נטען כי הנאשם נהג רכבו ברשלנות בכך שללא סיבה סבירה איבד שליטה על רכבו, סטה ימינה, פגע בעמוד תמרור והתהפך (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבלו הנאשם ונוסעת ברכבו, כמו כן נגרם נזק לרכב ולעמוד התמרור. הנאשם כפר, באמצעות בא כוחו, בעובדות כתב האישום וטען כי היה כשל במערכת הבלמים של הרכב. הוא הלין על כך שבדיקת המשטרה נערכה באיחור וכי היה מדובר בבדיקה חלקית. בשים לב לכפירה נשמעו ראיות בתיק, כשמטעם התביעה העידו רס"ב אלי חבה, גובה הודעת הנאשם, רס"ב אבי הלוי, שערך סקיצה ורישום נזקים, רס"מ גנאדי לכטמן (להלן: "גנאדי"), שערך מזכר לגבי בדיקת תקינות הרכב, סמ"ש אתי קסנר (להלן: "אתי") שערכה דו"ח פעולה עת הגיעה למקום התאונה והמתנדב דורון מישורי שערך סקיצה עם הגעתו למקום התאונה. בנוסף הוגשו בהסכמה הודעה שנגבתה מהנוסעת ברכב (סבתו של הנאשם) וכן תעודות רפואיות. מטעם ההגנה העיד הנאשם. בתום עדותו של הנאשם ציין בא כוחו, כי אין מוגשת מטעמם חוות דעת מומחה וזאת בשים לב לעובדה ש"הרכב היה במשטרה כמה חודשים וביקשו שנבוא לקחת אותו ולשחרר אותו כשאין כתב אישום. לכן, האוטו נמכר לחלקים וכתב האישום הוגש באיחור ניכר, שנה מיום התאונה". דבריו אלה של הסנגור לא נסתרו. 3. כאן יצוין, כי במציאות הקיימת, אין לומר כי הגשת כתב אישום כשנה לאחר התאונה מהווה התנהלות בלתי סבירה מטעם המאשימה, אולם, ככל שאכן פעל הנאשם למכור את רכבו לאחר שהבין כי לא יוגש נגדו כתב אישום וזאת בשים לב לגרסתו לעניין כשל בבלמים (גרסה אחידה כפי שיצוין להלן), הרי שבית המשפט לא יזקוף לחובתו את העובדה שלא הוגשה מטעמו חוות דעת מומחה, אלא להפך, יתכן ויש ממש בטענה כי בנסיבות תיק זה, הגשת כתב האישום כעבור פרק זמן של שנה מנעה ממנו באופן מעשי הבאת ראיות נוספות שהיה בהן לתמוך בגרסתו. דיון והכרעה 4. לאחר ששמעתי את כל העדים, שקלתי את דבריהם והתרשמתי מהופעתם בבית המשפט ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו ע"י בעלי הדין ואת המשמעויות מאותן ראיות ומהממצאים שעולים מהן, מצאתי לקבוע כי עובדות כתב האישום לא הוכחו בפניי מעל לכל ספק סביר וכנדרש, שכן בסופו של יום עלה בידי הנאשם להצביע על סיבה סבירה שגרמה להתהפכות רכבו ולסטייתו מנתיב נסיעתו, ועל כן די בכך כדי לעורר ספק בטענה כי מדובר באיבוד שליטה שאין מקורו בסיבה סבירה. 5. למעשה, אין בין הצדדים מחלוקת באשר לאירוע התאונה ולכך שהרכב סטה מנתיב נסיעתו והתהפך, דבר שהביא לפגיעות בגוף וברכוש. המחלוקת היחידה היא, מה היה הגורם לכך והאם אכן הונחה בפני בית המשפט סיבה סבירה שאינה קשורה בהתנהלות רשלנית מצידו של הנאשם. כאמור, המסקנה אליה הגעתי היא, כי לא עלה בידי התביעה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי אכן לא תקלה ברכב היא זו שגרמה להתהפכות הרכב. 6. בחקירתו במשטרה העיד הנאשם, כי לאחר שהגיע לרמזור ונעצר אחרי הרכב של אביו, החל בנסיעה ישר לאחר שהרמזור התחלף לירוק ואז "באמצע רחוב הפרסים", שהינו לכל הדעות ירידה, לחץ על הבלמים כדי להאט את הרכב "ופתאום אני רואה שאני לוחץ עד הסוף והאוטו לא עוצר, ואז כדי לא להיכנס באבא שלי שהיה לפניי, סטיתי ימינה ונכנסתי בעמוד תמרור ועוד עמוד קטן והתהפכתי". הנאשם הוסיף כי הכביש במקום היה תקין אך היה רטוב "כי במקום עבדה מכונית של העירייה שתיקנה ביוב וכל המים נשפכו מהביוב לכביש". הנאשם נשאל מה עשה עם רכבו וענה כי הרכב נלקח על ידי המשטרה לבדיקה והוא ברשותה. משנשאל אם יש לו מה להוסיף ענה: "אפשר לחקור את סבתה (צ"ל- סבתא) שלי שאני נסעתי בזהירות והייתי עסוק רק בנהיגה, ואנחנו ירדנו לכנסיה כמו כל יום ראשון". ואכן גם סבתו של הנאשם מסרה עדות במשטרה וציינה, כי אמנם אביו נסע לפניו בדרכם לכנסיה וכי מדובר היה ב"נסיעה רגילה". עוד ציינה, כי הנאשם "לא נסע מהר ופתאום הרכב התגלגל והתהפך לא יודעת מה קרה". היא מציינת כי שאלה את הנאשם מה קרה והוא ענה כי אין הוא יודע מה קרה. על גרסתו הנ"ל חזר הנאשם בבית המשפט, תוך שציין כי ניסה מספר פעמים ללחוץ על הבלמים, אלא שהדוושה "נכנסה פנימה" והייתה קצת רכה ולכן סטה על מנת שלא לפגוע באביו. הוא נשאל מדוע אם כן אמר במשטרה שהרכב תקין מבחינה מכאנית וענה, כי עד לרגע התאונה אכן סבר כי הרכב היה תקין וכך הרכב תפקד. גרסתו זו של הנאשם אמינה עליי וגם ההסבר שנתן לדבריו כי הרכב היה תקין מקובל עליי. לא מצאתי כי נפלו סתירות כלשהן בין הודעתו במשטרה ובין עדותו בבית המשפט, והודעת הסבתא יש בה רק כדי לתמוך בגרסתו, גם אם אמר לה הנאשם כי אין הוא יודע מה קרה. לא זו אף זו, מטעם הנאשם הוגשה כתבה עיתונאית שפורסמה בסמוך לתאונה בה מצולם הרכב כשהוא הפוך על צדו (נ/1) וגם בה נאמר כי לטענת הנהג הוא איבד שליטה על הבלמים של הרכב שאירעה בהם ככל הנראה תקלה, דבר שגרם לאירוע התאונה ולפגיעות קלות לנאשם ולסבתו. יודגש, שגם בדו"ח הפעולה שערכה אתי (ת/4) צוין, כי הרכב נסע בכביש ו"פתאום לא היו ברקסים". יצוין, כי בדו"ח הנ"ל רושמת השוטרת כי דווח על התאונה לבוחנים שהודיעו לה כי לא יגיע בוחן למקום, אלא יש להזמין גרר משטרתי ולעזוב את המקום. כידוע, הנטל בהליך דנן מוטל על שכמה של התביעה להראות שסטייתו של הנאשם הייתה ללא סיבה סבירה, אלא כתוצאה מנהיגה רשלנית של הנאשם. לתמיכה בטענה זו מסתמכת המאשימה בעיקר על המזכר שערך גנאדי (ת/3) בו רשם כי הגיע לגרר מטרו על מנת לבדוק את הרכב ובבדיקה מצא כי הרכב תקין מבחינת הגה ומערכת בלם. יודגש, כי הבדיקה נערכה שלושה שבועות לאחר התאונה, קרי- ביום 28/08/11. עד זה נחקר נגדית ובחקירתו ציין כי לא ביצע פעולות נוספות מעבר לפעולות שרשם במזכר וכי לא נמסרו לו נתונים לגבי אופן האירוע או לגבי הטענה של הנאשם באשר לתפקוד דוושת הבלם עובר להתהפכות. הוא גם הסכים עם דברי הסנגור כי למעשה בדיקתו לא כללה את כל מערכת הבלם. בנסיבות אלה, ומשעסקינן בבדיקה חלקית של איש המשטרה, כשמנגד לא התאפשר לנאשם להניח בפניי חוות דעת נגדית (היות ועם החזרת הרכב טרם הומלץ על הגשת כתב אישום) ובשים לב לגרסתו האמינה והעקבית של הנאשם, לא שוכנעתי כי יש בראיות התביעה כדי להוכיח את הנטען בכתב האישום מעבר לסביר, שכן בסופו של יום נותר ספק סביר באשר לסיבת אירוע התאונה ולכך שמא אכן עסקינן בתקלה במערכת הבלמים שגרמה להתהפכות. אציין, כי "כלל הדרך" מעביר את נטל ההוכחה על שכמו של הנהג להראות שסיבה סבירה הביאה לסטיית רכבו. בענייננו, בשים לב לגרסתו האמינה והאחידה של הנאשם, לרושם המהימן שהותיר מען דוכן העדים, לעדות התומכת של סבתו ולאי שלמותה של הבדיקה המשטרתית, יש לקבוע כי עלה בידי הנאשם להרים נטל זה ולעורר ספק סביר כאמור. אין ביתר העדים שהעידו מטעם התביעה כדי לסתור את גרסת הנאשם מחד גיסא או כדי לשפוך אור על הסיבות שהביאו לאירוע התאונה ומשכך אין מנוס מהקביעה כי נטל ההוכחה בתיק זה לא הורם כדבעי. סוף דבר 11. השורה התחתונה היא, שאני מורה על זיכוי הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום וזאת מחמת הספק. מזכירות בית המשפט תשלח עותק הכרעת הדין לצדדים כמקובל. מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק. משפט פלילימשפט תעבורהתמרורים