1. ביום 8/2/09, נפצע התובע באורח קשה, בכך שבעת שהוא נהג בטרקטורון - הוא נחבל בראשו. לטענת התובע, פציעה זו היא בבחינת תאונת עבודה, שכן בעת התאונה התובע עסק התובע בעבודתו, בכך שהוא התכוון להביא את הטרקטורון לבדיקת קניה במוסך סמוך. הקונה הפוטנציאלי של הטרקטורון, לפי אותה גרסה, היה אביו של התובע (שייקרא להלן: "רמי"), שהיה מעבידו של התובע והתכוון לרכוש את הטרקטורון לצרכי העסק. הנתבע מכחיש את הגרסה האמורה של התובע בדבר הקשר בין הנהיגה בטרקטורון לבין עבודתו של התובע. אלה העובדות שאינן (או שכמעט אינן) שנויות במחלוקת 2. רמי הוא בעל השליטה בחברת ז.ד. תעשיות מסגרית רמי בע"מ, אשר מפעילה מסגריה ברח' הסדנא באזור התעשיה הצפוני בבית שאן (שתיקרא להלן: "המסגריה"). 3. רמי הוא גם הבעלים של המבנה שבו מצויה המסגריה. חלק מהמבנה היה מושכר לאחרים. בחלק המבנה שהיה מושכר לאחרים, נוהל בפברואר 2009 מוסך לתיקון אופנועים וטרקטורונים, בשם "מוטובייק", שהיה שהופעל על ידי שני שותפים; אבי יחזקאל ושלומי חזן. למוסך האמור ייקרא להלן: "המוסך". לשותפים ייקרא להלן "אבי" ו"שלומי", בהתאמה. אבי ושלומי שכרו מרמי את המקום שבו נוהל המוסך. 4. ברח' הסדנא שמצוי, כאמור, באזור התעשיה הצפוני בבית שאן, סלול כביש ברוחב 9.10 מטרים. לפחות באחד הצדדים של הכביש יש מדרכה ברוחב 2 מטרים. הכביש מתעקל בזווית שקרובה ל-?90, בסמוך לאולם "אצולת העמק" שגם הוא נמצא באותו רחוב. אולם "אצולת העמק" נמצא בחלק הפנימי של העיקול. מול האולם - בחלק החיצוני של העיקול - יש דרך כניסה לשדות שנמצאים מעבר לאזור התעשיה. הכניסה לאותה דרך היא ברוחב של 7.10 מטרים. באותם מטרים - יש הפסקה של המדרכה שליד הכביש ברח' הסדנא. (נעיר כי תיאור הרחוב נכון למועד הרלוונטי - יום 8/2/09 - ואינו בהכרח תקף היום. התיאור מתבסס על תשריט שנערך על ידי בוחן התאונות, רס"מ אוסקר אמיר, ממשטרת ישראל). 5. ביום 8/2/09, עמדה מכולת אשפה ממתכת ("צפרדע") בצד הימני של דרך הכניסה לשדות (כשנכנסים אליה מכיוון רח' הסדנא), במרחק של 1.90 מקצה המדרכה (המדרכה שהקצה שלה הוא בצד הימני של דרך הכניסה לשדות). המכולה ניצבה, למעשה, כבר בשדה עצמו. 6. בזמנים שקדמו ליום 8/2/09, בערך מאז שחרורו מצה"ל, עבד התובע במסגריה של רמי. חלק מעבודתו בוצע במסגריה עצמה, וחלק אחר נעשה "בשטח", כלומר - באתרים שבהם בוצעו עבודות בעבור לקוחות העסק. 7. ביום 19/3/08, התקשר רמי בשם החברה שבשליטתו, בהסכם עם חברת "דיסק אין בע"מ", שלפיו המסגריה היתה אמורה לבצוע עבודות שונות בגן הלאומי בית שאן. ביום 25/5/08 נערך הסכם נוסף בין שתי החברות, שלפיהן הוספה עבודה נוספת לביצוע על ידי המסגריה באותו אתר. 8. ביום 15/10/08 התקשר רמי בשם החברה שבשליטתו עם רשות ניקוז הירדן הדרומי, בהסכם שלפיו המסגריה היתה אמורה לבצע עבודות שונות במחצבת חפצי בה. 9. על שמו של התובע היה רשום, החל מיום 9/11/08 טרקטורון (מסוג פולאריס 500). טרקטורון זה, שמספר הרישוי שלו הוא 70-128-59, היה של התובע, והתובע מכר אותו לאחר. הבעלות בטרקטורון זה הועברה משמו של התובע אל שמו של הקונה, ביום שישי, 6/2/09. 10. התובע ורמי מתגוררים באותו בית, בבית שאן. בבית סמוך לביתם, מתגורר מר נעם זלפה (שייקרא להלן: "נעם"). נעם הוא חבר ילדות של התובע. 11. ביום 4/1/09 נרשם על שמו של נעם טרקטורון מסוג פולאריס 500 שמספר הרישוי שלו הוא 29-938-35 (טרקטורון זה ייקרא להלן: "הטרקטורון"). לטרקטורון לא היה ביטוח חובה באותו זמן. מקום החניה הרגיל של הטרקטורון בתקופה שמאז שהוא נרשם על שמו של נעם ועד יום 8/2/09, היה בגינת ביתם של התובע ושל רמי. 12. ביום ראשון, 8/2/09, היו מפתחות הטרקטורון בידי התובע. 13. בשעות הצהריים של יום 8/2/09, העמיס התובע את הטרקטורון על גבי טנדר טויוטה, שרשום על שם חברה שרמי הוא אחד הבעלים שלה. התובע נסע עם הטנדר והטרקטורון שעליו, עד לרח' הסדנא באזור התעשיה הצפוני בבית שאן, בסמוך למסגריה ולמוסך. התובע עצר את הטנדר ברח' הסדנא במקום שאם הוא נוסע ממנו אל כיוון העיקול ברחוב שעליו דובר לעיל, יהיה מדובר בעיקול לכיוון שמאל. לפיכך, לגבי הנוסע בכיוון זה, יימצא אולם "אצולת העמק" מצד שמאל, ואילו דרך הכניסה לשדות תהיה בצד ימין. המרחק בין מקום העצירה של הטנדר לבין דרך הכניסה לשדות, היה כ-50 מטרים. 14. התובע התניע את הטרקטורון באמצעות המפתחות שהיו ברשותו, וירד עמו - בנהיגה - מהטנדר. לאחר הירידה מהטנדר החל התובע בנהיגה לכיוון העיקול ברחוב. התובע נסע, למרחק של כ-50 מטרים, עד שהגיע אל המפגש בין דרך הכניסה לשדות לבין רחוב הסדנא. שם, התובע החל לפנות ימינה אל דרך הכניסה לשדות, אך במהלך הפניה - הוא פגע עם גלגל הטרקטורון בפינה של אבן השפה של המדרכה. 15. כתוצאה מאותה פגיעה, איבד התובע את השליטה על הטרקטורון. הטרקטורון המשיך בנסיעתו, והתובע נפגע בראשו מחלק של מכולת האשפה שבלט החוצה (כנראה מדובר במוט לשם הרמת המכולה). בשל אותה מכה, הועף התובע מהטרקטורון על האדמה כשהוא פצוע קשה בראשו. הטרקטורון המשיך לנסוע עד שהתהפך ונעצר. 16. עד ראיה לתאונה, מר מאור בן נעים, התקשר להזמין אמבולנס. בנוסף לכך, הוא רץ אל המסגריה וקרא לרמי לצאת החוצה. רמי יצא, ראה התקהלות, התקרב וראה שהתובע שוכב שם פצוע. ניידת טיפול נמרץ הגיעה אל המקום והחלה בפינוי של התובע. בינתיים הוזעק גם מסוק לפינוי. המסוק נחת ליד תחנת דלק קרובה. התובע הועבר אל המסוק, והוטס לטיפול בבית החולים רמב"ם. 17. סמוך לאחר התאונה, כשהגיעו אנשי משטרת ישראל, התברר כי הטרקטורון כבר אינו נמצא במקום התאונה, אלא היה בחלק האחורי של המוסך. המשטרה חשדה באבי ובשלומי שהם הכניסו את הטרקטורון למוסך כדי להעלים ראיות, והם נחקרו בענין זה כחשודים, אך לא נראה שנעשה דבר מה בעקבות אותה חקירה. 18. כתוצאה מהתאונה היה התובע בלתי מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת, בשמך תקופה ממושכת, העולה על התקופה המרבית לדמי פגיעה. 19. עד כאן פירטנו את העובדות שאנו סבורים שלגביהן אין כל מחלוקת או שכמעט אין מחלוקת. לא כל העובדות שפירטנו לעיל הן בהכרח מוסכמות על הצדדים, אך אלה שאינן מוסכמות, הן כאלה שנלמדות בנקל מתוך ראיות אובייקטיוויות (כגון התשריט שנערך על ידי בוחן התאונות, כגון ההודעה שנגבתה על ידי משטרת ישראל ממר בן נעים וכגון פלטי מחשב משרד הרישוי). נציין עוד, כי העובדות שפירטנו בסעיפים 7 ו-8 לעיל בענין ההתקשרויות לביצוע עבודות על ידי המסגריה, היו חסרות בפרטים, שניתן היה בנקל להשלים אותם, אם רמי או התובע היו דואגים להמציא לנתבע או לבית הדין את הנוסחים המלאים של החוזים. בהעדר הנוסח המלא, לא היינו יכולים לקבוע - למשל - מה היה המועד המוסכם לביצוע העבודות, וזו עובדה שיש לה רלוונטיות לשם הכרעה במחלוקת העובדתית בין הצדדים. המחלוקת העובדתית בין הצדדים וההכרעה בה 20. המחלוקת העובדתית העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלת מטרת נסיעתו של התובע עם הטרקטורון בעת התאונה. לגרסת התובע - מטרתו היתה להביא את הטרקטורון לבדיקה במוסך, כדי שהוא או רמי יחליטו לאחר מכן אם לרכוש את הטרקטורון בעבור המסגריה של רמי. לפי אותה גרסה, היוזמה לרכוש טרקטורון בעבור המסגריה, היתה יוזמה של רמי, והיא באה בשל כך שרמי התקשר בהסכם עם מזמיני עבודות באתר העתיקות של בית שאן וגם במחצבת הגלבוע (או שמא הטרקטורון נועד רק לצורך העבודה באתר העתיקות, הגרסה בענין זה לא הובררה). הנתבע - כאמור לעיל - מכחיש גרסה זו. 21. על סמך הראיות שבפנינו, אנו סבורים שלא ניתן לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו. בסעיפים 22-29 להלן - נסביר את עמדתו זו. 22. הבעייתיות העיקרית שאנו רואים בגרסת התובע, נובעת מכך שאילו הגרסה היתה נכונה, הרי שסביר להניח שהתובע מגיע עם הטנדר עד המוסך. גם אם מסיבה מסויימת התובע לא היה מעוניין להגיע עם הטנדר עד המוסך, אלא עד סמוך אליו, הדעת נותנת שבמקרה שגרסתו היתה נכונה, הוא היה נוסע עם הטרקטורון, מהטנדר - עד המוסך. במקום זאת, התובע אכן חנה, כנראה, סמוך למוסך, אך משם - לא נסע עם הטרקטורון למוסך, אלא נסע לכיוון השדות והתאונה, כמתואר לעיל, ארעה בעת שהתובע פגע באבן שפת המדרכה, עם הפניה ימינה לדרך הכניסה לשדות. התנהגות זו אינה מתאימה למי שמטרתו בהסעת הטרקטורון מהבית עד לאזור התעשיה - היתה מטרה של הבאת הטרקטורון לבדיקה במוסך. 23. מעבר לאמור בסעיף 22 לעיל, יש עניינים לא מעטים שבהם הגרסה הכוללת של התובע ושל העדים מטעמו - אינה סבירה דיה או שהיא כוללת סתירות פנימיות. כך גם בהשוואה לעדויות עדי הנתבע. היה ניכר שכל העדים (הן עדי התובע והן עדי הנתבע) היו מעוניינים מאד לסייע לתובע להצליח בתביעתו, אך למרות זאת - היו חלקים בעדויות שאינם יכולים להתיישב אלה עם אלה. נדגים זאת בסעיפים שלהלן. 24. כאמור לעיל, עד יום שישי 6/2/09, היה התובע בעלים של טרקטורון מסוג פולאריס 500. רמי, בעדותו, התכחש לכך, וייחס את הבעלות של התובע בטרקטורון בטרם התאונה, לתקופה קודמת הרבה יותר. משנאמר לרמי שלפי מסמכי משרד הרישוי הבעלות הועברה משם התובע רק יומיים לפני התאונה, הוא ייחס את התכחשותו לגודל של גינתו (750 מ"ר), וציין כי אינו יכול לדעת אם יש בגינה עוד טרקטורון או אם לאו. לדעתנו, אין זה סביר שכאשר רמי, כביכול, היה מעוניין לרכוש טרקטורון לצרכי המסגריה, הוא ביקש מהתובע לקחת לבדיקה את הטרקטורון (של נעם), בעוד שהתובע לא אזכר כלל את העובדה שיש לו טרקטורון אחר. במקום זאת - התובע מכר את הטרקטורון שלו יומיים לפני המועד שבו הוא מילא - כביכול - את בקשתו של רמי לבדוק את הטרקטורון לשם רכישתו בעבור המסגריה. נבהיר כי אנו מודעים לכך שאבי העיד כי הטרקטורון (של נעם) היה טרקטורון לצרכי עבודה ואילו זה שנמכר על ידי התובע היה לצרכי ספורט, אף ששניהם מסוג פולאריס 500, וייתכן שאכן עדות זו נכונה, אלא שהיה בה כדי להסביר את התמיהה אילו היא היתה מושמעת מפיהם של התובע ושל רמי. אך כשהתובע לא מסר הסבר כלשהו ורמי מסר הסבר בלתי מתקבל על הדעת (על דעתנו), לאחר שלפני כן התכחש לעצם בעלותו של התובע על טרקטורון בתקופה הסמוכה לפני התאונה - אין אנו סבורים שיש בעדותו של אבי כדי להוסיף דבר מה למשקל הראייתי של עדויותיהם של התובע ושל רמי. 25. הן אבי והן שלומי מסרו בעדויותיהם במשטרת ישראל, כי הטרקטורון (של נעם) נרכש על ידי התובע, כביכול כתחליף לטרקטורון הקודם של התובע שנמכר יומיים לפני התאונה. מובן שיש אפשרות שהם בדו זאת, אך סביר יותר להניח שמי מהמעורבים בעסקה (התובע או נעם) - הם אלה שמסרו את המידע האמור לאבי ולשלומי. מכל מקום, בדיעבד התברר שדבריהם של אבי ושלומי על כך שהתובע מכר טרקטורון יומיים לפני התאונה - היו מדוייקים. בנסיבות אלה, קשה להניח שדווקא הדברים בדבר רכישת הטרקטורון מנעם - היו פחות מדוייקים. מכאן, ייתכן שהתובע אכן סיכם עם נעם על רכישת הטרקטורון (וכי זו היתה גם הסיבה שבגללה מפתחות הטרקטורון היו אצלו ביום התאונה). ייתכן גם שהמטרה האמיתית של רכישת הטרקטורון היתה דווקא בעבור המסגריה. אין אנו מוציאים זאת מכלל אפשרות. בין אם כך ובין אם כך - לא ניתן לראות את נסיעתו של התובע בטרקטורון בעת התאונה, כנסיעה שנועדה לשם הבאת הטרקטורון לבדיקה במוסך. 26. רמי התבקש על ידי חוקר הנתבע להראות את החוזים בענין ביצוע העבודות אשר לגרסתו הצדיקו את רכישת הטרקטורון למסגריה. רמי העביר, כאמור כבר לעיל, רק את העמוד הראשון של החוזים מיום 19/3/08 ומיום 15/10/08, כך שלא היה ניתן לבחון אם הם רלוונטיים לביצוע העבודה שהתעתדה להיות אחרי התאונה. בנסיבות אלה, אין אנו יכולים לייחס משקל רב לעדותו של רמי בדבר העדר הצורך בטרקטורון בחודשים הסמוכים לכריתת החוזים התעוררות הצורך, כביכול, דווקא בתקופה שמהתאונה ואילך. על כך נוסיף שכאמור כבר לעיל, קשה לדעת אם גרסתו של רמי היא שהטרקטורון היה נחוץ לשם ביצוע העבודה בגן הלאומי בית שאן או לשם ביצוע העבודה במחצבה, או לשם שתי העבודות. 27. משטרת ישראל גבתה הודעה מהתובע, ביום 2/3/09, סמוך לאחר שחרורו מהאשפוז. התובע מסר למשטרה כי הוא אינו זוכר את פרטי התאונה (וענין זה סביר בהחלט בעינינו ומקובל עלינו). עם זאת, התובע ידע לספר לבוחן התאונות שגבה ממנו את ההודעה (רס"מ אוסקר אמיר), כי בעת שהיה בבית החולים "כולם" אמרו לו שהוא נסע עם הטרקטורון "במהלך העבודה". אמירה זו, תמוהה, באשר התובע כן ידע לספר לחוקר על כך שהנסיעה היתה, כביכול, לצורך בדיקת הטרקטורון לשם רכישתו בעבור המסגריה. אם אכן כך, מדוע "כולם" היו צריכים לספר לתובע בבית החולים כי הוא נסע עם הטרקטורון דווקא "במהלך העבודה"? תמיהה זו מעוררת את החשש שמא מה שנאמר לתובע בטרם חקירתו, היה דווקא מעין "תדרוך" להבהיר לו כי חשוב שהוא ימסור שהדבר ארע "במהלך העבודה". (נזכיר בקשר לכך כי בעת התאונה לא היה ביטוח חובה תקף לטרקטורון, כך שהשאלה אם ייקבע שמדובר בתאונת עבודה היא בעלת משמעות כספית נכבדה מאד). 28. גם נעם מסר עדות, כחשוד, במשטרת ישראל. דבריו של נעם במשטרה בענין האופן שבו הגיעו מפתחות הטרקטורון אל התובע, הם כה בלתי סבירים בעינינו עד שחבל להכביר מילים על ההסבר מדוע הם אינם יכולים להתקבל. אנו מניחים שנעם העדיף לתת למשטרה גרסה בלתי סבירה בעליל, מחשש שמא הוא יואשם בכך שהוא התיר לתובע לנהוג בטרקטורון, בלא ביטוח חובה תקף. השאלה אם נעם עבר עבירה על פקודת התעבורה, על תקנות התעבורה או על פקודת ביטוח רכב מנועי, אינה מענייננו בפסק דין זה. מה שחשוב לנו בהודעתו של נעם כפי שנגבתה על ידי משטרת ישראל, הוא דווקא מה שנעדר ממנו; נעם לא הזכיר בהודעתו במשטרה, וְלוּ ברמז, את ענין ההידברות בינו לבין רמי בקשר לאפשרות מכירת הטרקטורון לצרכי המסגריה. זאת, אף שבתצהירו שהוגש בתובענה זו וכן בעדותו, תיאר נעם את ההידברות עם רמי בענין המכירה. 29. הזכרנו כבר קודם את תחושתנו על כך שכל העדים (כולל עדי הנתבע, אבי ושלומי), היו מאד מעוניינים לסייע לתובע בתביעתו. רצון זה עורר אותם, לעתים, למסור גרסה מוגזמת, שאותה הם ראו ככזו שאולי תסייע לתובע. ענין זה היה בולט במיוחד בעדותו של שלומי. שלומי, כפי הנראה, הבין שסיכויי התובע להצליח בתביעתו, יגדלו אם יקשרו את הטרקטורונים שהתובע השתמש בהם - לעסקו של רמי. על כן, העיד שלומי שהטרקטורונים של התובע שטופלו במוסך עוד לפני התאונה, לא היו באמת של התובע, אלא היו של המסגריה. מובן שטענה זו אינה יכולה להתיישב עם גרסתם של התובע ושל רמי. נבהיר כי אין אנו חושבים שנכון להעדיף את עדותו של שלומי בענין זה על גרסתם של התובע ושל רמי בקשר לשאלת הבעלות האמיתית בטרקטורונים שהיו רשומים על שם התובע לפני כן, אך אנו סבורים שניתן להתחשב במאמציו של שלומי "לסייע" לתובע, בייחוס הטרקטורונים למסגריה, כמאמצים שתואמים את התחושה הכללית של כלל העדים, שנכון להציג מצג שלפיו הנסיעה של התובע בטרקטורון היתה קשורה לעבודתו במסגריה. שלומי הגדיל עוד יותר לעשות, בכך שהעיד בחקירתו הנגדית כי שמע, כביכול, עוד לפני התאונה, שרמי הודיע לאבי שהטרקטורון אמור להגיע לבדיקה במוסך. גם אמירה זו, שאינה יכולה להתיישב אף לא עם אחת מהגרסאות האחרות, נראית על ידינו כנסיון של שלומי "לעזור" לתובע בתביעתו. (נעיר כי אותו נסיון כושל, הוא זה שהביא את ב"כ התובע לנהוג בחוכמה ולהפסיק מייד את חקירתו הנגדית של שלומי, לבל יוסיף עוד "נסיונות" כאלה). 30. בשל כל האמור לעיל, אין אנו רואים את התובע כמי שעלה בידו להוכיח את גרסתו על מטרת נסיעתו בטרקטורון ביום התאונה. 31. (במאמר מוסגר נוסיף עיר כי קשה לנו לדעת בבירור מה העובדות האמיתיות. כפי שצויין על ידינו כבר לעיל, אין אנו שוללים את האפשרות שאכן רמי רצה לרכוש טרקטורון בעבור המסגריה. ייתכן אף שהטרקטורון הנדון הוא זה שנרכש בעבור המסגריה, ומסיבה אחרת כלשהי נרשם על שמו של נעם, שלטענתו - כלל לא השתמש בו. ייתכן גם שנעם כן השתמש בטרקטורון שהיה שלו, אך גם התיר לתובע להשתמש בו. עם זאת, כנראה בשל ההשלכות הפליליות האפשריות שיש לעניינים אלה בקשר לכל המעורבים, ובשל יחסי הקרבה ביניהם, נראה שהם בנו מערכת של חיפויים זה על זה כך שלא הצלחנו לקבוע את העובדות לאשורן. מה שכן הצלחנו לקבוע הוא שלא ניתן לראות את גרסת התובע, ככזו שהוכחה. צר לנו על כך, במיוחד מאחר שאין לשלול את האפשרות שהיתה זיקה בין הטרקטורון לבין המסגריה וכי נסיעתו של התובע בעת התאונה, אף אם לא היתה בדיוק חלק אינטגרלי מעבודתו במסגריה, היתה כרוכה בכך באופן כלשהו. ייתכן שאם העדים היו מוסרים לנתבע (ולנו) את העובדות לאשורן - היה ניתן להסיק מהן שהתאונה התרחשה בעת נסיעה שהיתה יכולה להיראות כפעולה נלווית לעבודה, מאחר שאולי היא היתה יכולה להתיישב באופן סביר עם עבודתו של התובע ועם מטרתו הכללית של רמי כמעביד). גורל התביעה 32. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, קובע כי "תאונת עבודה", לגבי עובד, היא: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". 33. משקבענו לעיל כי לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו על כך שבעת נסיעתו בטרקטורון הוא פעל במסגרת עבודתו, הרי שאין אנו יכולים לקבוע שהתאונה ארעה "תוך כדי" העבודה ואף לא "עקב העבודה". על כן, אין אנו רואים ברירה לעצמנו אלא לדחות את התביעה, אף שאנו מודעים להשלכות הכספיות הקשות שיש לכך על התובע. אנו מקווים שהתובע החלים לחלוטין מפציעתו הקשה ושלפחות מבחינה בריאותית - הוא שב לאיתנו. 34. על סמך המוסבר לעיל - אנו דוחים את התביעה. 35. אין צו להוצאות. 36. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. טרקטורון