האם הצליחו התובעים להוכיח כי עבדו מעלות השחר ועד לשעות הלילה בקטיף פטריות ? זוהי הסוגיה העיקרית העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: 1. התובעים הנם אזרחי תאילנד אשר הגיעו לארץ בתיווכן של חברות כוח אדם על-מנת לעבוד בענף החקלאות. 2. הנתבעת הנה בעלת משק לגידול פטריות. 3. התובע 1 הגיע לארץ ביום 7/8/02 ועזב ביום 11/5/06 (נספחים 1 - 2 לכתב התביעה). 4. התובע 2 הגיע לארץ ביום 27/6/02 ועזב ביום 11/4/06 (נספחים 7 - 8 לכתב התביעה. 5. בין הצדדים חל ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה בענף החקלאות. טענות הצדדים: טענות התובע 1 התובע 1 עבד כל יום משעה 04:00 או 06:00 בבוקר ועד 21:00 ובכל יום ניתנה לו מנוחה בת שעה וחצי ובסך הכל עבד מידי יום 14.5 שעות. השעות וימי העבודה שונו בהתאם לימי הקיץ והחורף. בימי הקיץ עבד התובע 1 שבעה ימים בשבוע, מהשעה 06:00 בבוקר ועד 21:00 בערב כולל הפסקה בת שעה וחצי ובסך הכל 13.5 שעות יומיות. בשבת עבד התובע 1 מ-04:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה ובסך הכל 16.5 שעות. בחורף עבד התובע 1 שבעה ימים בשבוע, החל מהשעה 04:00 בבוקר ועד 21:00 בערב כולל הפסקה של שעה וחצי ובסה"כ 15.5 שעות יומיות. בשבת עבד מ- 04:00 בבוקר ועד 22:00 בלילה ובסה"כ 16.5 שעות בשבת. לפיכך זכאי התובע 1 לגמול שעות נוספות בסך 37,655 ₪ ולגמול שעות שבת בסך 25,931 ₪. התביעה חושבה על פי צו ההרחבה בענף החקלאות. שכרו היומי של התובע 1 עמד על 91 ₪ ועבור כל שעה נוספת שולמה לו תוספת שכר של 13 ₪. לכן לא שולם לו שכר מינימום בסך 20,993 ₪. כן עותר התובע 1 לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי: דמי כלכלה (2,308 ₪), קרן פנסיה (8,588 ₪) מענק שנתי (1,980 ₪). כן נתבעים דמי הבראה בסך 2,308. טענות התובע 2 התובע 2 עבד אצל הנתבעת כל יום מהשעה 04:00 בבוקר ועד 21:00 בערב וכל יום ניתנה לו מנוחה בת 1.25 שעות ובסה"כ עבד מידי יום 15.75 שעות. שעות עבודתו שונו בהתאם לימי הקיץ והחורף. בימי הקיץ הועסק התובע 2, שבעה ימים בשבוע מהשעה 4:00 בבוקר ועד 21:00 בערב כולל הפסקה בת 1.25 שעות ובסך הכל 15.75 שעות יומיות. בשבת עבד מהשעה 4:00 בבוקר ועד 22:00 ובסה"כ 16.75 שעות בכל שבת. בימי החורף עבד 7 ימים בשבוע, החל מ 04:00 ועד 21:00 כולל שעה ורבע של הפסקה ובסך הכל 15.75 שעות ובשבת עבד משעה 04:00 ועד 22:00 ובסך הכל 16.75 שעות בשבת. שכרו היומי של התובע 2 נקבע על סך 88 ₪ ו-13 ₪ בעבור כל שעה נוספת. לפיכך טוען התובע 2 כי הוא זכאי להפרשי שכר מינימום (22,478 ₪), הפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות (40,457 ₪), עבודה בשבת (26,553 ₪). כן טוען התובע כי הוא זכאי לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי: דמי כלכלה (2,308 ₪) הפרשות לקרן פנסיה (8,980 ₪) מענק שנתי (1,980 ₪). כן נתבעים דמי הבראה בסך 4,914 ₪. טענות הנתבעת כל זכויותיהם של התובעים שולמו על פי דין. התובעים עבדו 6 ימים בשבוע. שעות עבודתם שונו על פי עונות השנה. דמי הבראה ומענק כלכלה שולמו באופן יחסי מידי חודש בחודשו. עדויות: שמענו את עדויותיהם של התובעים ומטעם הנתבעת העיד מר קלוד אזולאי, הבעלים של הנתבעת. הכרעה לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות ברובה. האם עבדו התובעים שעות נוספות? בטרם תוקן חוק הגנת השכר (תיקון 24) על התובע גמול שעות נוספות מוטל הנטל להוכיח את מספר השעות שבהן עבד בפועל, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק לתובע סכום קצוב [ראה לעניין זה ע"ע 300080/98 אברהם כהן - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ - ניתן ביום 13.9.2001 פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם עמ' 13]. עם זאת, מגמת בית הדין הארצי לעבודה בשנים האחרונות היתה הגמשת נטל הראיה על התובע גמול שעות נוספות. במקרים בהם שוכנע בית הדין כי העובד עבד במתכונת עבודה קבועה הכוללת בחובה עבודה בשעות נוספות, עובר הנטל אל המעביד ועל המעביד להוכיח את כמות שעות העבודה שאותן ביצע העובד (לעניין זה ראה ע"ע (ארצי) 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים - ניתן ביום 12.11.08 פורסם במאגרים האלקטרוניים). "אכן, במשך השנים הרחיב בית הדין את החריג לחובת הוכחת עבודה בשעות נוספות, על ידי מתן האפשרות לעובד להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה, ובכך להעביר את נטל ההוכחה למעסיק. השאלה המתעוררת במקרים אלה היא מה היא כמות והיקף הראיות שעל העובד להביא כדי להוכיח עבודה במתכונת קבועה. אני סבור, כי על מנת להוכיח מתכונת קבועה של שעות עבודה על העובד לשכנע את בית הדין כי המתכונת הקבועה שהוא טוען לה נכונה ואמיתית. במקרה הנדון, עלה בידי העובדים לשכנע כי עבדו במתכונת עבודה קבועה. כפועל יוצא מכך, נטל ההוכחה עבר לחברה." (דברי נשיא בית הדין הארצי בדימוס, כב' השופט אדלר, שם עמ' 18,19). מאחר שעסקינן בתקופה שטרם תוקן החוק, מוטל הנטל על התובעים להוכיח את שעות עבודתם. האם הצליחו התובעים להוכיח מתכונת עבודה קבועה? סבורות אנו שלא. מהעדויות התברר כי השעות שהוצהרו מפיהם וכנכתב בכתב התביעה, אינן מדוייקות כלל ועיקר. ראשית, אף מתצהיריהם עולה כי שעות העבודה של התובעים היו שונות. התובע 1 טען כי בחודשי הקיץ עבד בימי חול 13.5 שעות ואילו התובע 2 טען שעבד בחודשי הקיץ 15.75 שעות. בעונת הקיץ בשבתות, טען התובע 1, כי עבד 16.5 שעות בכל שבת ואילו התובע 2 טען שעבד 16.75 ₪ וכך קיימים פערים בשעות עבודתם בעונת החורף. לא הוכח בפנינו על ידי התובעים כי סוג או אופי עבודתם היה שונה ולכן עבדו שעות שונות. זאת ועוד מעדויותיהם של התובעים התברר כי מתכונת העבודה שצויירה על ידם בטרם דיון ההוכחות איננה נכונה: "ת. לפעמים בארבע לפעמים ב - 5 לפעמים בשש, אם לא הייתה מספיק עבודה אז היינו מתחילים בשמונה בבוקר." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 19-18 לעדות התובע 1) "ת. היה יום חופש אבל הייתי צריך לקחת ימי חופש בעצמי, היו ימים שלפעמים לא היה עבודה אז לא עבדתי ולא קיבלתי על זה שכר. לא נקבע לנו יום מסויים, רק מתי שלא הייתה עבודה." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 6-5 לעדות התובע 1) "ת. בימים מסויימים לא היו פטריות, לפעמים היה המון גם לא הייתי עובד 12 שעות. לפעמים יותר, לפעמים פחות. היה לפעמים שעבדתי פחות מ - 8 שעות." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 22-21 לעדות התובע 1) "ש. אם אני מבין מדבריך, כמו שאמרת מקודם היו ימים שהיית קם ב- 8 , ב- 6 ב- 7 אני רואה שכתוב שהיית קם כל יום ב- 4 בבוקר? כל יום היית קם ב- 4 בבוקר? ת. לא כל יום בארבע בבוקר." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 23-21 לעדות התובע 1) "ש. איך רשמת להם את השעות אם לא שמרת את הרישומים שלך, שזה 15.8 שעות? ת. אני זוכר אבל 15 שעות זה לא תמיד, לפעמים פחות." (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 20-19 לעדות התובע 1) "ש. כמה שעות עבדת כל יום? ת. התחלתי לא בדיוק אותו דבר כל יום. אבל בערך ב- 4 בבוקר, אם לא היה הרבה עבודה אז 8:00 בבוקר." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 23-21 לעדות התובע 2) "ש. היו ימים שאין פטריות? ת. נכון." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 19-18 לעדות התובע 2) "ת. היה ימים שלא היה הרבה עבודה אבל כל יום עבדתי, הכי מעט 4 שעות. ימים שלא היה בכלל עבודה היינו עובדים 4 שעות." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 22-21 לעדות התובע 2) "ש. זאת אומרת היו ימים שהיו גומרים ב- 16:00 אם לא היו הרבה פטריות ת. כן." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 26-25 לעדות התובע 2) "ת. אם לא היו פטריות לא עבדתי. " (עמ' 15 לפרוטוקול שורה 5 לעדות התובע 2). התובעים טענו כי ערכו רישום אולם לטענתם זרקו אותו (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 13-7 לעדות התובע 1) לכן, נוכח הסתירות הרבות בעדויותיהם סבורות אנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדויותיהם. אשר על כן, התובעים לא הצליחו להוכיח עבודה במתכונת קבועה ובוודאי שלא הצליחו להוכיח את שעות עבודתם בפועל מידי יום ביומו. הנתבעת הציגה דו"חות נוכחות שבהם אומנם מופיעות שעות קבועות (7.6 עבודה מידי יום), אשר ספק אם יתכן הדבר במציאות, אולם כאמור הנטל על התובעים להוכיח את שעות עבודתם ונטל זה לא הורם. האם נטלו התובעים הפסקות מידי יום? התובע 1 טען כי בשעה 08:00 הייתה הפסקה אוכל של 1/2 שעה ובשעה 12:00 שוב הפסקה של 1/2 שעה והפסקה נוספת בשעה 20:30 בערב במשך חצי שעה (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 11-10 לעדות התובע 1). התובע 2 העיד שהוא נטל הפסקה של שעה וחצי (שעה לבשל ו-1/2 שעה לאכול) בשעה 08:00 בבוקר (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 4, 15 - 18 לעדות התובע 2). מחד גיסא טען התובע 2 כי עת אכלו החתימו כרטיס יציאה (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 5, 8 לעדות התובע 2) ומאידך גיסא העיד כי שעות אלה שולמו להם (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 23-20 לעדות התובע 2). אשר על כן ברור כי התובעים נטלו הפסקה של שעה וחצי לפחות מידי יום ובתביעתם לא טרחו לקזז הפסקות אלו. לפיכך דין רכיב התביעה להפרשי שכר בגין גמול שעות נוספות להידחות. האם עבדו התובעים בשבתות? טענת התובעים כי עבדו בשבת דינה להידחות מכל וכל, היות והמפעל שומר כשרות. עינינו הרואות כי תביעת התובעים לוקה בחסרים רבים וספק אם יש בה בכלל. לפיכך הננו דוחים רכיב תביעתם זה של התובעים לגמול שעות עבודה בשבת. האם שולם לתובעים שכר מתחת לשכר המינימום? טענתם של התובעים לפיה השתכרו 88 ₪ ליום עבודה (התובע 2) ו- 90 ₪ ליום עבודה (התובע 1), לא הוכחה כלל ועיקר על-ידי התובעים. התרשמנו כי הנתבעת הנפיקה תלושי שכר והעובדים החתימו כרטיסי נוכחות. לפיכך לנתבעת עומדת החזקה כאמור לעיל כי תלושי השכר משקפים את ששולם בפועל. נציין כי העובדים סיימו לעבוד בשנת 2006, לא הלינו מעולם על תלושי השכר והגישו תביעותיהם רק כעבור 5 שנים. מתלושי השכר עולה כי התובעים השתכרו 133.41 ₪ ליום עבודה ועבדו 7.6 שעות (כולל הפסקות). אשר על כן מהמסמכים עולה כי שולם שכר מינימום לתובעים. האם זכאים התובעים לזכויות מכוח ההסכם הקיבוצי? הנתבעת הציגה תלושי שכר שמהם עולה כי זכויות התובעים שולמו על פי ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות ועל פי דין, לרבות: דמי כלכלה, תוספת ותק, מענק שנתי, הבראה, שעות נוספות. הלכה היא כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם הוכח, מעדויות אמינות, אחרת " (דב"ע מז/146- 3 יוסף חוג'ירת נ' שלום גל והמוסד לביטוח לאומי , פד"ע כ 19, 27). לא נעלם מעינינו כי הוגשו לבית הדין 2 מסמכים: דו"ח מקוצר שנתי וטופס 106 אשר בהם מופיעים סכומים שונים ומהם ניתן להסיק שהנתבעת שילמה לתובעים סכומים נמוכים יותר ותלושי השכר שצורפו אינם נושאים תאריך הנפקה אולם ערכאה זו איננה דנה בעבירות מס שנעברו לכאורה. יחד עם זאת, עדותו של העד מטעם הנתבעת הייתה מהימנה בעינינו ואם קיימת טעות, הרי שזו נעשתה ככל הנראה על-ידי הנהלת החשבונות של הנתבעת. כפי שעולה מתלושי השכר, הרכיב היחיד שלא שולם על פי הדין הנו רכיב הפנסיה. על פי ההסכם הקיבוצי בענף החקלאות, היה על המעביד להפריש 6% משכרם של התובעים ולא הפרשות על-פי צו הרחבה בעניין תשלום פנסיה כללי במשק משנת 2008. אשר על כן, משלא נטענה טענת התיישנות על-ידי הנתבעת לתקופה שלפני 8/04 ולא הוצג תחשיב נגדי, הננו מקבלות את תחשיבי התובעים. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובע 1 סך של 8,588 ₪ ולתובע 2 סך של 8,980 ₪ כפיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע 1 סך של 8,588 ₪ בעבור פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.6.06 ועד לתשלום בפועל. לתובע 2 תשלם הנתבעת סך של 8,980 ₪ בעבור פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.5.06 ועד לתשלום בפועל. מעדויותיהם של התובעים עולה כי חברת "לם" שילמה בעבורם את ההוצאות המשפטיות. לטענת התובעים החברה בבעלות עורכי הדין: "ש. מי שילם? ת. החברה, חברת לם. ש. מי זו חברת לם? ת. החברה של העורך דין." (עמ' 5 לפרוטוקול שורה 32 וכן עמ' 6 שורות 4-1 לעדות התובע 1) מצאנו מקום לציין כי העובדה שהתובעים לא נשאו בתשלום הגעתם לארץ תמוהה. על פי כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"ו - 1986 זוהי לכאורה עבירה אתית. לכן סברנו כי כשם שנשאו חברת "לם" או משרד עורכי הדין בהוצאות אלה, תישא בהוצאות המשפט בתיק דנן, כפי שיפורט להלן. התביעה דנן הוגשה על סך למעלה מ-200,000 ₪. לכן משמרבית התביעה נדחית, הננו קובעות כי כל אחד מהתובעים ישא בהוצאות המשפט של הנתבעת בסך 5,000 ₪, שישולמו על-ידי משרד ב"כ התובעים או ע"י חברת "לם". לא ישולמו הוצאות אלה תוך 30 יום מהיום, ישאו ריבית והצמדה החל מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומן. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. שעות עבודה ומנוחה