להלן פסק דין בנושא הכרה בתאונת עבודה במהלך יום עבודה: במהלך יום עבודתו סובב את צווארו וחש בכאב חד וחזק בצווארו, בכתף שמאל וביד שמאל. בכתב התביעה המקורי טען התובע, כי הוא סבר שהכאבים יחלפו ולכן לא פנה לטיפול רפואי מידי ונותר לנוח בביתו. התובע תיקן תביעתו ביום 22.3.2012 ובכתב התביעה המתוקן טען, כי באותו יום, 1.6.2010, פנה התובע לד"ר גנאים משלב אשר נתן לו טיפול רפואי והמליץ לו על מנוחה ביתו. התובע צירף את תעודת סיכום הביקור מיום 1.6.2010 בה נרשם בתלונות: "כאב בכתף שמאל והקרנה ליד שמאל. לא קיבל חבלה". בתצהירו טען התובע (טענה שלא נטענה בכתב התביעה), כי לאחר מה שקרה הוא פנה למעביד, יוסי מרג'י, על מנת שימלא לו טופס בל 250, אך המעביד סירב לתת לו את הטופס ואמר לו לנוח. על כן, התובע המשיך בעבודתו שכן הוא חשב שהכאבים יעברו לו ובסיום עבודתו בשעה 14.00 נסע לביתו. לאחר מספר ימים, כאשר הכאבים הלכו והחריפו, פנה התובע ביום 6.6.2010 לבית חולים רמב"ם. התובע צירף לתביעתו אף את תעודת חדר המיון מיום 6.6.2010, שם נרשם באנמנזה "בן 47, סובל מבעיות גב בעבר. מזה כ-4 ימים כאבים שמופיעים בסבוב צוואר שמאלה ובעיקר בלילות באזור שכמות ויד שמאל, כאבים עזים, לא נותנים לישון". יצוין, כי לא נרשם בתעודת חדר המיון דבר לעניין האירוע בעבודה לגביו הגיש התובע תביעתו. טענות התובע בפני חוקר המל"ל התובע נחקר על ידי חוקר המל"ל ביום 18.8.2011. בעת עדותו חזר התובע על כך שהוא הרגיש כאבים בעת שהרים מכסה מנוע והתכופף על מנת לבדוק את מספר המנוע. התובע הוסיף כי באותו יום הוא הודיע למנהל שלו לעניין הכאבים והמנהל אמר לו לשבת ולנוח וחשב שזה דבר חולף. התובע סיפר לחוקר גם על הביקור אצל הרופא מיום 1.6.2010. בעת חקירתו נשאל התובע מתי פנה למעסיק לבקש טופס בל 250 והוא ענה שהוא ביקש כל הזמן מיום הפגיעה וכי המעסיק לא נתן לו טופס כאמור "כי הוא טען שתאונת העבודה נגרם כתוצאה מפגיעה או חבלה או פגיעה מגוף מסוים בגוף שלי ולכן לא נתן לי". טענות התובע בדיון ההוכחות בבית הדין ביום 6.6.2012 התקיים דיון הוכחות בתיק. במסגרת דיון ההוכחות נשאל התובע מדוע העיד כי לא חזר לעבודה למחרת האירוע בעוד שלפי כרטיס הנוכחות ממקום העבודה הוא חזר לעבודה למחרת, ביום 2.6.2010, ועבד במשך כשעה. התובע ענה כי לא מדובר בכרטיס הנוכחות שלו וכי מה שנרשם שם אינו נכון. עם זאת לא היו לו הסברים מדוע שמישהו ירצה לזייף את כרטיס הנוכחות שלו. התובע אף נשאל על כך שלפי יומן העבודה של המעסיק נכתב שביום 2.6.2010 הוא הגיע לעבודה, עבד כשעה וסיים את עבודתו בשעה 09.00 מאחר ולא הרגיש טוב. התובע טען שהיומן מזויף וזאת על אף שלא היו לו הסברים מדוע שהמעסיק יזייף את היומן והוא אף הוסיף שלא היו לו בעיות כלשהן עם המעסיק וכי הוא עבד אצל אותו מעסיק במשך 7.5 שנים. כאשר נשאל התובע מדוע המעסיק לא מסר לו טופס בל 250 הוא ענה כי המעסיק הסביר לו שניתן ליתן טופס בל 250 רק כשעובד נפגע מגוף מסוים או חוטף מכה, מה שלא קרה במקרה שלו. במסגרת החקירה נשאל התובע על כך שהוא ביקר אצל רופאים רבים סמוך ליום 1.6.2010 וכי לא מסר על האירוע בעבודה לאף אחד מהרופאים. לעניין הביקור אצל הרופא מיום 1.6.2010 טען התובע כי הוא מסר על האירוע בעבודה אך זה לא נרשם שכן הרופא אמר "שבלי טופס בל 250 הוא לא יכול לרשום תאונה". ביום 5.6.2010 היה התובע אצל ד"ר מחול למיס, רופאה מקופת חולים. כאשר נשאל התובע מדוע לא סיפר לה על האירוע, הוא ענה: "מאחר וכבר סיפרתי את זה פעם אחת וזה מופיע אצלם ברישומים, אין טעם שאני אספר זאת כל פעם מחדש". נציין כבר עתה כי טענה זו של התובע תמוהה, שכן הוא העיד שהוא ידע שהרופא הראשון שאצלו ביקר לא רשם בסיכום הרפואי כי מדובר בתאונה בעבודה ועל כן ידע שענין זה לא מופיע ברישומים. התובע היה גם אצל אורטופד, ד"ר סעיד ראיק, ביום 3.6.2010 וביום 8.6.2010. כאשר נשאל התובע מדוע לא סיפר לאורטופד על האירוע בעבודה, הוא ענה "אני לא יכול לספר כל פעם לרופא שאני ניגש אליו מה היה". ביום הדיון העיד מטעם הנתבע מר יוסף מרג'י, מי ששימש כמעסיקו של התובע. מר מרג'י העיד כי התובע היה בחור טוב מאוד והיו להם יחסים טובים. כן העיד מר מרג'י, כי עובר לדיון בבית הדין הוא ביקש את כרטיס הנוכחות המקורי מרואה החשבון שלו כדי להביאו לדיון. מר מרג'י העיד עוד, כי הוא מנהל יומן שבו הוא רושם את כל האירועים החשובים שקורים בשעות העבודה והוא סיפר שבעת שחוקרת הביטוח הלאומי היתה אצלו וחקרה אותו בעניינו של התובע, הוא פתח את היומן כדי לבדוק מה קרה בימים הרלוונטים והראה לחוקרת את אשר נרשם ביומנו בתאיריכים 1.6.2010 ו- 2.6.2010. בהקשר זה יצויין, כי בכרטיס הנוכחות על שם התובע מיום 2.6.2010 הודפסו שתי שעות בעמודת "שעת הכניסה". האחת - לשעה 07.55 והשנייה - 09.02. כן הודפס כי שעת היציאה היתה 09.02. כאשר נשאל מר מרג'י מדוע הודפסו שתי שעות כניסה, הוא הסביר שבתוך שעון הנוכחות יש מקש של כניסה ויציאה - העובד הראשון שמגיע למקום העבודה לוחץ על הכפתור של הכניסה ואז לגבי כל יתר העובדים שמגיעים - השעון מדפיס את שעת הכניסה. העובד הראשון שיוצא בסוף היום - לוחץ על כפתור היציאה ואז השעון מדפיס את שעת היציאה לכל העובדים שמחתימים שעון לאחר מכן. מר מרג'י הסביר שמאחר והתובע יצא מהעבודה בשעה 09.02, בעת שהכפתור היה לחוץ על כניסה ולא יציאה, שעת היציאה הודפסה בעמודה של שעת הכניסה, ולכן שתי שעות נפרדות מודפסות על שעת הכניסה. כאשר נשאל מר מרג'י מדוע לא חתם לתובע על טופס בל 250, הוא הסביר כי התובע מסר לו טופס ריק והוא סירב לחתום על טופס ריק ואמר לתובע שלאחר שימלא את הפרטים אז הוא יחתום על הטופס. מאחר והתובע לא מילא את הפרטים - הוא לא חתם. נציין, כי מר מרג'י הביא לדיון בנוסף לכרטיס הנוכחות המקורי גם את היומן המקורי שלו והציג אותו בפני ב"כ התובע והראה לו כי לא נרשם דבר לגבי התובע ביום 1.6.2010 ואולם ביומן נרשם ביום 2.6.2010 מול השעה 09.00 "משלב הלך הביתה באישור לא מרגיש טוב". נציין, כי במסגרת הדיון מצא ב"כ התובע מסמך שנשלח לקרן דמי המחלה של מבטחים לפיה הקרן דחתה את תביעת התובע לדמי מחלה מאחר והוא הצהיר שמדובר בתאונת עבודה. אשר על כן, על פי בקשת ב"כ התובע, ניתן צו לקרן מבטחים על מנת שתמציא את המסמכים שהתקבלו מהתובע באותה תקופה לענין תביעתו לדמי מחלה. ביום 26.7.2012 התקבלה הודעה ממבטחים, אשר נרשם בה, בין היתר: - "מבטחים תפנה את תשומת לב בית הדין הנכבד, כי בהתאם לתקנות קרן מחלה אין לקרן חובה לשלם למבוטח בגין ימי מחלה שמקורם בתאונת עבודה וככל שהתובע יזכה בתביעתו יהיה עליו להחזיר את הכספים שקרן דמי מחלה שילמה לו". מהמסמכים הנוספים שנשלחו על ידי מבטחים עולה, כי המעסיק של התובע שלח וחתם עובר התובע על "הודעה על תביעה לתשלום" למבטחים בגין התקופה שמיום 1.6.2010 ועד 30.6.2010 (כאשר מהמסכים השונים עולה, שהוגשו תביעות נוספות בגין דמי מחלה למשך חודשיים נוספים). בין המסמכים גם נמצא מסמך אשר כותרתו "כתב הצהרה והתחייבות" שמילא התובע ביום 14.7.2010, שם הוא רשם את התיאור הבא:- "בעבודה הופיעו כאבים עזים בצוואר, כתף יד שמאל ובנוסף נימול באצבעות, כף היד השמאלית וביד, בעיקר באמה. בנוסף חולשה ביד שמאל וכאבים ברוטציה ... לשמאל של הצוואר". וכן נמצא מכתב של התובע מיום 20.9.2010 אשר נכתב כתוצאה מכך שמבטחים דחתה את תביעתו לתשלום דמי מחלה מ-1.8.2010 ועד 31.8.2010. במכתב התובע נרשם:- "1. בתגובה לדחיית התביעה מאחר ונטען כי מדובר בתאונת עבודה. טענה זו חסרת כל בסיס ואינה מעוגנת באף ראיה ואינה מוצהרת על ידי החבר. ... 4. לפי המסמכים ולפי המוצהר במסמכים - היה מגיע למסקנה שהכאבים העזים אשר הופיעו באופן פתאומי תוך כדי עבודה לא כתוצאה מתאונה". כן הוסיף התובע במכתב זה כי הוא לא הצהיר על תאונת עבודה בתעודות הרפואיות השונות ובפני הרופאים השונים. מסמך נוסף שהגיע ממבטחים הינו סיכום ביקור מבית חולים רמב"ם מיום 16.9.2010 שם נרשם באנמנזה "הכאב הופיע באופן פתאומי, בזמן עבודתו, מבלי שקדמה לו פעילות מסוימות, מאמץ חריג או מתח נפשי הניתן לציון". לשון אחר, בניגוד לטענותיו בפני בית הדין, בעת שפנה למבטחים לקבלת דמי מחלה שלל התובע מכל וכל כי ארעה לו תאונה בעבודה או כי קדמו לכאבים שהוא חש פעילות כלשהי. טענות הצדדים בסיכומיהם: לטענת התובע, התובע עמד בנטל ההוכחה של אירוע תאונתי, כאשר קיימים בידיו מסמכים רפואיים רבים לעניין תלונות ומגבלות. אין לקבל את טענות מעסיקו של התובע כי התובע לא ביקש ממנו טופס בל 250 שכן סביר שהוא רצה להימנע מתביעת נזיקין. החתמת כרטיס הנוכחות של התובע ביום 2.6.2010 נעשתה שלא בנוכחותו. ב"כ התובע מתעלם מהמסמכים השונים שהתקבלו ממבטחים ואף מכך שהתובע קיבל דמי מחלה ממבטחים. אם לא די באמור, בסיכומי התובע נרשם, כי תביעתו של התובע לפיצויי בגין ימי מחלה נדחתה היות והוא הצהיר שמדובר בתאונת עבודה. טענה זו מנוגדת למסמכים שהומצאו על ידי מבטחים ובית הדין מצר על כך שיש כאן נסיון להטעות את בית הדין. לטענת הנתבע, מכתב התובע למבטחים בתביעתו לקבלת דמי מחלה מוכיח כי לא מדובר בתאונת עבודה ולאור מכתב זה נרשם על ידי מבטחים כי לדעתם לא מדובר בתאונת עבודה אלא כי הכאב הופיע רק בזמן עבודה. כשהתובע רוצה לקבל פיצויים ממבטחים הוא טוען דבר אחד וכשהוא רוצה לקבל פיצויים מביטוח לאומי, הוא טוען ההיפך. עדותו של התובע הופרכה בעדותו העקבית והאמינה של המעסיק, מר מרג'י, ואף נתמכה ביומן אשר מולא בזמן אמת. תשובותיו של התובע היו תמוהות ומופרכות ואף לא סבירות שכן לא היה לאף אחד אינטרס לזייף את הכרטיס או את יומן העבודה. ניכר מעדותו של מר מרג'י שהוא אדם מסודר ומאורגן הכותב כל דבר בקפדנות בזמן אמת וכי לא נמסר לו דבר על האירוע על ידי התובע ועל כן יש לקבל את עדותו לעניין אירועי הימים 1 ו-2 ביוני 2010 ולעניין כך שהתובע מעולם לא ביקש ממנו טופס בל 250. בביקורים אצל רופאים שונים ביום 1.6.2010 ולאחר מכן לא טען התובע דבר לעניין האירוע בעבודה ואף הסבריו בעניין זה היו מופרכים. בית הדין מייחס משקל מיוחד לאנמנזה שרושם הרופא לפי דברי החולה בזמן אמת. לתובע עבר עשיר של כאבים בגב ובצוואר ואף היה מעורב בתאונות דרכים בעבר. דיון והכרעה תיק זה נמצא בשלב שבו עלינו להכריע האם אנו מקבלים את גרסת התובע לענין אירועי 1.6.2010 אם לאו, וזאת בהתאם לאמינותו של התובע. נציין כבר עתה, כי עדותו של התובע לא היתה אמינה בענינו, וזאת מטעמים רבים ועל כן אנו סבורים שיש מקום לדחות את תביעתו. בראש ובראשונה נציין, כי בעת פנייתו למבטחים, טען התובע טענות הפוכות לטענות שהוא טען בפנינו, והכחיש מכל וכל כי ארע לו תאונה בעבודה ביום 1.6.10. ענין זה מלמד רבות על חוסר אמינותו של התובע, אשר גרסתו משתנה בהתאם לגוף שהוא תובע. התובע אף קיבל דמי מחלה ממבטחים מתחילת יוני ועד סוף אוגוסט 2010 בהתבסס על טענותיו אלו. יתרה מכך, בכל פניותיו של התובע לטיפול רפואי סמוך ליום 1.6.2010 - התובע לא הזכיר ולו במילה אחת אשר אירע בעבודה ביום האירוע, והסבריו בענין זה, כפי שפורטו לעיל, לא היו סבירים ולא היה בהם כל הגיון. יתרה מכך בעת ביקורו בבית חולים רמבם ביום 16.9.2010, אמר התובע כי על אף שהאירוע ארע בעת שהיה בעבודה, הרי שלא קדמה לו פעילות מסוימת או מאמץ חריג. אם לא די באמור - הרי שמר מרג'י, מעסיקו של התובע, אשר הרשים אותנו מאוד ברמת הקפדנות שבה הוא מנהל את עסקו ורושם כל דבר ביומנו, לא רשם דבר בזמן אמת ביומנו לגבי יום 1.6.2010 ומכאן אנו מסיקים כי התובע עבד יום רגיל ללא כל תלונות. מנגד - ביום 2.6.2010 הוא רשם, כי התובע הגיע לעבודה אך עזב לביתו לאחר שעה מאחר ולא חש בטוב. הרשום ביומן מגובה גם בכרטיס הנוכחות מאותו יום. טענות התובע, כי היומן וכרטיס הנוכחות זויפו - אין להם על מה לסמוך. לא רק שלמעסיק לא היה כל אינטרס לזייף מסמכים אלו, אלא גם מעדותו התרשמנו ללא כל צל של ספק שמדובר במסמכים אותנטיים אשר נרשמו בזמן אמת. באשר לטענת התובע, כי המעסיק לא מילא לו ט' בל 250 - גם בענין זה עדותו של התובע לא היתה סבירה בענינו, וזאת בשונה מעדות המעסיק באותו ענין. נציין בהקשר זה, כי המעסיק הפנה את התובע לקרן מבטחים על מנת לקבל דמי מחלה בגין תקופת המחלה, ואין זה הגיוני בענינו, כי המעסיק ימלא את הטפסים המתאימים לקרן מחלה ואולם לא ימלא ט' בל 250, וזאת במיוחד כאשר גם לגרסת התובע - תאונת העבודה נבעה מתנועה שהוא ביצע ואין לתובע טענה כלשהי לענין רשלנות של המעסיק. מכל המפורט לעיל - אנו סבורים כי גרסתו של התובע לענין התאונה בעבודה אינה אמינה, ועל כן, תביעתו נדחית. בשל מסקנתנו לענין חוסר אמינותו של התובע, לרבות בהתייחס לטענה הלא נכונה שנטענה בסיכומי התובע לפיה הוא לא קיבל תשלום ימי מחלה ממבטחים - התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 2,500 ₪. הצדדים רשאים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מתאריך המצאת פסק הדין. הכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה