דמי הביטוח לעובד עצמאי הם נגזרת מההכנסה השנתית של המבוטח כך נקבע בסעיף 345 לחוק, כי ההכנסה עליה משולמים דמי ביטוח תקבע על פי שומה סופית ועד לעריכתה של שומה סופית בידי רשויות מס הכנסה - על בסיס הדוח השנתי שמגיש המבוטח לפקיד השומה. 4. סעיף 348 לחוק הביטוח הלאומי מוסיף וקובע "סכום מירבי" לתשלום דמי ביטוח. בהקשר זה נאמר בסעיף 348א' לחוק, כי "לעניין דמי ביטוח המשתלמים לפי ההוראה מהוראות סעיף 335, לא יובא בחשבון סכום ההכנסה של המבוטח העולה על הסכום המירבי המתקבל לפי האמור בלוח י"א". במאמר מוסגר נציין כאן, כי לוח י"א קובע את תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח, כמכפלות של ה"סכום הבסיסי" המוגדר בסעיף 1 סעיף ההגדרות של חוק הביטוח הלאומי. 5. יוצא מכאן, כי הכנסת המבוטח העולה על תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי ביטוח - פטורה מתשלום דמי ביטוח. 6. בשנת 2008 פקד את המשק הישראלי מיתון כלכלי. ביולי 2009 בניסיון להתמודד עם המציאות הכלכלית הקשה, נחקק חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים2009-2010) תשס"ט-2009 (להלן: "חוק התייעלות כלכלית"); ובמסגרתו תוקן לוח י"א. בעקבות חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית, תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי, אשר עד לחקיקה עמדה על פי חישוב חודשי בסכום השווה לפי חמש מהסכום הבסיסי, הועלתה לפי עשרה מהסכום הבסיסי (ראה: סעיפים 5-7 לבג"ץ 6304/09, לה"ב - לשכת ארגוני עצמאים והעסקים בישראל ואח' נ' כנסת ישראל וממשלת ישראל ואח' (להלן: "בג"ץ לה"ב")). כך לדוגמא, אם עד ליולי 2009 למבוטח פלוני הייתה הכנסה שנתית בשיעור השווה לפי עשרה מהסכום הבסיסי, הרי שעד חקיקת החוק ביולי 2009 היה המבוטח חייב בדמי ביטוח על מחצית מהכנסתו השנתית ומרגע חקיקת החוק, חייב אותו מבוטח בדמי ביטוח על מלוא הכנסתו השנתית. 7. עמדת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") היא כי התובע שבפנינו חייב בתשלום דמי ביטוח על בסיס ההכנסה השנתית לשנת 2009 עד לתקרת ההכנסה החייבת בהתאם לתיקון שנקבע וחוק ההתייעלות הכלכלית. לעניין זה סובר הנתבע, כי אין חשיבות למועד בו התקבלה ההכנסה בפועל לידיו של הנתבע, במהלך שנת המס 2009. בהתאם הוצאה דרישת תשלום דמי ביטוח לתובע עליה הוגשה השגה אשר נדחתה. מכאן התביעה שבפנינו. טענות התובע: 8. בתמצית טענת התובע היא כדלקמן - מכוח עיקרון היסוד האומר כי אין להטיל מס למפרע, העלאת תקרת ההכנסה המירבית לצורך תשלום דמי הביטוח הלאומי מיולי 2009, פועלת ממועד התיקון ואילך. אשר על כן, הכנסה שהופקה והתקבלה על ידו בשיעור שעולה על תקרת ההכנסה המירבית נכון לחודש יולי 2009 ואשר לפיכך לא הייתה חייבת בתשלום דמי ביטוח עד ליולי 2009 - איננה חייבת בדמי ביטוח לאחר העלאת תקרת ההכנסה החייבת במס עם חקיקת חוק התייעלות כלכלית ביולי 2009. 9. בהתאם טוען התובע, כי יש לערוך חישוב נפרד של ההכנסה ממנה ייגבו דמי הביטוח, לתקופה שלפני כולל יולי 2009 ולתקופה שמאוגוסט 2009 כולל ועד דצמבר 2009. לשיטת התובע, על ההכנסה שהופקה עד ליולי 2009 ייגבו דמי ביטוח עד לתקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח, בהתאם להוראות הדין שנכון ליולי 2009. על הכנסה שהופקה מיולי 2009 ועד לתום שנת המס - ישולמו דמי ביטוח עד לתקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח, בהתאם להוראות הדין המתקן; הוראות חוק ההתייעלות הכלכלית. 10. לעניין זה מפנה התובע לפסק דין בבג"ץ לה"ב אשר בתורו הפנה לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 1353/04, פרימס נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין פרימס") ועב"ל 283/05, פרידמן נ' המוסד לביטוח לאומי (להלן: "פסק דין פרידמן")) ולאמירה בפסק הדין לה"ב, לפיה: "אנו מניחים כי המוסד יחיל שיטת חישוב אשר תבטיח כי לא תקלחנה בחשבון לצורך חישוב דמי הביטוח, הכנסות המבוטח שהופקו קודם לתחילת תוקפו של התיקון". 11. לטענת התובע, המשמעות שיש בדחיית טענותיו היא חיובו בדמי ביטוח על הכנסה בסכום של 226,000 ₪ שלא כדין (ראה: סעיף 5 לכתב התביעה). טענות הנתבע: 12. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות, מקום שלשיטתו נקבע בהלכה מפורשת של פסק הדין הארצי הן בפרשת פרימס והן בפרשת פרידמן, כי הבסיס לדמי הביטוח שמשלם מבוטח עצמאי, היא הכנסתו השנתית. מכאן שחובת דמי הביטוח מתגבשת בתום השנה השוטפת בעדה משולמים דמי הביטוח. הנתבע הוסיף, כי משמתגבשת החבות לתשלום דמי הביטוח רק בתום שנת המס בעדה משולמים דמי ביטוח, בהעלאת תקרת ההכנסה חייבת דמי ביטוח במהלך שנת המס, אין משום שינוי רטרואקטיבי והטלת מס למפרע, על ההכנסות שנתקבלו במהלך השנה השוטפת בעדה משולמים דמי הביטוח, טרם השינוי. דיון והכרעה: 13. עמדות הצדדים השונות בשאלת דרך חישוב דמי הביטוח בהם חייב התובע לשנת 2009 מחייבות בירור של שתי סוגיות: האחת - שאלת מועד היווצרות חוב דמי הביטוח, השניה - טענת הרטרוספקטיביות. לבירור סוגיות אלו נפנה להלן. 14. נקודת המוצא לבירור מועד היווצרות חוב דמי הביטוח היא בהבחנה בין שתי משמעויות נפרדות של המונח "הכנסה". האחת - תקבול, כסף או שווה כסף שמקבל מבוטח על שירות שנתן; השניה - רווח, הגידול בסך הנכסים של המבוטח בסוף התקופה החייבת במס. 15. חובת תשלום דמי הביטוח היא על ההכנסה במובן "רווח" ולעניין זה, נפנה לסעיף 345(א) לחוק ולפיו: "עובד עצמאי יראו את הכנסתו השנתית את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפסקאות (1) ו-8 של סעיף 2 לפקודת מס הכנסה... והכל - בשנת המס שבעדה משתלמים דמי הביטוח (להלן - שנה שוטפת) ולאחר שנוכו ההוצאות הקשורות במישרין בהשגת ההכנסה (הדגשה שלי-ט.מ.)". דהיינו, הכנסתו של המבוטח לצורך גיבוש חובת תשלום דמי הביטוח היא בגובה ההפרש בין סך ההכנסות (תקבולים) המתקבלים מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, בניכוי ההוצאות ליצירת אותה הכנסה - משמע הכנסה במובן של "רווח". 16. הכנסה במובן "רווח" נמדדת בתום תקופת דיווח. בהסתמך על הוראות 345 לחוק הביטוח הלאומי, קבע בית הדין הארצי כי ההכנסה לצורך תשלום דמי ביטוח היא ההכנסה השנתית החייבת במס של המבוטח (עד תקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח). לעניין זה נפנה לפסקה 12א' לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ בפסק דין פרימס: "נקודת המוצא לפסיקת הדין בערעור זה, היא שהכנסתו של עובד עצמאי לצורך חישוב דמי ביטוח, היא הכנסה שנתית ולא הכנסה חודשית. דבר זה נלמד כבר מכותרת סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי...(הדגשה במקור-ט.מ.)" בדומה נפסקה ההלכה בפסק דין פרידמן. גם כאן מפנה לפסק דינו של כב' השופט רבינוביץ ולפיו: "ההכנסה הקובעת לחישוב דמי ביטוח של מבוטח עובד עצמאי, היא ההכנסה השנתית ולא ההכנסה החודשית בפועל שהפיק באותו חודש. דבר זה עולה במפורש כבר מכותרתו של סעיף 345 לחוק הביטוח הלאומי... מאידך, תקופת התשלום דמי הביטוח גם לעובד עצמאי, היא חודשית... הוראות אלה לגבי התשלום החודשי של המקדמות, אין בהן כדי לשנות את העובדה הבסיסית לפיה חישוב ההכנסה לעובד עצמאי הוא שנתי ולא חודשי וכי חלוקת המקדמות ל-12 היא כלי טכני לביצוע תשלומים, כאשר ההכנסה החודשית נגזרת מההכנסה השנתית וכפועל יוצא שלה. נקודת מוצא זו מובילה למסקנה כי לא ההכנסה החודשית בפועל היא הרלוונטית במקרה זה, לא היא המדווחת ולא היא שצריך לדווח עליה. ההכנסה השנתית היא הקובעת...(הדגשות במקור-ט.מ.)" סעיפים 9-13 לפסק הדין. 17. משהבסיס לתשלום דמי הביטוח נקבע על פי חישוב שנעשה בתום השנה השוטפת של סך ההכנסות בניכוי ההוצאות - המועד בו התקבל תקבול בפועל בידי המבוטח, במהלך השנה השוטפת - אינה בעלת משמעות בקביעת החבות בדמי ביטוח. רק לדוגמא: נניח מצב דברים שבו בתחילת שנת המס קיבל מבוטח לידיו תקבול בסכום של 1,000 ₪. לקראת תום שנת המס נשא המבוטח בהוצאה הקשורה במישרין ליצירת התקבול האמור בשיעור דומה של 1,000 ₪. המשמעות היא כי באותה שנה לא הייתה למבוטח הכנסה המחייבת בתשלום דמי ביטוח ולהיפך. 18. מהעובדה כי חוב תשלום דמי הביטוח נולד בחישוב שנעשה בתום תקופת הדיווח, שנה בענייננו, הרי שעד לאותו חישוב לא מתגבשת חובת תשלום דמי ביטוח והתשלומים לטובת דמי הביטוח הם תשלומים על חשבון חוב שטרם התגבש. במקרה שלפנינו חוב דמי הביטוח התגבש בסוף שנת המס 2009 על ההכנסה המדווחת לאותה שנה בדוח השנתי. 19. מכאן נפנה לטענת הרטרוספקטיביות. בפסק הדין עע"א 1613/91, אורית ארביב נ' מדינת ישראל, נדרש כב' השופט ברק להגדרת הרטרוספקטיביות. לעניין זה נאמר שם, כי: "... חקיקה היא רטרוספקטיבית אם היא משנה לגבי עתיד את המעמד המשפטי, את התכונות המשפטיות או את התוצאות המשפטיות של מצבים אשר נסתיימו או של פעולות או אירועים (מעשים או מחדלים) שנעשו או שהתרחשו לפני מועד כניסתו של החוק לתוקף. על היבט חלקי של הגדרה זו עמדתי בפרשה אחרת, בצייני: '...חיקוק הוא רטרואקטיבי אם הוא משנה את מעמדה המשפטי, תכונותיה המשפטיות או תוצאותיה המשפטיות של פעולה שנעשתה לפני שאותו חיקוק נכנס לתוקפו...'" 20. כפי שאמרנו לעיל, עד לתום השנה השוטפת לא ניתן לאמוד את תוצאותיו המשפטיות לעניין חבות בתשלום דמי ביטוח על תקבול שהתקבל במהלך השנה השוטפת - שהרי ההכנסה החייבת בדמי ביטוח איננה מתגבשת במועד קבלת התקבול, אלא בתום שנת המס - על בסיס סך כל ההכנסות בשנת המס ולאחר שנוכו ההוצאות מההכנסות. 21. לפיכך, העלאת תקרת ההכנסה חייבת בדמי ביטוח במהלך שנת המס השוטפת, איננה בעלת משמעות רטרוספקטיבית על תקבולים שהתקבלו טרם העלאת תקרת ההכנסה החייבת, משזו איננה משנה את תוצאותיה המשפטיות של פעולה שנעשתה ערב כניסת החיקוק לתוקפו - שהרי התוצאות המשפטיות של קבלת התקבול לעניין חבות בדמי ביטוח, טרם התגבשו באותו מועד. 22. מכאן שאין לקבל את טענת התובע האומרת כי אין להחיל את הוראות החוק להתייעלות כלכלית על תקבולים (הכנסות) אשר התקבלו במהלך שנת 2009 עד לחקיקת החוק ביולי 2009, בשל היותה חקיקה רטרוספקטיבית. 23. מסקנה זו שמשמעותה כי אין להפריד בתקבולים שהתקבלו במהלך שנת 2009 בין תקבולים (הכנסות) שהתקבלו עד לאוגוסט 2009, תקבולים שהתקבלו לאחר אוגוסט 2009 - ולקבוע את דמי הביטוח בגין כל אחת מהתקופות בנפרד, באה לביטוי מפורש בפסק הדין בעניין פרידמן, כמפורט להלן. 24. פסק דין פרידמן דן בשאלת הפעלתו של חוק תוכנית החירום הכלכלית שנכנס לתוקף בחודש יולי 2002 ולפיו בוטלה תקרת ההכנסה החייבת בתשלום דמי ביטוח. בפסק הדין פרידמן ביקש המערער להחיל את הוראות החוק על ההכנסות שהתקבלו החל מהמחצית השניה של 2002 בלבד וטען, כי אין בכוחו של התיקון לחול על הכנסות שהתקבלו טרם חקיקתו. 25. בפסק דין פרידמן נדחה ערעור המערער וכך נפסק: "... טענת המערער לפיה גולגלה הכנסת המחצית הראשונה למחצית השניה, איננה נכונה. ההכנסה במחצית הראשונה איננה ההכנסה בפועל, ואינה צריכה להיות ההכנסה בפועל. היא ההכנסה השנתית הממוצעת. זה דרכו של חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו בנושא זה, והרוצה לשנות - יצטרך לפעול לשינוי החקיקה. הפועל היוצא של ניתוחנו זה הוא, שחיוב המערער בדמי ביטוח מוגדלים מיום 1.7.2012 - הוא תחילת מועד תחולתו של החוק המתקן איננו רטרואקטיבי, אלא רטרוספקטיבי ... ואין לייחס לחיוב בדמי ביטוח מוגדלים במחצית השניה משמעות של תחולה רטרואקטיבית. משמצאנו כי דרך החישוב של המוסד נכונה ותואמת את הוראות החוק והתקנות - הדרך המוצעת על ידי המערער לדיווח חצי שנתי, איננה תואמת את המסגרת הנורמטיבית הקיימת ולכן יש לדחותה" פסקאות 14-17 לפסק הדין. 26. במאמר מוסגר נוסיף, כי על פסק דין פרידמן הוגשה עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק ובהתאם לאמור בבג"ץ לה"ב, נמחקה העתירה בהמלצת בית המשפט (פסקה 127 לבג"ץ לה"ב). 27. עוד נוסיף כי האמירה בפסק דין פרימס אשר צוטט בהסכמה בבג"ץ לה"ב, ממנו משתמע כי יש לערוך חישוב נפרד ביחס לתקופה שלפני התיקון ולאחריו (פסקה11 י"ד לפסק הדין "... החוק המתוקן יחול על ההכנסה השנתית המחולקת ב-12 לפי מועד התשלום על כל תשלום ותשלום, כאשר תשלומי המחצית הראשונה ישולמו כאמור על פי החוק לפני תיקונו ותשלומי המחצית השניה ישולמו על פי החוק המתקן...") - נכון לגבי תשלום המקדמות בלבד ואין הוא נכון ביחס לדמי הביטוח בסוף השנה (ראה: פסקה 11ט"ו "נוסיף ונציין כי אין מקום לטענת המערערים לפיה פסק בית הדין האזורי בנושא המקדמות ולא בשומה הסופית. תביעתם של המערערים הייתה בנושא המקדמות ובדין פסק בית הדין האזורי במה שהתבקש לפסוק"). יצוין כי הן בפסק דין פרידמן והן בעקרונות שנקבעו בפסק דין פרימס, נפסק שאין לערוך חישוב נפרד של דמי הביטוח במהלך השנה השוטפת, כפי שאמרנו לעיל. 28. טוען התובע, כי במסגרת הדיון בבג"ץ לה"ב ניתנה הצהרה מטעם המדינה האומרת, כי הגדלת תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, מתייחסת להכנסות שהופקו החל מיום 1.8.09. לטענת התובע הצהרה זו שימשה בסיס לדחיית העתירה. 29. ההקשר במסגרתו הובאה הבהרת המדינה, לפיה העלאת תקרת ההכנסה מתייחסת לתקופה שמיום כניסת החוק לתוקפו ואילך, איננה בפנינו. נוסיף עוד, כי בבג"ץ לה"ב עצמו לא נאמר כי העתירה נדחית על יסוד אותה הבהרה. בנסיבות הללו אין בידינו לקבל את עמדת התובע האומרת כי על יסוד אותה עמדה יש לקבוע את חובת דמי הביטוח בשנת 2009, תוך הבחנה בין שתי תקופות במהלך שנת 2009, שלפני חקיקת חוק ההתייעלות הכלכלית וזו שלאחריו. 30. בטרם סיום. בסיכומיו טען התובע כי "יש להניח שהמחוקק לא נתן דעתו בתהליך חקיקה מזורז השלכותיו של התיקון על מי שהתפלגות הכנסותיו בשנת 2009 היא כמו של התובע" סעיף 43 לסיכומיו. לפיכך ביקש התובע כי בית הדין ישלים את מה שלא עשה המחוקק (סעיף 44 לסיכומי התובע). בהתאם התבקש בית הדין לקבוע כי הפרשנות הנכונה של חוק ההתייעלות הכלכלית מחייבת את קביעת דמי הביטוח לשנת המס 2009 בהבחנה בין שתי תקופות, כמבוקש על ידו. 31. העובדה שבשנת 2009 עיקר הכנסותיו של התובע התקבלו במחצית הראשונה של השנה, באופן שחישוב ההכנסות ביחס לתקופה שעד לאוגוסט 2009 מטיבה איתו, היא מקרית. כך יכול שביחס למבוטח אחר או במציאות אחרת ביחס לתובע עצמו, חישוב דמי הביטוח על בסיס שנתי מביא לתוצאה מטיבה מבחינתו בהשוואה לחישוב המבוקש כאן. 32. לטעמנו לא נכון לנקוט בגישה פרשנית שתחולתה על כלל ציבור המבוטחים הנוגעת לאופן חישוב דמי הביטוח לשנת המס 2009, על בסיס ההתפלגות המקרית של ההכנסות של התובע עצמו במהלך שנת 2009 באופן שמטיב איתו. יוצא מכאן שאין לקבל את טענת התובע ולפיה על בית הדין להשלים בדרך של פרשנות, את ההסבר שנקבע בחוק ועניינו העלאת תקרת ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, בדרך של חישוב ההכנסה החייבת בדמי ביטוח, בנפרד ביחס לתקופה שלפני חקיקת החוק והתקופה שלאחריו. 33. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פוליסהחברת ביטוחעצמאיםתביעה נגזרת