טוען כי הוא פוטר שלא כדין לאחר שהותקף ואוים על ידי אורחי המלון, כאשר ניסה למנוע כניסה של אורחים שאינם שייכים למלון, זאת לאור ההנחיות שקיבל ממנהליו. לטענתו, בזמן אותו אירוע זעק לעזרה לחדר הביטחון במלון, אולם המאבטחים לא הגיעו וההתייחסות היחידה היתה מפקיד הקבלה שהגיע לעזרתו ואף העיד בפנינו. 3. למחרת האירוע הנטען הגיש התובע תלונה במשטרה כנגד אורחי המלון. לטענתו, פוטר בשל העובדה שהגיש תלונה זאת למשטרה. 4. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התובע הגיש תלונה במשטרה ללא קבלת אישור מהאחראי עליו במלון, וזאת בניגוד לנהלי המלון, ועל כן הוא זומן לשימוע אצל הנתבעת. משבחר לא להופיע לשימוע, הנתבעת ראתה בו כמתפטר. 5. הארוע צולם במצלמה המותקנת במלון, אלא שהנתבעת טענה שלא נשמר סרט הצילום שתיעד את האירוע מאחר שהסרט נשמר לפרק זמן מוגבל התלוי במשתנים רבים. לטענתה, התובע לא הזעיק עזרה מקציני הביטחון של המלון ולא עדכן את האחראים עליו אודות האירוע בזמן האירוע. 6. בדיון בפנינו העיד התובע עצמו, ועוד ארבעה עדים מטעמו, מר רב מזרחי, שהחליף את התובע במשמרת לאחר האירוע ביום 19.5.11. מר אמיר שרקאווי, שהיה אחראי משמרת ביטחון במלון במועדים הרלבנטים, ומר מני הורביץ שהיה פקיד הקבלה במלון בזמן האירוע. 7. מר שרקאווי היה אחראי משמרת בביטחון בבית המלון של הנתבעת העיד שהוא הבין מקציני הביטחון של הלילה שהיה "בלגן" ושמע שלאור זאת פיטרו את התובע. מצאנו לנכון להביא את דבריו כפי שהעיד בפנינו:- ש. מפנה לסעיף 4 לתצהירך. מאיפה ידוע לך שבית המלון פיטר אותו? ת. הייתי אחראי משמרת בבטחון והייתי צריך לדעת מכל אירוע שהיה קורה. לא משנה איזה משמרת. הבנתי מהקב"טים של הלילה שהיה בלגן. מקובה הבנתי שהוא פנה לקב"ט, קרא לעזרה כדי שקבט יבוא לעזור לו. רצו להכנס 4 אנשים ולפי החוק אחרי השעה 23:00 אסור להכניס אנשים שהם לא קשורים למלון. היו רשומים 2 בחדר והגיעו 4 אנשים. נוצר שם ויכוח בין שני הלקוחות של המלון לבין קובה, קובה קרא לעזרה לקבט והקבט לא הגיע באותו זמן. איך שהבנתי יום אחרי כשהגעתי למשמרת, הבנתי מקובה שהתקשר אלי והסביר לי מה קרה שהקבט לא הגיע למקום באותו רגע וכששאלתי את הקבטים, הם אמרו שהם הגיעו והכל היה בסדר, לא היה צורך בכלום. דיברתי אחר כך עם הסגנית של הקבט"ר והבנתי ממנה ומהקבטים האחרים שקובה פוטר ומאז הוא לא מגיע למשמרות. הוא לא רשום בסידור. דווקא שני הקבטים ציון וטדי, כשהיינו קוראים להם לקריאות במלון, היה לוקח להם הרבה זמן עד שהם היו מגיעים לקריאה עצמה ולא כמו כל קבט אחר שהיה מגיע תוך דקה שתיים. ש. שאלתי מנין ידוע לך שפיטרו אותו? ת. ליטל סגנית הקבט"ר שהיו שם אמרו לי שפיטרו אותו. ש. למה כל זה לא כתוב בתצהיר שלך? ת. שאלת שאלה ואני עונה לך. גם השופט לא יודע כל מה שקרה. פיתחתי יותר לעומק ופירשתי הכל. שמעתי גם ממנה, גם מהקבטים וגם מקובה. ש. מי במלון אחראי או מוסמך לפטר עובדים? ת. זה מתחיל מקבט"ר ראשי וכח אדם. ש. סגנית הקבט"ר לא מוסמכת? ת. היא לא מוסמכת אבל היא יכולה להשפיע כשהיא נעזרת בקבט"ר. ... ש. הזכרת את המצלמות בטיים קיפר. ת. אני רוצה להוסיף שבאותו לילה המצלמות עבדו והקבטים בטיים קיפר, היה אחד שכל הזמן צריך לשבת מול המסך ולהסתכל על המצלמות. הקלטות נשמרות בתוך מחשב עד חודש כפי שאני יודע מבדיקה אישית שהייתי עושה. היה אפשרי לתת לו את המצלמות אם זה היה לפני חודש." (עמ' 6-7 לפרוטוקול מיום 12.6.13). מר שרקאווי העיד שסגנית קצין הביטחון הראשי אמרה לו שפיטרו את התובע, וכן העיד כי סרטי האבטחה נשמרים במלון לפחות למשך חודש. 8. העד מר הורביץ- פקיד הקבלה במלון בזמן האירוע, סיפר שראה את מה שקרה כאשר התובע קרא לו וביקש למנוע מהאנשים שלא היו אורחי המלון להיכנס למלון. מפאת חשיבות הדברים מצאנו לנכון להציגם:- "ת. אנשים הגיעו לכניסה כמו תמיד, קובה הוציא את הניירות, הסתכל ברשימה, מספר חדר, שם משפחה, מה שבנוהל והבן אדם הביא איתו עוד אנשים נוספים, במקרה בנות וקובה לא רצה להכניס אותם. היו צעקות, קללות. קובה עמד עם ידיים מאחורי הגב, לא נגע בו, לא שום דבר, מזה הגיע לחיכוכים ולצעקות, קובה חיפש אנשי בטחון שלא הגיעו למקום. זה מה שאני זוכר. קובה לא נגע בהם." (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 12.6.13 שורה 21- 25). בהמשך העיד העד כי האורחים דחפו את התובע - "ש. לא היה מגע של ידיים לאף אחד מהצדדים? ת. הצד השני דחף את קובה. כשקובה ראה את זה הוא שם את הידיים שלו מאחורה והוא חיכה. לא היה מעבר לזה." (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 12.6.13 שורה 29-31). עוד העיד מר הורביץ שהקב"ט אמר שפיטרו את התובע מהמלון. אמנם לאחר מכן הוא סייג את דבריו, לפיהם הקב"ט - טדי, תיקן ואמר שלא פיטרו את התובע. אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שבסמוך לאירוע קצין הביטחון, טדי, אמר למר הורביץ שפיטרו את התובע. העד סיפר שהבין מקצין הביטחון הראשי של המלון, שאחד האנשים שניסה להיכנס למלון, שייך לעולם הפשע והמלון לא רצה להתעסק עימו. "ש. אתה אומר "לאחר מכן גילינו שהוא מעולם הפשע והמלון לא רצה להתעסק איתו"? ת. נכון, לא רצה להתעסק איתו. גילינו דרך הקבט"ר, עד כמה שזכור לי. אנחנו לא מכירים אותו. סיפרו לי, נדמה לי שהקבט"ר סיפר לי שהוא מעולם הפשע, או הקבט"ר או אחד הקבטים. רק מאנשי הבטחון סיפרו לי שהוא מעולם הפשע והיה רצוי לא להתעסק איתו." (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 12.6.13 שורה 16 - 19). 9. התובע בעדותו בפנינו תיאר את השתלשלות העניינים. הוא תיאר כיצד רצה למנוע משני הגברים להכניס למלון שתי נשים שאינן אורחות המלון.\ הוא תיאר את האיומים שקיבל משני האורחים ואת הדרישה מאנשי המלון לבטל את התלונה. התובע סיפר על ההוראה שניתנה לו בעל פה שלא להכניס אנשים, שאינם אורחי המלון, אחרי השעה 24:00. לדבריו ההוראה ניתנה לו בעל פה וכי הוא לא קיבל אף פעם נהלים כתובים. לטענתו אחר האירוע לא נתנו לו להיכנס למלון ופיטרו אותו ( עמ' 13 לפרוטוקול מיום 12.6.13 שורה 31). 10. מטעם הנתבעת העידה גב' רחל לנקרי, חשבת השכר וסגנית מנהלת משאבי אנוש של המלון. לדבריה התקשרה אל התובע מספר פעמים ואמרה לו לבוא לכח אדם ולהתפטר כי לא התייצב לעבודה. גב' לנקרי לא הציגה כל זימון לשימוע ולא הציגה פירוט שיחות או אישור על כך שיצרה עימו קשר. 11. עד נוסף מטעם הנתבעת, היה מר אופיר בוקובזה, שהיה בעבר קצין ביטחון ראשי של המלון. הוא אישר בעדותו כי ראה לאחר האירוע, בסרטי האבטחה שלושה או ארבעה אנשים בכניסה למלון שניסו להיכנס והתובע מנע זאת מהם. הוא אישר שמי שאינו אורח של המלון לא רשאי להיכנס אחרי השעה 23:00. הוא אישור בעדותו שזה היה תקין שהתובע הגיש תלונה במשטרה לאור העובדה שהותקף על ידי אורחי המלון. זאת ועוד, הוא אישר שאם היה יודע על המקרה היה הולך יחד עם התובע להגיש תלונה במשטרה. 12. בחינת עדותו של מר בוקובזה מלמדת שהתובע נהג כשורה ולכן אין זה מובן מפני מה זומן התובע לשימוע על ידי המלון. כאן המקום לציין שעדותו של מר בוקובזה בפנינו, סותרת את טענות הנתבעת בכתב הגנתה, לפיהן התובע נהג בניגוד לנהלי המלון עת הגיש תלונה במשטרה כנגד אורחי המלון ללא קבלת אישור לכך מהאחראי עליו. כאמור מר בוקובזה הצדיק בעדותו בפנינו את התנהלות התובע. 13. התרשמנו שעדויות העדים לפנינו היו מהימנות ובכלל זה עדותו של התובע עצמו, עדותו של מר הורביץ וכן עדותו של עד הנתבעת מר אופיר בוקובזה שאישר שהתובע פעל כשורה. 14. התובע בכתב תביעתו ביסס את התביעה על חוק הגנה לעובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) תשנ"ז - 1997, על פגיעה בשמו הטוב לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965. 15. חוק הגנה על עובדים אליו הפנה התובע בתביעתו אינו רלבנטי לעניינו. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים עוסק במקרה בו העובד מגיש תלונה נגד המעביר או עובד אחר של המעביד. זה לא היה המקרה שבפנינו. תובע הגיש תלונה במשטרה כנגד אותם אורחים שלכאורה איימו על חייו, ולא נגד המעביד או מי מעובדי המעביד, לכן חוק זה איננו חל בעניינינו ודין התביעה מחמת עילה זו להידחות. 16. גם חוק לשון הרע אינו רלבנטי לעניינו. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע מגדיר את האחריות עפ"י חוק זה בעוולה אזרחית וקובע: "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית. . . " על מנת שתקום עוולת לשון הרע, נדרש פרסום. סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע מגדיר פרסום: "2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר. (ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות: (1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע; (2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע." על מנת לקבוע כי הנתבעת ביצעה עוולה לפי חוק איסור לשון הרע, על התובע להוכיח כי הנתבעת פרסמה לשון הרע כנגד התובע. התובע לא עמד בנטל הרובץ עליו להוכיח פרסום שכזה. כשנשאל התובע אודות טענתו כנגד הנתבעת לפרסום לשון הרע השיב כך: "ש. המלון פרסם משהו שקשור לאותו אירוע? ת. אני לא קורא טוב עברית, אבל אני הייתי עובד בבטחון ואמרתי לו שאני חוזר למקום ואמרו לי שאני לא יכול להיכנס לשום מלון. בשרתון אני לא יכול לעבוד כי היה לי משפט. במלון קלאב אין היה לי משפט וגם שם אני לא יכול לעבוד. אומרים לי שאני לא מתאים להם. ש. יש עוד מקומות שעבדת בהם שהיה לך משפט איתם? ת. כמעט כל המלונות, כי אף פעם לא משלמים כמו שצריך. ש. כמעט בכל מלון שאתה עובד אחר כך אתה תובע? ת. כמעט כולם שעבדתי." (עמ' 13 לפרוטוקול מיום 12.6.13 שורות 17 עד 21). התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שהמלון פרסם דבר מה בקשר עם האירוע נשוא התביעה, התובע הודה כי כלל לא ידוע לו אם המלון עשה פרסום כאמור, ואף מדבריו של התובע עולה כי לא זאת הסיבה לכך שהוא אינו מוצא עבודה, לטענתו, בענף המלונאות. בבר"ע 7192-02-13 די.אס.פי.גרופ בע"מ נ' אלי אסולין, (מיום 26.5.13) סיכמה השופטת לאה גליקסמן בסעיפים 9 ו-10 להחלטתה את חובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965: ". 9. נאמר בספרו של אורי שנהר, דיני לשון הרע (1997) כמפורט להלן: "בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום"; מרכיב "לשון הרע"; והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, שבהם השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדוייקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום "מסמך מהותי" והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה". (ע' 421). 10. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע בפסיקה כי - "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה [ע"א 594/66 אהרוני נ' בנק י.ל. פויכטונגר בע"מ, פ"ד כא (1) 160, 163 (1967).." תביעת התובע אינה עומדת בחובת הפירוט כאמור ולכן אין אנו מקבלים את תביעתו לפי חוק איסור לשון הרע. 17. התובע אישר בחקירתו כי כיום הוא עובד אך לא כקב"ט בבית מלון, מאחר ואין בית מלון המסכים להעסיקו. הוא אישר כי הוא תבע בעבר בתי מלון נוספים בגין זכויות סוציאליות שלא קיבל. התובע לא הצליח להוכיח את רכיב התביעה של הפסד השתכרות עד גיל הפרישה ולכן גם דין רכיב זה להידחות. 18. באשר לתביעה לדמי חופשה - חישובי התובע אינם ברורים. אין זה מובן כיצד עבור תקופת עבודה כה קצרה, הוא היה זכאי לפדיון חופשה בסך של 15,000 ₪. זאת ועוד, מתלוש השכר האחרון שצורף ע"י הנתבעת, עולה כי הנתבעת שילמה לתובע סך של 484 ₪ בגין פדיון חופשה. 19. החוקים עליהם ביססה ב"כ התובע את התביעה אינם מתאימים למקרה שלפנינו. אולם, ניתוח הראיות מלמד כי הנתבעת ביקשה לפטר את התובע. לטענתו אף פיטרה אותו אך ורק בשל רצונו לקיים את נהלי המלון ובשל התלונה שהגיש במשטרה כנגד האורחים שתקפו אותו. לא ברורה הסיבה שנתנה הנתבעת בפנינו לזימונו של התובע לשימוע, לאור עדותו של מר בוכובזה שהצדיק את התנהלות התובע. יתרה מזה, הנתבעת אף לא הציגה בפנינו את הזימון לשימוע ולא מנתה את הסיבות שבגינן ביקשה לזמן את התובע להליך השימוע. "חובת המעביד לגלות ולהשמיע לעובד מראש מהן הכוונות, העילות והראיות כלפיו" (ר' חיים ברנזון, "היקף חובת ההשמעה וזכות העיון בהליך שימוע מנהלי הוגן ביחסי עבודה" ספר אליקה ברק אוסוסקין, עורכים: הנשיא בדימוס סטפן אדלר ואח' האוניברסיטה העברית ונבו 2012). 20. הנתבעת טענה שסרטי האבטחה לא נשמרו מאחר וסרטי האבטחה נשמרים לתקופה קצרה בלבד. אלא שהנתבעת הודתה שכבר למחרת האירוע הגיעו שוטרים לבית המלון. לאור זאת לא מובן לנו מפני מה בחרה הנתבעת שלא לשמור את סרטי האבטחה שהיה בהם כדי ללמד אודות שאירע, ואף לא נתנה הסבר לכך. בעניין זה הנתבעת גרמה לנזק ראייתי בקשר לאירוע, לרבות לגבי טענת התובע שזעק לעזרה, וזעקותיו לא זכו לכל יחס מצד אנשי הביטחון של המלון והוא נאלץ להתמודד לבדו באירוע. כאמור, בעניין זה העידו מלבד התובע גם מר הורביץ וגם מר בוקובזה שבעדותו בין היתר אישר שראה בסרטי האבטחה אנשים שניסו להיכנס למלון בניגוד לנהלים, כאשר התובע עומד בפתח. בהקשר זה מובנת המצוקה אותה חש התובע אליה נקלע הן בשל כך שנאלץ להתמודד לבדו מול האנשים שניסו להיכנס והן בתחושה הקשה שאנשי המלון לא באו לעזרתו. 21. למרות שהתובע אינו זכאי לפיצוי בגין חוק הגנה לעובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במנהל התקין) התשנ"ז - 1997 וחוק לשון הרע התשכ"ה - 1965, אנו בדעה שהתובע זכאי לפיצוי בשל התנהלות הנתבעת כפי שנפרט להלן. 22. בע"א 634/76 עזבון המנוח משה גרליץ ז"ל נגד שבתאי אהרון, פ"ד לג(1) 253 כתב השופט (כתוארו אז) חיים כהן: "ואולם כלל גדול ועתיק יומין הוא שמקום שיש זכות שם יש סעד: ubitus ibt remedium ובית המשפט לא ישלים עם מעוות שנעשה ולא יתוקן. יש מן השופטים שאינם מוכנים לפסוק אלא על פי מה שעורכי הדין השכילו לטעון לפניהם, ואינם מוכנים לעשות עצמם כעורכי הדינין: אבל אני לפי שיטתי סובר, שאין פוקדים עוונות עורך דין על שולחו, וכדי לעשות צדק לבעלי הדין העומד לפניו יקים בית המשפט גם לגבי עורך דין שאינו יודע לטעון, את מצוות פתח פיך לאילם. (וכך נהגו בתי הדין מקדמת דנא, שאם בעל דין אינו יודע לטעון לעצמו טוענים לו: כתובות ל"ו א', גטין לז' ב'; פסקי הרא"ש על בבא קמא א' ג'; ולענין תביעותיהם של יתומים ואלמנות לזכויותיהם מכוח ירושה, אמרו חכמים, הבא משום ירושה אינו צריך טענה: משנה בבא בתרא ג' ג'; וכתב הרא"ש ז" שאנו טוענים ליורש כל מה שאביו יכול היה לטעון, כי הקטן לא ידע עסקי אביו, ובכגון זה פתח פיך לאילם: שו"ת הרא"ש כלל פ"ו סימן א') גם בענין שלפנינו לא התקשיתי למצוא למערערים את דרך סעדם, ואלך בדרך שסללתי לי למרות שגם לפנינו היה הטיעון מטעם המערערים רחוק מן הממצה והמדויק והיסודי." בע"א 7731/11 צוריאל אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משה אביטן (מיום 15.8.13) כתב השופט עמית על מתן סעד שלא נדרש: "ברגיל, אין דרכו של בית המשפט ליתן סעד שלא נתבקש בתובענה, ודרך המלך לקבלת סעד שלא נתבקש מלכתחילה היא תיקון התובענה (ראו, לדוגמה, ע"א 8572/03 טיטן בנץ בע"מ נ' איתן פסקה 5 (16.4.2006); ע"א 8903/11 מפעלי הנדסה קדמני בע"מ נ' מקורות חברת המים הלאומית פסקה 4 והאסמכתאות שם (26.8.2012)).פסיקת סעד שלא נתבקש תיעשה במקרים חריגים בלבד, ואף זאת בהתקיים שלושה תנאים והם: הסעד נובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש; כל העובדות והראיות הדרושות להענקת הסעד נתבררו בפני בית-המשפט ומאפשרות לו להכריע לגבי הסעד הנוסף; הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש (ראו ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ פסקה 39 והאסמכתאות שם (5.3.2009); ע"א 9137/07 אוסיפובה נ' קלישטיין..." (סעיף 16 לפסק הדין של השופט עמית). במקרה שלפנינו שלושת התנאים מתקיימים: סעד של פיצויים נובע מהסעדים המקוריים שביקש התובע, כל העובדות והראיות הדרושות להענקת סעד הפיצויים נתבררו בפנינו ומאפשרות לנו להכריע, שיקולי צדק מחייבים לתת את סעד הפיצויים. 23. על מעביד מוטלת חובה לשמור על כבודו של עובד. אי שמירה על כבודו של העובד, מזכה את העובד בפיצויים. כל עובד , קל וחומר מאבטח שאמור לעמוד בפתח ולשמור על מקום העבודה ועל לקוחותיו, אמור לקבל מעבר לנהלים והדרכה סיוע כאשר נקלע למצוקה במסגרת תפקידו וגיבוי למעשיו עם נהג על פי הנהלים. במקרה שלפנינו התרשמנו כי הנתבעת נמנעה מלתת לתובע הנחיות בכתב, על פני הדברים התנהגותה היא בניגוד לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב - 2002. אנו מקבלים את עדויותהם של התובע ושל מר הורביץ לפיהן התובע זעק לעזרה לקציני הביטחון של המלון ואלה לא הגיעו לסייע לו. אין אנו יודעים אם האורחים (או האורחות) בהם מדובר שייכים למשפחת פשע או היו חברים של מנהל המלון כפי שטען התובע והפקיד הקבלה. בכל מקרה חובת המלון היתה לדאוג שבמקרה בו תוקפים את השומר והוא זועק לעזרה יגיעו קציני הביטחון לסייע לו. למרבה הצער זה לא קרה. המלון בחר שלא לשמור את סרטי האבטחה למרות העובדה שידע אודות האירוע וידע שהמשטרה מעורבת בעניין. אי שמירת סרטי האבטחה ע"י המלון גרמה לנזק ראייתי וחיזקה את טענות התובע אודות האירוע. 24. הנתבעת טוענת שהיא זימנה את התובע לשימוע והוא בחר שלא להגיע ולכן ראתה בו כמתפטר. אין אנו מקבלים את עמדת הנתבעת. כאמור, הנתבעת לא הציגה כל זימון לשימוע ולא הסבירה מה מטרת השימוע, ומפני מה בחרה שלא לשבץ את התובע להמשך עבודה בעקבות העובדה שהגיש תלונה במשטרה. בעניין ההליך הנכון לפיטורים ר' מאמרם של לובוצקי ופרנקל "בנפתולי הזכות הניהולית לפטר בעידן "המהפכה החוקתית" (משפט ועסקים ג' התשס"ה (יולי 2005)). "פיטוריו של עובד בתקופה שבה זכויות יסוד חוקתיות חדרו לתחום יחסי העבודה אינם יכולים להיעשות בצורה אינטואיטיבית, על פי תחושתו של כל מנהל ומנהל ובהתאם לאופיו. פיטוריו של עובד בתקופה שלאחר "המהפכה החוקתית" צריכים להיעשות בצורה שיטתית, כלומר, תוך הקפדה על הפרוצדורה והמהות של הפיטורים. הקפדה על הפרוצדורה מובילה מטבע הדברים להקפדה על המהות." (עמ' 188). 25. התרשמנו שהנתבעת פגעה בכבודו של התובע, הן בכך שלא דאגה להגשת עזרה, ואף לא שמענו אם נקטה הליך כלשהו כנגד מי שהיה אמור לסייע לו ולהגיש לו עזרה, והן בעובדה שלאחר שבחר להגיש תלונה במשטרה בחרה להתנכר לו, ולא שיבצה אותו לעבודה. המלומדת רעות שמר-בגס במאמרה "צדק פרוצדוראלי וכבוד העובד- עיונים בהלכת השימוע" כותבת כי זכותו של העובד שינהגו בו בדרך המכבדת את הוויתו כאדם קודמת לפררוגטיבה הניהולית של המעביד ולכל הפחות אינה סותרת אותו (עבודה חברה ומשפט כרך יג עמ' 217). אנו מאמצים את מסקנתה של הכותבת. על מעביד לשמור על כבודו של עובד גם אם יש בכך פגיעה כלשהי בפררוגטיבה הניהולית של המעביד. בעניינו, גם אם המלון סבור שתלונה במשטרה נגד אורחי המלון יכולה לפגוע פגיעה כלשהי במלון, על המעביד בפועל, המלון, היה לשמור על כבודו של התובע. 26. הנתבעת התנהלה בחוסר תום לב הן בזמן האירוע עצמו והן לאחריו. התנהלות הנתבעת גרמה להפסקת עבודת התובע שלא בצדק. התרשמנו שהתובע פעל כשורה ומילא את תפקידו בהתאם להנחיות שקיבל, דאג לשלומם של אורחי המלון ובתמורה הפנתה לו הנתבעת עורף. בנסיבות אלה התובע זכאי לפיצוי. אנו סבורים שהפיצוי ההולם הוא פיצוי בגובה של חמש משכורות, וזאת בהתחשב בתקופת העבודה הקצרה בה הועסק התובע במלון. השכר הבסיסי השעתי של התובע עמד על 23 ₪ - כך על פי תלושי המשכורת שצורפו ע"י התובע, ומכאן שהשכר החודשי הוא 4,278 ₪ (23X186), כלומר - סה"כ 21,390 ₪. 27. לאור העובדה שסכום התביעה שהגיש התובע עמד על יותר מ-200,000 ₪, הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך של 1,500 ₪ בלבד. הנתבעת תשלם סכומים אלה 30 יום מיום מסירת פסק הדין לה או לבא כוחה. 28. ניתן להגיש ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין. בית מלוןפיטורים