עתירה לבג"ץ לקבלת למעמד מכוח שבות המשנָה לנשיא מ' נאור: 1. העותר מנסה לחזור לפנינו על הטענה כי הוא זכאי למעמד מכוח שבות. חוששתני כי טענות אלה אינן יכולות להישמע יותר מפי העותר. בעניין זה יש מעשה בית דין בפסק הדין שניתן ב-בג"ץ 697/10 סקבורצוב נ' שר הפנים (1.6.2011), תוך שהעותר הופנה שם להגשת בקשה לקבלת מעמד על בסיס הומניטארי מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. לעותר לא ניתן מעמד על בסיס זה, ובעניין זה קיים סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם - וזה עיקר - העותר אינו יכול לחזור ולטעון למעמד מכוח שבות, בהעדר ראיות נוספות, לאחר שעתירתו הקודמת נדחתה. 2. העותר נסמך על פסק הדין שניתן ב-בג"ץ 4504/05 סקבורצוב נ' השר לבטחון פנים (4.11.2009), במסגרתו לא נשלל מאימו, ראיסה, מעמדה כיהודיה. הוא מציע שנורה על בדיקת דם להוכחה שראיסה היא אכן אימו. אין צורך בבדיקה כזו. הדבר לא יועיל לעותר. אנו מניחים כי ראיסה היא אכן אימו של העותר. בפסק הדין ב-בג"ץ 4504/05 הבחין בית המשפט בין ראיסה לבין העותר שלפנינו. בית המשפט ציין שם כי ראיסה הוכרה כיהודיה, ומדובר בשלילת מעמד לאחר הכרה, ואילו העותרים שלפנינו טרם הוכרו כבני מעמד. יש שוני מהותי בין שני השלבים הללו, כפי שהוסבר בפסק דין זה גופו. לאחר מכן ניתן פסק הדין בבג"ץ 697/10, שיצר מעשה בית דין. 3. לא מן המותר לציין כי בינתיים זכאים, העותר בתו והעותרת 2 שהיא אשתו בנפרד, למעמד זמני מכוחה של בתם הקטינה, כך שהוא יכול להישאר בישראל. העותר חושש שמא מעמדו זה ישלל אם, למשל, אשתו בנפרד תוציא את הבת מהארץ. חשש זה אין בו כדי להצדיק שיוכר העותר כבעל מעמד מכוח שבות, לאחר שעתירתו בעניין זה נדחתה. 4. העתירה נדחית. הסדרת מעמדמשרד הפניםבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)