נטען כי לא מילאו את התחייבותם על פי ההסכם, לפעול מול העיריה בהגשת תכניות ותשריטים לצורך הסדרת חריגות ושינויי בניה שהיו בנכס, ולצורך קבלת אישור היטל השבחה ואישור עיריה להעברה בטאבו. התובעים טוענים כי על פי ההסכם היה על הנתבעים להסדיר את קבלת האישורים הנ"ל עד 30.6.11, אך בפועל, עקב עיכובים בלתי סבירים מצד הנתבעים, התקבלו האישורים רק ב-7.2.13. לטענת התובעים, הם היו בקשר עם הנתבע באופן רצוף, ואף הסירו במאי 2012 פרגולה שחרגה מקו הבניין כדי לזרז את הליך קבלת האישורים, כשהתובעים והנתבע נושאים בעלות ההריסה בחלקים שווים. לטענתם, מאמציהם לקדם את התהליך לא הועילו לדרבן את הנתבע לפעול בנמרצות, והיתה תקופה של נתק בינו לבין האדריכלית שפעלה מטעמו, מס' שבועות שאביה היה מאושפז בבי"ח. לטענתם, קיים פער של ששה חודשים בקיץ 2012 בפעילות התכנונית בתיק הנכס. עקב איחור זה לא צלחו נסיונותיהם למכור את הדירה לקונים פוטנציאליים ביוני ובספטמבר 2012, לבסוף מכרו אותה במחיר נמוך יותר ממה שהוצע בעבר, ונגרם להם הפסד. הנתבע טען כי פעל במרץ, בעזרת אדריכלית מטעמו, להסדרת שינויי הבניה, כפי שהתחייב, אך הדברים התעכבו בשל דרישות חדשות שהציבה העיריה, כמו הוספת חניה, אירועים בלתי צפויים כמו שריפה במשרדי העיריה שגרמה לצורך לשחזר את התיק ולהגיש את כל התשריטים והתכניות מחדש, וסחבת ביורוקרטית שהביאה לעיכוב בכינוס ישיבות הוועדה. הנתבע טען כי היה לו אינטרס כספי מובהק להסדיר בהקדם את שינויי הבניה ולקבל את האישורים מהעיריה, שכן סכום נכבד של כמה מאות אלפי ש"ח מתוך כספי התמורה נשאר מופקד בנאמנות בידי עו"ד ולא שולם לו עד למסירת האישורים, ועל כן אין ממש בטענה כי נקט שיהוי או סחבת. הנתבע אף הכחיש כי היה נתק בינו לבין האדריכלית שפעלה מטעמו. כן טען הנתבע שהסיבה שהמשאים ומתנים הקודמים שניהלו התובעים לא התגבשו להסכם מכר, לא היו קשורות באישורים אלא במחיר שדרשו. המסמכים שהוצגו ע"י הצדדים: א. הסכם המכר על פי סעיף 3.12 להסכם, "עיכוב בהמצאת "האישורים והמסמכים להעברה" או חלק מהם בשל עיכובים ביורוקרטיים שאינם תלויים במוכר, לא יהוו הפרת חוזה זה מצד המוכר, ובלבד שהוא עשה ככל יכולתו להסיר העיכוב". לפי סעיף 6.2.7, אם עד למועד המסירה של הנכס טרם ניתן אישור העיריה להעברת הנכס בטאבו, יישאר סכום של 300,000 ש"ח מכספי התמורה בנאמנות בידי עוה"ד. בנוסף, בנספח להסכם מפורטים "שינויי הנוחות" שבוצעו בנכס (סגירת מרפסת וקירויה, עליית גג, קירוי ביציאה מהמטבח ובכניסה לבית, קירוי הפרגולה, סטיה של 40 ס"מ בפטיו להגדלת הסלון). אין טענה כי הנתבעים הסתירו מהתובעים חריגות בניה כלשהן. צויין בנספח, כי לדעת המוכר אין בשינויים הנ"ל משום חריגה מהיתר הבניה, אך יפעל להגשת תכניות כדי לקבל היתר לשינויים אלה ככל שנדרש על פי החוק. עוד נקבע, כי שינויים שלא ניתן לקבל עבורם היתר, ייהרסו והמצב בקשר אליהם יושב לקדמותו. עוד צויין בנספח, כי "עיכוב בקבלת אישור העיריה להעברת הדירה ע"ש הקונה למשך הזמן הדרוש לקבלת ההיתר ו/או הזמן הדרוש להשבת המצב לקדמותו לגבי שינויי נוחות שלא ניתן לקבל עבורם היתר, לא יהווה הפרת ההסכם מצד המוכר, כל עוד המוכר פועל בתום לב לקבלת ההיתר". ב. תיק הבקשה הוגש פלט המחשב של הפעילות בתיק הבקשה בעיריה, ממנו עולה כי הבקשה הוגשה ב-30.5.11, בוצעו הפעילויות הנדרשות בחודשים יוני- נובמבר 2011 לצורך שיבוץ לישיבת ועדה שהתקיימה ב-4.12.11, בהתאם להחלטת הוועדה הוסדרה ערבות בפברואר 2012. לאחר מכן לא רשומה פעילות בתיק עד אוקטובר 2012 למעט "תזכורת". באוקטובר 2012 - ינואר 2013 בוצעו בתיק הפעולות של העברת מנהלת רישוי, הסדרת כתובת, הפקת היטל השבחה, הסדרת תשלום ההיטל, חישוב אגרת בניה ותשלומה, אישור על תשלום היטלים, ובפברואר 2013 ניתן ההיתר. הוצג אישור תשלום הפקדון עבור הבקשה לשינויים במבנה מאושר, הבקשה הוגשה ב-30.5.11 והפקדון שולם ב-31.5.11. הוצגה הודעה לנתבע על החלטת הוועדה מיום 4.12.11, לאשר הבקשה בתנאים (פילר אשפה בתאום עם מח' חזות העיר, פרגולה בהתאם לתקנות, ערבות, תיקון הערות בדיקה (פרטים חסרים בבקשה, תיקון חישוב שטחים, הריסת חלק מהפרגולה, הוספת חניה מקורה והכללת השער בתכנית, תיקונים בתכנית הפיתוח). הוצגו ע"י הנתבע מסמכים וקבלות המראים על פעילות תכנונית (הגשת תכניות ותשריטים) של האדריכלית מול העיריה בחודשים פברואר-מרץ 2011 ולאחר מכן יולי-ספטמבר 2011. תכניות נוספות הוגשו במאי-יוני 2012, ונובמבר 2012. הוצג אישור העיריה בדבר סילוק כל החובות לעיריה ו/או לוועדה המקומית לתכנון ובניה, מיום 31.1.13. הוצג ההיתר לתוספות בניה - שינוי כניסה למגרש, סגירת מרפסת וקירויה, תוספת עליית גג, הריסת חלק מהפרגולה, שינוי מקום פילר אשפה - מיום 5.2.13. ג. תכתובת של התובעים התובעים הציגו התכתבויות דוא"ל בינם לבין עורך דינם, ובינם לבין העיריה, מהן עולה כי בינואר 2012 הבעיה שהעסיקה את הצדדים היתה הפרגולה החורגת מקו המבנה, והועלתה על ידם האפשרות של הריסתה, מאחר שפניה לוועדה המחוזית היא סיפור ארוך מאד. במרץ 2012 עדכנו התובעים את עורך דינם במפגש שלהם עם האדריכלית של הנתבע, לגבי הפרגולה, ונסיון לערוך מדידה חדשה של הפרגולה כדי לתקן טעות שהיתה במדידה קודמת. במאי 2012 פניה של התובעים לעיריה לבירור מצב הבקשה, ומתשובת העיריה עולה כי התיק "חזר מניכוי (ניקוי? נ.מ.ש.) לאחר השריפה, ממתין לתיקונים של עמית מולד" (האדריכלית של הנתבע - נ.מ.ש.). במכתב של התובעים לבא כוחם ביולי 2012 עולה כי מסרו לו שהתהליך "עדיין בפינגפונגים בין עמית הארכיטקטית והעיריה. היא מסרה להם (לקח לה כמה שבועות אחרי שהורדנו את הפרגולה), היו תיקונים בגרמושקה, היא תיקנה וכנראה החזירה להם, אבל כל דבר כזה לוקח שבועות. הייתי ביום חמישי שם, אמרו שהיא צריכה להשלים דברים (נתנו לי דף עם הדברים), היא אומרת שנשאר לה רק לקבל אישור תעבורה על פחי זבל (צריך יותר ממה שיש), היא טוענת שכבר קיבלה אישור לחניה אחת (צריך יותר). הבעיה העיקרית שאין לי שום מנוף ללחוץ עליה או לאיים עליה. אין לה שום התחייבות כלפי. ופיני כרגיל אומר לי שידבר איתה כל פעם והוא רק מקבל ממנה תירוצים ומשיכות זמן". ד. מכתב האדריכלית הנתבע צרף לכתב ההגנה מכתב מהאדריכלית עמית מולד, שמסרה כי הינה בעלת ותק ונסיון של 20 שנה במקצועה. לדבריה הנתבע פנה אליה מיד לאחר הסכם המכר, כדי להסדיר תכנונית את השינויים בנכס בהתאם להסכם. לדבריה, ההליך הסתבך על אף מאמצי הנתבע ומאמציה לסיימו במהירות, בעיקר עקב בעיית הפרגולה, שכיום אינה עומדת בדרישות התקן למרות שהתקבל בזמנו טופס 4, וההחלטה על הריסתה היתה כרוכה בהתלבטויות רבות. כן נדרשה ע"י העיריה חניה נוספת (לנוכח תקן חדש בנושא), פח אשפה נוסף לגריסה, "בניה ירוקה" ועוד - דרישות שכל אחת מהן חייבה פגישות רבות ונסיונות להסירה. כן ציינה את שריפת משרדי הוועדה, וחילופין בתפקיד מהנדסת העיר, כגורמים שהאריכו את התהליך. דיון ממכלול המסמכים והגרסאות עולה, כי הנתבע באמצעות האדריכלית החל בפעילות התכנונית הנדרשת בפברואר-מרץ 2011, היינו סמוך לחתימת ההסכם. לא נראה כי פרק הזמן שנדרש עד להגשת הבקשה הפורמלית בחודש מאי, והזמן שארך הטיפול עד לקביעת דיון בה בוועדה בדצמבר, חורגים מן הסביר. למן הישיבה מיום 4.12.11, ידעו שני הצדדים לעיסקה כי הריסת הפרגולה והעמדתה בקו הבניין היא דרישה חיונית לצורך קבלת היתר הבניה לשינויים, כמפורט בהחלטת הוועדה. למרות זאת, התובעים לא מיהרו להרוס את הפרגולה אלא בחנו, בסיוע האדריכלית של הנתבע, אפשרויות נוספות להכשרתה, ורק במאי 2012 הרסו אותה, לאחר שהגיעו להסכמה עם הנתבע על נשיאת של הצדדים בעלות ההריסה בחלקים שווים. מכאן, שאין לתובעים על מה להלין בקשר לעיכוב בביצוע התיקונים וההשלמות על פי החלטת הוועדה, למן מועד ישיבת הוועדה בדצמבר 2011 ועד למאי 2012 שרק אז הוסרה הפרגולה והוגשה ע"י האדריכלית תכנית ("גרמושקה") מתוקנת לעיריה. בנוסף, יש בתכתובת שהוגשה מטעם התובעים ובמכתב האדריכלית חיזוק לטענת הנתבע, כי עובר למאי 2012 נגרם עיכוב בטיפול בתיק גם בשל שריפה במשרדי העיריה, והיה צורך לשחזר את התיק. כמו כן, עולה מהתכתובת בין התובעים לב"כ ביולי 2012, כי האדריכלית מטפלת בכל ההיבטים של דרישות העיריה, ואף נמצאת בקשר עם התובעים והנתבע, אלא ש"כל דבר כזה לוקח שבועות". לא ניתן להתרשם או לקבוע, כי שיהוי מצד האדריכלית - להבדיל מעיכובים בטיפול בבקשה במשרדי העיריה ומחלקותיה השונות ו/או הוועדה המקומית, הם שגרמו לפרק הזמן שנדרש להשלמת הטיפול בתיק, ממאי 2012 ואילך. גם אין בתכתובת שהוגשה תימוכין לטענה בדבר נתק ממושך בין הנתבע ו/או התובעים לאדריכלית, להבדיל מתשובות שמסרה להם, שנראו לתובעים, סובייקטיבית, בגדר "משיכת זמן" או "תירוצים". גרסת הנתבע, כי לעיריה היו דרישות נוספות שלא נכללו בהיתר הבניה המקורי, כגון שתי חניות (דרישה שלבסוף העיריה חזרה בה ממנה), הסדרת פחי אשפה וכו', נתמכת במכתב האדריכלית ובמסמכים שהוגשו. לסיכום, למרות שפרק הזמן הכולל שנדרש לקבלת ההיתר נראה חורג מן הסביר ביחס להיקף שינויי הבניה הנדונים, מורכבות התהליך וקיומן של דרישות נוספות שהוצגו על ידי העיריה ושאינן קשורות לשינויי בניה אלה אלא לשינויי תקנים כלליים מאז בניית הבית, וכן אירועים חיצוניים שאין לצדדים שליטה עליהם, כגון השריפה במשרדי העירה וקצב עבודתם של גורמי העיריה השונים המעורבים בתהליך, נראים כעומדים מאחורי התארכות התהליך, ולאו דווקא עיכובים בטיפול, ו/או ניתוק קשר בין האדריכלית לנתבע ו/או לעיריה. לפיכך, שוכנעתי כי הנתבע פעל בתום לב, בשקידה סבירה ובאמצעים הולמים לקבלת ההיתר, ועל כן העיכוב בהשגתו לא נגרם באשמתו ואינו מהווה הפרת חוזה מצידו. מעבר לצורך אציין, כי לא הוכח במידה מספקת שנגרם לתובעים נזק כספי עקב העיכוב. לא הוכח כי הוצע להם בעבר מחיר גבוה יותר מזה שבו נמכר הבית לבסוף, או כי הסיבה לחזרת אותם קונים מנכונותם לקנות את הבית היתה העיכוב בקבלת ההיתר מהעיריה. לא הוכחה (ולא נטענה) גם ירידת מחירים בשוק, והטענה כי ערך הבית בעיני הקונה הפוטנציאלי ירד עקב כך שעמד במשך שנה למכירה, אינה משכנעת. לפיכך התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. חוזהתוכנית בניהבניהתשריטעירייה