שצורף לכתב ההגנה). ב) עם זאת, אין מחלוקת בין הצדדים, שכבר ביום 2.6.12 פנתה התובעת אל הנתבעת, בבקשה להסרתה מרשימת התפוצה וכפי שנטען על ידי הנתבעת, הנתבעת אף הוסרה מרשימת התפוצה החל ביום 3.6.12 ואף נשלחה לתובעת הודעה על הסרה זו. (ראה סעיפים 10- 11 לכתב ההגנה וראה גם נספח ג' שצורף לכתב ההגנה). ב. א) אמנם, צודקת הנתבעת, שהתובעת לא הוכיחה, שלאחר 3.6.12 המשיכה לקבל הודעות נוספות- כפי שנטען בסעיף 12 לכתב ההגנה, ברם התובעת הוכיחה, באמצעות חבילת הודעות שהראתה לבית המשפט, (ונציג הנתבעת אישר שהוא מכיר פרסומים אלה - ראה בעמ' 1 לפ',ש' 22) שלמרות האמור לעיל ולמרות בקשת ההסרה מרשימת התפוצה, בכל זאת המשיכה התובעת לקבל הודעות פרסום מהנתבעת, עד כי ביום 4.12.12 שלחה התובעת הודעה על סירובה להמשיך ולקבל את ההודעות. למרות הודעה זו, המשיכה התובעת - לטענתה- לקבל 31 הודעות פרסום נוספות במועדים שונים (המפורטים בסעיף 1 לכתב התביעה) למרות בקשת ההסרה מיום 4.12.12. ב) לעניין המשך שליחת ההודעות טוענת הנתבעת, שמערכת ההסרה היא מערכת ממוחשבת אוטומטית ואמינה ושאין כל אפשרות, שהתובעת ביקשה להסירה מרשימת התפוצה על ידי הלחיצה על הכפתור שנועד לכך באתר הנתבעת או דרך כל אחד מתכתובות הדוא"ל ששולחת הנתבעת למנוייה ולטענתה, כתובת דוא"ל זו לא הוסרה מרשימת התפוצה. (סעיף 13 לכתב ההגנה). ג) הנתבעת לא הוכיחה, שהייתה הסכמה חדשה של התובעת, לאחר מועד הביטול- גם אם נצא מתוך הנחה שמועד הביטול מוסכם גם על הנתבעת הוא 2.6.12. 4. לאחר בחינת הטענות אשר הועלו על ידי הצדדים, ובשים לב לפרשנות הראויה והתכליתית של דבר החקיקה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של התובענה להתקבל בחלקה - זאת מהנימוקים שכבר פורטו לעיל ומהנימוקים שעוד יפורטו להלן: א. חוק התקשורת הנ"ל קובע בסעיף 30א שבו, ששיגור דבר פרסומת בלא קבלת הסכמה מפורשת של הנמען, מהווה לא רק עבירה פלילית, אלא מהווה גם עוולה אזרחית לפיה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בשל הפרת הסעיף בסכום שלא יעלה על 1,000 ₪ בשל כל דבר פרסומת שהנמען קיבל חרף התנגדותו. (ראה סעיף קטן (ט) וסעיף קטן (י)(1) לחוק הנ"ל. העולה מהסעיף הנ"ל הוא, שהמחוקק ראה בחומרה את התופעה של משלוח פרסומות ללא הסכמת הנמען. ב. הנתבעת מציינת בכתב ההגנה, שגם אם הנתבעת הפרה את הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת- גם אז מוכחש על ידי הנתבעת, שעצם הפרסום גרם לתובעת נזק כלשהו. מכל מקום, נטען על ידי הנתבעת, שאין מדובר בנסיבות מחמירות עד כי יש לקבוע לתובעת הסכום המקסימאלי הקבוע בחוק ונציג הנתבעת, מר עופר בראון גם רואה משום חוסר תום לב מצד התובעת, אשר החליטה לצבור את כל המיילים ולתבוע בשל כולם ואם ראתה שהיא ממשיכה לקבל הודעות, יכלה התובעת לפנות אל מוקד הנתבעת והייתה מוסרת בקלות מהתפוצה. (עמ' 2 לפ',ש' 10- 17). על טענות אלו יש להשיב לנתבעת בשניים אלה: א) אין בית המשפט סבור, שיש לזקוף לחובת התובעת את העובדה, שלא פנתה שוב ושוב ולאחר כל משלוח הודעה נוספת להודיע על הסרה- שכן החוק מחייב הודעה אחת על הסרה ועל המפיץ לקיים הוראות החוק מאז קבלת הודעת ההסרה. ב) החוק הנ"ל, אינו מחייב את מי שקיבל הודעה פרסומית - בניגוד לרצונו- להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מקבלת הודעה זו, שכן את הפיצוי על פי החוק הנ"ל ניתן לקבוע ללא הוכחת נזק. 5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, אני קובע שבמקרה זה, המשיכה הנתבעת לשלוח לתובעת הודעות - למרות הודעת הסירוב- ולכן על הנתבעת לפצות את התובעת. עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי, מצאתי לנכון להתחשב בטענות הנתבעת בדבר האפשרות של אי הבנה בדבר הכתובת שנמסרה בעת בקשת ההסרה ובדבר ההפסקה בין מועד הביטול - 2.6.12- ועד לחידוש משלוח ההודעות (כפי שנטען בכתב ההגנה) החלטתי להתחשב בנסיבות אשר הועלו על ידי הנתבעת ולאור זאת, החלטתי שבמקרה זה לא יהיה זה סביר ומידתי לקבל את מלוא סכום התביעה ובהתחשב בכל הנסיבות ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, שהפיצוי בסך של 2,000 ₪ יהיה סביר. לכן, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 2,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים. מחשבים ואינטרנטספאם (דואר זבל)משלוחפרסומת