1. התובעת ביקשה להכיר בפגיעה הנפשית ממנה היא סובלת, כתאונת עבודה בעקבות אירוע תאונתי בעבודה מיום 24/5/06. 2. בדיון שהתקיים ביום 5/12/11 הודיעו הצדדים על הסכמה למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי, על בסיס התשתית העובדתית שנקבעה בפסק הדין מיום 28/1/09, בהליך קודם שניהלה התובעת, בפני כב' הש' יוספי בתיק ב"ל (ב"ש) 2157/07 (להלן:"פסק הדין"). 3. כמפורט בפסק הדין העובדות הן כדלקמן: א. התובעת היא ילידת 22.4.61 ובמועד הרלוונטי לענייננו (חודש מאי 2006, עבדה כמורה וכמחנכת כיתות א' -ב' בבית ספר יסודי. ב. ביום 24.5.06 יצאה התובעת עם תלמידי כיתה א' לטיול. הנסיעות בוצעו באוטובוס. ג. במהלך הנסיעה, בחזרה מהטיול, ישבה התובעת על מושב באוטובוס. בשלב כלשהו של הנסיעה, נפל על ראשה ועורפה של התובעת מוט מתכתי שהיה מאוחסן במדף אכסון מעל המושב. התובעת לא הבחינה במוט שבמדף עד שנפל עליה. בזמן הפגיעה התובעת חשה כאב ראש חזק, סחרחורת וכאבים בעורף (האמור בסעיף זה להלן:"האירוע") ד. התובעת המשיכה תחת כאב בשגרת יומה והתייצבה לעבודה למחרת האירוע. ה. ביום 25.6.06 סבלה התובעת מחוסר תחושה ברגליה, עקב חוסר יציבות וסחרחורת כעולה מחומר רפואי בתיקה הרפואי. ו. התובעת קבלה טיפול רפואי בהתאם לחומר הרפואי המצוי בתיק. 4. על יסוד העובדות המפורטות בסעיף 3 לעיל ובהמשך להסכמת הצדדים, מינה בית הדין את ד"ר אליעזר פרל כמומחה, יועץ רפואי מטעמו. המומחה הרפואי התבקש להשיב על השאלות הבאות: א. מהי הפגיעה ממנה סובלת התובעת, ככל שהיא סובלת, בתחום הפסיכיאטרי? ב. האם קיים קשר סיבתי רפואי, לרבות על דרך של החמרה, בין הפגיעה ממנה סובלת התובעת במישור הפסיכיאטרי, לבין האירוע בעבודה מיום 24.5.06, המתואר בסעיף העובדות? 5. מחוות דעתו של ד"ר פרל עולה כי התובעת סובלת מהפרעת חרדה ממושכת עם סימפטומים דכאוניים נלווים. בחוות דעתו ציין ד"ר פרל כי קיימות דעות חלוקות בנוגע למצבה הפסיכיאטרי של התובעת והסיבות להפרעה וכי הוא אינו נוטה להסכים עם המומחה מטעם התובעת שרואה קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הופעת המחלה אצל התובעת. יחד עם זאת, הוא אף אינו נוטה להסכים עם המומחה מטעם הנתבע ששלל קשר כלשהו בין האירוע התאונתי לבין המחלה ממנה סובלת התובעת. בהקשר זה, מצאתי לנכון להביא את דבריו של ד"ר פרל כלשונם: "לא מצאתי במסמכים קשר סיבתי מוכח בין הופעת המחלה לבין האירוע התאונתי. עם זאת , קיים קשר לוגי של זמנים בין מועד הופעת המחלה לבין מועד אירוע התאונה. טרם הופעת המחלה, כאמור, לא מצאתי אזכור לטיפול נפשי או הפרעה נפשית אצל התובעת ולאחר המחלה ניתן למצוא מסמכים רבים בעניין." 6. עוד צוין בחוות הדעת כי יש משקל לגורמי אישיות הקיימים אצל התובעת שייתכן שהשפיעו על גילויי המחלה, עוצמתה ומשכה. ונמצא כי קיימים אצל התובעת קווי אישיות נרציסיסטיים. לפיכך קבע ד"ר פרל בחוות דעתו, כי השפעת קווי האישיות על הופעת המחלה, ביטוייה והתמשכותה עולים לכדי שליש מסך הנכות ממנה סובלת התובעת כיום. 7. בעקבות חוות הדעת, התבקש המומחה הרפואי להשיב על שאלות ההבהרה הבאות: א. האם קווי האישיות אליהם התייחסת בחוות הדעת בעמוד 3, התפתחו לאחרונה או שהיוו חלק מאישיותה של התובעת כל חייה? האם ניתן להצביע על תחום אחד מקווי האישיות הללו שהביאו לפגיעה תפקודית אצל התובעת? ב. ציינת בחוות דעתך כי אינך מוצא קשר סיבתי רפואי מוכח בין הופעת המחלה לבין האירוע התאונתי, אולם לכך מצורפת הסתייגות לפיה קיים קשר לוגי של זמנים בין מועד הופעת המחלה לבין מועד האירוע התאונתי. לכן נשאלת השאלה, האם ניתן לקבוע כי אין קשר סיבתי רפואי בין המחלה לאירוע? ג. האם סביר כי האירוע המתואר יגרום למחלה כרונית הנמשכת פרק זמן כה ארוך? ד. נא התייחסותך למסמך הרפואי של ד"ר הדר שלו מיום 4.6.07 המצ"ב בו נרשם הסיכום הבא: "... אין חודרנות או עוררות יתר ואין הימנעות. לפיכך אינה עונה לקריטריונים להפרעה בתר חבלתית ואכן הקליניקה המתוארת אינה מתאימה...בשלב זה איני מוצא סימנים להפרעה נפשית בעקבות התאונה..." 8. בתשובתו לשאלות ההבהרה ציין המומחה הרפואי כי קווי האישיות הנרציסיטיים התקיימו אצל התובעת גם בתקופה שקדמה לאירוע הנדון אולם קווים אלה לא מנעו מהתובעת לתפקד באופן תקין וכי האירוע הנדון והשלכותיו גרמו להחרפה של הפרעת האישיות ומתוך כך לירידה בתפקוד. 9. המומחה הוסיף כי לא ניתן לקבוע שאין קשר סיבתי רפואי בין המחלה לאירוע, וציין כי: "לו היה קשר רפואי מוכח, הרי שלא הייתי מעריך את השפעת האירוע ב-2/3 מסך הנכות, אלא באופן מלא. במצב שבו אדם לא נזקק לעזרה פסיכיאטרית כל ימי חייו ולאחר אירוע מסוים הוא נזקק לעזרה פסיכיאטרית- יש להניח כי בהעדר אירוע אחר או גורם אורגני מתערב, לאותו אירוע הייתה השפעה של בריאותו הנפשית של אותו אדם. כפי שציינתי בחוות דעתי, התובעת לא פנתה לעזרה פסיכיאטרית לפני האירוע המדובר. לפיכך, קיים קשר סיבתי. מקרים כגון זה, שבו מסיקים השפעה כתוצאה מסמיכות זמנים, אינם נדירים בעולם הפסיכיאטריה." 10. בעקבות תשובותיו של המומחה הרפואי, ביקשו הצדדים להציג בפניו שאלות הבהרה נוספות. בית הדין התיר את הצגתן של השאלות הבאות: שאלות מטעם התובע: א. בחוות דעתך הראשונה מחודש יוני 2012, בעמוד 3 שורה 3, האם כוונתך למילים "לאחר המחלה" הייתה "ולאחר התאונה"? ב. נא התייחסותך למסמך רפואי מאת ד"ר יהושוע נאמן מיום 12.2.08 ולפיו: "... הופנתה להערכת תפקוד קוגניטיבי כשנה ושמונה חודשים לאחר שנחבלה בראשה על ידי מוט ברזל במהלך טיול שנתי. מתלוננת על קשיי ריכוז, זיכרון ודיבור. הוצאה מעבודתה בתחילת שנת לימודים זו ונמצאת בטיפול של וועדה רפואית כעת. קיימים תסמינים ברורים של PTSD, לרבות זהירות יתר, הגבלת פעילות מחוץ לבית וכן שחזור של התאונה. כמו כן, קיימים תסמינים דיכאוניים ברורים, כולל הפרעות שינה, ירידה בתאבון ובמשקל, אנהודוניה ובכי. בבדיקה פורמלית נצפו ירידה קלה בריכוז; ירידה קלה בתפיסה חזותית-מרחבית וכן תפיסה טופוגרפית; וירידה בזיכרון מילולי לטווח קצר בכל המישורים, כולל רישום ראשוני, שמירה ושליפה חופשית. שאר הממצאים בגדר הנורמה לגיל. ממצאים אלה יכולים להיות תוצאה של חבלת ראש שעברה החולה. כמו כן, ברור כי יש מרכיב דכאוני ומרכיב של PTSD שמשפיעים לרעה על תפקודה". שאלות מטעם הנתבע: א. בחוות דעתך אתה למעשה קובע כי בשל סמיכות הזמנים (על אף שאין קשר סיבתי מוכח בין המחלה לאירוע), קיים קשר סיבתי. לאור זאת נבקשך להצביע על פנייתה הראשונה של התובעת לטיפול רפואי נפשי בשל האירוע הנדון. האם פניה זו אינה מאוחרת ביחס לאירוע הנדון? ב. בחוות דעתך אתה שם דגש לכך שלפני האירוע לא טופלה התובעת במישור הנפשי (למעט אזכור משנת 1999) ואילו לאחר האירוע היא טופלה ועל כן אתה מוצא קשר סיבתי במקרה הנדון. האם לא יתכן כי מצבה הנפשי של התובעת התפתח בשל אישיותה הבסיסית וללא קשר לאירוע הנדון? האם די בעובדה שלא פנתה לטיפול נפשי לפני האירוע בכדי לקבוע כי טיפול נפשי לאחר האירוע בהכרח קשור אליו? האם לא נכון לקבוע כי אישיותה של התובעת השפיעה יותר על מחלתה מאשר האירוע הנדון, וכי השפעת האירוע פחותה בהרבה מהשפעת גורמי סיכון הקשורים למבנה האישיותי שלה? ג. בתשובותיך לשאלות ההברה אתה כותב כי אתה מסכים עם ד"ר הדר שלו. האבחנה של ד"ר הדר בביקור מיום 4.6.07 הינה: "Exami,ation: not elsewhere classified general psychiatric" (בדיקה פסיכיאטרית כללית). כלומר ד"ר הדר דוחה את האבחנה הנפשית של הקשר בין הפרעה נפשית לבין התאונה. ד"ר הדר אמנם התייחס לפגיעה נרקיסיסטית, אולם לא מצא מחלה נפשית אצל התובעת. כיצד לאור זאת קבעת כי התובעת סובלת מפגיעה נפשית כתוצאה מהאירוע, כאשר הרופא שבדק את התובעת (שנה לאחר האירוע), לא מצא פגיעה כזו ולא מצא סימנים להפרעה נפשית בעקבות התאונה? ד. כיצד קבעת כי השפעת קווי האישיות על הופעת המחלה עולים רק לכדי שליש מסך הנכות, כאשר מדובר באירוע מינורי ביותר וכאשר הרופא המטפל של התובעת קובע בעצמו כי הקריטריונים לפגיעה בתר חבלתית לא מתקיימים אצל התובעת ולמעשה הוא אינו קושר כלל את האירוע למצבה? 11. בתשובתו לשאלות ההבהרה הנוספות הבהיר המומחה הרפואי כי התובעת לא פנתה מיוזמתה לקבלת טיפול נפשי כלל, ובפרט לא בסמוך לאחר האירוע התאונתי, משהיתה סבורה כי הפגיעה ממנה היא סובלת היא ביטוי לנזק אורגני כתוצאה מחבלת ראש ולפיכך לא מצא מקום לשלול את הקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הנפשית, בהעדר פניה של התובעת לקבלת עזרה נפשית בסמוך לאירוע. המומחה הרפואי הסביר כי לאישיות התובעת תרומה לפגיעה הנפשית ממנה היא סובלת. ובהקשר זה הבהיר המומחה הרפואי: "אילולא האירוע התאונתי, ספק רב אם היתה מתפתחת ההפרעה הקיימת אצל התובעת. לפיכך את עיקר המשקל להתפתחות ההפרעה יש לייחס לאירוע התאונתי ולא למבנה האישיותי. המבנה האישיותי, כפי שכתבתי תרם את שלו ואמדתי את חלקו בהשפעה בכשליש". 12. מחוות הדעת של המומחה הרפואי ותשובות המומחה הרפואי לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם בית הדין, עולה כי קיים קשר סיבתי רפואי, בין האירוע התאונתי בעבודה לבין ההפרעה הנפשית לאור סמיכות הזמנים בין האירוע לבין הופעת התסמינים של ההפרעה הנפשית. המומחה הרפואי מציין בחוות הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה, כי לתובעת קווי אישיות נרציסטיים, אך אלה התקיימו אצל התובעת לפני האירוע התאונתי ולא מנעו ממנה לתפקד באופן תקין. עמדתו היא כי האירוע התאונתי והשלכותיו הם שגרמו להחרפה של הפרעת האישיות ומתוך כך לירידה בתפקוד. 13. לאור עמדת המומחה הרפואי שהובאה לעיל בהרחבה ובשים לב למשקל הניתן לעמדת המומחה הרפואי הפועל מטעם בית הדין בסוגיות שברפואה (עב"ל 1035/04 בקל נ' המוסד לביטוח לאומי), יש להכיר בפגיעה הנפשית ממנה סובלת התובעת כתאונה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995. 14. אשר על כן, דין התביעה להתקבל. 15. הנתבע יישא בהוצאות התובעת בהליכים אלה בסך של 2,500 ₪. 16. הערעור על פסק הדין הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה