טוען כי הנתבעת שרכשה את הנתבעות החלה להרע מוחשית את תנאי עבודתו (לא שובץ למשמרות כבעבר, היה נשלח באמצע משמרת לביתו, אולץ לעבור מסניף למשנהו, קיזזה ארוחות בסכומים גבוהים מבעבר). ב- 1.11.08, לאחר מתן צו כינוס נכסים, פוטר מהנתבעות 1-2. ב- 15.5.09 שב לעבוד בסניף. מינואר 2011 המעביד הרשום בתלושיו הוא אורגד ועד אז הייתה המעבידה הנתבעת 1 ("בר"). באפריל 2011 הפסיק מנהלו האישי לשבצו למשמרות, כך שפוטר למעשה מעבודתו. התובע עותר לפ"פ ל- 4 שנים וחדשיים (8,833 ₪), הודעה מוקדמת (2,000 ₪), דמי חופשה (7,000 ₪), הבראה לשנתיים (4,567 ₪) פיצויי בגין אי עריכת שימוע (24,000 ₪). 2. בכתב הגנתן עתרו הנתבעות לדחיית התביעה. בר היא חברת בת של הנתבעת 2 והיא שהפעילה את הסניף. הנתבעת 2 מצויה בהליכי פירוק וביום 20.8.08 מונו לה מפרק וכונס נכסים זמניים (פרטיהם צויינו בכותרת כתב ההגנה). ביום 1.11.08 רכשה אורגד את פעילות הרשת (ולא את הנתבעת 2 או את מניותיה; "הנתבעת"). כל טענות התובע לתקופה הקודמת ליוני 2009 - עליו להפנות לנתבעת/למפרק. התובע הועסק ע"י בר החל מיוני 2009, בסניף, "באמצעות ותחת פעילות אורגד". התובע לא פוטר אלא זנח את מקום עבודתו וללא הודעה מוקדמת או התרעה, במאי 2011 ("התקופה הרלוונטית"). שכרו הקובע (ממוצע 12 ח' אחרונים) עמד ע"ס 1,628 ₪. ב- 2009 עבד בהקף של 22%, ב- 2010 40% וב- 2011 28%. לתובע ליקויי משמעת חמורים רבים: איחורים למשמרות, עזיבת משמרות ללא אישור, הוצאת משלוחים איטית ואי מסירת שיבוצים. ממילא, משלא פוטר - אינו זכאי לפ"פ ולהודעה מוקדמת, מה גם שתקופת העסקתו היא 24 ח' בלבד [סעיף 2(9) לחוק פ"פ]. אין כל בסיס לתביעה לדמי חופשה ולמען הזהירות הוכחשה, הזכאות וחישוביה לפדיון חופשה. באשר להבראה - הוכחשה הזכאות, נטען להתיישנות לשנתיים וצויין כי קיבל הבראה בתלוש 12.10. הנתבעות עתרו לקזוז הודעה מוקדמת, משהתובע נטש עבודתו ללא הודעה מוקדמת. 3. ביום 15.4.12 התקיים דיון מוקדם בפני כבוד הרשמת (כתוארה דאז) ש. אלקיים. ב"כ הנתבעות הבהירה כי אינה מייצגת את "הנתבעות" (אלא רק את בר ואורגד). ב"כ התובע הבהיר כי הוא עומד על התביעה כנגד הנתבעת וכבוד הרשמת הורתה על עדכון פרטיה ומצבה המשפטי של הנתבעת. משלא הושגה הסכמה - נקבע התיק להוכחות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. מטעם הנתבעות 1,3 (להלן: "הנתבעות") הוגש תצהיר הגב' רעיה אברמוביץ, מנהלת משאבי אנוש באורגד ("אברמוביץ"). ביום 18.4.13 (ומשלא הושגה הסכמה) נשמעו בפנינו ראיות הצדדים וסיכמויהם. 4. ולהכרעתנו - א. קשה להבין התנהלות התובע בשאלות שהציג בח.נ. ובטענות שהעלה בסיכומיו - ביה"ד שומע הליכים על בסיס כתבי הטענות והנטען בהם. אין יכול צד "להתעלם" מטענות עובדה (ומשפט) מהותיות, בכתביו (תביעה/הגנה ולמצער, תצהיר), לנסות "לשפרם/לתקנם" בעדות (בין בעצמו בין בהצגת שאלות לצד שכנגד) ולטעון אח"כ בסיכומיו כי הוכיח (כזכור, טענה שכלל לא טען לה) ועוד יותר מכך - לטעון כי הצד שכנגד לא סתר זאת (הטענה ש"צצה" לראשונה בעדות בביה"ד) - ולפיכך, יש לקבל טענתו (ראה רישא סיכומיו!). צר לנו אך אין זו הדרך בה פועל בימ"ש ואין מתנהל כך הליך משפטי! לא בכדי התחילו הנתבעות סיכומיהן בטענות כנגד שינוי החזית בו נקט התובע, אשר להפסקת עבודתו ב- 1.11.08, מחד ומאידך, אין נהירות לנו טענות התובע בסיכומי תשובתו, שהרי לא נדע מה יודעות הנתבעות ומה ארע בהליך אחר ("עלום") ואף לא טענותיו שבסיפא, שאף הן בבחינת שינוי חזית, שהרי בתביעה נטען כי התובע פוטר מאורגד (ס' 4,8); כמו גם במכתב בא כוחו מ- 24.5.11, סעיפים 6,7) ובתצהירו (ס' 17,18). כך, מעניין לציין כי התובע טוען בתביעתו כי פוטר ב- 1.11.08 ("כמו מס' עובדי הנתבעות 1 ו-2), עם מתן צו כינוס הנכסים. קשה איפוא לקבל הטענה בפנינו - כביכול, אין התובע יודע/לא קיבל מכתב כדוגמת זה שצרפה אברמוביץ לתצהירה...! הנה כי כן - גרסת התובע בפנינו היא כי פוטר עם מינוי כונסי הנכסים לנתבעת, ב- 1.11.08 - ומשכך, כל טענותיו בהתייחס לתקופה זו - היה עליו להפנותם לכונס ולמפרק. למעלה מן הצורך נציין כי מעת שניתן צו כינוס ופרוק זמני ממילא, אין רשאי ביה"ד לדון בתביעה כנגד הנתבעת. כך, איננו מקבלים נסיונו לשינוי חזית ביחס לנתבעות 1 ו-3. תקופת העבודה הרלוונטית להליך דנא היא זו שטען לה בתביעתו, עת "שב" לעבודתו (כטענתו) - מ- 15.5.09 ועד אפריל 2011. - אין שחר לטענת התובע בתצהירו, כביכול עבד בסניף עד 1.6.11 (ס' 9)?! - שהרי, ככל הנראה, "נעלמו" מעיניו גם טענותיו-הוא בתביעתו, במכתב בא כוחו מ- 24.5.11, עת טען כי עבד "עד לחודש מאי 2011", עת דרש פ"פ, לאחר שלטענתו פוטר, כמו גם, העובדה שכבר ב- 2.5.11 חתם על יפוי כח לבא כוחו (כמצוי בתיק). ודאי אין שחר לטענתו בסיכומיו (כמפורט לעיל) - שהרי ברי כי בדיון, לא יכלה הנתבעת להציג עדויות ע"מ לסתור/להפריך טענותיו של התובע, שבאו לעולם, לראשונה, רק בעת חקירתו הנגדית...! ב. התובע טוען בתצהירו כי הנתבעות 1-2 נרכשו ע"י אורגד. אין הוא מציג ולו בדל אסמכתא לטענתו זו, למצער - אף לא תדפיס רשם החברות. כך, מתעלם מטענות ומפרטים שמסרו הנתבעות בהגנתן ובדיון המוקדם. אברמוביץ צרפה מכתב המפרקים לעובדי הנתבעת ולפיו, עובדיה פוטרו ב- 1.11.08 וכי "עברה פעילותה לאחריות חברת אורגד", כן צורף עמוד ראשון מצו פרוק קבוע שניתן ב- 20.12.09 (בבקשת פירוק שהוגשה ע"י עובדי הנתבעת). בעדותו לא הוסיף דבר בענין זה. בח.נ. הציג ב"כ התובע לאברמוביץ שאלות שונות מתוך כוונה לקבל ממנה המידע לענין רכישת הנתבעת ע"י אורגד - אלא שאברמוביץ חזרה והבהירה כי אורגד רכשה את הפעילות של הנתבעת, כי עובדי הנתבעת קיבלו הודעה כי הם מפוטרים וכי פעילות אורגד החלה ב- 1.11.08 את הפעילות לתפעל המסעדות של הנתבעת, כי לא ראתה את הסכם הרכישה וכי כל עובדי אורגד (למסעדות הרשת) נקלטו כעובדים חדשים, כולל אלה שעבדו קודם בנתבעת. כך יודעת היא כי כל מה שהיה לפני 1.11.08 שייך לכונס הנכסים (המפרק). אגב כך, הופנתה לה שאלה משפטית (סיפא עמ. 14) והיא השיבה כהבנתה. בהקשר זה השחית התובע זמן רב ומיותר בדיון, שהרי כקביעתנו לעיל, משניתן צו פרוק כנגד הנתבעת ומשהתובע עצמו טען כי פוטר עם כינוס נכסיה - אין יכולה להתברר השאלה בדבר "רכישתה" ע"י אורגד - אלא על בסיס אסמכתאות, אלא שכולה מעולם לא הוצגו בפנינו. משכך, אנו דנים כאמור, אך בתקופה 15.5.09 - אפריל 2011 כולל - תקופת העבודה (שנטענה) שהוכחה בפנינו אצל הנתבעות (בר ואורגד). [אגב כך, לא נהיר מדוע טוענות הנתבעות כי החל לעבוד ביוני 2009, כשבתלושי שכרו צויין 15.5.09]. למעלה מן הצורך יוער בהקשר זה - התובע אף לא טרח להציג בפנינו ראייה כלשהי לתקופת עבודתו טרם כינוס הנכסים (ולמצער, אף לא תלושי שכר). ג. כעולה מתלושי השכר שצרף התובע הועסק מ- 15.5.09 בבסיס שעתי, ע"י בר. תלושי השכר הוצאו ע"י בר עד כולל 12.2010. כך עולה, והתובע כלל לא התייחס לכך בהליך, כי בר איננה אישיות משפטית (ומכל מקום, לא הוכח בפנינו כלל מעמדה המשפטי). אין חולק כי אורגד (ובר - הנתבעות) לא התייחסו לכך אף הן, שמא משאורגד רכשה "הפעילות" של הרשת (של הנתבעת) כטענתן - ואף אברמוביץ לא התייחסה לכך ולא יכלה אף ליתן מענה לשאלה בהקשר זה, שהוצגה לה אך בח.נ.. להבנתנו, עסקינן בזכיין (בר) שהמשיך להפעיל את הסניף בתקופה הרלוונטית, תחת אורגד, שהפעילה את סניפי הרשת. משאין בפנינו אבחנה משפטית בהקשר זה ומשגם בתלושי התובע (בהם רשומה אורגד כמעסיקה) - צויין מועד התחלת העבודה 15.5.09 וכך גם הותק - החבות, ככל שתקבע בתביעה, תקבע כנגד הנתבעות (בר ואורגד) וללא אבחנה ביניהן ובהתייחס לתקופה הרלוונטית בלבד. ד. הפסקת עבודה התובע טען בתביעתו בערבוביה וללא סדר/סדר כרונולוגי. כך, קשה להבין את רצף הדברים בסעיפים 4-9 ואילך - האם בסעיף 4 כיוון לתקופה הרלוונטית - שמא לתקופת הנתבעת (בה, כאמור, אין עוסק הליך זה). נתייחס איפוא לדברים כנוגעים אך לנתבעות ולתקופה הרלוונטית. טוען התובע כי בחודשים האחרונים החלה אורגד להרע מוחשית תנאיו עד השיא - פיטוריו. התובע לא שובץ למשמרות כבעבר, נשלח לביתו באמצע משמרת, אולץ לעבור מסניף אחד למשנהו ואף קיזזה משכרו בגין ארוחות בסכומים גבוהים מבעבר. כך, הוסיף וטען כי בחודש אפריל 2011 הפסיק מנהלו האישי לשבצו במשמרות ובכך, הלכה למעשה, פוטר, ללא שימוע כדין. התובע לא טרח לציין מיהו אותו "מנהלו האישי" - האם מנהל המשמרת/ מנהל הסניף/ מאן דהוא בנתבעת - ולמצער, אף לא מתי כך ארע! כך, במכתב בא כוחו (24.5.09) טען כי "בחודש האחרון" לא שובץ עוד ופניותיו למנהל הסניף עלו בתוהו. במאמר מוסגר, ואגב כך, ראוי להזכיר כי מכתב זה הופנה לאורגד בלבד (משכאמור, כבר ב- 2.5 חתם על יפוי כוח, אין לנו אלא להבין שכוונת הדברים לחודש אפריל 2011. כך גם עולה מתלוש מרץ 2011 שעבד 17 יום. התובע כאמור העיד לעצמו. בעדותו בפנינו טען כי לכל השתלשלות העניינים שטען לה יכול היה להביא 3 עדים - דא עקא, אף לא אחד מהם העיד בפנינו! כך, טען התובע כי ביום חמישי היה מוסר למנהל את המשמרות שלו (רצונו/בקשתו למשמרותיו לעבודה בשבוע שאח"כ). לטענתו, מסר משמרות, שמר אותן אצלו בפלאפון - אך כאלה, ולו פנייה כזו שלו - אף היא לא הוצגה בפנינו! כך, אין בפנינו כי ביקש 4-5 משמרות בשבוע וקיבל רק אחת. העובדה היחידה שהוּכחה בפנינו, ולא מעדותו, היא כי בחודש אפריל 2011 עבד התובע סה"כ יום אחד, 4.9 שעות (וכך מתלוש שצרף לתביעתו). היכן ראיות/אסמכתאות כי ביקש משמרות, היכן ראיות כי לא שובץ, היכן ראיות ללוח שיבוצים, היכן עדות - לכל אלה, הגם שלא הייתה מניעה כי יוצגו, אין בפנינו דבר. ויובהר - התובע פנה לייצוג משפטי מיידית. בנסיבות אלה, תמוה עוד יותר כי אין בפנינו אסמכתאות לטענותיו העובדתיות - וכשהנטל עליו! כך, עיון בתלושי השכר מצביע על כך, כי קשה לראות מתכונת העסקה ברורה לתובע - כך בחודשים מסויימים עבד 23/30/60/75/82/48/17/94/97/11 שעות - משמע, אין לדעת/ללמוד מתלושי השכר כי לא שובץ (או לא ביקש שיבוצים)... נכון אמנם כי הנתבעת לא הציגה עדותו של אותו "מנהל" - אלא שהתובע, כזכור, לא נקב בשמו של אותו מנהל שלא שיבץ אותו/פיטר אותו. כך עשה, משום מה, רק בחקירתו הנגדית. לטעמנו, לא מצופה היה מהנתבעת(לא ניתן היה..) להציג עדות של מנהל הסניף/משבץ המשמרות/אחמ"ש? - כשלא נטען עובדתית ע"י התובע מיהו/שמו של אותו אדם... ומנגד, טענה אברמוביץ בתצהירה כי מנהל הסניף טען בפניה כי התובע לא קבע משמרות (ותלונות נוספות), כי הנחתה אותו לברר העניין עם התובע, כי התובע עבד שעות בודדות בחודש אפריל ובמאי לא שיבץ עצמו כלל, והיא הנחתה את מנהל הסניף כי ימשיך להמתין לבקשתו. בהקשר זה ראוי לציין כי התובע, במכתב ב"כ, אינו מבקש "הַחזירו אותי לעבודה", "אני מבקש להשתבץ 4-5 משמרות בכל שבוע" וכיוצ"ב - מה שמתאים יותר להבנת הנתבעת (כעולה מההסבר בתצהיר אברמוביץ) כי התנהל כך ע"מ להביא לפיטוריו/כי ביקש להמצא במצב פיטורין. ומנגד - אברמוביץ התייחסה לטענת התובע בדבר העברתו לסניף אחר (ס' 22) כי נאמר לו כך ביחס לסניף גבעתיים שם היו שיבוצים פנויים - אלא שהתובע לא ביצע אותם. ונבהיר - אף טענה זו של התובע, שלא פורטה עובדתית כדבעי - כל שטען הוא כללית וסתמית כי "הייתה הנתבעת מעבירה אותי מסניף אחד למשנהו" (ס' 15 לתצהירו) - ואם כך, כלשונו, עולה שמדובר בהתנהלות עפ"נ החודשים האחרונים - בלא שיובהר במה יש בזאת "הרעה מוחשית" בתנאיו, מחד, ומאידך, לא נסתרה טענת אברמוביץ כי כך הודע לו עת אֵחֵר בבקשותיו להשתבץ... כך, רק בעדותו למדנו לראשונה, כי בתקופה הנדונה היה חייל, וכי אמר למנהל (?) כי אם לא יתן לו יותר משמרות ימצא עבודה אחרת - שוב גרסה שלא ממש נשמעה מפיו אלא ב"ערך", כ"רוח הדברים". כאמור, רק בחקירה חוזרת "נזכר" התובע לציין, לראשונה, את שם האחראי עליו. כך, הגם שהתובע טוען כי באישור שלטונות הצבא צויין רק שמותר לו לעבוד במשמרות ואינו זוכר אם צויין היקף עבודה, שעות וכו' - כזה, לא הוצג בפנינו, וממילא, אין לדעת מדוע מדי חודש משתנה הקף עבודתו. כך גם, אין בפנינו ראייה כלשהי לעבודתו במקום נוסף בו זמנית ו"השפעתה של עבודה זו על עבודתו בנתבעות או על הפסקתה..." כך, תמוה כי אברמוביץ נדרשה לשאלה מתי באפריל שוחחה עם מנהל הסניף - כשהתובע עצמו לא מצא ליתן איזשהי גרסה עובדתית ברורה! - ככל הנראה, "נשכח" כי הנטל בעילה זו - על התובע הוא. אלא, שהשאלות שהוצגו לה - חיזקו את דבריה בתצהירה - עת סיפרה מה אמר לה מנהל הסניף, אותו דור קונסטנטיני, שהיה אז מנהל הסניף, ששמו ותפקידו כלל לא נזכרו בגרסת התובע! גם לא נהירות לנו השאלות לאברמוביץ בהקשר למספר השעות שעבד התובע (עמ. 17) - שהרי אין בפנינו טענת עובדה כלשהי מצדו של התובע, בהקשר (איזשהו) לאלה! כך גם "קשה" לקבל טענת "לא נרשם בתצהיר" - בנגוד לאמור בתצהיר; או כשמוצגת שאלה (עמ. 19) שלא רק שאינה רלוונטית, לא נטענה וכעולה מהראיות שבפנינו (וכהסברנו לעיל) - אף אינה נכונה עובדתית - שהרי ברי כי בר איננה חברה בע"מ נפרדת לסניף ת"א (או לסניף אחר) - ומנגד, התובע הוא שתבע את אורגד ואת בר, ואם כך, מה פגם יש בהצעה כי ישתבץ לחודש, כשליח, בסניף בגבעתיים?! - וכל אלה, מעבר לנדרש, משאין בהם ולו מעט, להוכחת טענתו כי פוטר ע"י מנהלו האישי! ואנו נקשה - כקושיא שהוצגה לאברמוביץ - הכיצד לא הוצגה עדותו של "מנהלו האישי" ע"י התובע, שהרי הוא ודאי יכול היה להעיד, ממקור ראשון, אם, מתי, באלו נסיבות ובאיזה אופן פיטר את התובע - אלא שאנו שואלים כן - את התובע, שעליו הנטל! ונזכיר - "פיטורין" היא פעולה ברורה, שעובדותיה מסויימות המה, אותן יש לטעון ואף להוכיח. ומנגד - אין בפנינו פנייה של הנתבעות או מי מהן לתובע - שוב לעבודה, תן משמרות לשבוץ וכו' - ולמצער, אף לא מכתב תשובה למכתב בא כוחו, המזמינו לשוב לעבודתו... בנסיבות אלה ולאחר דברינו לעיל - לא שוכנענו כי התובע פוטר ע"י מי מטעם הנתבעות בחודש אפריל 2011. כך, מעבר לטענותיו שהינן בבחינת שינוי חזית - לא שוכנענו כי התפטר בדין מפוטר, בגין הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ואף לא כי התריע מבעוד מועד, ע"מ "להכניס" עצמו לתנאי החוק, ע"מ שיראה כמפוטר. הנה כי כן - נדחית התביעה לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת, כמו גם טענת הקיזוז של הנתבעת. משלא שוכנענו ולא הוכח כי התובע פוטר בחודש אפריל כטענתו - ממילא, נדחית טענתו ל- 12 חודשי שכר בגין אי קיום שימוע טרם פיטוריו. למעלה מן הצורך נציין כי בנסיבות ההליך ולתקופה הרלוונטית לא היה כלל מקום ל- 12 חודשי עבודה כפיצוי ברכיב זה! ה. שכר קובע התובע טוען כי שכרו הוא "כ- 2,000 ₪ לחודש בתקופה האחרונה", ובסכום זה חישב את רכיבי תביעתו. יאמר מיד כי אין בסיס לנטען, וצר לנו כי כך. הנתבעת טענה בהגנתה כי משכורתו הממוצעת ל-12 חודשי העבודה האחרונים היא 1,628 ₪ ובהתאם, עתרה לקזוז סכום זה בגין אי מתן הודעה (קזוז שנדחה לעיל). אלא, שלחישובינו 2 הצדדים לא דקו פורתא, שהרי לרכיבים דלהלן (כמו אלה שלעיל) נדרשת קביעת "שכר קובע" ולא "משכורת ממוצעת"! עסקינן כאמור בעובד שעתי. משכך, יגזר שכרו הקבוע מממוצע שעות עבודתו ב- 12 ח' אחרונים (לא הוצג לנו תלוש 6.10); ובהתאם, 852.27 שע': 12 = 71 שע' x שכר קובע שעתי אחרון (22 ₪) ולפיכך, כחישובנו, שכרו הקובע הוא 1,562.5 ₪ (והקף משרתו 38%). ו. הבראה התובע עתר ברכיב זה לשנתיים אחרונות בלבד. אין חולק כי עסקינן בשנתיים בלבד (דוקא, ראשונות) ומשכך, סה"כ הזכאות לעובד ב- 2 שנותיו הראשונות עומדת על 11 יום. לתובע, שהועסק כאמור 38% משרה - קמה זכאות סה"כ ל- 4.18 ימי הבראה. במועד הסמוך לסיום עבודתו (יולי 2011) עמד יום הבראה על סך של 365 ₪ x 4.18 יום ומשכך, זכאותו בסך של 1,525.7 ₪. כך, תמוה כי התובע לא מציין בתצהירו לכמה ימים עתר (שלא להזכיר כי במכתבו עתר ל- 24 ימים!). הנתבעת טענה בהגנתה כי קיבל הבראה בתלוש דצמבר 2010. בדיון המוקדם הוצג תלוש שכר ובו תשלום הבראה על סך 665 ₪, כשהתובע טען כי שונה הוא מהתלוש שקיבל במועדו (כפי שצורף לתביעה). אברמוביץ בתצהירה חזרה כללית על הטענה - אך לא צרפה התלוש המתוקן - והעיקר לא הציגו הנתבעות אסמכתא כי הסכום הנטען שולם לתובע! [נציין כי מאחר ועסקינן בתלוש האחרון לשנת המס - גם לא ניתן היה לבחון בנתונים המצטברים אם אכן זוכה בסכום הנטען...] משהנטל על הנתבעות - ומשלא הוכיחו התשלום הנטען, תשלמנה הנתבעות לתובע סך של 4,015 ₪. ז. חופשה גם ברכיב זה לא דק התובע פורתא ועתר ל- 7,000 ₪ כ"דמי חופשה" תוך שטען בתביעתו כי לא יצא כלל לחופשה במהלך התקופה וגם כשביקש - נדחתה בקשתו. הנתבעות הכחישו הנטען וטענו כי אין כל בסיס לתביעה - אך לא טענו פוזיטיבית לעמדתן לזכאותו, ברכיב בו הנטל עליהן. בתצהירו חזר התובע על טענותיו. אברמוביץ בתצהירה טענה כי היה זכאי ל- 21 יום בערך של 1,479 ₪. עסקינן ב"פדיון חופשה" - משנתבע לאחר סיום יחסי העבודה. כעולה מתלושי השכר עבד בשנה האחרונה 178 יום ומשכך, יש לחשב זכאותו לפי סעיף 3(ב) לחוק חופשה שנתית. ברי, כבר ממקרא התביעה, כי לא יכול היה שיהיה זכאי ל- 7,000 ₪ כבתביעה! - שהרי אף אם עבד משרה מלאה ושכרו החודשי 2,000 ₪ ועבד 4 שנים מלאות - הרי במירב יכול שהיה זכאי לכ- 2 משכורות חודשיות! בהתאם, זכאי התובע ל- (178:200) 0.89 x 14 יום x 2 שנים = 24 יום חופשה. משעבד בממוצע 14.83 יום בחודש ובכל יום 4.78 שע', ערך יום הוא 105.16 ₪. משכך, זכאי התובע סה"כ ל- 2,523.84 ₪. ח. סיכום לאור כל האמור - תשלמנה הנתבעות 1,3 לתובע הסכומים שנקבעו בסעיפים ו,ז, לעיל ובתוך 30 יום, סכום שישולם בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום 11.9.11 ועד לתשלום בפועל. לאור התנהלות התובע בהליך ולאור תוצאות ההליך מול תביעתו - לא מצאנו ליתן צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו. הרעת תנאיםשעות עבודה ומנוחה