חיוב ביטוח לאומי בהוצאות ושכ"ט עורך דין עקב בבקשה למחוק ערעור ? שהגיש על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב מוטולה; בל 36077-07-11). רקע: המשיבה קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי הלוואה לרכישת רכב מכוח הסכם הניידות, ואחיה הוכר כמורשה נהיגה מכוח ההסכם. המשיבה מתגוררת בבית אמה. המשיבה פנתה למוסד בבקשה להכיר באחותה גב' מירב הירש (להלן - האחות) כמורשית נהיגה נוספת, ולמעשה כמורשית נהיגה יחידה, לנוכח העובדה שאחיה אמור היה לעבור להתגורר בדירה אחרת, וכן עקב נסיבות אישיות היה זמין פחות לטיפול במשיבה ובצרכיה. דירתה של האחות הייתה במרחק שאינו עולה על 850 מטר מהדירה בה התגוררה המשיבה בקו אווירי. לטענתה, שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, זו הדירה הקרובה ביותר האפשרית לדירת המשיבה שמצאה, במגבלות התקציב שעמד לרשותה. המוסד דחה את הבקשה להכיר באחות של המשיבה כמורשית נהיגה בנימוק שהמרחק האווירי בין דירתה של האחות לבין דירתה של המשיבה עולה על 500 מטר. זאת, בהסתמך על הגדרת "קרוב משפחה" שיכול לשמש כ"מורשה נהיגה" על פי הוראות הסכם הניידות, אשר במועד הרלוונטי הייתה זו: "קרוב משפחה" - בן זוג, בן, בת ובני זוגם, אב, אם, לרבות הורה מאמץ וחורג, אח או אחות, סב או סבתא, נכד או נכדה שבידו רשיון נהיגה בר תוקף והוא והמוגבל בניידות גרים בקביעות באותו בניין, או שהמרחק האווירי ביניהם אינו עולה על 500 מטרים או בבניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב". המשיבה הגישה תביעה כנגד החלטתו של המוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי קיבל את תביעתה, בקובעו כי ניתן להכיר באחות כמורשית נהיגה על פי החלופה השלישית להגדרת "קרוב משפחה" - "בניינים הקרובים ביותר זה לזה בתחום אותו יישוב", לנוכח העובדה שבהתחשב באילוצים האובייקטיביים, מסגרת התקציב שעמדה לרשות האחות, היא רכשה את הדירה הקרובה ביותר לדירתה של המשיבה שעלה בידה למצוא. המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בעת שהערעור היה תלוי ועומד, בעקבות דיון בועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת בנוגע להצעת המדינה לתיקון הסכם הניידות, ביום 5.8.2013 תוקנה הגדרת "קרוב משפחה" שבהסכם הניידות, כך שהמרחק המרבי בין דירתו של המוגבל בניידות לבין קרוב המשפחה הועמד על 1,500 מטר בקו אווירי. המדינה ציינה בהודעתה כי בעבר נשקלה אפשרות להגדלת המרחק ל- 1,000 מטר, במסגרת הוראת שעה, אולם לבסוף הוחלט על תיקון ההגדרה כך שהמרחק המרבי הועמד על 1,500 מטר. לאור הודעת המדינה, ולנוכח העובדה כי המרחק בין דירתה של המשיבה לבין דירתה של האחות הוא 850 מטר, התייתר הדיון בערעור המוסד, וכאמור נותרה במחלוקת שאלת חיוב המוסד בהוצאות ושכר טרחת עורך דין. טענות הצדדים: בהמשך להודעת המדינה טענה המשיבה כי היא מסכימה למחיקת הערעור, אולם עתרה כי בית הדין יפסוק לטובתה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לטענת המשיבה, מן הראוי כי היא לא תיוותר בחסרון כיס לאור ההוצאות הרבות שהיו כרוכות בניהול הליכי הערעור; ערעור המוסד לא היה דרוש במקרה הנדון, לנוכח העובדה כי היה תלוי ועומד בבית דין זה הליך אחר בעניין פרשנות הגדרת "קרוב משפחה" שבהסכם הניידות; המוסד לביטוח לאומי והמדינה הסכימו בעבר על הגדלת המרחק ל- 1,000 מטר, כך שעניינה של המשיבה נפל בגדר ההסכמה עוד בטרם תיקון הסכם הניידות; המשיבה היא נכה בעלת כיס רדוד. המוסד לביטוח לאומי טען כי הערעור בעניינה של המשיבה הוגש בשל טענת המוסד לביטוח לאומי לפרשנות שגויה של בית הדין האזורי לחלופה השלישית של הגדרת "קרוב משפחה" שבהסכם הניידות; הסוגיה המשפטית בדבר פרשנות החלופה השלישית עדין תלויה ועומדת בפני בית הדין הארצי, ומדובר במחלוקת עקרונית ואמיתית; אין לקבל את הטענה כי לא היה מקום להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, לנוכח העובדה שהיה תלוי ועומד הליך אחר בו התעוררה שאלה דומה; המוסד לביטוח לאומי אינו יכול לנהוג איפה ואיפה, ובתיק אחד להגיש ערעור ואילו בתיק אחר לא, כשמדובר באותה סוגיה משפטית; אי הגשת ערעור משמעו שעל המוסד לבצע את פסק הדין ולשלם גמלאות, שעה שלגישתו יש טעות משפטית בפסק הדין. כמו כן, אין זה ראוי שהמוסד יבחר תיק אחד וינהל על גבו של מבוטח הליך משפטי, ואילו מבוטחים אחרים ייהנו מכך; אכן הייתה התדיינות מזה זמן רב בין המוסד לבין משרד האוצר על תיקון ההסכם בעניין הגדלת המרחק האווירי בין בניינים, אולם התדיינות זו הגיעה לכלל סיום והסכמה רק עם תיקון הסכם הניידות ביום 5.8.2013; עד אשר לא תוקן הסכם הניידות לא ניתן היה לקבל עמדת המשיבה, לנוכח העובדה כי הסכם הניידות נקב במפורש מרחק שאינו עולה על 500 מטר. הכרעה: לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי יש למחוק את הערעור ללא צו להוצאות. מובנת עמדת המוסד לביטוח לאומי כי נוכח עמדתו, הנתמכת גם בעמדת המדינה, הפרשנות שניתנה על ידי בית הדין האזורי להגדרת "קרוב משפחה" בהסכם הניידת שגויה, היה מקום מבחינתו להגשת הערעור, בעיקר לנוכח העובדה שהתעוררה בהליך זה סוגיה עקרונית, שלה השלכות רוחב, הטעונה בירור והכרעה על ידי בית הדין הארצי. יש ממש גם בטענת המוסד שלפיה היה עליו לערער גם על פסק הדין בעניינה של המשיבה, למרות שאותה שאלה הייתה תלויה ועומדת להכרעה בהליך אחר, כיון שאי הגשת ערעור משמעה תשלום על פי פרשנות בית הדין האזורי, שהמוסד חולק עליה. נוסיף, כי אין לצפות מהמוסד לביטוח לאומי לפעול בהתאם לתיקון עתידי לא ודאי של הסכם הניידות, ועליו לפעול על פי הוראות הסכם הניידות במועד הרלוונטי. כאמור, במהלך ההתדיינות בערעור תוקן הסכם הניידות, כך שהדיון בערעור המוסד לביטוח לאומי התייתר. בשלב זה, אין לדעת אם ערעור המוסד היה מתקבל או אם ערעור המוסד היה נדחה. לפיכך, נוכח העובדה שלא נפל פגם בהגשת הערעור על ידי המוסד, ונוכח העובדה שהערעור נמחק בשל תיקון הסכם הניידות, אין מקום לחייב את המוסד בתשלום הוצאות. סוף דבר - הערעור נמחק ללא צו להוצאות. מחיקת ערעורשכר טרחת עורך דיןערעורעורך דיןביטוח לאומי