טען כי תוך כדי ועקב עבודתו, כתוצאה מנפילת גוף מתכת כבד על פניו, נפגע בפנים ובשיניים הנתבע הכיר באירוע כתאונת עבודה שהסב לתובע פגיעה בפנים, ואושר תשלום דמי פגיעה בגין תקופת אי כושר שמיום 30.09.10 ועד ליום 31.10.10. תביעת התובע להכיר בפגיעה הנוספת בשיניים כקשורה לאירוע נדחתה על ידי הנתבע, וזאת על בסיס הגישה לפיה התובע סובל ממחלת חניכיים מתקדמת ואובדן עצם, שאינה קשורה לפגיעה בפנים. מכאן התביעה שבפנינו. 2. בהחלטה מיום 04.06.12 מינה בית הדין את דר' דנקנר איתן כמומחה בתחום כירורגיית פה ולסת כדי שיידרש לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הנוספת הנטענת בשיניו של התובע והטיפול שעבר בהקשר זה ואשר כלל הסרת השיניים. אותה החלטה ניתנה על סמך הסכמת הנתבע שבהודעתו מיום 16.05.12 ומשלא הוגשה כל התייחסות מטעם ב"כ התובע לאותה הודעה. להלן העובדות כפי שתוארו על ידי הנתבע בהודעתו והובאו בהחלטה הנ"ל - א. התובע יליד 1957. ב. בזמן הרלוונטי לתביעה, התובע עבד כפועל בניין בחברת א.ד.ג.ר ירכא לבניין והשקעות בע"מ. ג. ביום 29.09.10, במהלך עבודתו, התובע נפגע מראש תמיכה עשוי ממתכת שנפל מגובה של שני מטר ופגע בפניו. 3. בהחלטת המינוי הנ"ל התבקש המומחה הרפואי להשיב על השאלות הבאות - א. מהם הנזקים או הליקויים או החסרים אשר מהם סבל התובע בשיניו, החל ממועד התרחשות האירוע? ב. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בו ללקות באותם ליקויים אלמלא התרחשות האירוע? אם כן, יש לפרט הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים הרפואיים עליהם מבסס המומחה תשובתו. ג. האם השפיעה התרחשות האירוע על מצב שיניו של התובע, והאם יש קשר סיבתי בין טיפול השיניים שעבר ואשר כלל הסרת השיניים לבין האירוע, ובאיזו מידה? 4. אלא שבין לבין, התקבלה ביום 10.06.12 הודעה מטעם ב"כ התובע, לפיה התנגד להודעת ב"כ הנתבע ולעצם ההסכמה למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין. בהתייחס לאותה הודעה ניתנה ביום 10.06.12 ההחלטה הבאה - "1. לאור הודעת התובע מהיום, יש לעצור הפניית החלטת בית הדין מיום 04/06/12, וככל שההחלטה כבר שוגרה למומחה - יש להורות לו להמתין, עד למתן החלטה אחרת, ולא לערוך את חוות דעתו. 2. התובע מתבקש להבהיר, עד ליום 17/06/12, על אילו מבין העובדות המפורטות בתשתית העובדתית שבסעיף 2 להחלטה מיום 04/06/12 הוא חולק, ומה בדיוק מפרטיהן אינו תואם, לדעתו, את המציאות. 3. יובהר לתובע כי בכל מקרה, ככל שבית הדין היה שומע את עדותו ומקבל את גרסתו - היה צורך למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין לדיון בקשר הסיבתי בין התאונה לבין הליקויים מהם הוא סובל ומשכו של אי הכושר שנגרם לו בעטיה. לפיכך מוצע כי התובע ישמור הזכות לטעון את הטענות הנוגעות לעיתוי הגשת הודעת הנתבע בעקבותיה בוטלה ישיבת ההוכחות - לעניין הוצאות המשפט שיפסקו לאחר הכרעה בתביעה. יוער כי ככל שהדבר נוגע לעיתוי - טוב היה אם הודעת התובע שהוגשה ביום 10/06/12 הייתה מוגשת מיד כשנודע לו על ביטול ישיבת ההוכחות, ולא 24 ימים לאחר מכן, לאחר שכבר מונה מומחה". 5. בהודעתו לבית הדין מיום 17.06.12 עמד ב"כ התובע על התנגדותו להודעת הנתבע מיום 16.05.12, אולם השאיר את ההחלטה למינוי מומחה רפואי לשיקול דעתו של בית הדין. בהחלטה שניתנה בו ביום על הודעת ב"כ התובע, נאמר שככל והתובע אינו חולק על העובדות שהובאו בהחלטה מיום 04.06.12, תינתן הוראה למומחה להכין חוות דעתו. 6. בהחלטה מיום 03.07.12, ומשלא הודיע התובע מאומה, ניתנה הוראה למומחה לערוך חוות דעתו בהתאם להחלטה מיום 04.06.12. 7. בהודעתו לבית הדין מיום 15.07.12, ביקש המומחה הרפואי, לצורך הכנת חוות דעתו, כי יועבר אליו חומר רפואי נוסף (צילומי רנטגן) וכן פירוט העובדתי נוסף ביחס למיקום מדויק של הפגיעה בפניו של התובע. 8. בהמשך ולאחר שלא הושגה בין הצדדים הסכמה ביחס למיקום הפגיעה ומתכונתה כפי שביקש המומחה לברר, התקיים דיון ביום 12.02.13 במסגרתו נחקר התובע על תצהיר עדותו הראשית, והשיב כדלקמן - "ש. הגשת תביעה למל"ל ואתה טוען שנפגעת בשיניים, תתאר לנו כיצד נפגעת. ת. עסקתי בפירוק של גג, הגג היה בגובה של 2 מטר ויותר, היה ראש מתכת מברזל שנפל לי על הפנים. ש. איפה בדיוק נפל. ת. באזור שבין השפה העליונה לאף. מעוצמת המכה השיניים שלי זזו. ש. איפה פגע ראש המתכת, בלסת למעלה או למטה. ת. הראש שלי היה מופנה למעלה והוא נחת על הלסת העליונה והתחתונה, לא על הסנטר.... לשאלת בית הדין: מאיזה גובה נפל ראש המתכת ומה משקלו, אני משיב שאני לא זוכר את המשקל אבל זה נפל מגובה הגג שהיה מעל שני מטר". בהתאם לכך ובהתאם לתשתית העובדתית שהורחבה לעיל, התבקש המומחה הרפואי להשלים את חוות דעתו. 9. בחוות דעתו השיב דר' דנקנר בשלילה לשאלה האם קיים קשר הסיבתי רפואי בין האירוע לבין הפגיעה הנוספת הנטענת בשיניו של התובע, ולאמור - "1. הנזקים או הליקויים או החסרים אשר מהם סבל התובע בשיניו, החל ממועד התרחשות האירוע: צילום הרנטגן היחיד, שקיים בפני הוא צילום פנורמי מתאריך 06/11/10, ז"א חודש ושבוע ממועד התאונה. צילום זה מציג תמונה עגומה על מצב השיניים והעצם (במונח "עצם" הכוונה היא לעצם, שמרכיבה את שתי הלסתות) של התובע. התובע סובל מדלקת חניכיים אגרסיבית (1.2), שמאופיינת בחוסר אחיזה של עצם בכל השיניים הקיימות ללא קשר לתאונה אותה עבר התובע. לא נמצאים בפני צילומים כלשהם מלפני התאונה, למרות בקשתי אותם. גם אם היו צילומים כאלה, הם לא היו מראים תמונה שונה על מצב העצם. שיניים יכולות להישבר לאחר חבלה בודדת, עצם לא יכולה להיעלם (אלא אם כן הנזק הוא ממושך ולאורך זמן, כפי שקורה בדלקת חניכיים אגרסיבית). חבלה אחת (פגיעה של חפץ מתכתי, למשל), הייתה גורמת לשבר ו/או שברים בשיניים, שלא מופיעים כאן. חבלה אחת לא יכולה לגרום לאובדן עצם חמור כל כך, כמו שניתן ללמוד מצילום הרנטגן: אצל התובע קיימת תמיכת עצם רק של 1/3 השורש בכל שן ושן, בנוסף, אחת הטוחנות היא עם עששת עמוקה ודלקת בעצם; שן, שהנזק בה נגרם מהזנחה ושלא ניתנת לטיפול והצלה. 2. צילום הרנטגן הקים מתאריך 06/11/10, מראה, כי קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המעידים על סיכון מיוחד לאובדן של שיניים עקב מצבו הדנטלי הרעוע, גם ללא קשר לאירוע ו/או לתאונה כלשהיא: הצילום הפנורמי מציג 11 שיניים בלבד: 4 שיניים בלסת העליונה מצד ימין (שיניים 17,14,13,11 מתוכן רק טוחנת אחת= שן 17), 3 שיניים בלסת העליונה מצד שמאל. שיניים 21,22,23 ללא שום טוחנת או קדם טוחנת), 3 שיניים בלסת התחתונה מצד שמאל (שיניים 38,37,33 ללא שום טוחנת או קדם טוחנת). אלה השיניים שיש לתבוע, כמופיע בצילום הפנורמי: 23 22 21 11 13 14 17 38 37 33 43 לתובע היו 11 שיניים מתוך 32 שיניים (כמעט 1/3 מהשיניים שבפה) מתוכן רק 3 שיניים טוחנות ומהן אחת הרוסה לגמרי ע"י עששת עם תהליך דלקתי סב חודי, שנגרם מהזנחה. 3. האם השפיעה התרחשות האירוע על מצב שיניו של התובע? התובע טוען, כי החבלה הייתה בסמגנט העליון של הפנים בין השפה העליונה לאף, כשהוא הרים את הפנים כלפי מעלה ואז פגע בו החפץ המתכתי ("ראש תמיכה עשוי ממתכת). לכן, העקירות שבוצעו בלסת התחתונה לא רלוונטיות! עדויותיהם של 3 הרופאים, שבדקו 5את התובע מורים על ניידות חקה של השיניים בשתי הלסתות (ד"ר פחמאוי כותב רק על השיניים בלסת התחתונה, ד"ר סרוג'י כותב על ניידות חזקה בשתי הלסתות וד"ר פחרי ממליץ על עקירת כל השיניים). אין קשר סיבתי בין טיפול השיניים, שעבר התובע, ואשר כלל הסרת כל השיניים לבין האירוע. את כל השיניים שבפה עוקרים רק כשאין שום אפשרות אחרת. אחרת, משתדלים להציל כל שן ושן אם היא עם תמיכה מספקת של עצם, ללא נגעים סב חודים ואם ניתן לשחזר אותה. לא כך הוא המצב אצל התובע. כאן, לא הייתה אפשרות אחרת: התובע היה זקוקו לשיקום מהיר של מערכת הלעיסה וזאת ללא כל קשר לתאונה; היותו של התובע מעשן אינה תורמת לבריאות החניכיים, וזה בהמעטה. עישון ידוע כגורם סיכון למחלות חניכיים. עישון פוגע לא רק בתגובת הגוף לחיידקים ולזיהום, אלא גם ביכולת להגיב לטיפול פריודונטלי. כמות הרס של רקמות החניכיים והעצם גבוהה יותר אצל מעשנים (3,4). מכיוון שכך, אני ממליץ להכיר באי כושר עבודה רק בתקופה אותה קבע המוסד לביטוח לאומי (30.09.10 עד 31.10.10) ולדחות את הפגיעה הנוספת בשיניים כקשורה לאירוע היות והתובע סובל ממחלת חניכיים מתקדמת ואובדן עצם, שאינה קשורה לפגיעה בפנים. (ההדגשות במקור, ו.ש)". 10. מטעם ב"כ התובע הוגשו סיכומים, במסגרתם יצא במידה רבה כנגד קביעות המומחה, תוך שטען כי לגישתו קיימת הצדקה לקבל את גרסת התובע ולקבוע כי האירוע הסב לתובע פגיעה בשניים בעקבותה נגרמה לו ניידות חזקה בשיניים. לגישתו, בניגוד לאמור בחוות דעת המומחה לפיה התובע נפגע בין השפה העליונה לאף, הרי שהתובע מעולם טען זאת. 11. ב"כ הנתבע, מצדו, ביקש לאמץ את חוות דעת המומחה ולדחות את התביעה. דיון והכרעה - 12. המחלוקת שנותר להכריע בה בתביעה שבפנינו, נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעה הנוספת הנטענת בשיניו של התובע והטיפול שעבר בהקשר זה ואשר כלל הסרת השיניים. לצורך הכרעה במחלוקת האמורה מונה מומחה רפואי. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה - היועץ הרפואי, המתמנה על יד בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו. כבר נאמר גם כי, חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראה לעניין זה דב"ע נו 244 - 0 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם). בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב [1], 322). בענייננו, המומחה מטעם בית הדין הסביר היטב, שלא קיים קשר סיבתי בין האירוע שבעקבותיו נחבל התובע בפנים לבין הפגיעה הנוספת בשיניו והטיפול שעבר בהקשר זה ואשר כלל הסרת השיניים. בהקשר זה הסביר המומחה כי אופי החבלה והפגיעה בעקבותיה, כמתואר בצילום הפנורמי מיום 06.11.10, אינו תומך בקשר הסיבתי: "צילום זה מציג תמונה עגומה על מצב השיניים והעצם (במונח "עצם" הכוונה היא לעצם, שמרכיבה את שתי הלסתות) של התובע. התובע סובל מדלקת חניכיים אגרסיבית (1.2), שמאופיינת בחוסר אחיזה של עצם בכל השיניים הקיימות ללא קשר לתאונה אותה עבר התובע". באשר לטענה בדבר העדר צילום פנוראמי עובר למועד האירוע, המומחה הסביר: "לא נמצאים בפני צילומים כלשהם מלפני התאונה, למרות בקשתי אותם. גם אם היו צילומים כאלה, הם לא היו מראים תמונה שונה על מצב העצם. שיניים יכולות להישבר לאחר חבלה בודדת, עצם לא יכולה להיעלם (אלא אם כן הנזק הוא ממושך ולאורך זמן, כפי שקורה בדלקת חניכיים אגרסיבית). חבלה אחת (פגיעה של חפץ מתכתי, למשל), הייתה גורמת לשבר ו/או שברים בשיניים, שלא מופיעים כאן. חבלה אחת לא יכולה לגרום לאובדן עצם חמור כל כך, כמו שניתן ללמוד מצילום הרנטגן...". לא מצאנו ממש בטענת ב"כ התובע, לפיה המומחה נתפס לטעות בציינו כי "מיקום הפגיעה ע"פ דברי התובע היה בין השפה העליונה לאף". ברי שתיאור המומחה כפי שצוטט תואם במידה רבה את דברי התובע בפנינו אשר העיד כי ראש המתכת נפל "באזור שבין השפה העליונה לאף...". קביעותיו של המומחה מנומקות כדבעי, מקיפות וענייניות, ולא ראינו כל סתירה בדבריו ובקביעותיו, ולא שוכנענו כי המומחה, כטענת ב"כ התובע, חרג מהבסיס העובדתי שהונח לפניו. 13. משכך, ולאור מסקנת המומחה בחוות דעתו- לא נותר אלא לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לפגיעה בשיניים. בהתחשב בכך שמדובר בתובענה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 14. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. מתכתשינייםנפילה