האם פעל הנתבע לקידום עסקים אחרים שאינם עסקי התובעים ולפיכך זכאים התובעים לפיצוי של 250,000 ש"ח - זוהי הסוגיה העומדת להכרעת בית הדין. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות : התובע 1, חן, הנו בעל מניות בתובעת 2, המלביש בגדי עבודה בע"מ (להלן: "חן"). התובעת 2 הנה חברה לייצור, שיווק והפצת בגדי ונעלי עבודה מקצועיים (להלן: "המלביש"). הנתבע החל לעבוד בחברת המלביש כסוכן מכירות מחודש 12/10 ועד לחודש 5/11 (להלן: "רונן"). בין הצדדים נכרת הסכם עבודה (נספח ב' לכתב התביעה): "שכר חודשי של 5,000 ₪ ברוטו מכירה מכל עסקה לפי דו"ח 3% ברוטו * תפקיד: מכירה, שירות, גביה * אזור עבודה: אין הגבלה * רכב: מזדה 2 סאדן * דלק: 2200 ₪ בחודש כרטיס פזומט * 3 חודשים עבודה בכל מקרה ללא הפסקה * אחרי 3 חודשים לתאם עמדות ולהזמין ביטוח מנהלים * טלפון: מוגבל 300 ₪ בחודש דגם E52 תחילת עבודה: 5/12/10 כרטיס ביקור שם + משפחה מנהל תיקי לקוחות" לרונן שולמה משכורת יסוד ע"ס 5,000 ₪ וכן 3% מסך המכירות (נטו). בחודש 5/11 הסתיימו יחסי עובד ומעביד בין המלביש לרונן. חן והמלביש הגישו תביעה כנגד רונן, בטענה להפרת חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו ונזקים שגרם רונן לתובעים. רונן הגיש תביעה שכנגד כלפי המלביש. בכתב התביעה שכנגד נתבעו זכויותיו הקוגנטיות של רונן. טענות הצדדים : טענות התובעים - רונן פעל כסוכן מכירות כפול ומכר לא רק עבור המלביש אלא גם עבור מתחריה של המלביש וכן עסק במכירות עצמאיות, תוך שימוש ברכב המלביש ובטלפון הנייד שניתן לו על-ידי המלביש. למרות מצגיו של רונן כי הצפי למכירותיו הנו 400,000 ₪ לחודש, הממוצע החודשי עמד על-סך 54,000 ₪ בלבד. כשנשאל מדוע מכירותיו נמוכות תירץ זאת רונן בתירוצים שונים. בעקבות המלצותיו של רונן ייבאה המלביש נעליים מסוג "Safety Jogger" בעלות של 137,000 ₪, אולם למרות זאת היקף מכירותיו של רונן לא גדל. נוכח ההפסדים שגרם רונן, הוחלט להפסיק את עבודתו. עם סיום עבודתו נתגלו לתובעים מעשיו של רונן, עת עבד במלביש וניצל הזדמנויות לרווחים לטובתו ולטובת חברות מתחרות. התובעים העמידו את הנזק על-סך 580,000 ₪ ולאחר מכן הקטינו אותו ל- 250,000 ₪ (נזק בגין עיכוב הגידול במכירות - 480,000 ₪ ופגיעה במוניטין והפרת הסכם העבודה - 100,000 ₪). הנתבע (התובע שכנגד) אינו זכאי לקבל פיצוי בגין הלנת שכר מאחר שהנתבע גרם לנזקים כספיים אדירים לתובעות. לחלופין, טוענות התובעות כי הסכומים הנתבעים ע"י הנתבע (התובע שכנגד) מנופחים ומחושבים באופן מוטעה. חישוב התשלומים בעבור ביטוח המנהלים צריך להיעשות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק. שכרו הקובע של הנתבע אינו כולל את עמלות המכירה ששולמו לתובע ובכל מקרה הנתבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים מאחר שלא עבד שנה. הנתבע ניצל חלק מימי החופשה להם זכאי וחישובי הנתבע לעניין חופשה שנתית מתעלם מצו ההרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי. טענות הנתבע- מטרת התביעה הנה התעמרות ברונן. יש למחוק את חן מכתב התביעה מאחר שהוא לא היה מעסיקו של רונן. רונן לא הציג כל מצג שווא לתובעים בטרם העסקתו. רונן לא עשה שימוש בסודות מסחריים של התובעים. חן חיזר אחרי רונן ושיכנע אותו לעבור לעבוד אצלו. רונן לא התחייב למכור כמות מוצרים או לפי מחזור מכירות והסכם העבודה לא קבע התחייבות שכזו. הנעליים מסוג Safety Jogger יובאו ושווקו קודם לתחילת עבודתו של רונן. היקף המכירות של רונן היה גבוה יותר בחברת "לעובד" כיוון שחברת "לעובד" החזיקה סחורה בשווי של 20 מיליון ₪ ואילו המלביש החזיקה סחורה בשווי 400,000 ₪ בלבד. לא ניתן כלל להשוות בין שתי החברות. לקוחה ותיקה של רונן שלחה למשרדי המלביש הזמנה אותה ביקשה לעשות דרך המלביש, אולם בטעות כתבה "חברת עמיאם". על מקרה בודד זה נבנתה תביעתם של התובעים. רונן התפטר ולא פוטר. רונן לא גרם נזק לתובעים. המלביש לא שילמה לרונן את משכורתו לחודש 5/11 (5,223 ₪) ולא הפרישה עבורו כספים לביטוח המנהלים, כפי שהתחייבה בהסכם העבודה (2,455 ₪). כמו כן לא שילמה לרונן פדיון חופשה עם סיום עבודתו (2,165 ₪). עדויות : מטעם התובעים העיד מר אסף חן, התובע 1, בעל מניות בחברת המלביש. מטעם הנתבע העידו רונן בעצמו ומר שי קייט, הבעלים של חברת הניקיון "כחול לבן". הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שצורפו, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל. האם בעת עבודתו אצל התובעת פעל הנתבע לקידום עסקיו הפרטיים ולקידום מתחרי התובעת ? המלביש הציגה מספר ראיות המעידות לטענתה כי רונן פעל לקידום עסקיו הפרטיים ולקידום מתחרי המלביש (עמיאם). נבחן להלן את הראיות: נספח ו' - העתקי חשבוניות שהונפקו על-ידי עמיאם עבור לקוחות המלביש: עיון בחשבוניות שהונפקו על-ידי חברת עמיאם מעלה כי חלקן מחודש 5/11, בסמוך לסיום עבודתו של רונן (29.5.11, 18.5.11). כן קיימת חשבונית לאחר סיום עבודתו של רונן (14.6.11), אשר שמו של רונן כלל לא מופיע על גביה. לפיכך אין בראיות אלו כדי לבסס עילת תביעה כנגד רונן. לא נעלם מעיניי כי חשבונית אחת בלבד (ע"ס 406 ₪) היא מיום 25.1.11, בזמן עבודתו של רונן אצל המלביש, וכי שמו של רונן מופיע על גביה. אולם תמוה כיצד ניתן לבסס תביעה על סך 250,000 ₪ בגין ראיה בודדת זו. נספח ז' - טפסי הזמנות של עמיאם שנכתבו בכתב ידו של רונן: הסבריו של רונן מקובלים עלינו, לפיהם רונן השתמש בדפי עמיאם שהיו ברשותו כטיוטה בלבד אולם ההזמנה בוצעה עבור המלביש. העובדה כי ההזמנות נכתבו על דפי עמיאם אינה מעידה כי ההזמנות בוצעו עבור עמיאם. על התובעים מוטל הנטל להוכיח כי אומנם בוצעו עסקאות בשם עמיאם. כראיה לאמיתוּת דברי רונן הן החשבוניות שצורפו והוצאו על-ידי המלביש לחברה למרכזי ספורט (נספח ה' - עמוד שלישי וכן ראו נספח ז' לתצהירי התובעים) מרכזי תרבות (נספח ה' 3) עינינו הרואות כי אכן נעשו הזמנות על-ידי החברות, שצויינו על גבי טפסי ההזמנות של עמיאם, אולם מאת המלביש. נספח ח' - העתק דף ריכוז מטלות שנרשם בכתב ידו של רונן תחת הכותרת "עמיאם שיווק": עסקינן בדף עם רשימות לקוחות של רונן בעמיאם שחלקם לקוחות המלביש ורונן עבד מולם עבור המלביש ואין בו כדי להוכיח כי אומנם בוצעו עסקאות עם החברות על-ידי רונן בשם עמיאם. נספח ט' - העתקי כרטסות הנהלת חשבונות של לקוחות המלביש: חלק מכרטסות אלה הן מתקופה שבה רונן טרם החל לעבוד אצל המלביש וחלקן מהתקופה לאחר שסיים לעבוד אצלה. שמו של רונן לא מופיע על גבי הכרטסות ועל כן אין בהן כדי להוכיח מאומה. נספח י' - העתק תמלול שיחה שנערכה ביום 26.6.11 בין רונן לבין גב' אפרת אקסל מחברת סלע לוגיסטיקה ומסמכים נוספים שצורפו ע"י המלביש: בתמלול טוענת אפרת אקסל כי רונן הציע לה לרכוש נעליים מחברת עמיאם. רונן הוכיח כי מכר סחורה של המלביש לחברת סלע לוגיסטיקה (נספח ג' לתביעה - מכירות סוכנים לפי חודשים) בתקופת עבודתו אצל המלביש בהיקפים גדולים. כמות ההזמנות של סלע לוגיסטיקה מהמלביש גבוהה מכמות ההזמנות שלה מעמיאם (נספח ט' לתצהיר התובעים - כרטסת של סלע לוגיסטיקה בחברת עמיאם). זאת ועוד, על-פי המסחר הנהוג הסבריו של רונן מתיישבים עם השכל הישר שרונן החל לנהל מו"מ עוד בהיותו עובד בעמיאם למכירת מוצרים אשר לא הבשילו לכדי מכירה אלא לאחר שהחל לעבוד במלביש. לא זו אף זו, טענת הנתבע כי המו"מ עם חברת קל אוטו למכירות מוצרים של חברת עמיאם החל בחודש 10/10 וההזמנה בוצעה רק בחודש 12/10 לא נסתרה על ידי העדת עדים מטעם עמיאם. בעל דין הנמנע מלהביא ראיה הנמצאת בחזקתו ניתן להסיק מכך כי לו הובאה הראיה, היה בה כדי לפעול כנגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי פ"ד לה(1), 736; ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651; ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595). מהימנעות התובעים להעיד עדים כדי לתמוך בטענתם, מסקנתי היא כי העדת העדים היה בה כדי להזיק לתובעים. ברי כי קיים פער זמנים בין הזמנה לאספקה והנפקת חשבונית. מניתוח כרטיס החשבון עולה כי קל אוטו חוייבה כבר ביום 5.12.10, בסמוך לתחילת עבודתו של רונן אצל המלביש, וככל הנראה ההזמנה, אם בכלל בוצעה על ידי רונן, נעשתה בסוף חודש 11/10, בטרם החל רונן את עבודתו במלביש. ההזמנה עבור "עולם הכלים" (נספח ט' לתצהיר התובעים) בוצעה דרך חברת עמיאם ושמו של רונן כלל לא מופיע על גבי כרטיס החשבון שצורף ולכן לא ניתן לקשור בין העסקאות שבוצעו בין "עולם הכלים" לבין רונן. נספח י"א - תמלול שיחה שנערכה בין חן לגב' איריס חזן מחברת שביט ובו מתלוננת איריס חזן על איכות המוצרים. "איריס - לא, היתקשרתי ללעובד, הם נתנו לי את הטלפון שלכם אסף- אוקי איריס- אמרו לי שהוא עובד אצלכם ואז דיברתי אתכם ביקשתי את רונן אסף- אוקי איריס- כי אותו אני מכירה בעצם אסף - אוקי איריס- מעבודות קודמות שהוא עשה לי בלעובד אסף- אוקי איריס- ואז הוא הגיע אלי הוא עשה לי הזמנה וזהו אסף - קיבלת את הסחורה בסוף עם חשבונית של מי? איריס- וואי אני לא זוכרת את השם של החשבונית לא של המלביש אסף- עמיאם משהו? איריס- עמיאם עמיאם" ראשית, התרשמתי מהתמלול כי חן ניסה לשים מילים בפיה של המשוחחת עמו. שנית, התובעות לא העידו את גב' איריס חזן על מנת לתמוך בגרסתן ולפיכך מסקנתי היא שהיה בעדותה של גב' חזן כדי להזיק לתביעת התובעות. אשר על כן עינינו הרואות כי הראיות אינן מוצקות ואינן מבססות עילת תביעה כנגד רונן בגין רכיב תביעה זה. למעלה מן הצורך אציין, כי אין בכתבי הטענות מטעם התובעים חישוב אריתמטי המראה כיצד חושב הסכום הנתבע (250,000 ₪) שבתחילת ההליך עמד על סך 500,000 ₪. הפחתת סכום התביעה נעשתה באופן לקוני וללא כל הסבר. זאת ועוד, מתצהירו של חן (סעיף 16) עלה כי המלביש הודיעה לרונן על סיום עבודתו אולם מחקירתו התברר כי רונן הוא שביקש לסיים עבודתו (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 18-17 לעדות התובע). לכן, גרסת התובעים איננה מתיישבת עם השכל הישר - אם אומנם גילו את מעשיו של רונן בעודו עובד, מדוע לא פיטרו אותו ומדוע לאחר שסיים רונן לעבוד מסרו בידיו מכתב (נספח ד') ובו פירוט של זכויותיו וחובותיו של רונן, לא צויינו בו כלל הטענות לגבי המעשים שאותם גילו התובעים. המסקנה היחידה המתבקשת הנה כי גרסת התובעים איננה נכונה ואין בה כדי להרים את הנטל הנדרש לתביעה. לא נעלם מעיניי כי ביה"ד הורה לרונן להמציא דו"חות שומה לשנים 2010 - 2011 ואלה הומצאו בשלבים ובאופן חלקי. עם זאת, מאחר שרונן עבד עד לחודש 11/10 אצל מעסיקים אחרים, לא ניתן ללמוד על עמלותיו באותה שנה. נכון הדבר גם לשנת 2011: התובע עבד עד לחודש 5/11 אצל התובעת ולכן מרבית השנה עבד במקומות אחרים, כך ששוב לא ניתן ללמוד מדו"חות אלה לענייננו. אציין כי דו"חות אלה נתבקשו על-ידי בית הדין והיה בהם כדי להעיד על התנהלותו של רונן והתובעים כלל לא טרחו לבקשם בשלב גילוי המסמכים. האם התחייב הנתבע להיקף מכירות ? בית המשפט העליון מפי כב' השופט דנציגר קבע כי את ההלכה כי אם לשון ההסכם ברורה יש לפרש את ההסכם על פי הדברים שנכתבו בו: "יתר על כן, אני סבור כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובהלכת ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. עיקרון זה מקבל משנה תוקף שעה שלשון ההסכם הברורה והחד משמעית מתיישבת עם ההיגיון המסחרי הפשוט לפיו אין מקום לאפשר לרוכש להפסיק לשלם עבור מוצר שאותו רכש, רק משום שהרוכש בחר להפסיק להשתמש בו ולרכוש את אותו המוצר מספק אחר". (עא 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ ניתן ביום 28.1.08 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם פסקה 27 עמ' 11). אשר על כן, משלא קיימת התחייבות מצדו של הנתבע בהסכם העבודה להיקף מכירות אצל התובעות, אין כל נפקות משפטית לטענה, כי ניתנה התחייבות בעל-פה על-ידי רונן, משבסופו של יום לא הוכנסה זו לחוזה העבודה ולא התגבשה לכדי התחייבות מצדו של רונן. מנספח ג' (כרטיס מכירות של רונן אצל המלביש) עולה כי רונן מכר סחורה רבה עבור התובעים: "ש. בפועל רונן מכר עבורך בסכומים נכבדים גם ? ת. הכול יחסי. יחסי למה שהוא היה בכל מקום אחר ולמה שהוא הציג את עצמו כסוכן כשהוא בא אלינו." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 22-20 לעדות חן) לא הובאו בפני ביה"ד כרטסות של עובדים אחרים על מנת שביה"ד יוכל להשוות מכירות של עובדים אחרים מול רונן. זכותו של מעביד, אשר אינו שבע רצון מעבודתו של עובד, לפטרו, אולם הוא איננו יכול לתבוע את העובד על הפסדיו באותה שנה על סמך דו"ח רווח והפסד, בוודאי ובוודאי עובד אשר עבד בסה"כ כשישה חודשים. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. האם נגרם לתובעת נזק בגין יבוא נעליים מסוג Safety Jogger בעטיו של הנתבע ? המלביש לא המציאה אסמכתה כלשהי בדבר המועד שבו רכשה את המוצרים (Safety Jogger), לכן לא ניתן לקשור בין רונן לרכישת נעליים אלו. עובד אשר משתכר אלפי שקלים בודדים בחודש אינו ערב לעסקותיה של מעבידתו. לכן, גם אם בהמלצתו של רונן יובאו נעליים אלה ומכירתן נכשלה, אין לחברת המלביש להלין אלא על עצמה. אשר על כן דין רכיב תביעה זה להידחות. התביעה שכנגד השכר הקובע : על פי הפסיקה עמלות מכירה אישיות הן חלק מהשכר הקובע לפיצויים לחישוב שכרו של עובד לפדיון חופשה שנתית: "עובד ששכרו משתלם בחלקו על פי מרכיב קבוע ובחלקו האחר בעמלות המחושבות על פי מחזור המכירות או הרווחים, יחושבו פיצויי הפיטורים על פי השכר בשני המרכיבים (עע 300048/98 עובדיה סימן נ' הסתור בע"מ לא פורסם; עע 170/03 יוסי עזרא נ' יהב, פרויקטים ומחשוב בע"מ לא פורסם)." (גולדברג-פיינברג דיני עבודה מהדורה ספטמבר 2009. שער עשירי פרק 32 עמ' 42). לכן עמלות המכירה האישיות של התובע הנן חלק משכרו הקובע אולם שווי שימוש ברכב והשתתפות המעביד בהוצאות הטלפון אינם חלק מהשכר הקובע. אשר על כן שכרו הקובע של רונן עומד על שכר יסוד בסך 5,000 ₪ (כמופיע בתלוש השכר לחודש 5/11) + עמלות בסך 1,702 ₪. לצורך חישוב זכויותיו אין לקחת בחשבון את רכיב שווי שימוש ברכב והשתתפות המעביד בהוצאות הטלפון הנייד, אולם עמלותיו הנן כאמור חלק משכרו. התובעים לא הציגו חישוב נגדי באשר לממוצע העמלות ששולמו לרונן, אשר על כן חישובנו ייעשה על פי חישוב הנתבע, קרי 5,000 ₪ + 1,702 ₪ ובסה"כ 6,702 ₪. ימי חופשה : בשנה הראשונה לעבודתו זכאי עובד ל- 10 ימי חופשה (בשבוע עבודה בן 5 ימים). רונן עבד 6 חודשים ועל כן זכאי ל- 5 ימי חופשה. שווי יום חופשה הנו 309 ₪ (6,702 ₪ / 21.7 ימים בחודש לעובד 5 ימי עבודה). לפיכך זכאי רונן לסך של 1,545 ₪ בגין ימי חופשה. הפרשות לביטוח מנהלים : על-פי הסכם העבודה היה על המלביש להפריש עבור רונן כספים לביטוח מנהלים. על המלביש היה לעמוד בהסכם. לא הוצג חישוב נגדי על-ידי המלביש (ראו לעניין זה סעיף 45 לתצהיר התובע), אשר על כן על המלביש לשלם לרונן סך של 2,455 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים. שכר לחודש 5/11: המלביש הנפיקה תלוש לחודש זה על סך 9,587 ₪ ברוטו (נספח א' לתצהיר רונן), אשר על כן זוהי הודאת בעל-דין בחבותו. זאת ועוד, מנספח ג' לכתב התביעה עולה בבירור כי בחודש 5/11 עבד רונן וביצע מכירות. אשר על כן, על התובעים לשלם לרונן סך של 9,587 ₪ ברוטו. משבין הצדדים ניטשה מחלוקת עובדתית, לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנה. סוף דבר : התביעה העיקרית נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת. התובעים ישלמו לתובע את הסכומים הבאים: א. פדיון חופשה : 1,545 ₪ ב. פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח מנהלים : 2,455 ₪ ג. שכר חודש 5/11 : 9,548 ₪. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.11 ועד לתשלום בפועל. בעטיים של התובעים נאלץ הנתבע להתגונן כנגד תביעה על-סך חצי מיליון ₪ (שלאחר מכן הוקטן במחצית), אשר לא נתמכה בראיות מוצקות. אשר על כן, הננו פוסקים כי על התובעים לשלם לנתבע (התובע שכנגד) שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. חוזה עבודהחוזה