כימות תביעה באשר לכללים המנחים בהתייחס לכימות התביעה, קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין ארגס כדלקמן: "נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי וסעד כספי היא, שכלל לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה זו, שנפסקה בבית משפט העליון, אומצה ברבות השנים אף בבתי הדין לעבודה. כך, בפסיקתה של השופטת פורת בעניין אלטמן: 'השיטה הנקוטה בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה היא, ככלל שלא ליתן רשות לתבוע סעד הצהרתי מקום שהזכות הכספית התגבשה וניתן לתבעה במלואה. זאת חרף הקושי היחסי העשוי להתעורר או הטרחה המוסבת לעתים, בכימות התביעה, וכל עוד לא הוכח כי נבצר הכימות...'. ההיגיון העומד ביסוד ההלכה בדבר אי היענות לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי, הינה במגמה למנוע מצב בו יהפכו בתי המשפט אכסניה לבירור דיונים עקרים, שלא יביאו את המחלוקות בין הצדדים לידי סיום. עמד על כך השופט שמגר (כתוארו אז) בפסק הדין בעניין ברנר משקבע: 'האינטרס הציבורי הוא יסוד המסד של השאיפה כי מחלוקות המובאות בפני הערכאות תגענה לסיומן וכי לא ייפתח פתח להתדיינות כפולה, מקום בו ניתן למצותה בהליך אחד'. במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו. ביטוי לנורמה יסודית זו בשיטתנו המשפטית נמצא גם בתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, בה נקבע אילו פרטים צריך כתב תביעה לכלול, ובהם הסעד המבוקש ושוויו. לפיכך, העובדה שלתובע עומד סעד כספי ממשי אותו הוא יכול לתבוע, מהווה שיקול משמעותי כנגד מתן סעד הצהרתי. בכוחו של התובע המבקש סעד הצהרתי להתגבר על הכלל האמור רק במידה שיצליח להצביע על אינטרס לגיטימי אחר, כבד-משקל, המצדיק את הגשת התביעה לסעד הצהרתי בלבד". (ע"ע 220/03 ארגס נ' רשות הנמלים בישראל, מיום 28.2.06). (ראו גם: ע"ע 1193/04 רפפורט נ' רשות שדות התעופה, מיום 30.1.06; ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85). בהתייחס לאי יכולתו של התובע לכמת תביעתו בשל העדר מידע או נתונים, נפסק כדלקמן: "כאשר תובע לא עשה כל שביכולתו לפרט את העובדות הדרושות לקיומה של עילת תביעה ולכמת תביעה לסכום כסף, דין התביעה להימחק. כאשר נראה לאדם שפלוני חב לו חוב, עליו לברר את העניין, ולאסוף את ראיותיו קודם שיפנה לבית-הדין. אסף ומצא ראיות שנראות לו מספיקות לביסוס תביעתו, יתכבד ויפנה לבית-הדין. אמנם הוא חייב להביא בכתב תביעתו את ראיותיו, אך עליו לפרט את העובדות אשר אם יוכחו כראוי, ולא ייסתרו, יזכה בדיון. גישה זו עומדת ביסודה של הדרישה, כי יש לכמת תביעה כספית. אומרים לו לתובע: קודם שתגיש תביעתך עשה כל יכולתך לבסס את תביעתך על נתונים וחשבונות, ואל תטיל על בית-הדין, או בעל הדין השני, את מלאכתך". (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כז 3; בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון נ' בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו ואח', פ"ד מט(1) 573). "לאמור, ככל שתובע מודיע, כי אינו מסוגל לכמת את תביעתו ומבקש הלכה למעשה מהנתבע להכין את התביעה עבורו, ספק אם עומדת לו כלל עילת תביעה. לשון אחרת, תובע המבקש להגיש תביעה צריך להמצא במצב בו פרטי תביעתו ידועים לו". (ע"ע 220/03 ארגס נ' רשות הנמלים בישראל, מיום 28.2.06). כימות תביעהבית הדין הארצי לעבודה