דוגמא לפסיקה לפשרה בבית הדין לעבודה 1. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבעים (שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד), לשלם לו סך (קרן) של כ-650,000, בגין רכיבי תביעה שונים. הנתבעים, בכתב הגנתם, הכחישו את זכאותו של התובע לקבל מהם דבר מה. 2. במהלך ההתדיינות בתובענה ובמקביל להתדיינות, נעשו נסיונות חוזרים ונשנים להביא את הצדדים להסכמה ביניהם או להסכמה על כך שהסכסוך יועבר להידון מחוץ לבית הדין, אך נסיונות אלה לא הביאו להסכמה כלשהי בין הצדדים. לפיכך, קויים דיון מוקדם, הוגשו תצהירי עדות ראשית ואף קיימנו ישיבה שבה שמענו חלק מהעדויות. 3. למרבה שביעות הרצון, בפתח ישיבת ההוכחות הנוספת שהתעתדה להתקיים, נמשך המו"מ בין הצדדים, ובסופו הם הגיעו להסכמה בדבר הסמכתנו לפסוק לפשרה, בתנאים שפורטו בפרוטוקול הישיבה מיום 25/12/13. 4. אנו מודים לצדדים ולבאי כחם על ההסכמות ביניהם. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא. 5. אנו נותנים תוקף של פסק דין להסכמות בין הצדדים כפי שהן פורטו בסעיפים 1 ו-3 לדברי ב"כ הצדדים שנכתבו בדיון מיום 25/12/13, בעמודים 35 ו-36 לפרוטוקול. בהתאם לכך - התביעה כנגד נתבע מס' 2 נדחית, בלא חיוב מי מהצדדים בהוצאות משפט בקשר ליחסים שבין התובע לבין נתבע מס' 2. בהתאם לכך - על נתבעת מס' 1 (שתיקרא להלן: "הנתבעת") להוציא - עד יום 24/1/14 - מכתב לחברת הביטוח "הראל", שלפיו ישוחרר לזכות התובע מלוא הסכום שנצבר שם לזכותו. (זאת - בנוסף לסכום הפשרה שאותו נפסוק להלן). 6. רשמנו בפנינו את הערבות האישית שקיבל על עצמו הרב דוד אוחנה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 25/12/13. 7. כעת, עלינו לפסוק לתובע את סכום הפשרה, בהתאם להסכמה בין הצדדים. אלה שיקולינו העיקריים בקביעת סכום הפשרה 8. אילו התובענה היתה נדונה לגופה עד תומה, היה מוטל על התובע הנטל להוכיח את זכאותו לרכיבי השכר שאותם הוא טוען שעל הנתבעת לשלם לו; אחזקת רכב, תוספת בגין היותו "אב בטחון" ותוספת בגין כוננויות. אנו מעריכים שהסיכוי שהיינו רואים את התובע כמי שעלה בידיו להרים את הנטל האמור - הוא קלוש. (במאמר מוסגר נוסיף כי לגבי תוספת "אב בטחון" עמדתנו היא כזו אף אם היה מוכח שהנתבעת קיבלה תקצוב לכך מעיריית טבריה. זאת, באשר עצם קבלת התקצוב אינה אמורה להביא בהכרח לשינוי השכר המוסכם בין הצדדים). לכך יש השלכה גם בענין הזכאות לרכיבים עצמם וגם בענין הזכאות להשלמת פיצויי הפיטורים). 9. בחינת המסמך מיום 9/1/08, שצורף כנספח ה' לכתב התביעה מלמדת שסביר יותר שהמשמעות שניתן לייחס לתוכנו היא שהוא משקף את אשר הוסכם בין התובע לבין הרב אוחנה לגבי תנאי העבודה מאותה עת ואילך, בעקבות תלונות שהיו לנתבעת בענין אופן ביצוע העבודה על ידי התובע. הרישום השונה בתחתית המסמך נראה כמשקף דרישות של התובע שלא בהכרח סוכמו על ידי הצדדים, ובהתאם לכך - ניתן על ידינו משקל לאותו מסמך. 10. הנטל להוכיח את שווי הפרוייקטים שלגביהם אין חולק שהתובע היה זכאי לשכר בשיעור 10% משווים - היה מוטל גם הוא על התובע, אילו היתה התובענה נדונה לגופה עד תומה. נטל זה, אינו מאד כבד, גם בשל מכתבה של הנתבעת אל עו"ד יעקב מוסל, מיום 13/9/10, וגם בשל תהיות שונות שעולות למקרא חוות הדעת שהנתבעת נסמכת עליה. בענין המכתב האמור של הנתבעת מיום 13/9/10, ראוי להוסיף שאנו מביאים בחשבון את העובדה שאין חולק על כך שהנתבעת לא שילמה לתובע את מה שהיא הסכימה לשלם לו על פי אותו מכתב, למעט סך של 3,198 ₪. (מכל מקום, נראה שטוב שלא נעשה תשלום באופן שבו הוא תוכנן, שכן יש ספק רב (בלשון המעטה) בענין חוקיות ההסדר שתוכנן על אופן ביצוע התשלום). 11. אנו מביאים בחשבון את טענות הנתבעת לענין מהות הסך של 3,500 ₪ ששולם בתלוש חודש יולי 2009 ובדבר תשלום סך של 1,300 ₪ בגין הפרוייקט של ריצוף המקלט וכן את דעתנו שעל הנתבעת היה מוטל להוכיח את טענותיה, במקרה שהתובענה היתה נדונה לגופה עד תומה. 12. בענין נסיבות הפסקת העבודה, אנו מביאים בחשבון שאילו היתה התובענה נדונה לגופה עד תומה, היה מוטל על הנתבעת הנטל להוכיח שפיטוריו של התובע היו למעשה פיטורים שנעשו ביוזמתו. עם זאת, גם אם הנתבעת לא היתה מוכיחה זאת, אין בכך כדי להביא בהכרח לקביעה שמדובר בפיטורים שנעשו בחוסר תום לב ולמסקנה שהתובע זכאי לפיצוי על האופן שבו בוצעו פיטוריו. 13. ענין נוסף שאנו מביאים בחשבון הוא ההסכמה בדבר זכאות התובע לפדיון דמי הבראה בעבור שתי שנות העבודה האחרונות. 14. בענין החופשה השנתית, אנו מעריכים שאילו התובענה היתה נדונה לגופה, היתה הנתבעת מצליחה לשכנע כי נוצלה חופשה שנתית במועדי חופשה קבועים בחוה"מ סוכות ובחודש ניסן (אנו מודעים למחלוקת לגבי ניצול החופשה במהלך חופשת הקיץ מהלימודים). 15. בנוסף, אנו מביאים בחשבון את העובדה שכבר אין חולק על כך שהתובע זכאי להחזר הוצאות נסיעה בגין התקופה שבה הוא היה גר ביבנאל, גם אם הוא לא הודיע על כך לנתבעת. 16. אנו מביאים בחשבון גם שיקולים של הפרשי הצמדה וריבית. 17. לא הבאנו בחשבון שיקולים של פיצוי הלנת שכר, מאחר שאנו סבורים שאין סיכוי ממשי שהיה נפסק פיצוי כזה לתובע בנסיבות תובענה זו. בנוסף, לא הבאנו בחשבון שיקולים של הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, שכן אנו סבורים שנכון לא לעשות זאת במקרה של פשרה שבה לא ברור שאחד הצדדים היה הרבה יותר צודק ממשנהו. הפסיקה לפשרה 18. על סמך השיקולים האמורים לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת - בפשרה - לשלם לתובע סך של 112,000 ₪. סכום זה ישולם בלא יותר משבעה תשלומים חודשיים, אשר סכומו של כל אחד מהם (למעט האחרון, במקרה שיוגדלו תשלומים קודמים) לא יהיה נמוך מסך של 16,000 ₪. התשלום הראשון ישולם לא יאוחר מיום 15/2/14, והבאים אחריו - ישולמו לא יאוחר מה-15 בחודש בכל אחד מהחודשים העוקבים. בהתאם למוסכם בסעיף 4 להסכמת הצדדים מיום 25/12/13, אם הנתבעת לא תשלם במועד את אחד התשלומים - תעמוד כל יתרת החוב לפרעון מיידי. (הוראה זו אינה חלה בקשר לערבות האישית של הרב אוחנה). 19. התובע זכאי להשבת סך (קרן) של 1,112 ₪ מהאגרה ששולמה. 20. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. פשרהבית הדין לעבודה