הורשע לאחר ניהול הוכחות בביצוע עבירות של אי ציות לתמרור האט ותן זכות קדימה, נהיגה בקלות ראש וגרימת תאונה כתוצאה ממנה נחבל אדם חבלה של ממש. מתחם הענישה ביחס לעבירות שביצע הנאשם מתחיל בענישת המינימום הקבועה בחוק (3 חודשי פסילה בפועל) וביחס ישר לחומרת פגיעות הגוף שנגרמו בתאונה הספציפית, תעלה תקופת הפסילה עד לרף של מספר שנות פסילה (כאשר המדובר בנכויות קשות או בפגיעות רב מערכתיות אשר חייבו טיפול רפואי חריג וממושך). תנועת בית המשפט בתוך מתחם הענישה תלויה גם בנתונים רלוונטים נוספים כגון - רף הרשלנות הספציפי, כמות הנפגעים בתאונה, ותק נהיגתו של הנאשם על רקע עברו התעבורתי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. שיקלול של הנתונים לעיל, יניב בסופו של יום את העונש הראוי תוך התחשבות בעיקרון ההלימה הקבוע בחוק. ב"כ המדינה הפנה בטיעוניו לפסיקה התומכת לשיטתו בענישה מחמירה כאשר המדובר בנסיבות דומות. לגישת המדינה אין משקל ממשי בפרשה זו לעברו של הנאשם, ולאור העובדה כי הורשע לאחר ניהול הוכחות על רקע החבלות שנגרמו, יש הצדקה לענישה הכוללת פסילה מוחשית, קנס ועונשים צופי פני עתיד. ב"כ הנאשם סקר בטיעוניו את מהלך חייו של הנאשם, הדגיש את היותו סב נורמטיבי לחלוטין לאחר שירות ארוך בצה"ל כאיש קבע, וציין כיצד פסילה ארוכה תפגע ביכולת פרנסתו. ההגנה תמכה טיענויה במסמכים וביקשה לקחת כשיקול מרכזי את עברו התעבורתי הקל של הנאשם. דיון וגזירת הדין - שאלת לקיחת האחריות - הנאשם בפרשה זו בחר שלא לקחת אחריות ביחס לגרימת התאונה ובסופו של יום הורשע לאחר ניהול הוכחות. עצם ניהול ההוכחות לא יפעל לחובת הנאשם, שכן זכותו המלאה של כל אדם לנסות ולהוכיח את חפותו על ידי ניהול מלא של תיקו. יחד עם זאת, אין באפשרותו לקחת כשיקול לקולא נטילת אחריות מצד הנאשם והפנמה מלאה של התנהגותו בפרשה זו. בהיעדר לקיחת אחריות בשלב ההקראה, לא יינתן לנאשם בשלב הטיעונים לעונש כל יתרון מהותי הנובע מהודאה או הפנמת אחריות. נסיבות המקרה ורף הרשלנות - בפרשה זו לא קיבל נהג מעורב זכות קדימה בצומת לה היה זכאי בהתאם לחוק. בכיוון נסיעת הנאשם היה מוצב תמרור 301 (האט ותן זכות קדימה) ואם לא די בכך, הרי שרוכב האופנוע הגיע מימין לכיוון נסיעת הנאשם. המדובר בהפרה של חובת מתן זכות קדימה כפולה, וכתוצאה ממנה התרחשה תאונה בה נגרמו לאדם חבלות של ממש. נכון כי אין המדובר ברשלנות הנובעת מנסיעה במהירות חריגה או תוך כדי עקיפה מסוכנת. אין המדובר ברשלנות המצויה ברף גבוה או חריג, אך באותה הנשימה אין בידי לקבוע כי המדובר ברשלנות ברף נמוך. אני קובע כי בנסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני ע"י המדינה, רף הרשלנות הינו בינוני ומעיד על קלות ראש וחוסר תשומת לב מצד הנאשם לדרך ובכניסה לצומת, כאשר בכיוון נסיעתו תמרור המחייב ערנות ותשומת לב מיוחדת. מאחר ורף הרשלנות בפרשה זו הינו רף בינוני, בהחלט לא מתאימה מבחינת הענישה ענישת המינימום הקבועה בחוק, אותה ניתן להתאים למקרים בהם רף הרשלנות הוא נמוך. עברו של הנאשם על רקע ותק נהיגתו - לנאשם רישיון נהיגה משנת 1980 מה שמעיד על ותק נהיגה רב של 33 שנים. לאורך שנות נהיגתו הוכיח הנאשם כי הוא נהג זהיר בדרך כלל: בסה"כ צבר לחובתו הנאשם 10 הרשעות כאשר 9 מהן עבירות קנס. בעשור האחרון ביצע הנאשם 5 עבירות קנס כאשר שתים מהן טכניות. הנאשם לא גרם מעולם לתאונה בה נחבל אדם. אני סבור כי יש בנתונים לעיל כדי להשפיע מהותית על תנודת הענישה בתוך מתחם הענישה לטובת הנאשם. כשם שיחמיר בית המשפט עם נהג רצדיוויסט המוכיח בהתנהגותו לאור שנות נהיגתו כי נהג מסוכן הוא, כך ראוי לקחת כשיקול לקולא התנהגות נורמטיבית של נהג לאורך שנים ארוכות של נהיגה. רף החבלות שנגרמו כתוצאה מהתאונה - ברשלנותו גרם הנאשם לפציעתו של נהג מעורב אשר רכב על כלי רכב מסוג אופנוע. גם נוסעת אשר ישבה על אותו כלי רכב נחבלה בגופה (אם כי המדובר בחבלות רגילות שאינן "חבלות של ממש" כהגדרתן בחוק ובפסיקה). לנהג המעורב נגרמו שברים בצלעות וללא ספק אין המדובר בפגיעה קלה. יחד עם זאת, על פניו אין המדובר בנכות צמיתה או בטיפול שיקומי ארוך לו נזקק הנפגע כתוצאה מהתאונה. המדובר ללא ספק בכאב וסבל אשר נגרם לנוסעי האופנוע, ויש הצדקה לתת לרכיב זה ביטוי בענישה הסופית של פרשה זו. נסיבותיו האישיות של הנאשם - הנאשם ללא ספק אדם נורמטיבי לחלוטין. אין לנאשם כל עבר פלילי, והוא שרת את המדינה שנים ארוכות כאיש צבא קבע. ללא ספק, במקצועו הנוכחי בו עוסק הוא בנהיגה, כל יום פסילה של רישיו הנהיגה יגרום לנאשם נזק כלכלי רב, ובית המשפט יקח נתון זה בחשבון לצורך קביעת משך הפסילה הראויה בפרשה זו. שקלול הנתונים וגזירת הדין - שקילת רף הרשלנות הבינונית לגביה לא לקח הנאשם אחריות בשלב ההקראה על רקע עברו התעבורתי הקל של הנאשם מציב את רף הענישה הראויה כתוצאה משני רכיבים מאזנים אלה על 6 חודשי פסילה בפועל. רף החבלות בפרשה ספציפית זו על רקע נסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיק תזוזה נוספת של חודש לחומרא מעבר לרף הענישה אשר יוצב בבסיס. יוצא כי שקלול הנתונים לעיל על רקע עקרון ההלימה מניב תקופת פסילה ראויה של 7 חודשים בפועל. תקופה זו לקחה בחשבון גם את הפסיקה לה הפנתה המדינה בטיעוניה לעונש שם נגזרו תקופות פסילה ארוכות וממושכות כאשר רף החבלות היה חריג. לא נעלמה מעיני העובדה כי הנאשם חי לפרנסת משפחתו מנהיגת אוטובוס זעיר ציבורי, וללא ספק המדובר בתקופת פסילה שאינה פשוטה עבורו. יחד עם זאת, שקלול כל הנתונים לעיל אינו מאפשר בעיני גזירת ענישה הכוללת תקופת פסילה קצרה יותר. ככל שריצה הנאשם פסילה מנהלית כתוצאה מהתאונה לה גרם, רשאי הוא להגיש בקשה נפרדת לקיזוז תקופה זו. יתר רכיבי הענישה יהיו צופי פני עתיד כאשר לצורך קביעת הקנס אקח בחשבון את הפגיעה ביכולת הפרנסה של הנאשם בחודשים של ריצוי עונשו. מכל האמור לעיל הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: א. קנס בסך 1500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם תוך 120 יום מהיום. ב. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק את רשיון הנהיגה לתקופה של 7 חודשים. רשיון הנהיגה יופקד תוך 90 יום מהיום במזכירות בית המשפט ואם לא יעשה כן יחשב הנאשם פסול מלנהוג אך פסילתו לא תימנה. ג. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים. ד. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה של אי מתן זכות קדימה וגרימת תאונה והכל תוך שנתיים מהיום. ההתחייבות תחתם בפני ב"כ הנאשם תוך 30 יום מהיום ואם לא יחתום הנאשם כאמור, יאסר למשך 15 יום. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהזכות קדימהאי ציות לתמרורתמרורים