ערעור על חומרת העונש על דקירה 8. הערעור שבפנינו כוון נגד חומרת עונשו של המערער. בא-כוחו של המערער סבור שבית המשפט המחוזי החמיר עמו יתר על המידה - וזאת בהשוואה לשני פסקי הדין המרכזיים שאליהם הפנה ועסקו לטענתו בנסיבות דומות (ע"פ 1463/09 מדינת ישראל נ' פלוני (15.6.2009), שבו הושת על קטין עונש מאסר בפועל של 12 חודשים וע"פ 6828/00 לזרוב נ' מדינת ישראל (12.9.2001) (להלן: עניין לזרוב), שבו הושת עונש מאסר בפועל בן שלוש וחצי שנים, ובנוסף לכך הופעל עונש מאסר מותנה בן שישה חודשים). בא כוחו של המערער שב והדגיש את אופיו של האירוע כ"קטטת שיכורים", כמו גם את העובדה שעברו הפלילי של המערער אינו מכביד בכל הנוגע לעבירה הרלוונטית, וזהו עונש המאסר הראשון שבו הוא נושא. 9. מנגד, המדינה סמכה ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי - ואף הפנתה למקרים דומים, לשיטתה, אשר בהם הושתו עונשים דומים או חמורים יותר (ע"פ 3052/10 זועבי נ' מדינת ישראל (5.9.2011) וע"פ 1552/08 פרטוש נ' מדינת ישראל (29.10.2008), אשר בשניהם הושתו על המערערים עונשי מאסר של שש שנים). 10. לאחר ששקלנו את הדברים הגענו לכלל דעה שדין הערעור להידחות. בית משפט זה כבר חזר ועמד, פעמים רבות, על החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות של דקירה בסכין, שלעתים אך פסע ביניהן לבין גרימתה של תוצאה קטלנית, כמו גם במקרה שבפנינו. השוואת עניינו של המערער למכלול התקדימים אינה מלמדת כי בית המשפט המחוזי החמיר עם המערער במידה המצדיקה את התערבותנו. לא למותר לציין שבעניין לזרוב אשר אליו הפנה בא-כוחו של המערער עמד בית משפט זה על כך כי אפשר שבית המשפט המחוזי הקל בעונש שגזר באותו מקרה (אלא שבאותו עניין נדון רק ערעורו של הנאשם נגד העונש שהושת עליו). 11. לא מצאנו נסיבות של ממש לקולא בעניינו של המערער. המערער כפר במעשים שיוחסו לו וניהל משפט הוכחות מפורט - עניין שאין לזקוף לחובתו, אך ודאי שלא ניתן לזקוף לזכותו. בהקשר זה חשוב לציין כי, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, המעשים שבהם הורשע המערער אינם בגדר "קטטת שיכורים" גרידא. אכן, תחילתם בהתקוטטות הדדית בבית הקפה, אך בשלב מאוחר יותר, המערער יצא לעברו של המתלונן כשהוא מצויד בסכין ובשרשרת לאחר שכבר הייתה לו שהות מסוימת "להתקרר" בביתו. המערער יצא מביתו כדי להתעמת עם המתלונן, ועשה כן בנחישות ותוך חזרה על הדקירות המסוכנות שהמטיר על גופו של המתלונן, עד כדי סיכון חייו של המתלונן. מעשיו האלימים והחמורים של המערער מחייבים אפוא ענישה מחמירה. 12. אשר על כן, אנו דוחים את הערעור. המערער יוסיף לשאת בעונשו כמפורט בפסקה 7 לעיל. משפט פלילידקירהערעור