בעבודתו כרתך וכמשחיז נחשף לסגסוגת פלדה: לניקל, כרום, נירוסטה, וחומרים נגד חלודה. במהלך עבודת הריתוך משתחרר עשן. 6. בשנים אלו עבד התובע גם כצבע וזאת כשעה ביום. הצביעה בוצעה באמצעות מברשת. בעבודתו זו עבד עם צבע, מדללי צבע ושמנים לניקוי חלודה. 7. החל מ - 8/07 עבד התובע כמסגר בלבד, וכן ביצע עבודות צבע. 8. בסביבת עבודת התובע עסקו עובדים נוספים בעבודות השחזה בחלק מהיום. 9. בשנות ה - 70 לא סופקו אמצעי מיגון נשימתיים. בשנות ה - 80 סופקו לתובע נשמיות (מסיכת נייר). החל מסוף שנות ה - 90 סופקו לתובע מערכות מנ"פ - מערכת נשימה פתוחה עם מפוח. 10. בתאריך 19.2.13 מונתה ד"ר קרין צ'יקל שלום כמומחית רפואית מטעם בית הדין, אשר התבקשה להשיב על השאלות הבאות: א. מהו ליקויו של התובע? ב. האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו - בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקויו של התובע לבין עבודתו כמתואר בעובדות המוסכמות? ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, מתבקשת המומחית להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי: האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נוטפות)? ד. האם לאור החומר הרפואי והחלטת העובדות, התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ולו על דרך של החמרה, בהתאם לתוספת השנייה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד -1954, ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו? בחוות דעתה מיום 20.3.13 השיבה המומחית כדלקמן: א. ליקויו של התובע - הפרעה בדרכי הנשימה. ב. סביר להניח כי יש קשר סיבתי בין חשיפתו כמתואר בעובדות המוסכמות, חשיפה מצטברת ורבת שנים כמסגר ורתך. בעבודתו כרתך ובהשחזה נחשף חשיפה מצטברת לסגסוגת פלדה ובכלל זה לניקל, כרום נירוסטה וחומרים נגד חלודה. ולעשן המשתחרר בעבודת הריתוך. חשיפתו היתה משמעותית לנוכח אי שימוש באמצעי מיגון. אין גורמים אחרים רלוונטיים שצוינו בתיקו הרפואי כגון עישון או עישון פסיבי. בעבודה בריתוך העובד עלול להיחשף לנדפי מתכות, אבק וגזים הגורמים להשפעות בריאותיות שונות. מבחינה ריאתית עלולה להיגרם קדחת נדפי המתכות שהיא מחלה דמוית שפעת, הנגרמת מחשיפה לתוצרי ריתוך. כתוצאה מחשיפה לתחמוצות ברזל עלולה להתפתח מחלת ריאות מסוג סידרוזיס ומחשיפה לקולופוני - אסטמה ופיברוזיס ריאתי. יש מחקרים המראים התפתחות של ברונכיטיס כרונית והפרעות בתפקודי הנשימה. חשיפה לכרום וכרומאטים בתהליך ריתוך עלולה לגרום לגירוי חוזר של ריריות ודרכי הנשימה וכן לריגוש דרכי הנשימה, עד כדי התקפים אסמטיים וברונכוספזם. חשיפה ממושכת לכרום תגרום לגירוי כרוני של דרכי הנשימה, עם דלקת כרונית, ברונכיטיס כרונית ברונכופנאומוניה ואמפזימה ובתפקודי נשימה אפשר למצוא ירידה ב- 1FEV ו- FVC. בחשופים לכרום ברמות משוקללות ל-8 שעות עבודה, ל-2 מיקרוגרם למ"ק נצפתה ירידה זמנית בתפקודי נשימה. חשיפה לניקל גורמת לאסטמה על רקע אלרגי ולדקת עור אלרגית. עובדים בעיבוד פלדה שנחשפו לניקל ותחמוצות ברזל פיתחו פיברוזיס ריאתית. המדדים המקובלים לקביעת מחלות מקצוע נסמכים על ספר מחלות המקצוע האירופאי, לפי ספר זה - החשיפה בריתוך לנדפי מתכת עלולה לגרום להפרעה ריאתית רסטריאקטיבית. מדדי החשיפה התעסוקתית לכרום הם חשיפה ממושכת וחוזרת לכרום לפחות 10 שנים. תקופת החביון מהחשיפה עד להתפתחות מחלה היא לפחות 5 שנים. התובע אכן היה חשוף בעבודתו חשיפה מצטברת כרתך כשעה ביום ומשחיז כשעתיים ביום במשך כשלושים שנה. ההפרעה בתפקודי נשימה הופיעה לאחר שנות חשיפה רבות. בנוסף ברישום בתיקו הרפואי מצוין שמבחן הרחקה מעבודה, המהווה מדד חשוב ברפואה תעסוקתית חיובי מיום 27.10.2005: "מאז שהפסיק לעבוד בחשיפה לריתוך ומתכות מציין הטבה נשימתית". ג. סביר להניח כי מדובר במחלה שנגרמה על ידי חשיפות חוזרות לנדפי מתכות ואבק בריתוך שגרמו לפגיעות זעירות מצטברות והסבו נזק זעיר בלתי הדיר שהביא להתפתחות הליקוי. ד. לאור החומר הרפואי והעובדות המוסכמות התקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כמחלת מקצוע. מדובר על מחלת מקצוע שהתובע חלה בה עקב עבודתו. לפי חלק ב' מחלות מקצוע פרק ראשון: הרעלות ומחלות עור סעיף 1 הרעלות. 11. בתאריך 25.8.13 ניתנה החלטה להעביר למומחית הרפואית שאלת הבהרה כלהלן: בחוות דעתך ציינת כי סביר להניח כי מתקיים קשר סיבתי בין פגיעתו של התובע בריאות לבין תנאי עבודתו. האם במקרה זה קיימת סבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי כזה? ביום 1.10.13 השיבה המומחית: "לא קיים נתון מספרי מדוייק, המשקף את התרומה האפשרית של תנאי עבודתו לגרימת מחלתו של התובע. סביר להניח שהשפעת תנאי עבודתו היא גבוהה מ-50%." דיון והכרעה 12. על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים (דב"ע תשן/48-0 המוסד לביטוח לאומי - עמירם פיאלקוב, פד"ע כב', 321, דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374). 13. הלכה היא כי בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (דב"ע נו/244-0 המוסד - יצחק פרבר (26.2.97); עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו - המוסד לביטוח לאומי, (9.5.12); עב"ל (ארצי) 43408-02-11 ניר אהרונוף - המוסד לביטוח לאומי, (30.4.12); עב"ל (ארצי) 345/06 המוסד לביטוח לאומי - מרדכי בוארון, (15.5.07); עב"ל (ארצי) 669/09 דוד אוחיון - המוסד לביטוח לאומי, (20.4.11); עב"ל (ארצי) 250/07 יהודה לוין - המוסד לביטוח לאומי, (17.4.08)). 14. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. (דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד (2.11.99)). 15. לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. 16. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה. 17. המוסד טען כי חוות הדעת אינה חד משמעית כיוון שהמומחית השתמשה במונח "סביר להניח" שקיים קשר סיבתי, ולפיכך המסקנה היא כי לא קבעה באופן נחרץ קיומו של קשר סיבתי. עוד נטען, כי המומחית "התחמקה" מלהשיב לשאלת ההבהרה, האם קיים קשר סיבתי בסבירות של למעלה מ-50% וגם משום כך אין קביעתה מספיקה לאור הפסיקה בנושא. 18. אין לקבל את טענות המוסד. הלכה היא, כי יש לקרוא יש לקרוא את חוות הדעת כמכלול, תוך בחינת הקשר הדברים (עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי - ניר מוניס (22.11.12)). עוד נקבע, כי מקום בו משתמש מומחה רפואי בביטויים דוגמת "לא ניתן לשלול" לא בהכרח ייקבע שביטוי זה מעיד על חוסר ודאות הקביעה; על בית הדין לבחון את הביטוי ולפרשו בהתאם לנסיבות והקשר הדברים הנאמרים (בר"ע (ארצי) 28403-12-12 המוסד לביטוח לאומי - רותם מלחי (6.8.13); עב"ל (ארצי) 32691-06-10 אליהו דהן - המוסד לביטוח לאומי (19.6.12)). 19. בענייננו, דעתי היא כי קריאת חוות דעתה של המומחית, לרבות תשובתה לשאלת ההבהרה - כמכלול, מעלה כי המומחית קבעה שמתקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הפגיעה בריאותיו. 20. המומחית קבעה בחוות דעתה כי "סביר להניח כי יש קשר סיבתי בין חשיפתו כמתואר בעובדות המוסכמות, חשיפה מצטברת ורבת שנים כמסגר ורתך. בעבודתו כרתך ובהשחזה נחשף חשיפה מצטברת לסגסוגת פלדה ובכלל זה לניקל, כרום נירוסטה וחומרים נגד חלודה." עוד ציינה המומחית, כי "חשיפת התובע היתה משמעותית לנוכח אי שימוש באמצעי מיגון"; וכי "אין גורמים אחרים רלוונטיים שצוינו בתיקו הרפואי כגון עישון או עישון פסיבי.". המומחית פירטה בחוות דעתה כי "מן הספרות הרפואית עולה כי החומרים אליהם נחשף התובע במסגרת עבודתו כרתך - חשיפה לנדפי מתכות, אבק וגזים; חשיפה לכרום וכרומטים; וחשיפה לניקל ותחמוצות ברזל - עלולים לגרום לפגיעות ומחלות שונות בדרכי הנשימה." יתרה מכך, המומחית הוסיפה כי "ברישום בתיקו הרפואי מצוין שמבחן הרחקה מעבודה, המהווה מדד חשוב ברפואה תעסוקתית חיובי מיום 27.10.2005: "מאז שהפסיק לעבוד בחשיפה לריתוך ומתכות מציין הטבה נשימתית"." המומחית גם ציינה, כי נתוניו של התובע - תקופת החשיפה הממושכת בעבודה והעובדה שהמחלה הופיעה אצלו לאחר שנות חשיפה רבות - מתאימים למדדי החשיפה ותקופת החביון המתועדים לעניין המחלה ממנה הוא סובל. ביחס למיקרוטראומה קבעה המומחית "סביר להניח כי מדובר במחלה שנגרמה על ידי חשיפות חוזרות לנדפי מתכות ואבק בריתוך שגרמו לפגיעות זעירות מצטברות והסבו נזק זעיר בלתי הדיר שהביא להתפתחות הליקוי." 21. בתשובה לשאלת ההבהרה האם קיימת סבירות מעל 50% לקיומו של קשר סיבתי, השיבה המומחית כי "סביר להניח שהשפעת תנאי עבודתו (של התובע) היא גבוהה מ-50%". 22. לטעמי, תשובה זו מחזקת את המסקנה כי המומחית קבעה שמתקיים קשר סיבתי בין עבודת התובע להפרעה בדרכי הנשימה ממנה הוא סובל. משקבעה המומחית כי תנאי עבודתו של התובע השפיעו על מצבו כאמור למעלה מ-50%, מקל וחומר עולה כי הקביעה ביחס לקשר הסיבתי היא כי הסבירות לקיומו גבוהה אף היא מ-50%, זאת בשים לב לקביעותיה של המומחית בחוות הדעת עצמה, כמפורט לעיל. 23. עוד יצוין, כי בניגוד לטענת המוסד, דעתי היא כי די בקביעת המומחית, כי התובע סובל מ"הפרעה בדרכי הנשימה". ככל שדרושה אבחנה ספציפית יותר, לצורך קביעת אחוזי נכות למשל, ניתן לעשות כן בוועדה רפואית. 24. המומחית קבעה גם שמחלתו של התובע מהווה "מחלת מקצוע שהתובע חלה בה עקב עבודתו. לפי חלק ב' מחלות מקצוע פרק ראשון: הרעלות ומחלות עור סעיף 1 הרעלות". גם כאן, אין לקבל את טענת המוסד, כי קביעת המומחית אינה ספציפית דיה ולפיכך אין לקבל את התביעה גם כמחלת מקצוע. בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד - 1954, נקבע כי "מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק א' לתוספת השניה... היא מחלת מקצוע לגבי כל המבוטחים". בתוספת השניה נקבע כי "בתוספת זו, "הרעלה" - הרעלה חריפה או כרונית, וכן כל מחלה או סיבוך שנגרמו כתוצאה מחשיפה לחומר המפורט בטור 1 או סיבוכיה של מחלה כאמור." בטור 1 לתוספת השניה מפורטים, בין היתר החומרים הבאים: "... (2) הרעלת כרום ותרכובותיו, עבודה הכרוכה בחשיפה לכרום; (3) הרעלת עופרת ותרכובותיה, עבודה הכרוכה בחשיפה לעופרת; וכן (10) הרעלת ניקל ותרכובותיו, עבודה הכרוכה בחשיפה לניקל." (כל ההדגשות שלי, א.ס.). 25. כפי שפורט לעיל בפרק העובדות, אין מחלוקת שהתובע נחשף במסגרת עבודתו לסגסוגת פלדה ובכלל זה: לניקל, כרום, נירוסטה, וחומרים נגד חלודה. לאור זאת, ובשים לב לכך שהמומחית קבעה כי התובע סובל ממחלה בדרכי הנשימה אשר נקבעה כתוצאה מתנאי עבודתו, הרי שהתובע נכנס להגדרת "הרעלה" כפי שפורטה לעיל. לפיכך, יש להכיר בתביעתו גם כמחלת מקצוע. 26. אשר על כן, משנמצאה תשתית עובדתית ורפואית לפיה ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה, ואף להוכיח קיומה של "מחלת מקצוע" - התביעה מתקבלת. 27. המוסד ישלם לתובע סך של 3,500 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. ריתוךחשיפה לחומרים מסוכנים