לשיטת המבקש, לא חל במקרה דנא החריג הקבוע בסעיף 10(3) לחוק המונע בירורה של התביעה כתביעה ייצוגית מקום שעל העובד חל הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו. על פי ההלכה הפסוקה יש לפרש את הסייג הקבוע בסעיף 10(3) בפרשנות צרה המצמצמת את תחולת החריג. טיעוני המשיבה 9. לטענת המשיבה, לא נתקיימו התנאים הנדרשים להוכחת עילת תביעה משותפת, והמצדיקה את אישורה של התביעה כתביעה ייצוגית, שכן בית הדין הארצי פסק כי עובדי הוראה גברים אינם זכאים לקבל תוספת אם. המבקש אף לא הציג כל מסמך המגלה זכות תביעה אישית לתוספת מעונות. המשיבה מוסיפה לגופו של עניין, כי על פי סעיף 10 (3) לתוספת השנייה לחוק, מאחר ועל המבקש חל הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, ומשום שגם המשיבה היא צד לאותו הסכם, לא ניתן להגיש בתביעה זו בקשה לאישור תובענה ייצוגית. עוד מוסיפה המשיבה, כי תובענה ייצוגית לא תהייה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקת: התביעה מעוררת שאלות אינדיבידואליות הקשורות בזיהוי חברי הקבוצה ובחישוב זכויותיהם; סכום התביעה האישית אינו מצדיק הליך של תובענה ייצוגית; אין מחלוקת בדבר הזכות העקרונית של עובדי הוראה גברים לקבל תוספת מעונות ואין מקום לדון בעניין בהליך של תביעה ייצוגית. כמו כן המבקש לא פירט את הסכום הכולל של התובענה הייצוגית, לא נקב בסכום שכר הטרחה המבוקש ובסכום הגמול שהוא מבקש והוא אינו מייצג בדרך הולמת את עניינם של כל הנמנים עם הקבוצה הנטענת. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית - תובענה ייצוגית 10. התובענה הייצוגית היא הסדר ייחודי ויוצא דופן, המאפשר את צירופן של תביעות אישיות של תובעים רבים, אשר בחלקם אינם ידועים, לתובענה אחת קולקטיבית וניהולה על ידי תובע מייצג. פסק הדין בתובענה כזו מהווה מעשה בית דין לגבי הנמנים עם הקבוצה, שאינם מודיעים על אי רצונם להיכלל בה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ"ד נא(2), 312). התובענה הייצוגית היא כלי דיוני משפטי רב עוצמה, בעל משמעות כלכלית וחברתית גדולה. היא שואפת להשגת שוויון במאזן הכוחות בין המתדיינים, משרתת אינטרס ציבורי, של יעילות וחסכון במשאבים, ומונעת חוסר אחידות בפסיקת בתי המשפט (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת ניהול פרויקטים וכח אדם בע"מ, פ"ד נז(3) 220). 11. התובענה הייצוגית מגלמת בתוכה הן אינטרסים פרטיים והן ציבוריים. עמד על כך בית המשפט העליון: "ביסוד התובענה הייצוגית מונחים שני שיקולים מרכזיים: האחד, הגנה על אינטרס הפרט באמצעות מתן תרופה ליחיד שנפגע. אותו יחיד, ברוב המקרים, אינו טורח להגיש תביעה. לעתים בא הדבר בשל כך שהנזק שנגרם לאותו יחיד הוא קטן יחסית. עם זאת, הנזק לקבוצה הוא גדול, כך שרק ריכוז תביעות יחידים לתביעה אחת, היא התובענה הייצוגית, הופך את תביעתם לכדאית. השיקול השני עניינו אינטרס הציבור. ביסוד אינטרס זה מונח הצורך לאכוף את הוראות החוק שבגדריו מצויה התובענה הייצוגית. לתובענה הייצוגית ערך מרתיע. מפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם. אינטרס ציבורי זה מוגבר לאור היעילות והחיסכון במשאבים של הצדדים ושל בית המשפט, הנלווים לתובענה הייצוגית. כן מושגת באמצעותה אחידות בהחלטות בית המשפט בעניינים דומים ונמנע ריבוין של תביעות" (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5), 774). 12. לתובענה הייצוגית ככלי דיוני חשיבות מיוחדת במצבים בהם בשל עלויות התביעה ושיעור הנזק, חסר הפרט הנפגע תמריץ למצות את זכויותיו בדרך של הגשת תביעה, כך שרק ריכוז תביעות היחידים לתביעה אחת, הופך את תביעת היחידים לכלכלית ומגשים את האינטרס הציבורי באכיפת הוראות החוק ובפיצוי הנפגע. יחד עם זאת, התובענה הייצוגית אף כוללת בחובה חסרונות בולטים. התובענה הייצוגית יוצרת מעשה בית דין כלפי כל קבוצת התובעים המוגדרת על ידי התובע הייצוגי. למעשה אדם עשוי לאבד את זכותו לתבוע מבלי שידע כלל על קיומה של תובענה ייצוגית. חסרון נוסף עשוי להיות ייצוג לקוי על ידי התובע הייצוגי. 13. סע' 2 לחוק מגדיר "תובענה ייצוגית" כ: "תובענה המנוהלת בשם קבוצת בני אדם שלא יפו את כוחו של התובע המייצג לכך ואשר מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה". סעיף 3 לחוק מגדיר את התנאים להגשת תובענה ייצוגית: "3. א. לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית... ב. הגשת תובענה ייצוגית טעונה אישור בית המשפט, ויחולו על הגשתה וניהולה ההוראות לפי חוק זה." סעיף 4 לחוק קובע מי רשאי להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ובשם מי: "4. (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה. (2) רשות ציבורית בתביעה או בעניין כאמור בסעיף 3(א)... (3) ..." סעיף 8 לחוק קובע מהם התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית: "8. (א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. (3) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת. הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בעניין זה. (4) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב." יישום הוראות החוק והפסיקה על ענייננו קיומה של עילת תביעה אישית בהתאם לסעיף 4 לחוק 14. על מנת שהמבקש ימלא את הוראת סעיף 4(א)(1) לחוק עליו לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, עליו להיות בעל עילת תביעה אישית נגד המשיבה, והשני שהתביעה תעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים בקבוצה. תנאי דומה נדרש גם בהתאם לסעיף8(א)(1) לחוק ועל כן נבחן את קיומו בהמשך. 15. אמת המידה לעניין קיום עילת תביעה אישית היא ראיה לכאורה לעילת התביעה, וזאת "במידת הסבירות הראויה". עוד נקבע, כי על המבקש להצביע על קיום עילת תביעה אישית הראויה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית. שאלת קיום עילת תביעה ייצוגית, כרוכה בשאלת סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312, וכן ע"ע (א.31) 629/07, יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ מיום 3.1.11). בית המשפט העליון קבע: "התנאי הבסיסי לאישורה של התובענה הייצוגית מחייב את התובע להצביע על קיומה של עילת תביעה ממשית, אשר גם ראויה לבירור על דרך של תובענה ייצוגית. הפסיקה הישראלית אשר בחנה את השאלה מתי תובע ייצוגי יעמוד בנטל של הוכחת עילתו, הטילה מבחן מחמיר למדי. למעשה, שאלת קיומה של עילת תביעה ראויה, שולבה בשאלה של סיכויי ההצלחה להוכחת אותה עילה. בית המשפט קבע בשורה של פסקי דין כי תובע ייצוגי פוטנציאלי המבקש להוכיח באופן מקדמי את עילתו, צריך לעמוד ברף מחמיר יותר מזה החל על תובע המבקש להגן על תביעתו מפני סילוק על הסף... רמת ההוכחה הגבוהה נגזרת מאופייה של התובענה הייצוגית, על חסרונותיה ויתרונותיה" (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ. א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכוח אדם בע"מ ואח' פ"ד נז(3), 220). 16. במקרה הנוכחי, יש מקום לאפשר למבקש להוכיח באופן פרטני את תביעתו להפליה בקשר לאי תשלום תוספת מעונות. חרף ניסיונותיה של המשיבה בעבר להכחיש את זכאותו של התובע לתוספת מעונות ( ראה סעיף 44 לכתב ההגנה המתוקן השני), הרי שבשלב זה המשיבה מודה, כי מורים אבות שנתקיימו בהם התנאים לכך, זכאים לתוספת מעונות (הטענה כי המבקש לא הגיש מסמך המאשר כי רעייתו לא זכתה לתוספת מעונות ולפיכך לא טופלה בקשתו, ראויה גם היא להתברר באופן פרטני). 17. לא כך הם פני הדברים בקשר לזכות ל"תוספת אם". המבקש מבסס עילת תביעה זו על מספר פסקי דין שניתנו על ידי בתי הדין האזוריים לעבודה. על פסקי דין אלה, כאמור, הוגש ערעור לבית הדין הארצי והוא התקבל. בית הדין הארצי פסק, כי עובדי הוראה גברים אינם זכאים לתשלום תוספת אם כתוספת כספית המשולמת לעובדות הוראה נשים. כלומר מורים אבות אינם זכאים להגדיל את שכרם, אלא לכל היותר להקטין את היקף משרתם. בית הדין הארצי אימץ את עמדת המדינה ופסק כי אין לראות בהבחנה בין נשים וגברים לעניין תשלום תוספת אם כתוספת כספית, משום אפליה אסורה. מכאן, כי אין למבקש או לכל עובד הוראה אחר עילת תביעה בגין תשלום תוספת אם. בדיון שהתקיים במסגרת בקשה שהגישה המשיבה למחיקת התביעה על הסף, טען המבקש כי יש לאפשר לו, במידת הצורך את תיקון התביעה כך שיראו בה תביעה לתשלום פיצוי כספי, במקום תביעה לתשלום תוספת אם. בפועל לא הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה. בתגובה שהגיש לאחר הדיון, המבקש טען כי ניתן "לינוק את הזכות לפיצוי ממכלול העובדות". 18. עסקינן בבקשה לאישור תובענה כייצוגית. תקנה 2(א)(2) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע- 2010 קובעת כדלקמן: "(א) בבקשה לאישור יפרט בעל הדין את טיעוניו, כולל אסמכתאות, לרבות בעניינים האלה: (1) .... (2) הוגשה הבקשה על ידי אדם לפי סעיף 4(א)(1) לחוק - העובדות המקימות את עילת התביעה האישית של המבקש והוראות הדין המקימות לו את עילת התביעה" היינו על המבקש לאשר הליך כתובענה ייצוגית, לפרט את טיעוניו ובכלל זה להציג אסמכתאות ואת הוראות הדין המקימות לו את עילת התביעה. אין להסתפק בניסוח ערטילאי של עילת התביעה ועליה להיות ברורה ומוגדרת. בהיעדר פירוט מדויק של עילת התביעה לא יתאפשר ניהול הוגן וממצה של התביעות. יש להדגיש, כי התביעה לפיצוי שונה במהותה מהתביעה לזכות לקבל תוספת אם ומשזו לא נכללה במסגרת כתב התביעה ולא נתבקש תיקונה, אין להידרש לעילת תביעה זו. קיומם של התנאים המנויים בסעיף 8 לחוק 19. סעיף 8(א) לחוק קובע, כאמור, את התנאים בהם יהיה בית המשפט רשאי לאשר את התובענה הייצוגית. התנאים הם: כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי יש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה, כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין וכי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. נדון בתנאים אלו כסדרם. (א) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. 20. בית הדין דן לא אחת בתנאי הנקוב בסעיף 8(א)(1) לחוק, ולפיו התביעה צריכה "לעורר שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה". לעניין זה נקבע כי אין צורך שכל השאלות יהיו משותפות לחברי הקבוצה ודי בכך שהשאלות העיקריות שבמחלוקת יהיו משותפות (רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מ"ט (5) 774; ע"ע (ארצי) 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, מיום 3.1.11). בית הדין אף הדגיש, כי "ברור כי ייתכן שתביעה ייצוגית תאושר גם במקום בו הסעד הכספי הנתבע איננו זהה, ואין בעובדה זו כדי להוות שיקול כנגד ניהול התובענה כייצוגית... העובדה ששיעורו היחסי של הסעד הנתבע הוא זהה וקבוע לכלל העובדים (6% משכרו היומי של עובד) והקלות היחסית שבה ניתן לערוך את חישובו של הסעד הכספי האישי לכל אחד מעובדי החברה, מטים את הכף לטובת אישורה של התובענה הייצוגית, ולא להיפך" (ע"ע (ארצי) 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ מיום 3.1.11. ראו גם ע"ע 246/09 רונן תורג'מן נ. שחק אבטחה ושירותי משרד בע"מ, מיום 27.12.09). 21. עם זאת נקבע, כי כאשר מדובר בסעד כספי אינדיבידואלי, אשר יש לכמתו ולחשבו על בסיס שונה ובהתאם לנסיבותיו האישיות של כל תובע ותובע- לא תאושר תובענה ייצוגית. יפים לענייננו הדברים הבאים: "הנני סבור שאם לאחר בירור התובענה ייצוגית נותרות עדיין סוגיות רבות לברור בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה שבשמם נוהלה התובענה הייצוגית, מהווה הדבר טעם טוב שלא לאשר את התובענה הייצוגית. זאת, גם מן הטעם שבמקרה כזה, אין לומר כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה... להכרעה במחלוקת". (ע"ע 1154/04 נפתלי גרוס נ' מדינת ישראל, מיום 9.1.07; ראה גם דב"ע 9-208/98 ילנה טיטוב נ' לאון פלסט תעשיות פלסטיקה בע"מ, מיום 1.11.98). כן נקבע: "אכן, כפי שנפסק לאחרונה על ידי בית דין זה, הבדלים מסוימים בין עובדים בקבוצת עובדים כגון בתקופת העבודה או בהיקף המשרה, הם הבדלים טבועים המאפיינים כל קבוצת עובדים במשפט העבודה, באופן שאין בהם כשלעצמם, למנוע אישור ניהולה של תובענה כייצוגית …אלא שאין בכך כדי להתיר את הרסן ולאשר הגשתה של תובענה ייצוגית בכל עילה שהיא, באופן שיחייב בירור עובדתי ופרטני ביחס לכל עובד ועובד וביחס לעילת התובענה עצמה. במיוחד כן כשמצב עניינים זה מצטרף להיותה של התובענה בסכומים כספיים גבוהים..." (ע"ע 425/09 אבישי גולדברגר נ' אגודת השומרים בע"מ, מיום 3.2.10). 22. בענייננו יש צורך בבדיקה מקדימה על מנת לבדוק האם עובד מסוים אכן זכאי להימנות על חברי הקבוצה. כמו כן קיימות שאלות פרטניות רבות אשר יהיה צורך לבררן ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה כגון: האם בת הזוג עובדת; האם בת הזוג זכאית להסדר של קיצור יום העבודה ו/או השתתפות באחזקת הילד במעון; פרטים אודות מספר הילדים של בני הזוג וגילם; היקף המשרה של עובד ההוראה; שכרו של עובד ההוראה וכד'. אף המבקש עצמו בבקשתו מציין כי אין באפשרותו להעריך את גובה הנזק הקבוצתי, בין היתר בשל הצורך בנתונים בדבר בסיס השכר של כל חבר בקבוצה- היקף המשרה, הוותק, גמולי ההשתלמות, השכלה, פרטי הילדים וגילאיהם, רצף תקופות עבודה וכיו"ב. די בכך לשלול התאמתו של ההליך להתברר כתובענה ייצוגית. (ב) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין. 23. תנאי נוסף בו על המבקשת לעמוד הוא התנאי הנקוב בסעיף 8(א)(2) לחוק, ולפיו "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין". תכליתה וחשיבותה של התובענה הייצוגית הינה ליתן תמריץ לתובעים שנפגעו פגיעה קטנה יחסית, לתבוע את זכויותיהם כקבוצה, ובכך, לאכוף על הנתבעת את קיום חובותיה ומחויבויותיה. המטרה העיקרית העומדת ביסוד התביעה הייצוגית הינה לאפשר לתובעים כלי יעיל, נגיש וזול לשמירה על זכויותיהם, וזאת, כאשר הסעד הנתבע על ידי כל אחד מהם הינו קטן יחסית, ולא תמיד מצדיק הגשת תביעה נפרדת. 24. ככלל, כאשר שעור התביעה גבוה, אין קושי להגישה כתביעת היחיד ואין הצדקה מיוחדת להגישה במסגרת המיוחדת של תובענה ייצוגית. בית הדין הארצי עמד על העיקרון האמור בפסיקותיו, פעם אחר פעם, בציינו כי: "סכומי התביעות הינם סכומים ניכרים, המצדיקים בהחלט הגשת תביעה אישית של מי מן התובעים הפוטנציאליים המעוניין בקבלת סעד..." (עע 425/09 אבישי גולדברגר נ' אגודת השומרים בע"מ, מיום 3.2.10; עע 1210/02 ביברינג נ' אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע לח 115, 136; עע 1537/04 חוה כץ נ' שירותי בריאות כללית, קופת חולים כללית, מיום 9.1.07). בית הדין סבר שהמכשיר של "תובענה ייצוגית" נועד ל"ציבור צרכנים גדול וקשה יום" ולא להחליף אוסף של תביעות אישיות (ע"ע 339/07 רותי אורן ואח' נ' בנק הפועלים ואחרים, מיום 18.1.09). בענייננו, לא פרט המבקש את סכום התביעה הכולל אך תביעתו האישית עומדת על כ- 150,000 ₪. לפיכך מדובר בתביעה בסכומים ניכרים, דבר המהווה טעם נוסף המצדיק את דחיית הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. (ג) קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. 25. כפי שצוין לעיל, בשלב הנוכחי מבהירה המשיבה כי אין היא חולקת על זכאותם של עובדי הוראה גברים לקבל תוספת מעונות הנהוגה בשירות הציבורי. זאת, בהתקיים כל התנאים הקבועים בחוק ובנוהלי משרד החינוך, לרבות הצגת מסמכים בקשר לזכויותיה של בת הזוג. משמעות הדברים היא, כי שעה שמשרד החינוך מכיר בזכות הכללית של עובדי הוראה גברים לקבל תוספת מעונות, הרי שהמחלוקת מצטמצמת לשאלה האם המבקש עמד בתנאים הנדרשים לקבלת התוספת. מחלוקת זו אינה צריכה ואינה ראויה להתברר בהליך של תובענה ייצוגית. 26. בנוסף, המבקש ביסס את התביעה כמו גם את הבקשה שבפנינו על פסקי דין של בתי הדין האזוריים לעבודה, אשר הקביעות בהם נהפכו בפסק דינו של בית הדין הארצי בהליך בו היו מעורבים גם ארגוני המורים. המבקש לא עתר לתיקון הבקשה והוא עומד על קבלתה ככתבה וכלשונה. עובדה זו מעלה ספק באשר ליכולתו לייצג את עניינה של הקבוצה באופן ראוי. סיכום ביניים - השיקולים שפורטו לעיל במצטבר הביאו אותנו למסקנה לפיה אין יתרון בניהול התביעה בדרך של תובענה ייצוגית והוא לא יביא לבירור יעיל של התובענה. בנוסף אף הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק מעורר ספק באשר לאפשרות לנהל הליך של תובענה ייצוגית בנסיבות מקרה זה, כמפורט להלן: קיומם של התנאים המנויים בסעיף 3 לחוק 27. כמפורט לעיל, סעיף 3א. לחוק תובענות ייצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה המפורטת בתוספת השנייה או בעניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית..." התוספת השנייה לחוק מפרטת את רשימת העילות אשר בגינן ניתן לאשר תובענה ייצוגית. הסעיף הרלוונטי לענייננו הינו סעיף 10 לתוספת, אשר קובע כדלקמן: "(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו - 20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. (2)... (3) בפרט זה - 'תביעה' - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם קיבוצי." 28. בעניין שבפנינו, התביעה שבבסיס בקשה זו הינה תביעה לזכויות עובדים מכוח הסכמים קיבוציים, קרי מדובר בעילות אשר לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בהן לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, ועל כן, נופלות בגדר סעיף 10(1) לתוספת השנייה לחוק. 29. בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק, קבוע סייג להגשת תובענה ייצוגית במקום בו קיים הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי. הרעיון העומד בבסיס אותו סייג הנו, כי הדרך לבירור והכרעה בסכסוכים במקום עבודה מאורגן הנו דרך הארגון היציג בהליך של סכסוך קיבוצי, ולא על דרך של תובענה ייצוגית. 30. קיימות דעות שונות באשר לאופן בו יש לפרש את הסייג הקבוע הסעיף 10(3). אנו סבורים, כי יש לאמץ את דרך הפרשנות לפיה, הכלל הוא, שאין לאשר קיומן של תובענות ייצוגיות כאשר קיים הסכם קיבוצי החל על הצדדים שכן הדרך העיקרית לבירור סכסוך הנוגע להסכם קיבוצי הוא על דרך הליך של סכסוך קיבוצי. יחד עם זאת, קיימים חריגים לדרך יישומו של הכלל מקום כשארגון העובדים נכשל בתפקידו ואיננו מיישם או דואג לאכוף את הוראות ההסכם על הצדדים. כאשר קיימות ראיות מבוססות לכך, שארגון העובדים איננו פעיל במישור יחסי העבודה בין הצדדים, אינו נותן מענה לפניות העובדים ואינו דואג ליישומם של הוראות ההסכם על הצדדים הרי שבפועל, אין מדובר בארגון המייצג את העובדים על פי מהותו ומקיים הלכה למעשה את תנאי ההכרה שקבעה הפסיקה אלא הוא מהווה ארגון עובדים "פורמאלי" ו"טכני" בלבד. 31. בפסק דין מקיף מפי כב' נשיאת בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס), כב' השופטת נילי ארד, בע"ע 132/10 ו - 53083-10-10 אבי אילן בוסקילה ואח' נ' סער בטחון בע"מ ואח' (מיום 3.9.12) נאמרו, בין היתר, הדברים הבאים: "ההלכה הפסוקה כיום, לפיה במקרים בהם חל במקום העובדה הסכם קיבוצי יילקחו בחשבון נסיבותיו של כל מקרה, מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר והאם קיימת בו תופעה של הפרה שיטתית של זכויות העובדים, פועלו של ארגון העובדים ודרך התנהלותו ותום ליבו של המעסיק במסגרת התקופה הרלבנטית ובהליך שקדם לאישור התובענה הייצוגית, באופן שתכליתו של פריט 10 (3) לתוספת לא מתקיימת ולא ממומשת. ועל כן גם לא ניתן לומר כי התנאי השני שמופיע בו, דהיינו שההסכם הקיבוצי מסדיר את תנאי העבודה, אכן מתקיים, זאת כאשר ברור שהמעסיקה אינה מיישמת אותו כלל לאורך כל אותן השנים. ... הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, אינו בבחינת הוראה גורפת, כי אם בבחינת טענה הגנה שהנטל להוכחתה, על הטוען לתחולת הסייג. מפרשנותו התכליתית והלשונית של סעיף 10 (3) עולה כי במקרים בהם לא יושמו בפועל, הלכה למעשה, תנאי העבודה המוסדרים בהסכם הקיבוצי המעגן את הזכות שבמחלוקת, לא יקום המחסום הסטטוטורי מפני אישורה של התביעה לזכות כתובענה ייצוגית, זאת, גם אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי, הקובע הוראות המתייחסות במפורש לעילת התביעה הייצוגית, במקום עבודה מאורגן. המחסום הסטטוטורי שבסעיף 10 (3) לא יקום בנסיבות בהן הוברר כי המעסיק העלה לראשונה בחוסר תום לב דבר קיומו של ההסכם הקיבוצי ותחולתו עליו, בעת הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית במטרה 'להתחמק מעונשו של ההליך'; או במקרים בהם המעסיק לא הכחיש קיומו של ההסכם אך נמנע במשך שנים רבות מלהחיל בפועל את ההסכם; או אם המעסיק לא יישם, הלכה למעשה, את הוראות ההסכם הספציפיות לעילת התובענה הייצוגית, גם אם יתר הוראות ההסכם יושמו הלכה למעשה, או כאשר המעסיק לא היה מודע כלל לקיומו של ההסכם; או כאשר המעסיק ביקש לחסות בצילו של הסכם קיבוצי, אליו הצטרף לאחר הגשת התביעה. ועוד זאת. המחסום הסטטוטורי מכוח סעיף 10 (3) לא יקום בנסיבות בהן ארגון העובדים, כצד להסכם הקיבוצי, אינו אותנטי, או אינו פעיל; או, כאשר נמצא כי ארגון העובדים היציג לא עשה, ואינו עושה, הנדרש ליישומן בפועל של ההוראות הקיבוציות בהסכם לרבות "באמצעות משא ומתן, לרבות הפעלת כוח ארגוני, ועדות פריטטיות, בוררויות והגשת תובענה בבתי הדין לעבודה' בהליך קיבוצי". השאלה שעל בית הדין לשאול את עצמו בבואו לבחון אישורה או דחייתה של בקשה לניהול התובענה כייצוגית אינה האם הארגון אמיתי ופעיל באופן כללי אלא, האם הוא אמיתי ופעיל בעניין הקונקרטי שהובא לפתחו. יש לבחון גם האם מדובר בסיטואציה בהן ההימנעות נובעת משיקולים ארגוניים כללים יותר הנוגעים לטווח הארוך או לראייה הכוללת של יחסי העבודה הקיבוציים וזאת, מתוך ראיה כוללת של מכלול היחסים וכלל העובדים. דומה, שאין חולק כי מערכת יחסי העבודה שבין המשיבה לבין עובדיה, ובכללם המבקש, מוסדרת ע"י שורה ארוכה של הסכמים קיבוציים, אשר חלקם פורט במסגרת הבקשה עצמה, וברי כי מדובר בענייננו במקום עבודה מאורגן ובארגוני עובדים פעילים ודומיננטיים. 32. אלא שלטענת המבקש, התביעה נשוא בקשה זו, על מכלול נסיבותיה, באה בגדרי המקרים שהוכרו בפסיקה ובמאמרי מלומדים ככאלה שראויים להתברר באופן ייצוגי, חרף קיומו של הסכם קיבוצי. המדובר לטענתו בזכויות שנרמסות לפחות 11 שנים (ממועד פסה"ד בעניין סעדון) וכל יום שעובר מקטין את הזכות העתידית, שכן תכנית "אופק חדש" המאומצת באופן מדורג בבתי הספר, ביטלה את חלקן. הפרת הזכויות פוגעת לא רק במורים אבות אלא גם בציבור נשותיהם. המבקש מדגיש, כי זכאותם של המורים אבות הוכרעה במספר של פסקי דין והמשיבה חזרה בה מערעור שהגישה בעניין סעדון וקבלה על עצמה את הדין המחייבה לשלם את התוספות האמורות. המשיבה אף הודיעה על כך למבקש, הפיצה נוהל בנושא ובכך יצרה מצג כי בדעתה לשלם את התוספות תוך זמן קצר. אין לאפשר למשיבה להמשיך בניסיונותיה לדחות את הקץ, עד לשחיקת הזכויות לגמרי. כאשר המעסיק אינו מיישם הלכה למעשה, הסכם קיבוצי, או הוראה ספציפית בו אין מקום לתחולת החריג הקבוע בסעיף 10(3). מוסיף המבקש, כי כבר נקבע שהסכם קיבוצי המופר באופן שיטתי ואינו נאכף על ידי נציגות העובדים, אינו נחשב להסכם המסדיר את תנאי עבודת העובדים. לטענת המבקש, לא רק המשיבה מפרה את ההסכם אלא שאף ארגוני המורים לא עשו דבר בעניין זה וכשלו בהגנה על זכויותיהם של המורים אבות. המבקש מוסיף, כי לכל אורך הדרך דאג לעדכן את נציג ארגון המורים בכל הנעשה בדרישתו לקבל תוספת אם ומעונות ואף נשאל על ידי הארגון לגבי מוכנותו לכהן כתובע ייצוגי מטעם הארגון, אלא שבפועל זנח ארגון המורים את העיסוק בנושא לחלוטין. לסיום טוען המבקש, כי אין להשוות את העניין דנא לנסיבות פסק הדין בע"ע 53348-01-12 ישייב נ' ח.א.ש. מערכות ושירותים בע"מ (מיום 29.8.13) אליו מפנה המשיבה, שכן שם לב ליבה של ההכרעה נעוץ בעובדה כי נחתם שם לאחרונה הסכם אכיפה מחייב נפרד מההסכם הקיבוצי עליו הושתתה הזכות הנתבעת מלכתחילה. 33. ובאשר לעמדתנו - אנו סבורים כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם חרף קיומו של הסכם קיבוצי החל על הצדדים ניתן לאשר הגשת תובענה ייצוגית. הסוגיה של הענקת "תוספת אם" הן למורות והן למורים גברים, הייתה נושא אשר טופל לאורך השנים על ידי ארגוני המורים. ארגוני המורים פתחו בהליך של סכסוך קיבוצי בנושא יישום התוספת לעובדות הוראה נשים באופן אשר השליך על בחינת זכאותם של עובדי הוראה גברים. אין גם חולק כי ארגוני המורים היו צד להליך בעניין שלמה לוי ופרטו עמדתם בהרחבה בפני בית הדין הארצי (ראו: עסק 69/09 מדינת ישראל נ' ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, מיום 10.1.11 וכן ע"ע 547/08 מדינת ישראל נ' שלמה לוי ואח', מיום 27.2.13, סעיפים 23,27,28 לפסה"ד). 34. אכן כטענת המבקש, המשיבה משך שנים רבות נמנעה מהענקת הזכות למורים גברים. אך יש לזכור כי בתקופה שעד לפסה"ד של בית הדין הארצי בעניין שלמה לוי, לא הייתה הלכה מנחה בנושא, שכן פסק הדין בעניין סעדון לא היווה תקדים מחייב בהינתנו על ידי בית דין אזורי. 35. המבקש הוסיף וטען טענה חלופית אשר לפיה בקשתו הוגשה לפי פריט 8 לתוספת השנייה לחוק - תביעה בעילה של הפליה בעבודה לפי חוק שוויון הזדמנויות ותביעה בעילה כאמור לפי חוק שכר שווה לעובדת. אלא שבית הדין הארצי פסק בעניין שלמה לוי, כי אי תשלום תוספת אם לעובדי הוראה גברים אינה מהווה אפליה אסורה. בכל הנוגע לתוספת מעונות הרי שהמשיבה הכירה בזכותם של עובדי הוראה גברים לקבל תוספת מעונות בהתקיים בהם התנאים המתאימים. 36. מן האמור עולה כי תביעתו של המבקש אינה מנויה בין ההליכים אשר בגינם ניתן להגיש תובענה ייצוגית ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות. סיכום 37. הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית, נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה ובשכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. חוזהתביעה ייצוגיתהסכם קיבוצי