סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כ: " - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו". על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ). ככלל "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובע להוכיח כי עבד במאמץ בלתי רגיל, עובר או בסמוך להתרחשות האוטם, בהשוואה למאמץ הרגיל בעבודתו היום יומית (דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). הבחינה תעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של התובע, ולא באופן אובייקטיבי (דב"ע נו/11- 0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75). להלן פסק דין בנושא הכרה בתקף לב בגלל לחץ חריג בעבודה: 2. התובע יליד שנת 1956, והיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה מבקר איכות אריזות במחלבת "תנובה" בכפר תבור. 3. התובע מבקש לייחס את הופעת האירוע הלבבי שארע לו ביום 5.9.10, ללחץ שהיה נתון בו בשל פסילת 3 קווי ייצור שהביאו להשבתתם ,כך שלגביו היה זה בבחינת "אירוע חריג" לטענתו, בהשוואה לעבודתו הרגילה. 4. הנתבע דחה את התביעה בטענה שאין קשר סיבתי בין אירועי העבודה ביום 5.9.10 לבין הופעת האוטם, כפי שנימקה זאת פקידת התביעות בהחלטתה מיום 11.5.11. " ... עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 05/09/2010. עבודתך כפי שתוארה על ידך,לא גרמה ואף לא תרמה להתהוות המחלה,והריני שוללת את הקשר ביניהן . ..." 5. השאלה העומדת בפנינו היא, האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 5.9.10 ארעה לו "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק ובפסיקה . לשם בירור השאלה נבחן את הרקע העובדתי והראיות שהובאו בפנינו. דיון והכרעה 6. סעיף 79 לחוק מגדיר "תאונת עבודה" כ: " - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו". 7. על מנת שיוכר אוטם שריר הלב כתאונת עבודה, יש להוכיח קיומו של אירוע חריג בעבודתו של התובע. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שניתן יהיה לקשור קשר עובדתי, סיבתי בין האירוע הלבבי שהיה לתובע לבין עבודתו, יש להוכיח קיומו של "אירוע חריג" בעבודה כתנאי ראשוני להכרה במחלת לב כתאונת עבודה, ונטל הראיה להוכחה זו מוטל על התובע. (ראה: דב"ע נד/0-268 ניב יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ח 315 ). 8. ככלל "אירוע חריג" יכול שייחשב כדחק נפשי בלתי רגיל, או מאמץ גופני יוצא דופן. בענייננו, על התובע להוכיח כי עבד במאמץ בלתי רגיל, עובר או בסמוך להתרחשות האוטם, בהשוואה למאמץ הרגיל בעבודתו היום יומית (דב"ע מו/ 139- 0 דן יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315; עב"ל 465/97 זאב און נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). הבחינה תעשה באופן סובייקטיבי, היינו, מנקודת מבטו של התובע, ולא באופן אובייקטיבי (דב"ע נו/11- 0 נורית חזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 75). 9. לגרסת התובע, במסגרת תפקידו אותו הוא מבצע כ-8 שנים , הוא אחראי על בדיקת איכות האריזות במחלבת "תנובה" בכפר תבור, לעיתים הוא נאלץ לפסול אריזה כלשהי בשל פגמים בה, ופסילה זו מובילה להשבתת קו הייצור אשר גורמת לעצירת מהלך העבודה, ולכן נמנעים עד כמה שניתן מפעולת הפסילה. לטענתו, ביום 5.9.10 ארע רצף של 3 פסילות בזו אחר זו של מוצרי אריזה אשר הובילה להשבתת חלק גדול מהמפעל. לטענתו, דבר זה אינו רגיל ,ואף חריג בתדירותו , מה שגרם לו ללחץ ורעד ברגליים, ואף חשש מאוד מתגובות הממונים עליו . 10. במסגרת הודעה לחוקר מטעם הנתבע, נשאל התובע, מה ארע לו בדיוק ביום 5.9.10, והתובע סיפר: "בגדול התחלנו את שעת הבוקר באותו היום עם פסילה של מכסים ... והבעיה הייתה שהמכסים שלהם לא עבדו במכונה והזמנתי את הנציג שלהם ל-6 לחודש למחרת ואז עשיתי את כל מה שצריך בנוהל העבודה כדי להסדיר את הפסילה והודעתי לשאר הגורמים, ואחרי זה הגיעה עוד פסילה מאריזות של יריעות ... המכסה של קוטג' או גבינה והייתה בעיה שלא יכלו לעבוד עם המכונה... ולא היה רצף של עבודה וגם הזמנתי את הנציג שלהם למחרת ... ובאותו היום הייתה עוד פסילה של יריעות ... כל תהליך הפסילות עם שאר הגורמים זה כמו בית משוגעים הכל וזה היה כבר לקראת סוף היום והנציג שלו של צ.ל.פ נמצא בנגבה וגם הזמנתי אותו למחרת . ובזמן ששכבתי למחרת בבית חולים אחרי ההתקף קיבלתי מהם טלפונים ואשתי אמרה להם שאני לא בעבודה ... היו דברים שרק אחרי זה קישרתי אותם וזה היה חולשה כללית וקבלתי כמו בום של נפילת מתח של כל הגוף והתיישבתי בשטח וזה היה אחרי טלפון עם שי גרוס שהסברתי לו את הבעיות ושהוא צריך לבוא בדחיפות והיה ויכוח בטלפון שאני משגע אותו ועוד פעם פסלתי לו סחורה ואמרתי לעצמי שאני חייב לנוח וזה הכל היה במהלך ההתעסקות עם הפסילה הזו השלישית ... ומניסיוני 3 פסילות גדולות אותו יום זה היה חריג . שאלה:כמה פסילות בממוצע יש ביום עבודה שלך של אריזות? תשובה:זה לא חייב להיות ביום וזה יכול להיות בין 2-5 פסילות בשבוע ואותו יום היה ריכוז של 3 פסילות...אחרי הכאבים הלכתי לנוח במשרד שלי הרגשתי חולשה אדירה ולא יודע מה היה שם ואני בדרך למשרד שלי רציתי לעלות במדרגות ותוך כדי שאני עולה הרגשתי כאבים הצדדים של הראש ואז ... והראש שלי היה כל הזמן עובד בגלל הפסילות בגלל שצריך להתמודד עם הספקים ... במשרד היה לי משהו מעורפל אבל היה זמן שלא יודע להגדיר אותו ולא יודע מה קרה לי באמצע אם ישנתי או התעלפתי והתעוררתי ולא הבנתי מה קורה ... שאלה:מדוע אתה קושר את התקף הלב שלך לעבודה? תשובה:כי רמת הלחצים והדרישות פה בעבודה מאוד גבוהות וזה בצדק ואני צריך להיות תמיד בלחץ ... מרגיש אחריות כבדה וזה אחריות לחץ ...לחץ אדיר שהיה פה בשנים האחרונות הלך והתגבר בגלל שכל הזמן נוספה עבודה והלחץ והדרישות התגברו בשנתיים האחרונות יש בעל בית חדש ... וגובר כל הזמן הלחץ.... יש שיחות שלא נעימות לצורך העבודה בגלל שהוא צריך בכל פסילה להגיע לפה מנגבה וזה מוציא אותו מהדעת ופסילה היא לא דבר נצפה אלא הפתעה ויש ויכוחים כאלה איתו ועם אחרים בטלפון ... אפילו קבלתי את הבונוס הכי גבוה בגלל מה שתרמתי למפעל וזה נובע מהאחריות שלי בתפקיד. זה אמנם גורם לחץ אבל יש לזה צד שני.... אני במהלך האשפוז שלי התחלתי לקשר את הנושא לעבודה אחרי שיצאתי לא אמרתי למישהו בעבודה שזה בגלל העבודה ולא זוכר בדיוק עם מי דברתי אבל אחרי זה ולא זוכר באיזה שלב הודעתי לרונן שזה קרה לי בעבודה וזה בעל-פה שאני מתכוון להגיש תביעה לביטוח לאומי ..." 11. לגרסת התובע כפי שהובעה במסגרת הודעה לחוקר שמסר התובע כשישה חודשים לאחר האירוע הנטען, עולה כי, ביום 5.9.10 ארע במפעל תנובה כשלוש פסילות ברצף, לטענתו זה אינו דבר שכיח במפעל, אולם על פי גרסתו, הוא פעל בהתאם לנוהל העבודה הרגיל במקרה מעין זה והודיע לגורמים המוסמכים על אירועי הפסילה ודאג להזמין את האחראים לתיקון הפסילות ליום למחרת ב-6.5.10. לגרסת התובע במסגרת תפקידו , נדרש לעבודה בתנאי לחץ יומיומיים, במיוחד בשנים האחרונות שהלחץ והאחריות בעבודה הלך וגבר . לגרסתו כאשר הוא מודיע לספק על פסילת המוצר בשל הליקויים בו,זה מוביל לשיחה קולנית ויכוחים והרמת קול. כמו גם, מנהלו הישיר של התובע, מר רונן קוצר (להלן-רונן), סיפר לחוקר מטעם הנתבע (נ/2), כי בממוצע ישנן בין 3 עד 5 פסילות בשבוע שלעיתים ניתן לפתור את הבעיה מבלי שהספק החיצוני יגיע למפעל, וסך הפסילות בממוצע עם הגעתו של הספק החיצוני למפעל, או פיתרון הבעיה ללא הגעת הספק יכול להגיע ל-10 אירועים בשבוע. רונן סיפר לחוקר, כי עבודתו של התובע כרוכה במתח ולחץ ברמה היומיומית. משנשאל על ידי החוקר, האם התובע סיפר לו במהלך אשפוזו בבית החולים על אירוע בעבודה ביום 5.9.10, השיב רונן: "הוא אמר לי משהו על פסילה שהייתה,אבל זה היה ביום בבית החולים,אבל לא ראיתי את זה משהו חריג כי מבחינתי זה חלק מהשגרה שלו,אבל אנחנו יודעים שאם זה עבודה במתח ופה מתח אז זה מצטבר. שאלה: האם ידוע לך מה היה עם שלומי ביום האירוע לעניין הפסילות? תשובה: לא זוכר בדיוק, אבל לא היה משהו שהוא לא שגרתי אותו יום." 12. כאמור, מדברי התובע בעצמו ומנהלו הישיר רונן- לחוקר מטעם הנתבע, עולה כי, ביום 5.9.10 לא היה אירוע חריג בעבודה ביחס לעבודתו הרגילה של התובע אשר הייתה כרוכה במתח ולחץ מיוחד. מגרסתם עולה, כי מספר פסילות מוצרי אריזה ביום, לא נחשב לאירוע יוצא דופן. 13. במסגרת ההודעות שמסרו התובע ומנהלו הישיר רונן לחוקר מטעם הנתבע (נ/1), כשנתיים ויותר לפני עדותם בבית הדין, לא עולה כי התובע נאלץ לבצע פעילות חריגה או יוצאת דופן בעבודה ביום -5.9.10 ,או שהיה בלחץ ומתח שהוא אינו רגיל אליו בעבודה. התרשמותנו היא, שתיאורו של התובע, במסגרת עדותו, בכל הקשור לאופי עבודתו ביום 5.9.10 לוקה בהגזמה רבה ואף נעשו "מקצה שיפורים" בגרסת התובע והעד רונן, שהוא מנהלו הישיר של התובע , בהשוואה לגרסתם כפי שהובעה בפני חוקר הנתבע. התובע טען בעדותו, כי עדכן את רונן על שלוש פסילות ברצף ביום 5.9.10 שהיה בבחינת אירוע חריג בעבודה, כבר ביום 5.9.10 (עמ' 6 משורה 23 לפ', ועמ' 7 משורה 18 לפ'), אולם רונן סיפר בעדותו כי "במהלך אותו היום לא היה ידוע לי על האירוע,לא דווח לי על משהו יוצא דופן במהלך אותו יום,והייתי נוכח במפעל..."(עמ' 17 משורה 9 לפ'). בהמשך עדותו אמר: "לא זכור לי בזמן אמת שום דיווח על המקרה כזה. בדרך כלל בדברים דרמטיים אני כן מעודכן בזמן אמת ובמקרה הזה לא זכור לי על עדכון בזמן אמת"(עמ' 18 משורה 2 לפ'). רונן נשאל במסגרת הודעה לחוקר, האם ידוע לו מה היה עם שלומי ביום האירוע לעניין הפסילות?, ורונן השיב: "לא זוכר בדיוק, אבל לא היה משהו שהוא לא שגרתי אותו יום.".ואילו בעדותו שינה את גרסתו ואמר :"3 פסילות גדולות ביום זה חריג"(עמ' 17 שורה 20 לפ'),רונן לא ידע לתת הסבר המניח את הדעת לסתירה בגרסתו בעניין זה (עמ' 17 משורה 22 לפ'). 14. מעדותם של התובע ומנהלו הישיר רונן, נמצאנו למדים, כי התובע עבד במשך שנים בתנאי לחץ ומתח ,ו- 3 פסילות ביום 5.9.10 לא היה בבחינת אירוע חריג בעבודה, עדות נוספת לכך שאין המדובר באירוע חריג בעבודה, הוא בכך שהתובע לא דווח על הפסילות לרונן בזמן אמת, אלא פעל על פי נהלי העבודה הרגילים כאשר הזמין את הספקים לטיפול בפסילות רק ליום למחרת כפי שסיפר לחוקר הנתבע (בעמ' 3 משורה 14 להודעה לחוקר). 15. בעניין זה, יש ליתן משקל רב, לדברי התובע בשלב ההודעה לחוקר, שכן הלכה פסוקה היא, כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע, על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42- 0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471; דב"ע מט/ 95- 0 כרמלה אוגוסטין שאער נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 457).במיוחד, כאשר התובע ומנהלו הישיר רונן סיפרו על כך שעבודת התובע כדרך שגרה כרוכה באחריות גדולה ותחת "לחץ אדיר" כהגדרת התובע. 16. יתרה מזאת, אחד הסימנים לקרות אירוע התאונה היא האנמנזה הרפואית. על פי ההלכה הפסוקה, יש לייחס חשיבות רבה לאמור במסמכים הרפואיים במועד הסמוך לקרות אירוע התאונה הנטען, ולדברי הנפגע המצוטטים במסמכים הרפואיים (דב"ע נו/0 -233 אדוין רפאל נ' המוסד לביטוח לאומי -לא פורסם). במסמכים הרפואיים שהוצגו לבית הדין, אין זכר לתיעוד תלונות התובע בפני רופאיו, כי הכאבים בחזה הופיעו לאחר אירוע כלשהו בעבודה. התובע נשאל בעדותו, מדוע לא סיפר לרופאיו במהלך השבוע שאושפז בבית החולים על מה שאירע לו בעבודה ?והתובע השיב: "לא שאלו אותי. אבל הייתי מעורפל לחלוטין,בכלל לא הבנתי איפה אני נמצא". עיון בתיקו הרפואי של התובע מגלה, כי התובע פונה לבית החולים מביתו לבית החולים באמבולנס. על פי דו"ח מגן דוד אדום, התובע פונה כשהוא בהכרה מלאה, נרשם בדו"ח כי לדבריו- בסביבות השעה 17.00 בעת שעלה במדרגות חש "אי נוחות בחזה ובאזור הצוואר, הלך לישון ושהתעורר כשעה לאחר מכן חש את אותם הכאבים שוב ...". בדו"ח הקבלה של בית החולים "המרכז הרפואי-בני ציון", נרשם שהתובע היה בהכרה מלאה,משתף פעולה, התובע התלונן על כאב ממושך שהחל בשעה 18.30 בזמן השינה. התובע סיפר כי "חודש לפני,בזמן משחק כדורגל פתאם הופיעו כאבים בלסט תחתון במשך מספר דקות,עברו ספונטני. חודש לפני הוחל טיפול נגד שומנים בדם,סכרת SKEEP APENEA-בזמן שינה השתמש מכשיר לחמצן "עניינו הרואות,שהתובע על מנת לזכות בטיפול הנכון, סיפר לרופאיו על תופעה חריגה שארעה לו חודש ימים לפני 5.9.10, ואילו על תופעות של ערפול חושים וכמעט אובדן הכרה שארע לו לטענתו כמה שעות קודם לכן לא סיפר לרופאיו, חזקה על הרופאים שהיו מתעדים את תלונותיו אילו היה מספר. בית הדין נוטה לייחס משקל מיוחד לאנמנזה הרפואית, שם מוסר החולה את האמת, בבואו לקבל את הטיפול הרפואי המתאים, כפי שנקבע בעב"ל 368/99 שלמה יצחק - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך לג(53)31 :"...אכן, יש מקום להעניק משקל ראייתי לרישומים הרפואיים, בהיותם רישומים אובייקטיבים, הנערכים בזמן אמת, הנערכים על ידי איש מקצוע שאין לו עניין במשמעות המשפטית של הרישום או בתוצאתו. חזקה על רופא שהרישום הרפואי שהוא עורך משקף אל נכון לא רק את הטיפול הרפואי שהעניק לחולה אלא גם את תלונותיו של החולה ואת הרקע הרפואי המהווה בסיס לטיפול הרפואי..." . 17. משאלה הם פני הדברים,ומשלא עלה בידי התובע להוכיח שארע לו אירוע חריג בעבודה ביום 5.9.10 , ובהעדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתו של התובע על אירוע כלשהו בעבודה, אין מנוס מדחיית התביעה. 18. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. 19. לתובע הזכות להגיש ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום ממועד קבלתו. לחץ / מתח בעבודהאירוע חריג