1. התובע עבד כנגר בנגריה נפגע בעבודה (נקטעו שתי אצבעות בידו השמאלית), אושפז ונותח. לטענת התובע, כתוצאה מהפגיעה הוא לא היה כשיר להמשיך בעבודתו כנגר וקיבל אישור על כך מרופא תעסוקתי. לאור האמור באישור ולנוכח העובדה כי לא הייתה לנתבע כל עבודה אחרת המתאימה למצב בריאותו של התובע, הוא סיים את עבודתו ביום 3.6.2009. הנתבע פעל לשחרור הפרשות על חשבון פיצויי פיטורים, אך לגרסת התובע הוא התנה את שחרור כספי הפיצויים מחברת הביטוח בחתימת התובע על כתב קבלה וויתור באשר לזכויות להן זכאי ואותן לא קיבל במהלך העבודה. התובע נאלץ לחתום על המסמך. 2. התובע דרש בתביעתו הפרשי פיצויי פיטורים - לאחר שחרור כספים מחברת הביטוח, דמי הבראה בגין שנתיים, פדיון חופשה עבור שלוש שנים ודמי נסיעות, לפי עלות נסיעות יומית בסך 22.70 ₪ לתקופה של חמש שנים (לאור התיישנות התקופה הקודמת). 3. לטענת הנתבע, כפי שעולה מכתב ההגנה שהוגש מטעמו, התובע עבד אצלו בתקופה הראשונה עד להתפטרותו בחודש ספטמבר 1994, לאחר למעלה מ-3 חודשים החל התובע לעבוד שוב כעובד חדש עד לחודש מאי 2003, אז התפטר, נערך לו גמר חשבון והתובע קיבל את כל המגיע לו לרבות פיצויי פיטורים. התובע החל לעבוד כעובד חדש לאחר למעלה מ-3 חודשים, עד להתפטרותו בחודש פברואר 2009. באשר לפגיעה בעבודה, שאינה במחלוקת, טען הנתבע כי התובע לא המציא כל אישור רפואי ולנתבע הייתה אפשרות להעסיקו בעבודה אחרת. התובע פנה, באמצעות בא כוחו הקודם עו"ד קורי הצדדים ניהלו מו"מ כאשר התובע היה מיוצג על ידי עו"ד קורי, בסופו של דבר התובע חתם על כתב ויתור וכן סוכם עם עו"ד קורי כי ישוחררו לתובע כספי הפיצויים והתגמולים בפוליסת ביטוח מנהלים. בנוסף, סוכם כי - לאור המחלוקת הקיימת לעניין זכאות התובע - כספי התגמולים וכספי הפיצויים בפוליסות ייחשבו לצורך חישוב פיצויי הפיטורים ורק אם עדיין יוותר הפרש, הוא ישולם על ידי הנתבע. התובע קיבל סכום (הכולל כספי תגמולים) העולה על זכאותו לפיצויי פיטורים והנתבע טוען לקיזוז של התשלום ביתר. הנתבע טען כי התובע קיבל מלוא דמי הבראה ופדיון חופשה במסגרת גמר החשבון שנערך עימו כשהיה מלווה ע"י עורך דינו וחתם על הסכם הפשרה. באשר לדמי נסיעות, טען הנתבע שסוכם עם התובע כי דמי הנסיעה נכללים בשכר ובמסגרת הסכם הפשרה שנערך, כשהתובע, כאמור, מלווה ע"י עורך דין, הוא חתם על כתב קבלה וקיבל סכומים מעל ומעבר למגיע לו על כן חייב בהחזרם. 4. לאחר שהתקיים קדם משפט בפני כב' הרשמת עדי ריכטמן, התיק הועבר אלינו לשמיעת הוכחות. נשמעו עדויות התובע והנתבע, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. לאחר מכן, התיק הועבר להכרעתנו. 5. עובדות המקרה א. הנתבע הוא בעל נגריה. התובע עבד כנגר אצל הנתבע, החל מ-1.5.1991. יחסי העבודה נמשכו עד לתאונת העבודה של התובע ביום 8.2.09 - אף שקיימת מחלוקת בין הצדדים האם הייתה רציפות בעבודת התובע במהלך כל התקופה. ב. התאונה שבה נפגע התובע הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה והתובע קיבל דמי פגיעה. ג. הוגש על ידי התובע אישור מרופא תעסוקתי, ד"ר יואב יובן, מיום 3.6.2009 (ת/7), בו נכתב כי התובע "אינו כשיר לעבודתו כנגר. ימשיך במקביל טיפול מול המל"ל ושם גם יש לשקול אפשרות של שיקום מקצועי". במועד זה נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים והתובע לא חזר לעבודה אצל הנתבע. ד. התובע קיבל תלושי שכר בגין כל תקופת העבודה ובתלושי השכר נרשם "ותק: 01/05/91". ה. במועד סיום העבודה היה התובע מיוצג על ידי עו"ד שמעון קורי, אשר שלח לנתבע מכתב מיום 28.7.09 עם בקשה לקבל פיצויי פיטורים. לגבי תוכן המכתב ונפקותו המשפטית נדון בהמשך. ו. התובע חתם על מסמך מיום 13.8.2009 תחת הכותרת: "קבלתי את כל הכספים של החופשה, הבראה וביגוד". החתימה היא מיום 14.8.09. ז. הצדדים הסכימו כי הסכום ששוחרר לתובע בגין פיצויי פיטורים הינו בסך 90,447.96 ₪ (ראו ע' 6 לפרוטוקול הדיון). ח. מחודש אוגוסט 2011 עובד התובע בנגריה "מזנוני כהן בע"מ", לפי עדותו כעוזר נגר. לפני כן עבד התובע מספר חודשים אצל "טיולי השלום" (לא כנגר). 6. זכאות התובע לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") התפטר עובד לרגל מצב בריאותו, ולאור הממצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין הייתה סיבה מספקת להתפטרות. על כן לעניין פיצויי פיטורים רואים את התפטרותו כפיטורים. בהתאם לאישור מטעם רופא מומחה לרפואה תעסוקתית מיום 3.6.09, התובע לא היה כשיר (אז) להמשיך את עבודתו כנגר. הנתבע הצהיר כי הוא לא קיבל את האישור הנ"ל - אילו היה מקבלו כי אם כן, הוא היה מציע לתובע להמשיך לעבוד בעבודה אחרת. אין אנו מאמינים להצהרה זו של הנתבע. הנגריה של הנתבע היא נגריה קטנה, באותה תקופה התובע היה העובד היחיד של הנתבע, הנתבע ידע על התאונה (אף ייתכן כי היה נוכח עת התרחשה). הנתבע העיד כי הוא נתן לתובע טופס בל/250 (למוסד לביטוח לאומי), ביקר את התובע בבית החולים וידע שהוא זקוק לניתוח (ראו ע' 14 לפרוטוקול הדיון). אף בניגוד להצהרתו, העיד הנתבע כי המסמך של הרופא התעסוקתי (ת/7) נשלח אליו על ידי ב"כ התובע דאז, עו"ד קורי (ע' 12, ש' 24-25 לפרוטוקול הדיון). לא מן המיותר לציין כי עצם העובדה שהתובע חזר לעבוד בנגרייה כשנתיים וחצי לאחר התאונה, אין בה כדי לסתור את הקביעה שעולה ממסמך מטעם הגורם המוסמך לקבוע - רופא תעסוקתי - שהתובע לא היה כשיר להמשיך לעבוד כנגר במועד סיום יחסי עבודתו עם הנתבע. ייתכן שהתובע עבר שיקום ולכן המצב השתנה, אך אין בכך כדי לסתור קביעה שהיא נכונה למועד הרלוונטי לבדיקה - חודש יוני 2009. לאחר שהתובע הרים את הנטל להוכיח כי הוא לא היה כשיר להמשיך את עבודתו כנגר אצל הנתבע, עובר הנטל אל הנתבע להוכיח שהוא הציע לתובע עבודה אחרת, המתאימה - למצב בריאותו - הוכחה כזו לא הובאה כלל. לכן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 7. תקופת העבודה של התובע והשכר הקובע לחישוב זכאותו הנתבע הצהיר כי היו שתי הפסקות בתקופת העבודה של התובע, בהן התובע התפטר (קרי, נותקו יחסי העבודה) וחזר לעבוד לאחר יותר משלושה חודשים. לפי הצהרת הנתבע, ההתפטרות הראשונה הייתה בחודש ספטמבר 1994 והשנייה במאי 2003, אז נעשה "גמר חשבון" והתובע קיבל שחרור כספי פיצויי פיטורים על פי טופס 161. על אף זאת, ישנם תלושי שכר רצופים, כולל בגין חודשים יוני, יולי ואוגוסט 2003, בהם מופיע תשלום "משכורת". טענת הנתבע לפיה שולמו באותם חודשים זכויות המגיעות לתובע שנכללו בתלושי השכר תחת התיאור (הלא נכון) "משכורת" - לא הוכחה. מעבר לכך, בכל תלושי השכר של התובע מופיע כמועד תחילת העבודה של התובע: "1.5.1991", מה שמצביע על כך שכוונת הנתבע הייתה לשמור על הוותק של התובע מתחילת העבודה. לכן, אנו מעדיפים בנקודה זו את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע וקובעים כי תקופת העבודה של התובע לצורך זכאות לפיצויי הפיטורים היא מ-1.5.91 ועד ליום 3.5.09, קרי 18 שנים וחודש - 217 חודשים. באשר לשכר הקובע לחישוב הזכאות, קובעות תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ד - 1964, (להלן התקנות) כי השכר יהיה השכר האחרון של העובד (תקנה 4). ב"כ הנתבע טען כי השכר האחרון של התובע אינו רלוונטי לחישוב, אלא יש לחשב על פי תקנה 6 - "חל בשכרו האחרון של העובד שינוי זמני, יחושב השכר האחרון לפי שכר העובד כאילו לא חל שינוי כאמור". שכרו של התובע בשלושת חודשי עבודתו האחרונים, בהם עבד בפועל היה: חודש 11.08: 9,702.12 ₪, 12.08 : 9,702.12 ₪ ו-1.09 : 9,746.33 ₪. לפני כן, בחודש 10.08, השכר היה בסך 6,646.56 ₪. התובע הצהיר בעדותו בדיון כי גם לפני חודש 11.08 הוא קיבל שכר בסכום גבוה מזה שנקוב בתלושי השכר ("בשחור", ראו ע' 7 ש' 10-13 לפרוטוקול הדיון) וכי תלושי השכר האחרונים משקפים את הסכומים האמתיים שקיבל. ברם, הזמניות עליה דובר בתקנה 6 לתקנות, מעידה על העדר קביעות בשינוי, אפילו אם יש שינוי "זמני" הנמשך פרק זמן ארוך (דב"ע לד/3-47 גאולה כהן נ' מדינת ישראל). הנתבע לא נתן כל הסבר מספק באשר לשינוי (זמני) אשר הצדיק את העלאת השכר כפי שמשתקפת מתלושי השכר של חודשים 11.08 עד 1.09. משכך, אנו סבורים כי יש לראות בשכר האחרון של התובע כשכר קובע לחישוב פיצויי פיטורים. 8. האם היה "ויתור" לגבי זכאות התובע לפיצויי פיטורים טענה נוספת של הנתבע היא כי הסכומים ששוחררו מהקופות בגין פיצויי פיטורים היו בהתאם להסכמה אליה הגיעו עם ב"כ התובע דאז, עו"ד קורי. זאת, בהתאם למכתב שנשלח על ידי עו"ד קורי לנתבע ביום 28.7.09, שנוסחו כדלקמן: אני הח"מ עו"ד שמעון קורי מאשר בזה כי קבלה עתידית, באמצעותי, של כספי תגמולים של חברת מגדל חברה לביטוח בע"מ ופניקס חברה לביטוח בע"מ, עבור מרשי מר זבולונוב רושל, תהווה תשלום של חלק מן פיצויי הפיטורין, להם זכאי מרשי בעקבות תקופת עבודתו אצלכם. אני מאשר כי סוכם עמכם כי במידה וכספי התגמולים של חברת הביטוח מגדל בע"מ ושל חברת הביטוח הפניקס לא יספיקו להגיע כדי הסך של פיצויי הפיטורין להם זכאי מרשי בעקבות תקופת עבודתו אצלכם, הרי שהודעתם לח"מ כי תשלימו את ההפרש. אנו סבורים כי דין טענת הנתבע להידחות ממספר סיבות: א. כפי שנקבע לעיל, זכאות התובע לפיצויי פיטורים לא הייתה במחלוקת ולכן, מדובר בזכות קוגנטית שאינה ניתנת לוויתור; ב. מכתבו של עו"ד קורי, גם אם הוא פעל בשם התובע, לא יכול להוות "פרשה והודאת סילוק" בהתאם לסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, עוד ביתר שאת עת מופיע על גבי המכתב "מבלי לפגוע בזכויות". ג. פרשנות המכתב אינה חד משמעית, כי ניתן אף להבין מהפיסקה השנייה כי על הנתבע היה להשלים את הפרשי פיצויי הפיטורים. 9. אם כן, זכאי התובע להפרשי פיצויי פיטורים בהתאם לחישובי ב"כ התובע, כדלקמן: שכר בסך 9,746.33 ₪ X 217 חודשים= 176,246 ₪ - פחות סך של 90,447.96 ₪ ששוחרר: סך של 85,798.04 ש"ח - נכון ליום 1.7.09. 10. זכאות התובע לפדיון חופשה ודמי הבראה לפי הצהרת הנתבע, התובע קיבל כל הכספים המגיעים לו בגין דמי חופשה ודמי הבראה ואינו זכאי לכל סכום בגין רכיבים אלה. כפי שנאמר לעיל, התובע חתם על מסמך מיום 13.8.2009 (חתום ביום 14.8.09) לפיו הוא מצהיר כי קיבל את כל הכספים, בגין כל השנים בהן עבד, בגין ביגוד, הבראה וחופשה שנתית. על גבי המסמך כתוב "אין לי ולא יהיו לי כל דרישות ו/או טענות ו/או השגות על כל האמור לעיל ואני חותם על מסמך זה מרצוני החופשי אחרי שהוקרא לי והבנתי את הכתוב בו". התובע העיד כי הוא אכן חתם על המסמך, אך נאלץ לחתום כדי שיתנו לו לשחרר את פיצויי הפיטורים (ע' 9 ש' 13-18 לפרוטוקול). התובע הוסיף כי הוא פנה לעו"ד קורי לאחר שחתם על המסמך (ע' 9, ש' 24-25 לפרוטוקול). מאידך גיסא, לגרסת הנתבע, המסמך הנ"ל הובא על ידי התובע וכנראה הוכן על ידי עו"ד קורי, שייצג את התובע אז. לא נראה לנו סביר כי המסמך הוכן על ידי עורך דין וטענת הנתבע שהתובע הוא זה שהביא את המסמך - לא הוכחה. אולם, בניגוד לאמירת התובע, המסמך נחתם אחרי שהתובע היה מיוצג על ידי עו"ד קורי, אשר פנה אל הנתבע במכתב מיום 28.7.09 (כשבועיים לפני שהמסמך נחתם). לכן, לתובע היה עם מי להתייעץ ולא הייתה לו סיבה לחתום עליו אם הוא לא שיקף את המציאות. התובע הצהיר בדיון כי לא קיבל אף פעם זכויות בגין חופשה והבראה והוא וכי יצא לחופשה רק פעם אחת, בשנת 2001, למשך שבועיים ולרגל חתונתו. אולם, הוכח כי התובע אכן קיבל חופשה והבראה, חתם על מסמך הקבלה ביום 3.9.04, ואף הוסיף בכתב ידו, ברוסית, על גבי המסמך: "קיבלתי חופשה שנתית, הבראה, ביגוד" (ראו ע' 8 ש' 22 לפרוטוקול הדיון). לכן, אין אנו מאמינים כי התובע נאלץ לחתום על המסמך כדי לשחרר פיצויי הפיטורים ואנו מעדיפים בעניין זה את גרסת הנתבע, שנתמכה בראיות בכתב, כאמור, לפיה הוא שילם לתובע דמי חופשה ודמי הבראה ואין התובע זכאי לתשלום נוסף בגין רכיבים אלה. 11. תביעה בגין דמי נסיעות התובע דורש תשלום בגין דמי נסיעות עבור חמש השנים האחרונות לעבודתו (בהתחשב בהתיישנות התביעה לתקופה הקודמת). לגרסתו, הוא לא קיבל כל תשלום בגין דמי נסיעות עבור נסיעותיו ממקום מגוריו באור יהודה, למקום העבודה בתל אביב. לגרסת הנתבע, השכר ששולם לתובע כולל דמי נסיעות, בהסכמתו. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי עד לשנת 1994 שולמו לתובע דמי נסיעות בנפרד. משנת 1995 סה"כ התשלום (שהיה אז בסך 1,800 ₪) לא השתנה, אך נרשם בשורה אחת, ביחד, כאשר כתוב "תשלומים: 01- משכורת 04- נסיעות". כך עד לסוף שנת 1997, כאשר השכר עולה בהדרגה. מינואר 1998 כבר לא מופיע הרכיב "נסיעות" וכל הסכום, שלא השתנה, מופיע תחת תיאור "משכורת". רישומים כאמור תומכים בטענת הנתבע כי הסיכום היה כי החל מתקופה מסוימת שכרו של התובע יכלול תשלום בגין דמי נסיעות. יובהר כי ללא ספק השכר שקיבל התובע עולה על שכר מינימום, בתוספת החזרי נסיעות. יש לציין כי התובע עבד תקופה ארוכה ביותר אצל הנתבע, יותר מ-18 שנים, ולא הוכח כי הוא דרש במהלך כל התקופה הארוכה תשלום בגין נסיעותיו, מה שתומך בגרסת הנתבע באשר לסיכום על שכר הכולל דמי נסיעות. בהתאם לכך, אנו דוחים את תביעת התובע בגין דמי נסיעות. 12. לסיכום לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע סך של 85,798 ₪ בגין יתרת פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.09 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו-כן, אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 9,000 ₪. 13. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. קטיעת איבראצבעותידייםנגריהנגרותתאונת עבודה