נטען כי הודה בפני חוקר ביטוח לאומי שעשה שימוש ברכב וזאת במסגרת ההודעה שניתנה ביום 18.10.10 (צורפה כנספח לכתב ההגנה). אכן, מעיון בהודעה לחוקר מיום 18.10.10, עולה כי נרשם שהתובע אמר שהוא נוהג ברכב פעם או פעמיים בשבוע וזאת לצורך בדיקות של רעייתו או לביקור אמו החולה או לביקור בנו (לא הבן עלאא) בבית הסוהר. במסגרת עדותו בבית הדין, השיב התובע כאשר נשאל אודות תשובותיו לחוקר ביום 18.10.10, כי: " ש. אני מפנה לעמוד 1 שורה 23, כמה פעמים בשבוע אתה נוהג ברכב הזה, ענית שאתה נוהג פעם פעמיים בשבוע ברכב הזה האם זה נכון שזו התשובה? ת. שלחו לי מכתב אבל המכתב אבד לי, לא יודע. כל הזמן נהגתי פעם, פעמיים או שלוש פעמים. זה לא נכון מה שרשום בהודעה. ש. כמה פעמים בשבוע הרכב אצל עמאר והשבת מתי שצריך אותו הוא לוקח את הרכב, זה יוצא לו פעם בשבוע, האם זה נכון? ת. מה שכתוב כאן הפוך, כלומר, עמאר השתמש במכונית הרבה, אבל הבן שלי במקרה היה משתמש במכונית הזאת. הבן היה במקרה לוקח את המכונית." באשר לאמור בהודעת החוקר מיום 18.10.10, העיד מר צעירי, שחקר את התובע שהחקירה נוהלה בשפה העברית, תוך שרעייתו של התובע מתרגמת לו את השאלות ומתרגמת את תשובותיו. במהלך הדיון שבפנינו התרשמנו שהתובע לא דובר את השפה העברית כלל והוא זקוק לתרגום מלא לשפה הערבית. כמו כן, התרשמנו שהתובע מתקשה בהבנת השאלות גם כאשר נשאל בשפה הערבית ויש צורך בפישוט ובחזרה על השאלה מספר פעמים. התרשמנו במהלך שמיעת עדותה של רעייתו של התובע שגם היא איננה שולטת בשפה העברית וגם היא זקוקה הייתה לתרגום בשפה הערבית במהלך כל שמיעת עדותה בבית הדין. ג. לא ברור, מדוע הנתבע חקר את התובע באמצעות חוקר שלא דובר את השפה הערבית וזאת בידיעה שהתובע לא מבין את השפה העברית וקיימים חוקרים הדוברים את השפה הערבית ברשות הנתבע. ד. לאחר ששמענו את עדותם של התובע ורעייתו, השתכנענו שהגרסה שמסרו בבית הדין, מהימנה ועדותם נמצאה אמינה עלינו. בנסיבות שתוארו לעיל בנוגע להודעה שגבה החוקר, לא ניתן לייחס משקל ממשי לדברים שנרשמו בהודעה לחוקר מפי התובע ואנו מקבלים את גרסת התובע שהובאה בפנינו במסגרת התצהיר והעדות שנשמעה בבית הדין ממנה עולה, כי השימוש שנעשה ברכב מצדו של התובע מספר פעמים בודדות, אינו שימוש קבוע ברכב ואינו גורם לשלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה. ה. יתרה מכך, גם התשובות שניתנו לחוקר המוסד לביטוח לאומי בזמן אמת, עת ביצע חקירה סביבתית אחר התובע, הינן תומכות בגרסה העובדתית שמסרו התובע ורעייתו בתצהירים ובעדותם בפני בית הדין. ו. במסגרת דו"ח החקירה שביצע חוקר המוסד לביטוח לאומי ביום 15.12.09 (סומן נ/1) חקר מר צעירי את רעייתו של התובע בביתם וכך נכתב בדו"ח: "מחוץ לבית צמוד לדלת הכניסה של הבית נמצא רכב המיצובישי הלבן מספר 1493120. על פי מה שמסרתם בביטוח הלאומי רכב זה נמכר על ידי בנכם עלאא לבן אח של בעלך. מה הרכב עושה כאן? מכרנו אותו לבן הדוד של הבן שלי הוא גר באום אל קותוף שמו עמאר מוחמד קבהא. הוא היה אצלנו בווילה והשאיר אותו לבן שלי עלאא. מי משתמש ברכב הזה? עלאא הבן שלי לפעמים שנותן לו את הרכב. איך בעלך הלך לקופת חולים? ברגל... כמה פעמים בשבוע הרכב ברשותכם ומי נוהג בו? רק עלאא משתמש ברכב בבית שלנו הוא הולך עם בן דוד שלו ביחד לעבודה בנטע עופר זה עבודות ביוב. יש להם הסעה מכאן מברטעה והאוטו נשאר כאן לפעמים. בעלך נוסע ברכב? לא. את נוסעת באוטו? אני אין לי רישיון." ז. מר צעירי העיד בפני בית הדין בנוגע לחקירה מיום 15.12.09, כי: "אני זוכר שהגענו פעמיים לבית של התובע גילינו, ביום 15.12.09, הגענו נראה רכב חונה ליד דלת הבית מסוג מיצובישי מס' רישוי 1493120. הרכב עמד ליד הבית לא ראיתי מישהו נוהג. פגשתי באותו היום את יוסרא אשתו ואת ביתו עביר, יוסרא מסרה שבעלה הלך לקופת חולים גביתי ממנה הצהרה אודות הרכב הנ"ל. אני מחפש את ההצהרה של שנת 2009. אני מציג לבית הדין את הצהרת התובע משנת 2009. אני מקריא את ההצהרה ויש עוד שני ביקורים." ח. מהחקירות הסביבתיות שביצע מר צעירי ומעדותו בפני בית הדין עולה, כי בשלוש מתוך ארבע פעמים שהגיע לביתו של התובע לצורך ביצוע חקירה סביבתית, נמצא הרכב ליד ביתו של התובע בשעות הבוקר, כאשר התובע כלל לא היה בבית. כך בביקור ביום 19.8.11, העיד מר צעירי שהרכב נמצא ליד הבית וכי התובע לא היה בבית ונמסר לו שהתובע הלך ברגל להתפלל במסגד, הנמצא לדברי החוקר כ-20-25 דקות הליכה מביתו של התובע באותה עת. כך גם בביקור מר צעירי, בביתו של התובע, ביום 11.10.10, נמצא הרכב ליד הבית והחוקר מצא את התובע מסתובב ברגל באזור המסחרי של הכפר, המרוחק לטענת מר צעירי, כ- 10-15 דקות הליכה מבית התובע. בביקור היחיד בו הרכב לא נמצא ליד ביתו של התובע, ביום 31.8.10, נרשם בדו"ח החקירה שהשכנה סיפרה למר צעירי, כי התובע יצא עם רעייתו לקופת חולים. גם ביום זה לא ברור האם התובע נהג ברכב בעצמו. מר צעירי, העיד בפנינו, כי לא ראה את התובע מעולם נוהג ברכב וכי בכל הפעמים שראה את הרכב ליד בית התובע, התובע לא היה בבית. ט. הנה כי כן, לא ניתן ללמוד מחומר החקירה של הנתבע שהרכב היה בשימושו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה, נהפוך הוא ניתן ללמוד מביקורי הפתע שנערכו לתובע על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי, שהתובע לא עשה שימוש ברכב וכאשר יצא מביתו למסגד או למרכז המסחרי, המרוחקים מביתו של התובע עשה זאת ברגל מבלי שהשתמש ברכב. י. גם גרסתו של התובע לעניין נסיבות הימצאות הרכב ליד ביתו, העברת הבעלות ברכב מבנו של התובע לעמאר ונסיבות תשלום הביטוח על ידי רעייתו של התובע והבת עביר בתקופה הרלוונטית לתביעה, נמצאה מהימנה ונתמכה בתשובות שנתנו התובע ורעייתו לחוקר המוסד לביטוח לאומי בזמן ביצוע החקירות בשנת 2009 ו- 2010. יא. כך למשל בהודעה שגבה מר צעירי ביום 15.12.09 בביתו של התובע, מסרה רעייתו של התובע את אותה גרסה של נסיבות הימצאות הרכב ליד ביתו של התובע והעברת הבעלות של הרכב מהבן עלאא לעמאר וכן נסיבות תשלום הביטוח על ידי הבת עביר. יודגש, כי התשובות שמסרה רעייתו של התובע בהודעה לחוקר לפני 4 שנים, הן אותן עובדות להן טוען התובע במסגרת תביעה זו ואשר מפורטות בסעיף 4 לעיל. יב. חשוב לציין, שמאחר והגרסה העובדתית של התובע הובא לידיעתו של הנתבע באמצעות חוקר מטעמו, בזמן אמת עוד בשנת 2009, יכל הנתבע לחקור את עלאא בנו של התובע, עמאר בעל הרכב בתקופה הרלוונטית לתביעה ובכך לנסות לברר את העובדות בתיק. משלא עשה כן, הנתבע ובשים לב לכל האמור לעיל, לא השכיל הנתבע להוכיח טענתו בדבר שימוש התובע ברכב וטענותיו בעניין זה נדחות. יג. במסגרת סיכומיו טען הנתבע טענה נוספת לפיה, התובע נהג ברכב כמנהג בעלים. בהתאם למוסכם בדיון, מיום 20.2.12, המחלוקת היחידה בתיק הינה בשאלת עצם שימוש התובע ברכב. מטעם זה בלבד, דין טענת הנתבע להידחות, אך יחד עם זאת, נעיר כי ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו לא השתכנענו שהתובע עשה ברכב כמנהג בעלים. הרכב לא היה על שם התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה. כפי שפירטנו לעיל התובע לא עשה שימוש ברכב מלבד פעמים בודדות, לו היה התובע נוהג ברכב כמנהג בעלים, אזי היה משתמש בו כדי לנסוע לתפילה במסגד המצוי במרחק 20-25 דקות הליכה מביתו או משתמש בו לצורך נסיעה למכרז המסחרי לקניות הנמצא במרחק של 10-15 דקות הליכה מביתו. כפי שציינו לעיל מדו"חות החקירה של המוסד לביטוח לאומי כי התובע עשה את הפעולות המתוארות לעיל בהליכה רגל בעוד הרכב נמצא ליד ביתו. יד. מעבר לצריך נציין, כי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א - 1980, תוקן בשנת 2012 במסגרת תיקון מספר 40 ובעקבותיו תוקנו גם תקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ד - 1982. לו הייתה נבחנת תביעתו של התובע על פי הוראות החוק והתוקנות בנוסחן החדש, בשים לב לשווי הנמוך של הרכב בתקופה הרלוונטית לתביעה, התובע היה זכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה גם אם הרכב היה בבעלותו ובשימושו. אולם מאחר והתיקון לחוק והתקנות אינו חל בעניינו של התובע, נבחנה תביעתו של התובע בהתאם להוראות החוק הישנות, עובר לתיקון מספר 40. יחד עם זאת, התכלית ורוח התיקון לחוק, מובילות גם הן למסקנה כי יש לקבל את התביעה. 7. בשים לב לכל האמור לעיל, התביעה מתקבלת. אנו קובעים שהתובע זכאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה שמחודש 9/09 עד 9/10. 8. הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום. 9. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין. שימוש ברכברכבביטוח לאומי