טוען כי מאחר שנשקו נלקח ממנו, והנתבעת לא מצאה לו מקום עבודה חלופי, יש לראותו כמי שפוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, מאחר שעבד אצל הנתבעת במשך 11 חודשים, והיה בסמוך לסיום שנת עבודה. מנגד טוענת הנתבעת כי עבודת התובע הופסקה משנסתיימה עבודתה בבית"ר עילית, וכי הוצעה לתובע עבודה חלופית. 5. סעיף 3 לחוק פיצויי-פיטורים, התשכג-1963 קובע כי : "פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי-פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים." (הדגשות אינן במקור, ד.פ) פיטורים סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יוצרים חזקה כי נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים, על כן העובדה שתקופת העבודה נמשכה פחות משנה לא תפגע בזכות העובד המפוטר לקבל פיצויי פיטורים. עם זאת, מדובר בחזקה הניתנת לסתירה, כאשר נטל ההוכחה הוא על המעביד. עליו מוטל להוכיח כי פיטורי העובד לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום הפיצויים. 6. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובע פוטר משום שהנתבעת הפסיקה לעבוד בבית"ר עילית (סעיף 4 לכתב ההגנה). התובע אישר כי כאשר נלקח ממנו הנשק נאמר לו שהחברה הפסיקה את עבודתה בבית"ר עילית (ע' 11 ש' 20-22). מכאן שטענתה זו של הנתבעת לא נסתרה. לתובע הוצע לעבור לעבוד בחברה אחרת, אך הוא סירב (סעיף 7 לתצהירו, ע' 11 ש' 23-26, ע' 13 ש' 2-3). חומר הראיות שהוצג לפנינו, ועדותו של התובע עצמו מבססים, אם כן, את טענת הנתבעת כי עבודת התובע הופסקה משום שהנתבעת הפסיקה לעבוד בבית"ר עילית. משכך יש לדחות את טענת התובע כי פוטר כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. עם זאת יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע לא פוטר. אמנם בכתב ההגנה נכתב כי: "היה באפשרותה (של הנתבעת ד.פ.)להעסיק את התובע בהר גילה בירושלים (סעיף 4 לכתב ההגנה). אולם בחקירה הנגדית נשאל התובע האם הוצע לו לעבוד בחברה אחרת (ע' 11 ש' 23), וכך טען התובע הן בתצהירו והן בעדותו לפנינו. הצעה לעבור לעבוד בחברה אחרת אינה הצעת עבודה חלופית אצל אותו מעביד. משמע שהתובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. מאחר שעבד רק 11 חודש, הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים. 7. העדר שימוע כאמור לעיל מסקנתנו הינה כי התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת. לפיכך היה על הנתבעת לזמן את התובע למשרדיה, ולהודיע לו על סיום עבודתו אצלה. דבר זה לא נעשה, והנתבעת אף אינה טוענת זאת. ההיפך הוא הנכון, ב"כ הנתבעת אף שאל את התובע "מי אמר לך שמגיע לך שימוע?" (ע' 12 ש' 29). גם עובד המפוטר בשל סיבות שאינן תלויות בו זכאי לשימוע שבו יובהר לו מדוע פוטר מעבודתו, ומה האפשרויות העומדות לפניו, ותינתן לו הזדמנות להשמיע את דבריו. זאת, גם כאשר הפיטורים נעשו בשל גורמים חיצוניים שאינם תלויים בעובד עצמו. דבר זה לא נעשה. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין העדר שימוע בסך של 3,500 ₪. 8. הודעה מוקדמת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן - חוק הודעה מוקדמת), נקבע כדלקמן: ”2. חובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות (א) מעביד המבקש לפטר עובד ייתן לו הודעה מוקדמת לפיטורים, לפי הוראות חוק זה. (ב) עובד המבקש להתפטר מעבודתו ייתן למעבידו הוראה מוקדמת להתפטרות, לפי הוראות חוק זה. (ג) הודעה כאמור בסעיף זה תינתן בכתב ותציין את יום הוצאת ההודעה ואת יום הכניסה לתוקף של הפיטורים או ההתפטרות, לפי הענין, והכל בהתאם להוראות חוק זה." לתובע לא ניתנה לו הודעה מוקדמת כאמור לעיל. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת בסך של 2,880 ₪. 9. התובע ויתר על דמי הבראה לפיכך לא נדון בכך (ע' 16 ש' 6). 10. פדיון ימי חופשה התובע טוען כי הנתבעת שילמה לו עבור ימי חופשה סך של 1882 ₪, וכי הוא זכאי בגין כל תקופת עבודתו לסך של 2,880 ₪, לפיכך נתבע ההפרש. הנתבעת טוענת כי התובע עבד בהיקף משרה של 85%. לפיכך שולם לתובע פדיון חופשה כדין ואף ביתר. הנתבעת מבקשת לקזז מכל סכום שייפסק לטובת התובע סך של 87 ₪. 11. עיון בתלושי השכר של התובע (נ/2, נ/3, נ/4) מגלה כי התובע עבד במשרה מלאה - 186 שעות בחודש. על כן יש לדחות את טענת הנתבעת כי התובע עבד בהיקף משרה של 85%. אמנם בחודש 4/2011 עבד התובע 82.5 שעות בלבד, אולם בחודש זה סיים התובע את עבודתו אצל הנתבעת ביום 11.4.11. עבור כל תקופת עבודתו זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 1,936 ₪ (22 X 8 X 11). על כן על הנתבעת לשלם לו בגין ההפרש סך של 54 ₪. 12. פיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה התובע טוען כי מאחר שהנתבעת לא נתנה בידיו מכתב פיטורים או אישור על תקופת עבודתו, לא התאפשר לו להגיש תביעה למוסד לביטוח הלאומי לתשלום דמי אבטלה. בעניין זכאות עובד לפיצוי בגין אי קבלת דמי אבטלה פסק בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 212/06 ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים (ניתן ביום 12/11/2008) כי : "איננו מקבלים את טענת העובדים כי לא היה כל טעם בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, שכן זו הייתה נדחית על הסף. לבית הדין ידיעה שיפוטית כי במקרה שמוגשת תביעה לדמי אבטלה ויש מחלוקת בין העובד לבין המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, המוסד לביטוח לאומי בוחן את התביעה לדמי אבטלה, ולעתים מקבל אותה למרות העדרו של אישור המעסיק, על יסוד חקירתו או מסמכים אחרים (כגון - מסמך המעיד על הגשת תביעה כנגד המעסיק). לפיכך, אנו סבורים כי על העובד להגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, ולבררה מול המוסד בהליכים המקובלים, לרבות הגשת ערעור לבית הדין במקרה שהמוסד דוחה את תביעתו. צודקת החברה בטענתה כי הזכאות לדמי אבטלה אינה אוטומטית, ומותנית בהתייצבות העובד בשירות התעסוקה ובכך שלא הוצעה לעובד עבודה מתאימה. העובדים לא המציאו אישור על התייצבות בשירות התעסוקה ועל כך שלא הוצעה להם עבודה מתאימה. בנסיבות אלה, העובדים לא הוכיחו את זכאותם לדמי אבטלה, ולכן אינם זכאים לפיצוי בגין אובדן דמי אבטלה. אין לקבוע כלל גורף לפיו בכל מקרה שמעביד מסרב למסור לעובד מכתב פיטורים הוא יחויב בתשלום פיצוי בשיעור דמי אבטלה שהיו עשויים להגיע לעובד. לא פעם, קיימים חילוקי דעות ממשיים בדבר נסיבות סיום קשר העבודה, ואין מקום כי בכל מקרה בו תידחה גרסתו של המעביד לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, הוא יחויב אוטומטית בתשלום פיצוי בשיעור דמי האבטלה. יחד עם זאת, ככל שהעובד יוכיח נזק קונקרטי בגין אי קיום החובה למסור לו מכתב פיטורים (כגון: סרוב המוסד לשלם דמי אבטלה; איחור בתשלום דמי אבטלה; הוצאות הכרוכות בהתדיינות מול המוסד לביטוח לאומי וכו'), וככל שיוכיח כי הימנעות המעסיק ממסירת מכתב פיטורים הייתה בלתי סבירה, יוכל לתבוע פיצוי בעד נזק שנגרם לו עקב אי מתן מכתב פיטורים על פי חוק הודעה מוקדמת או עקב אי מתן מסמך אחר שהמעסיק חייב למסור לעובד". מן האמור לעיל עולה כי התובע לא עמד בנטל הוכחה זה המוטל עליו. התובע אישר כי לא הגיש תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי, כמו כן לא הוכיח התובע כמה זמן היה התובע מובטל, ומתי החל לעבוד בעבודתו החדשה (ע' 13 ש' 24-32). לפיכך נדחית התביעה לפיצוי בגין אי תשלום דמי אבטלה. 13. זכאותו של התובע לתשלום שי לחג תתברר במסגרת התובענה הייצוגית. באשר לפיצוי עגמת נפש - בתי הדין לעבודה נוהגים בריסון בפסיקת פיצוי זה, מתוך מודעות להשלכותיו המשפטיות והכלכליות, ובכלל זה להשפעתו על מערכות יחסי העבודה, ורק במקרים קשים ייפסק פיצוי זה (דב"ע נג/99-3 משרד החינוך - מצגר, פד"ע כו 563). המקרה שלפנינו אינו נמנה עם מקרים אלה. לפיכך נדחית התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש. סוף דבר- הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. בגין היעדר שימוע סך של 3,500 ₪; ב. בגין אי מתן הודעה מוקדמת סך של 2,880 ₪; ג. בגין אי תשלום פדיון חופשה סך של 54 ₪; סה"כ - 6,434 ש"ח כל סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום יחסי העבודה בפועל (10.5.10). מאחר שהתובע זכה רק בחלק קטן מתביעתו (התביעה הינה על סך של 29,877 ₪) ישא כל צד בהוצאותיו. ערעור על פסק-דין זה, ניתן להגיש תוך 30 יום מיום שיומצא לצדדים, לבית-הדין הארצי לעבודה. התפטרות בדין מפוטרפיטורים