האם העובדת התפטרה בשל צעקות שספגה ממעבידה או שפוטרה ? - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו. העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: התובעת עבדה אצל הנתבעת, חברה העוסקת במוצרי אופנה לנשים, מיום 7.3.05 ועד לתאריך 30.6.11. התובעת עבדה בתחילה כגהצנית ולאחר מכן מונתה כאחראית על מחלקת הפיניש (בקרה ואיכות על המוצרים המוגמרים) וכאחראית על המתפרות איתן עובדת הנתבעת. הנתבעת 2 הנה הבעלים והדירקטורית של הנתבעת 1. הנתבעת 1 מנוהלת על-ידי הנתבעת 2 ומר שוקי מאוזנר, בעלה של הנתבעת 2. במהלך השנים זכתה התובעת בתואר עובדת מצטיינת (נספח 2 לכתב התביעה). ביום 23.2.11 הודיעה התובעת למנכ"ל הנתבעת כי היא מפסיקה את עבודתה כאחראית על המתפרות (נספח 3 לכתב התביעה). ביום 10.3.11 הודיעה התובעת על התפטרותה (נספח 5 לכתב התביעה): "אני מודיעה על התפטרות. מתאריך 10.3.11 - 10.4.11." התובעת המשיכה לעבוד אחרי ה- 10.4.11. התובעת המציאה לנתבעת אישורי מחלה מיום 5.6.11 ועד 10.6.11. ביום 14.6.11 קיבלה התובעת מכתב מהנתבעת (נספח 7 לכתב התביעה) ובו הודע לתובעת: "הנדון: קבלת התפטרותך מהעבודה ביום 13.6.2011 , לאחר שניתנה לך הערה מקצועית ביחס לגיהוץ לקוי (כולל כתמים בחולצות משי) התפרצת והודעת שאינך אחראית על מחלקת הגיהוץ ועל בעיות הקשורות לכך. כמו כן הוספת כי את מתפטרת מהעבודה בחברה ובכוונתך לעבוד עד לסוף חודש יוני. הודעתך זו הינה בנוסף להודעותייך הקודמות: - הודעה מיום 23.2.2011 על התפטרותך מתפקיד אחראית המתפרות. כזכור, הודעה זו ניתנה לנו בהפתעה ולאלתר וכתוצאה מכך נאלצנו לחפש פתרון דחוף ומיידי לתפקיד. - מכתבך מיום 10.3.2011 על התפטרותך מהעבודה בחברה. אציין כי למרות מכתב ההתפטרות והתאריך שנקבת בו, המשכת להגיע לעבודה בחברה. מתוך מחשבה שאולי התעשתת והחלטת להמשיך בעבורך בחברה, איפשרנו לך להמשיך לעבוד למרות חלוף תקופת ההודעה המוקדמת אלא שאת בחרת שלא להגיע לעבודה רצופה וסדירה אלא רק מעת לעת וגם כשהגעת, יצרת מתחים בעבודה. לפיכך, לאור הודעותיך ובמיוחד הודעתך מיום 13.6.2011, אנו מקבלים את התפטרותך מהעבודה." התובעת נעדרה מעבודתה מ- 23.6.11 ועד 30.6.11. התובעת המציאה אישורי מחלה. טענות התובעת- התובעת פוטרה מעבודתה ב- 13.6.11 ועל כן זכאית היא לפיצויי פיטורים ולפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. התפטרותה של התובעת בחודש 3/11 נבעה בשל יחסה המשפיל של הנתבעת 2. התובעת חזרה בה מהתפטרותה לאחר שכנועיו של מר שוקי מאוזנר. על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר הנהגת פנסיית זִקנה משלימה (יסוד) וצו ההרחבה החל על כלל העובדים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות דלק, מאחר שהנתבעת עוסקת בייצור בגדים. לפיכך על הנתבעת היה להפריש לתובעת 6% משכרה של התובעת בעבור קרן פנסיה. התובעת השיבה לנתבעת הלוואה בסך 2,000 ₪ (תלוש שכר לחודש 6/11). הנתבעת מתנהלת בדרך של ערבוב חברות קשורות על מנת להתחמק מנושים והנתבעת פועלת במימון דק. הנתבעת 2 אחראית אישית לתשלום הסכומים בעילת גרם הפרת חוזה, הפרת חובה חקוקה והפרת הוראות פקודת הנזיקין. בסך הכול עותרת התובעת לתשלום סך של 78,200 ₪. טענות הנתבעת- ביום 13.6.11 הודיעה התובעת על התפטרותה ועליה לשלם לנתבעת יתרת הודעה מוקדמת (בסך 2,171 ₪). התובעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 2,800 ₪ בגין הלוואה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד על סך 4,971 ₪. עדויות- שמענו את עדות התובעת ואת עדותו של מר אלי ויינר, חשב הנתבעת 1. מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 2 וכן מר יהושע (שוקי) מאוזנר, מנכ"ל הנתבעת 1, וגב' אורה גלטמן, מזכירת הנתבעת 1. הכרעה- לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה ודין התביעה שכנגד להידחות. האם פוטרה התובעת ? התובעת אומנם התפטרה בחודש 3/11 וביקשה לסיים לעבוד בחודש 4/11, אולם חזרה בה מהתפטרותה וראיה לכך היא שהתובעת המשיכה לעבוד עוד כ-3 חודשים. מהעדויות התברר כי התובעת ביקשה מספר פעמים להתפטר: "ש. כמה פעמים ? ת. כמה שזכור לי זה היה פעמיים או שלוש, אני לא זוכרת מתי." (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 21-20 לעדות אורה גלטמן) עוד התברר כי הנתבעת 2 נהגה לצעוק על העובדים, למרות שבתחילה טענה העדה מטעם הנתבעת שאין הנתבעת 2 נוהגת כך: "ש. נכון שרבקה צעקה עליך למה את מתערבת בעניינים לא לך ? ת. לא, זה לא נכון. גם זה לא יכול להיות נכון כי רבקה לא הייתה. כן דווח לה לאחר מכן וזה לא מצא חן בעיניה והיא דיברה איתי אבל כמו שציינתי קודם זה היה ויכוח מקצועי, זה לא שהיא אמרה שאני כל מיני שטויות כמו שאתם אומרים פה, היא גם יכולה לחשוב כמו מר מאוזנר שהז'קט עולה מיליון דולר, אבל לי יש דעה אחרת. ש. ונכון שהוויכוח המקצועי הזה היה בצעקות ? ת. הרמנו קול, גם אני וגם היא, לא אגיד לא. לשאלתך אם רבקה נהגה להרים קול עלי - מה פתאום, אנחנו חברות נפש." (עמ' 15 לפרוטוקול שורות 17-10 לעדות אורה גלטמן) לטענת הנתבעת למרות התפטרויותיה בעבר חזרה בה התובעת אולם ב- 13.6 שוב התפטרה התובעת לאחר שיום קודם לכן הוער לתובעת על גיהוץ לא תקין: "בהמשך אותו היום התובעת ביקשה להיכנס לחדרי וכשאמרתי לה שאני מבקש להבין מה היא רוצה, השיבה שהיא מבקשת לקבל העתקים של מכתבי ההתפטרות שמסרה לי בעבר והוסיפה: "התפטרתי, חלאס." אחר כך היא אמרה שתעבוד על סוף החודש (יוני) וכשביקשתי שתמסור לי הודעת התפטרות בכתב, הבטיחה שתכתוב בבית." (סעיף 27 לתצהיר מאוזנר) הנתבעת צירפה הקלטה ותמלול של השיחה: "מר מאוזנר: אני רוצה להבין מה את רוצה. התובעת: אני לא רוצה כלום, אני רוצה את ההעתקים של ההתפטרות, נכון התפטרתי? תביא לי אותם וזהו, אז אני התפטרתי אז חאלס גמרנו." (עמ' 1 לנ/2 שורות 12-10) (ההדגשה לא במקור - א.ג.כ.) גם אם נקבל גירסה זו של הנתבעת כי אומנם התובעת התפטרה, מדוע מיהרה הנתבעת לשלוח יום למחרת את המכתב (סעיף י' לעובדות). לא נעלם מעינינו כי לאחר שהתובעת קיבלה את מכתבה של הנתבעת מיום 14.6, לפיו התובעת התפטרה, לא הגיבה לכך התובעת (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 29 וכן עמ' 9 שורות 2-1 לעדות התובעת). אולם משניתן הסבר על-ידי התובעת ולאור מכלול הראיות בתיק הננו מקבלים את הסבריה. ראשית, מתמליל ההקלטה שהובא בפנינו ע"י הנתבעת (נ/2) נראה שחלק מהשיחה כלל לא הוקלט. "זה נעשה בתוך המשרד שלי. יש לובי מחוץ למשרד שלי היא רצתה לבקש את העתקי מכתבי ההתפטרות שלה. אמרתי לה שאני לא עושה שיחות לעיני כול." (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 10.9.13 שורות 14-13 לעדות יהושע מאוזנר) ברי כי חלק מהשיחה התנהל לפני שמר שוקי מאוזנר החל להקליטהּ. על פי דיני הראיות הקלטה הנה ראיה בכתב ותהא קבילה כראיה בבית משפט אם תעמוד בשלושה מבחנים: המבחן הטכני, המבחן המהותי ומבחן הפורמלי. המבחן הטכני בודק את מהימנות ואמינות אמצעי ההקלטה, האם ההקלטה אמינה ומשקפת נאמנה את אשר התרחש במציאות בעת ההקלטה והאם לא נעשתה התערבות חיצונית ופסולה בהקלטה. כמו כן על מגיש הראיה להוכיח את תקינות מכשיר ההקלטה ומיומנות המקליט ולברר שלא נעשו בהקלטה שינויים בצורת הוספות או השמטות וניתן לזהות את הדוברים בהקלטה. המבחן השני הוא המבחן המהותי, הבודק אם נתמלאו תנאי קבילותו של התוכן המוקלט והמבחן השלישי הוא המבחן הפורמלי, קרי, בחינה אם עומדת ההקלטה בתנאי הקבילות של חוק האזנת סתר וחוק הגנת הפרטיות. אשר על כן ובמקרה דנן וכאמור לא כל השיחה הוקלטה ועל כן לא ניתן להסתמך על הקלטה זו. שנית, מעדותו של יהושע מאוזנר עלה כי בשלושת החודשים האחרונים לעבודתה של התובעת לא הייתה הנתבעת מרוצה מהתובעת: "ש. אתה אמרת שלפחות בחודשיים האחרונים ההתנהגות הייתה בלתי נסבלת? ת. גם מעבר, אפילו 3 חודשים." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 32-31 לעדות יהושע מאוזנר) וכן: "ש. לגבי 13/6/11, באותו יום היתה את אותה בעיה עם גיהוץ חולצות. ת. הייתה בעייה. יש את מחלקת פיניש אני עברתי וראיתי שהגיהוץ לא טוב. נתתי הוראה להעביר למחלקת הפיניש. באותה דקה לא היתה. היא הגיעה למחרת בקשתי לגהץ את זה מחדש." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 31-28 לעדות יהושע מאוזנר) אשר על כן מסקנתי היא, כי הנתבעות נתלו בהודעת פיטורים זו כדי להימנע מלשלם לתובעת את פיצויי הפיטורים, וזאת לאחר שבחודש 6/11 פיטרו את התובעת. חלות צו ההרחבה - צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זיקנה משלימה (יסוד) הורחב על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות הדלק. על פי ההגדרה מילונית "תעשייה" הנה: "ייצור מוצרים שונים באמצעות מכשירים ומכונות" ובכלל זה "תעשייה קלה הכוללת ייצור אריגים" וכד' (מילון אבן שושן). האם הנתבעת עוסקת בייצור ? מעדותו של מאוזנר התברר כי הנתבעת עוסקת בייצור: " ... במאוזנר עיצוב עובדים 16 עובדים. סליחה, סליחה, אפילו פחות כי בקומה 16 עובדים חלקם שייכים לי.מ.ר קום. זה כולל 2 גזרנים, מח' תדמנות ששמה בונים את העיצוב של הדגם: אישתי מעצבת דגם נותנת את הציור לתדמנית היא בונה את זה על המחשב תופרים דגם ראשוני והדגם הראשוני הולך למתפרה חיצונית, יש רק תדמנית אחת. יש 2 תופרות. ש. מה שאתה אומר זה שאתם בעצם מייצרים את הדגם ואח"כ מעבירים לייצור ת. אנחנו גוזרים בין 40 ל- 80 יחידות לדגם, לפעמים מכנסיים זה קצת יותר..." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 32-26 לעדות יהושע מאוזנר) מהראיות עולה כי אומנם הנתבעת עוסקת באופן חלקי בגזירה, בתפירה ובייצור בגדים אולם העובדה כי התובעת הייתה אחראית על מחלקת מתפרות (עמ' 18 לפרוטוקול שורה 15 לעדות הנתבעת) תומכת בכך שהנתבעת עוסקת בייצור. אכן נכון שהנתבעת מייבאת חלק מהתוצרת שאותה היא מוכרת בארץ אולם השאלה העיקרית שעל בית הדין להשיב עליה היא האם עיקר עיסוקה של הנתבעת הוא ייצור. התובעת הרימה את הנטל לפיה היא וחבריה לעבודה עסקו בייצור: "ש. אני מפנה לסעיף 4 לתצהירך. לנתבעת אין מפעלים. ת. יש לה מפעל שהיא מייצרת בו הכול ברחוב החרש שנקרא "מאוזנר". מעצבים וגוזרים ותופרים את הבגדים. (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 22-20 לעדות התובעת) וכן: "ת. תופרים את הבגדים לא מבחינת סטודיו. אפילו ייבוא מתורכיה היה צריך לתפור דברים. אפילו ייבוא מסין..." (שם, שורות 25-24 לעדות התובעת). הנתבעת 2 אף הודתה בכך: ש. אז כשהתובעת אומרת שכשהפריטים חוזרים מהמתפרות מחלקת פיניש אצלך בעסק שעושה את כל הגמר והבדיקות - זה לא נכון ? ת. אמרתי מראש שישנה חלוקה: ישנם מוצרים שאנחנו גוזרים במפעל ושולחים למתפרות שנמצאות גם מעבר לקו הירוק: גם בטול כארם גם בירושלים וגם בחולון ות"א. אצל מתפרות קטנות תופרות בית קטנות, המוצרים שמגיעים מהמתפרות האלה כן נבדקים במפעל ומגוהצים במפעל לעיתים. ישנם חלק מהמוצרים שנקבע מראש עם המתפרות שהם יגהצו אותם. ש. במפעל יש לכם 2 מכונות תפירה, מכונת לולאות, 3 עמדות גיהוץ, מכונת ניטים, מכונת כפתורים, אז כל המכונות האלה מרבית הזמן עומדות ללא שימוש ? ת. מכונות התפירה לא מאוישות ע"י צוות שתופר, יש לנו תופרת אחת שעושה תיקונים לחנויות ויש לנו תופרות שעושות מודלים, כדי לעשות מודל צריך מכונת תפירה. כל שאר המכונות לא מאוישות." עמ' 17 לפרוטוקול שורות 17-5 לעדות רבקה מאוזנר). כב' השופטת לאה גליקסמן השיבה בחיוב בפסק דין אשר בו נדונה השאלה, האם חלה על הנתבעת חובת הפרשת פנסיית יסוד החלה על העובדים והמעבידים בתעשייה, במלאכה ובתחנות הדלק: "על יסוד התרשמותנו מהעדויות ולאחר בחינת כלל חומר הראיות וטענות הצדדים, אנו קובעים כי החברה הייתה חייבת להפריש עבור התובע לפנסיית יסוד. חובה זו נובעת מצו ההרחבה לעניין פנסיית יסוד החל על כל העובדים והמעבידים בישראל בתעשייה, במלאכה ובתחנות הדלק. בפסיקה נקבע כי המונח "תעשייה" כולל - ככלל - כל דבר הבא במסגרת ייצור, ואילו את המונח "מלאכה" יש לפרש כקרוב ל"בית מלאכה", בדומה לחרושת (תעשייה) אך בהבדל כמותי [ דב"ע לו/5-6 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - סקילי , פד"ע ח' 321]. אנו סבורים כי גם אם כטענת החברה עובדי החברה בישראל עוסקים רק בהכנת דגמים, והייצור המאסיבי נעשה על ידי קבלני משנה בחו"ל, אין בכך כדי לשנות את מהות פעילותה, דהיינו את העובדה שהיא עוסקת בייצור בגדים. ההפרדה שהחברה מנסה לעשות בין עיצוב הדגמים לבין תהליך הייצור היא מלאכותית. ייצור הדגמים היא השלב הראשון בתהליך הייצור, ואכן החברה מעסיקה תפרנים וגזרנים העוסקים בייצור הדגמים. העובדה שהחברה מעבירה חלק או אפילו את כל עבודות הייצור לביצוע קבלני משנה בחו"ל, המבצעים את העובדה בהתאם להוראות החברה, על בסיס הדגמים שעוצבו במסגרת החברה, אינה משנה את מהות עיסוקה נציין, כי גב' ספיאשוילי העידה כי החברה עוסקת גם בייצור ולא רק בעיצוב אופנה, וכי הבגדים המגיעים לחנויות השונות של החברה מיוצרים ברובם על ידי החברה עצמה ולא בחו"ל (ע' 8, ש' 5 - 6, ש' 12 - 13). אולם, גם אם אין לקבוע ממצא על סמך עדותה של גב' ספיאשוילי, כטענת החברה, הרי כאמור גם על פי גרסתה של החברה עצמה היא עוסקת בייצור בגדים, כאשר חלק מפעילות הייצור נעשה בארץ וחלק מפעילות הייצור מועבר על ידה לקבלני משנה בחו"ל." (תעא (ת"א) 2516/08 עזריה קקורייב - מאוזנר עיצוב 1996 בע"מ, ניתן ביום 16.2.11 - פורסם במאגרים האלקטרוניים, שם סע' 19-17) (צורף כנספח 23 לתצהיר התובעת). לטענת הנתבעת, הפרישה הנתבעת לתובעת פנסיה על פי צו ההרחבה בדבר חובת הפרשה לקרן פנסיה לכלל העובדים במשק (2008) (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 16-15) אולם לא הוצג בפנינו אישור על כך. אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 27,937 ₪, משלא הוצג חישוב נגדי על ידי הנתבעים. היה ויוצג אישור, יקוזז הסכום שהופרש מרכיב תביעה זה. מהותו של הבונוס ששולם לתובעת הנתבעים לא מסרו לתובעת הודעה על תנאי העסקתה: "ש. נכון גם שלא ניתנה לתובעת הודעה בכתב לפי חוק הודעה לעובד המפרטת את תנאי עבודתה ? ת. תנאי העבודה שלה ניתנו לה, כשהיא התקבלה לעבודה, חוזה העבודה מפורט על 4 עמודים לא נחתם איתה." (עמ' 5 שורות 10-8 לעדות יהושע מאוזנר) התובעת טענה: "ש. אני מפנה לתלוש 10/2010. אני רואה שעבדת במשרה כמעט מלאה וקבלת תמריצים לפי משרה מלאה. לעומת זאת בינואר 2011 היקף המשרה ירד ל- 161 שעות ובהתאם יש גם ירידה בבונוסים. נכון ? ת. אדון מאוזנר אף פעם לא היה לו תלוש מדויק, כל התלושים שלו הוא תמיד משחק בהם." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 31-28 לעדות התובעת). למרות שלא היו מרוצים ממנה, שילמו הנתבעים לתובעת בונוס: "ש. באותה תקופה שהתנהגות שלך היתה בלתי נסבלת ולא היית מרוצה למה נתת לה בונוס בתוספת מאמץ? ת. כדי לרצות. היא תמיד בוכה שחסר לה כסף ואני מעסיק קרוב ל-30 - 40 מוכרות. אם אני לא מרוצה לא ממוכרת אני גם נותן לה בונוס. היא קבלה את הבונוסים בהתאם לעבודה. הורדתי את הבונוסים כדי להביע את מורת רוחי." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 5-1 לעדות יהושע מאוזנר) הוכח בפנינו כי תשלום הבונוס, תוספת מאמץ ותוספת מאמץ מיוחד ניתנו ללא קריטריונים ברורים: "ש. מה הייתה התובעת צריכה לעשות כדי להיות זכאית לבונוס מיוחד ? ת. להראות את עבודתה ברמה, בונוס מיוחד זה כשאדם מתאמץ, מגיע למשל לתפוקה יותר גדולה בגיהוץ ולא כאשר הוא עושה שביתה איטלקית. ש. מה ההבדל בין בונוס מיוחד לתוספת מאמץ ? ת. היו גם ימי סיילים, פעם בשש חודשים היא אהבה ללכת לחנות למכור, אז כשהיא השתתפה בסייל היא קבלה בונוס מיוחד ותוספת מאמץ. זה לא דבר קבוע, זה היה לפי החלטה שלה. ש. מה ההבדל בין בונוס מיוחד, תוספת מאמץ ותוספת מיוחדת ? ת. כל הבונוסים כשמם כן הם, בונוסים, ואני לבד מחליט מתי להעניק את זה ומתי לא. ש. אני שואלת שוב מה ההבדל ביניהם ? ת. עכשיו את שואלת אותי שאלה שקשה לי לזכור מה שהיה לפני שנתיים." (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 10-1 לעדות שוקי מאוזנר) חשב החברה אף הוא תמך בכך: "כשאת מפנה אותי לתלוש חודש 6/2011 ולרכיבים "בונוס מיוחד" "תוספת מיוחדת" ושואלת אותי מהם כל הרכיבים האלה - אני משיב, תוספת מיוחדת אם אני מסתכל בתלוש של יוני 2011 לעומת חודש לפני זה אני רואה שזה חוזר על עצמו. כנראה שזה היה משהו שחזר על עצמו. ... תוספת מאמץ זה גם איזושהי תוספת שבאמת ברי קיבלה - אני רואה פעם היה 200, פעם 500. אלה בונוסים שחזרו על עצמם מידי חודש, בצורה כזו או בצורה אחרת. יש רכיבי שכר שחוזרים על עצמם." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 11-6 לעדות ויינר). אשר על כן מסקנתנו היא שכל התוספות האלו לא היו אמיתיות ולפיכך הנן חלק משכרה הקובע של התובעת. אם כן, תחשיבי התובעת לעניין שכרה הקובע לפיצויי פיטורים לא נסתרו. לפיכך על הנתבעים לשלם לתובעת סך של 36,927 ₪ בגין פיצויי פיטורים (נספח 12 לתצהיר התובעת). בנסיבות העניין ומשבין הצדדים הייתה נטושה מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות סיום יחסי עובד ומעביד ביניהם, לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים. האם יש מקום להרים את מסך ההתאגדות ? מעדותו של אלי ויינר עולה כי אומנם שתי החברות, י.מ.ר קום ומאוזנר, עורבבו ביניהן: "...לפעמים שוקי היה מנהל את ההתנהלות של העובדים. עוד הפעם, העובדים למעשה לכולם היה מין מקום אחד שאנשי י.מ.ר קום ומאוזנר היה שעוני נוכחות במקום אחד, לא הייתה הפרדה, ומטבע הדברים העובדים הם עובדים, הם כולם התערבבו בצורה..." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 11-9 לעדות ויינר) מעדותה של התובעת עולה כי קיבלה הוראות גם ממר שוקי מאוזנר, מנהל י.מ.ר. קום ומנספח 1 לתצהיר התובעת עלה כי לא שולמה אגרת רשם החברות משנת 2004 ועד להנפקת הדו"ח. סעיף 6 לחוק החברות והפסיקה הישראלית אימצו את העיקרון של האישיות המשפטית הנפרדת: "חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת - יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, והתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית - בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעולתה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה." (דב"ע נג/205-3 וג'יה מחמוד נ' גלידות הבירה פד"ע כז 345). החריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה הנה דוקטרינה הרמת מסך התאגדות של החברה בעילות שנקבעו בחוק החברות תשנ"ט 1999 ובפסיקה: "העילה המובהקת להרמת המסך היא קטגוריה של מקרים המצביעים על שימוש לרעה שעושים בעלי העניין בחברה ובאישיותה המשפטית הנפרדת. המושג "שימוש לרעה" כולל מספר מצבים, ועיקרם הם מעשי תרמית, עירוב נכסים של בעלי עניין עם נכסי החברה, מימון לא מספיק לפעולות החברה, הברחת נכסים מן החברה אל בעלי מניותיה ללא תמורה מספקת ועוד." (ע"ע 1170/00 מרים פרידמן - יוניוב ירחמיאל ובניו חברה קבלנית לבנין בע"מ, ניתן ביום 27.11.02 - פורסם במאגרים האלקטרוניים) כאן למעשה עסקינן בשתי חברות כאשר הנתבעת 1 בבעלות הנתבעת 2 וחברת י.מ.ר קום הנה בבעלות מר שוקי מאוזנר, בעלה של הנתבעת 2, אלו הן חברות משפחתיות שהנן הכלאה בין יחיד לבין חברה (יצויין, כי בשנת 2002 בוטל אומנם הסעיף בפקודת מס הכנסה המתייחס לחברה משפחתית ובמקומו הוספו סעיפים הנוגעים לחברה שקופה, אולם אין בכך כדי לשנות את המהות של חברה משפחתית). בתי הדין לעבודה גילו גישה ליברלית בהרמת מסך בחברות משפחתיות: "...הלכה פסוקה היא, שכאשר עסקינן בחברה משפחתית ובהתקיים הנסיבות הנדרשות נוטה הכף להרמת מסך ההתאגדות" (ע"ע 1138/04 אהרון מאיר - שחר ידגר ניתן ביום 7.11.2005 - פורסם במאגרים אלקטרוניים שם עמ' 6). אשר על כן יש מקום להרים מאת מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 נוכח התנהלות הנתבעת, כפי שתוארה לעיל. התביעה שכנגד הודעה מוקדמת: נוכח מסקנתנו כי התובעת פוטרה, ממילא לא היה עליה לתת חלף הודעה מוקדמת אלא שעל הנתבעת לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת. החזר הלוואה: דין רכיב התביעה להחזר הלוואה להידחות. ראשית, משום שלא הוצגה בפנינו כל אסמכתה לנטילת ההלוואה או רישום בהנהלת החשבונות באשר לנתינת הלוואה לתובעת ושנית, מתלוש המשכורת לחודש 6/11 עולה כי הנתבעת קיזזה את ההלוואה משכרה של התובעת. לצערנו, הנתבעת לא טרחה לציין זאת בכתב התביעה שכנגד. מעדותו של ויינר עלה כי הנתבעים מחלו לתובעת על ההלוואה: "לשאלת ביה"ד האם מחלו לה על ההלוואה - אני משיב, שכן." (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 25 לעדות ויינר). הלוואה נוספת שכביכול ניתנה לתובעת איננה נהירה ולא פורטה כדבעי: "ש. אני מפנה אותך לתלוש 6/2011 יש החזר הלוואה 2,500 ₪. אתה זוכר למה רשמת את זה ? ת. למה אני רשמתי ? לא, תראי מה כתוב למטה: כתוב סה"כ הלוואות 5,361, ביוני ירד 2,500." (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 4-3 לעדות ויינר). אשר על כן דין התביעה שכנגד להידחות. סוף דבר: הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים המפורטים להלן: סך של 36,927 ₪ בגין פיצויי פיטורים. סך של 27,937 ₪ בעבור פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.11 ועד לפירעון המלא. התביעה שכנגד נדחית. הנתבעים ישלמו לתובעת שכ"ט עוד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד לתשלומם בפועל. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. שאלות משפטיותפיטוריםהתפטרות