2. בתגובת המשיבה 1 נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף לאור הוראת סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות בעניין החרגת תביעות במקום בו חל הסכם קיבוצי מסוגי התביעות בהן ניתן תביעה ייצוגית. עוד נטען כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בחוק לאישור תובענה ייצוגית. לא הוכחה עילת תביעה אישית, ועילה משותפת לכלל חברי הקבוצה. לטענת החברה, בניגוד לחברות אחרות בענף, היא מקפידה על שמירת זכויות העובדים ואף מפעילה מנגנוני פיקוח ובקרה בעניין תשלום זכויות מכח ההסכם הקיבוצי. בכלל זאת, החברה עומדת בקשר רציף עם ההסתדרות שהיא ארגון העובדים היציג של עובדי החברה, בעניין אכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה. 3. ההסתדרות הכללית בתגובתה הצטרפה לעמדת החברה לעניין מעורבותה הפעילה לאורך שנים ביחסי העבודה בין החברה לבין עובדיה, בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה. 4. קו לעובד טענה כי יש לצרפה להליך כידיד בית הדין ולא כמשיבה לבקשה. בהחלטת בית הדין מיום 11/1/12 הובהר כי עליה להגיש בקשה נפרדת לעניין זה. בקשה כזו לא הוגשה. 5. החברה הגישה בקשה לסילוק הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף. בדיון מיום 10/1/12 הוחלט שהבקשה לסילוק על הסף תתברר ביחד עם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. 6. מטעם המבקש הוגשו תצהיר של המבקש ותצהירים של שני עובדי החברה לשעבר, מר בוריס בוגומולוב וגב' צליל קרן. מטעם החברה הוגש תצהיר של מר רוני לושי מנכ"ל חטיבת האבטחה בחברה, אשר במועדים הרלוונטים לבקשה שימש כסמנכ"ל בחברה. מטעם ההסתדרות העיד מר יעקב מזמר, מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות. 7. המבקש העיד בדיון הוכחות מיום 17/6/12. בדיון מיום 13/1/13 נשמעה עדותם של מר בוגומולוב, גב' קרן, מר לושי ומר מזמר. 8. בתום דיוני ההוכחות הגישו הצדדים סיכומים בכתב. 9. ביום 3/11/13, לאחר שהוגשו סיכומי החברה, הגיש המבקש בקשה לצירוף אסמכתא, במסגרתה ביקש להציג החלטה שניתנה בעב (חי') 899/06 אילן בוסקילה נ' עמישב בע"מ. ביום 4/11/13 הגישה החברה תגובה לבקשת המבקש לצירוף אסמכתא והודעה על ביקורת בחברה מטעם ועדת האכיפה. ביום 27/1/14 הגישה החברה בקשה להוספת אסמכתא, החלטה שניתנה בתע"א (ב"ש) 15305-06-10 גולדברג נ' אגודת השומרים בע"מ. רקע עובדתי 10. א. המשיבה 1, חברת השמירה, היא חברה בע"מ אשר תחום עיסוקה במתן שירותי שמירה ואבטחה. מדובר בחברה הותיקה בישראל בענף השמירה ובאחת החברות הגדולות בתחום. החברה חברה בארגון הארצי של חברות השמירה והאבטחה בישראל. ב. המבקש הועסק על ידי החברה במתקני רכבת ישראל בדרום, בתקופה שבין 19/4/07 - 31/7/11, תחילה כמאבטח ולאחר מכן כאחראי משמרת. ג. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף השמירה (ההסכם הקיבוצי משנת 1972 וההסכם הקיבוצי משנת 2008). ד. עבודתו של המבקש בחברה הופסקה בעקבות הפסקת התקשרות בין החברה לבין רכבת ישראל, לאחר שחברות שמירה אחרות זכו במכרז למתן שירותי שמירה ואבטחה במתקני הרכבת. ה. עם סיום עבודתו זומן המבקש לפגישה עם מר לושי. במהלך הפגישה הוצעו לו מספר חלופות לרבות האפשרות להמשיך לעבוד בחברה באתרים אחרים. סוכם כי המבקש יתייצב במשרדי החברה ביום 1/8/11 לצורך שיבוץ מחדש. בסופו של דבר בחר המבקש שלא להגיע לאותה פגישה ולסיים את עבודתו בחברה. סילוק על הסף - תביעה יצוגית במקום עבודה מאורגן המסגרת הנורמאטיבית 11. סעיף 3(א) לחוק תובענות יצוגיות קובע: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית;..." בהתאם להוראת סעיף 10 לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות, ניתן להגיש בקשה לאישור תביעה יצוגית, בין היתר, בתביעות הבאות: "(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958...." בסעיף 10(3) לתוספת השניה נקבע: "בפרט זה - "תביעה" - למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי; "הסכם קיבוצי" - הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב. 12. בית הדין הארצי אימץ את מגמת הפרשנות המצמצמת של הוראות החריג שבסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות. בפסק דין בעניין וירון הכיר לראשונה באפשרות להגיש תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, גם בעילה שמכח ההסכם הקיבוצי. נפסק כי: "יש מקום להשאיר לבית הדין את שיקול הדעת האם לאשר את התובענה כייצוגית, במקום בו מדובר בעובדים במקום עבודה מאורגן, ובעיקר כאשר עסקינן בתביעתן של זכויות מכח חקיקת המגן. זאת, בהינתן שהפרשנות שנעניק לסייג שבחוק תכתיב במידה רבה עד כמה תהיה התובענה הייצוגית יעילה באכיפתן של נורמות ראויות בתחום משפט העבודה. ככל שהפרשנות לסייג תהא רחבה יותר, כך יצאו מגדר החוק תביעותיהם של עובדים רבים בשל העובדה שחלים עליהם הסכמים קיבוציים. כך תסוכל באופן כוללני אחת ממטרות החוק, לקדם אכיפה מלאה של זכויות מגן - גם אלו המעוגנות בהסכמים קיבוציים - בענפים בהם נרמסות זכויות אלו כדבר יום ביומו... לבית הדין נתון שיקול הדעת לאשר תובענה ייצוגית גם במקרים בהם נסיבות העניין, תכלית החוק ושיקולי צדק יחייבו את אישורה. כך יהא למשל, במקרה בו ארגון העובדים אינו פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים בענף. בית הדין יפעיל את שיקול דעתו זה בזהירות ראויה ויישמה במקרים יוצאי דופן.". (ע"ע 629/07 יגאל וירון נ' תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (ניתן ביום 3/1/11). בפסק הדין שניתן מאוחר יותר בע"ע 67/10 יבטח בע"מ נ' ארז חבושה (ניתן ביום 14/3/12), בית הדין הארצי אישר הגשת תביעה ייצוגית בעילה מכח הסכם קיבוצי במקום עבודה מאורגן, בנימוק כי ארגון העובדים לא פעל ליישום הוראות ההסכם הקיבוצי. כך נקבע בפסק הדין: "תכליתו של החריג בפריט 10(3) לתוספת היתה לאפשר לארגון העובדים היציג במקומות עבודה מאורגנים, עליהם חל הסכם קיבוצי שמסדיר את תנאי העבודה - וכאן אוסיף שמסדיר בפועל והלכה למעשה את תנאי העבודה ולא על הנייר - לנקוט בצעדים העומדים לו במסגרת תפקידו לאכוף על המעסיק לקיים את ההסכם הקיבוצי, זאת בעיקר בדרך של פתיחה בהליך של סכסוך קיבוצי. אולם לא כך היו הדברים בענף השמירה. מיד עם חקיקתו של חוק התובענות הייצוגיות התברר כי בענף השמירה, במסגרתו עובדים בעיקר עובדי קבלן המשתכרים שכר מינימום, אין משלמים באופן שיטתי הפרשות לפנסיה - זכות בסיסית כיום המאפשרת לעובד להתקיים בעת זקנתו. זאת הגם שתיאורטית קיים הסכם קיבוצי כללי היסטורי שמחייב את החברות המעסיקות לעשות כן." בהמשך נאמר: "במקרים בהם חל במקום העבודה הסכם קיבוצי יילקחו בחשבון נסיבותיו של כל מקרה, מאפייניו של ענף התעסוקה המדובר והאם קיימת בו תופעה של הפרה שיטתית של זכויות העובדים, פועלו של ארגון העובדים ודרך התנהלותו ותום ליבו של המעסיק במסגרת התקופה הרלבנטית ובהליך שקדם לאישור התובענה הייצוגית, באופן שתכליתו של פריט 10(3) לתוספת לא מתקיימת ולא ממומשת. ועל כן גם לא ניתן לומר כי התנאי השני שמופיע בו, דהיינו שההסכם הקיבוצי מסדיר את תנאי העבודה, אכן מתקיים, זאת כאשר ברור שהמעסיקה אינה מיישמת אותו כלל לאורך כל אותן השנים. כאן המקום לציין, כי יש ליתן את הדעת ברקע הדברים להקשר התעשייתי הכולל בענף השמירה ולבעיית האכיפה של זכויות העובדים בו, ועל רקע זה ליתן את הפרשנות הראויה, בהתאם לנסיבות, של החריג האמור." הנשיאה ארד ציינה בפסק דינה: "בנסיבות אלה, משנמצא כי המעסיק אינו מיישם הסכם קיבוצי החל על הצדדים, ומשהארגון היציג אינו פועל לאכיפת זכויות העובדים במקום העבודה, לא יחול החריג המעוגן בהוראת סעיף 10(3) לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות, והמקרה יבוא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם ניתן לאשר תביעה כתובענה ייצוגית אף במקום עבודה מאורגן בו חל הסכם או הסדר קיבוצי על הצדדים" בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בע"ע 53083-10-10 אילן בוסקילה נ' סער ביטחון בע"מ (ניתן ביום 3/9/12) וקבע: "הסייג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, אינו בבחינת הוראה גורפת, כי אם בבחינת טענה הגנה שהנטל להוכחתה, על הטוען לתחולת הסייג". 13. בשנת 2008, במקביל להגשת בקשות לאישור תובענות יצוגיות כנגד מעסיקים בענף השמירה, נחתם הסכם קיבוצי חדש בענף בין הסתדרות העובדים הכללית לארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל. בשנת 2011 נחתם הסכם קיבוצי נוסף בין ההסתדרות לבין ארגון מפעלי השמירה, שעניינו אכיפת זכויות עובדים בענף השמירה והאבטחה. בית הדין הארצי בעניין בוסקילה ובעניין חבושה, הביע עמדה כי חתימת ההסכמים הקיבוציים החדשים כאמור, היא תוצאה של הגשת תביעות ייצוגיות בענף השמירה. בעניין חבושה נפסק כי אין בקיומו של הסכם האכיפה, כשלעצמו, כדי למנוע אישור תובענות יצוגיות בענף השמירה. 14. בע"ע 454/09 ב.ג. מוקד אבטחה בע"מ נ' סיגל בן שלמה (ניתן ביום 29/3/11) הועלתה טענה כי קיומו של מתווה אכיפה חלופי עליו סוכם בין המעסיקה לבין ארגון העובדים, מצדיק שלא לאשר את ניהול התביעה כתביעה ייצוגית. בית הדין הארצי דחה טענה זו וקבע כי מדובר במתווה שהושג לאחר הגשת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ובעקבות אישורה על ידי בית הדין האזורי, אשר אינו כולל מרכיב של גמול לתובע הייצוגי אשר תרם למימוש זכויות העובדים. עוד נקבע כי המתווה אינו יעיל כמו התביעה הייצוגית, מאחר והוא אינו מכסה את כל התקופה הרלוונטית ואף מחייב את העובדים לפנות מיוזמתם למעסיק. 15. לאחרונה חלה תפנית בגישת בית הדין הארצי בכל הנוגע להשלכותיו של הסכם האכיפה שנחתם בענף השמירה על אישור תובענות יצוגיות בענף. בס"ע (ת"א) 9403/08 פרץ מאיר נ' רשף ביטחון (1993) בע"מ, (ניתן ביום 10/3/13), שם אושרה תובענה ייצוגית ברכיב הפנסיה מכח ההסכם הקיבוצי, ניתנה התייחסות לשאלת יעילותה של תובענה ייצוגית אל מול ההסכמים החדשים שנחתמו בענף השמירה כדלקמן: "נבקש להבהיר כי לעמדתנו, ייתכן שכיום יש מקום לבחינה מחודשת של שאלת יעילותו של כלי התובענה הייצוגית, לאור ההסכמים החדשים שנחתמו הן בענף כולו והן ספציפית אצל הנתבעת. בהתייחס לשאלת יעילותה של התובענה הייצוגית, מדובר אמנם בכלי חשוב למימוש זכויות, אך באותה מידה מדובר בכלי שעלול לגרום לתוצאות הרסניות... לאור דברים אלה, יתכן ומקום בו הוכח קיומו של כלי חלופי למימוש זכויות העובדים, שפגיעתו במעסיק מועטה יותר, יש מקום להעדיפו על פני ניהול תביעה ייצוגית." גם בעניין חבושה נאמר: "... לאור חתימת ההסכמים הקיבוציים בשנת 2008 ו-2011 ייתכן ולא יהיה עוד צורך בעתיד בכלי התובענות הייצוגיות בענף השמירה...". 16. ביום 29/8/13 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 53348-01-12 גרמן ישייב נ' ח.א.ש.מערכות ושירותים בע"מ. במסגרת פסק הדין הועלתה השאלה האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, לאור החריג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק. בפתח פסק הדין נאמר: "דעתנו היא שכיום, לאחר חתימתו של הסכם האכיפה, אין מקום לסטות מהוראתו המפורשת של החוק, ואין מקום לאישורה של התובענה הייצוגית כפי שביקש המערער." בהמשך פסק הדין נקבע: "במצב בו אנו עומדים היום, לאחר חתימת הסכם האכיפה, נוכח המנגנונים היעילים שנקבעו בו והשקיפות בה מחויבות החברות המעסיקות לגבי זכויות עובדיהן, ומשההסתדרות מצויה בעיצומן של הבדיקות המדגמיות, ואף בדיקות עומק, אצל המעסיקים השונים בענף, מן הראוי לחזור אל ההיגיון הבסיסי העומד בבסיסו של סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק, והוא מתן האפשרות לארגוני העובדים לפעול במישור יחסי העבודה הקיבוציים מול ארגוני המעסיקים וחבריהם. זאת, בהתאם למדיניותו רבת השנים של בית הדין לעבודה, לפיה ארגון העובדים הוא הגוף המשפטי שייצג באופן הנאמן והראוי ביותר את עניינם של כלל העובדים שבמקום העבודה המאורגן, ויפעל למיצוי זכויות העובדים בכללם באופן המיטבי והיעיל ביותר. אישור הגשת התובענה הייצוגית במצב שבו ההסתדרות פועלת בהתאם להסכם האכיפה, משמעותו תהיה ריקון מתוכן של סעיף10(3), אשר תכליתו כאמור היא מתן עדיפות ברורה לאכיפת זכויות העובדים במקום עבודה מאורגן באמצעות ארגון העובדים". 17. על פי הלכת ישייב, לאור הסכם האכיפה שנחתם בענף השמירה ופועלה של ההסתדרות בענף בשנים האחרונות, יש להחיל את הוראות החריג שבסעיף 10(3) לתוספת השניה על תביעות של עובדים שחל עליהם ההסכם הקיבוצי בענף השמירה ולא לאשר תובענות ייצוגיות בתביעות שעילתן בזכויות שנקבעו בהסכם. מן הכלל אל הפרט 18. לטענת החברה, חלות בעניינה הוראות החריג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות, גם בהתאם לפרשנות המצמצמת ביותר של הוראות הסעיף. לטענתה, בניגוד למעסיקים אחרים בענף השמירה, היא מקפידה על יחסי עבודה קיבוציים בינה לבין העובדים ופועלת בשיתוף פעולה מלא עם ארגון העובדים היציג. החברה מקפידה על שמירת זכויות העובדים וקיום הוראות ההסכמים הקיבוציים ומפעילה לשם כך מנגנוני בקרה ופיקוח. 19. החברה הציגה מסמכים שונים לתמיכה בטענתה בדבר קיום הוראות ההסכמים הקיבוציים. במסגרת ההליך הוצגה החלטת הועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה משנת 2006 בדבר חידוש הרשיון של החברה לשנת 2007. בנימוקי ההחלטה צויין, כי החברה עושה מאמץ כדי לשפר התנהלותה בתחום יחסי העבודה. הועדה התנתה את חידוש הרשיון בתנאים שונים, לרבות המצאת אישור על הפרשות לפנסיה לקראת חידוש הרשיון לשנת 2008 (נספח 11 לתגובת החברה). בנוסף הוצגו אישורים מרואי החשבון של החברה על ביצוע הפרשות לפנסיה, אשר ניתנו בהתאם להחלטת הועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה בשנים 2007, 2009, 2010 ו-2011. כן הוצגו אישורים מטעם מנהלי ההסדרים הפיננסים של החברה בדבר העברת כספים בתוכניות פנסיה וגמל של עובדי החברה (נספח 16 לתגובת החברה). 20. עוד טענה החברה כי עם הפסקת התקשרותה עם רכבת ישראל פנה מר לושי, סמנכ"ל חטיבת האבטחה בחברה, להסתדרות וביקש את מעורבותה בהליכי סיום העסקתם של העובדים שהועסקו באתרי הרכבת. במסגרת זו התקיימו פגישות אישיות עם כל אחד מהעובדים המסיימים את עבודתם, אליהן זומנו גם נציגי ההסתדרות. מר מזמר תיאר את מעורבות ההסתדרות בסיום העסקתם של עובדי החברה ברכבת ישראל כדלקמן: "בהפסד מכרז של הרכבת פנה אלי מר לושי שהיה סמנכ"ל וביקש את עזרתי, אמר שלא יכול להתמודד עם זה לבד. שהוא הפסיד מכרז ויש מאגר כח אדם גדול והוא רוצה את מעורבות ההסתדרות ושאמנה שניים שלושה אנשים ברחבי הארץ על מנת שישבו איתו ועם העובדים... ומיניתי את חיים אמויאל ממרחב חיפה ואת גב' ברכב ממרחב השפלה... ביקשתי מהם בכל ישיבה שהם יושבים שיקשיבו לעובדים, יתעדו וירשמו ואיפה שתהיה בעיה שיפנו אלי ואם יהיה צורך אגיע פיזית לפתרון הבעיה..." (עמ' 37 לפרוטוקול). המבקש אישר כי השתתף בפגישה עם מר לושי לקראת סיום עבודתו, אך הכחיש כי בפגישה נכחו נציגי ההסתדרות (עמ' 8 לפרוטוקול). 21. העדים מטעם המבקש, מר בוגומולוב וגב' קרן, אישרו אף הם כי לקראת סיום המכרז ברכבת ישראל נערכו להם פגישות אישיות בעניין סיום העסקתם בחברה או לחלופין, המשך העסקה בתפקיד אחר. שני העדים אישרו כי בפגישות השתתפו נציגים מטעם ההסתדרות (ר' עדותו של מר בוגומולוב בעמ' 17 לפרוטוקול; עדותה של גב' קרן בעמ' 21 לפרוטוקול). עדותם של מר בוגומולוב וגב' קרן תומכת בגירסת החברה בדבר מעורבות ההסתדרות בהליכי סיום העסקתם של עובדי הרכבת. 22. מר מזמר העיד על מקרה נוסף בו היתה מעורבת ההסתדרות בישוב מחלוקות בין החברה לבין עובדי האבטחה שלה בחברת H.P. כך העיד: "הנושא הועלה בפני מרחב אור יהודה וזה לא צלח להסביר את העניין לעובדים. מדובר על קבוצת עובדים שעבדו דרך חברת השמירה באייץ' פי. והם נתנו שירותי שמירה ואבטחה. הטיפול היה קבוצתי על ידי המזכיר שהוא לא מצליח לפתור את הבעיה וגם פנה אלי מר לושי וביקש שאתערב. קבענו פגישה, הגיעו נציגים שלהם, ישבנו במרחב אור יהודה לפחות שלוש שעות... ... ביחד עם נציגי ההנהלה ישבנו בהסתדרות ולבנו את הנושא וכל העובדים חתמו והגענו להסכם" (עמ' 38 לפרוטוקול). 23. מר מזמר נשאל האם ידוע לו על בעיות בעניין ביצוע הפרשות לפנסיה על ידי החברה והשיב: "בעבר כן. בחמש שנים אחרונות כבר לא" (עמ' 31 לפרוטוקול). 24. במהלך עדותו התייחס מר מזמר להסכם האכיפה שנחתם בין ההסתדרות לבין ארגון חברות השמירה בשנת 2011. העד נשאל האם במסגרת הסכם האכיפה ניתן לאכוף על החברה תשלום פיצוי לעובדים שסיימו את עבודתם לפני מספר שנים והשיב בחיוב. לדבריו: "הפועל של ועדת האכיפה הוא כלפי העבר ולא כלפי העתיד. והיא הוקמה כדי לחסוך זמן לבית הדין ולחסוך התדיינויות. אנחנו אומרים שלפחות שבע שנים אחורה הועדה תבדוק בעזרת רו"ח משותפת" (עמ' 33 לפרוטוקול). בעדותו שנמסרה ב- 15/1/13, ציין כי החברה צפויה לעבור בדיקה של ועדת האכיפה בקרוב (עמ' 34 לפרוטוקול). 25. על פי הודעת החברה מיום 4/11/13, ביום 3/11/13 התקבלה בחברה פניה מוועדת האכיפה בדבר ביצוע ביקורת מדגמית בחברה. 26. מחומר הראיות כמפורט לעיל עולה כי לכל הפחות החל משנת 2006, החברה פעלה לשיפור התנהלותה בעניין זכויות העובדים. החברה קיימה מגעים עם ההסתדרות לשם הסדרת מחלוקות בינה לבין העובדים בקשר לתנאי עבודתם. מהעדויות שהושמעו בפנינו עולה כי נציגי ההסתדרות היו מעורבים בהסדרת תנאי סיום עבודתם של עובדי החברה שהועסקו באתרי הרכבת, ביניהם המבקש. 27. יצויין כי המבקש אישר בעדותו כי החל מחודש 3/08 ועד לסיום עבודתו בחודש 7/11, בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה במלואן (עמ' 7 לפרוטוקול). טענתו בדבר אי ביצוע הפרשות מתייחסת רק ל-11 החודשים הראשונים של עבודתו. לגבי תקופה זו אישר המבקש כי יתכן והסכים להארכת תקופת הניסיון בחוזה העבודה (שם, שורה 16). מכאן כי אף לטענת המבקש לא היה מדובר בהפרה גורפת של חובת הביטוח הפנסיוני, אלא הפרה חלקית של חובה זו בתקופת הניסיון. 28. לאור האמור, הנסיבות שבפנינו שונות בתכלית מהמקרים שנדונו בעניין חבושה ובעניין בוסקילה. בפסק דין בעניין חבושה נמצא כי ההסכם הקיבוצי הפך למעשה לאות מתה, כאשר ארגון העובדים לא פעל כלל לישומו. בענייננו, לעומת זאת, הוכחה מעורבות ההסתדרות ביחסי העבודה בחברה. ההסתדרות אמנם לא פעלה במישור הקיבוצי ולא הכריזה על סכסוך קיבוצי בנושא. מר מזמר נימק זאת בקשיי ביצוע וציין כי נעשה טיפול פרטני בסניפי ההסתדרות השונים (עמ' 32 לפרוטוקול). 29. בנסיבות המתוארות יש לראות במבקש כמי שבפועל "חל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו". לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות, לא ניתן לאשר את תביעתו בעילת הפנסיה, שהיא זכות המוסדרת בהסכם הקיבוצי, כתובענה ייצוגית. 30. זאת בפרט לאור הלכת ישייב לפיה הסכם האכיפה מהווה נקודת מפנה בסוגיית אישור תובענות יצוגיות בענף השמירה. לאור הודעת החברה בדבר הביקורת הצפויה מטעם ועדת האכיפה ועדותו של מר מזמר לעניין זה, הרי שבהתאם לפסיקת בית הדין הארצי בעניין ישייב, יש להעדיף את אכיפת זכויות העובדים בחברה באמצעות ההסתדרות כארגון עובדים, על פני אישור תובענה ייצוגית בעילות מכח ההסכם הקיבוצי. 31. די באמור לעיל כדי לדחות את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית על הסף, לאור הוראות חוק תובענות ייצוגיות. על אף האמור ולמעלה מן הנדרש, נבחן להלן האם התקיימו התנאים האחרים לאישור תובענה ייצוגית. האם מתקיימים התנאים לאישור תובענה כיצוגית 32. התנאים לאישור תובענה ייצוגית נקבעו בסעיפים 4 ו-8 לחוק תובענות יצוגיות. סעיף 4 לחוק תובענות יצוגיות, שעניינו "מי רשאי להגיש תובענה יצוגית ובשם מי", קובע: (א) אלה רשאים להגיש לבית המשפט בקשה לאישור תובענה ייצוגית כמפורט להלן: (1) אדם שיש לו עילה בתביעה או בענין כאמור בסעיף 3(א), המעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל החברים הנמנים עם קבוצת בני אדם - בשם אותה קבוצה; .... " בסעיף 8 לחוק תובענות יצוגיות נקבע: "(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: (1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה; (2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין; (3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה; (4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב." עילת תביעה אישית 33. עילת התביעה הייצוגית על פי בקשת המבקש היא אי ביצוע הפרשות לפנסיה לעובדי החברה. על פי הנטען בבקשה, משך ההעסקה הממוצע בחברה הוא שנתיים. המבוקש הוא לאשר תביעה יצוגית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה במהלך כל תקופת ההעסקה הממוצעת כאמור. 34. עילת התביעה האישית של המבקש היא אי ביצוע הפרשות לפנסיה ב-11 החודשים הראשונים לעבודתו בלבד. 35. על פי הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה משנת 1972, כל עובד חדש מתקבל לתקופת נסיון בת ששה חודשים, אתה ניתן להאריך בהסכמה בששה חודשים נוספים. על פי הוראות ההסכם, בתום תקופת הניסיון יש להחיל על העובד את כל תנאי העבודה, לרבות חובת הביטוח הפנסיוני, מיום כניסתו לעבודה. יוער כי הוראה זו שונתה במסגרת ההסכם החדש משנת 2008, לפיו חובת ביצוע ההפרשות הפנסיוניות אינה חלה רטרואקטיבית. 36. בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי יתכן והסכים להארכת תקופת הניסיון בכתב. מכאן כי טענתו בדבר אי ביצוע הפרשות לפנסיה מתייחסת לתקופת הניסיון בלבד. 37. עילת התביעה האישית של המבקש (אי ביצוע הפרשות לפנסיה בתקופת נסיון בלבד) אינה זהה לעילת התביעה הייצוגית כפי שהועלתה בבקשתו (אי ביצוע הפרשות לפנסיה עבור כל תקופת העבודה). 38. אי זהות מוחלטת בין העילות אינה בהכרח מביאה לאי התאמתו לשמש כתובע יצוגי, אלא עליו להצביע על שאלות משותפות של משפט ועובדה בין העילה האישית לעילה היצוגית. בתוך כך על המבקש להציג ראיות לעניין קיומה של עילת התביעה הייצוגית. עילת תביעה יצוגית - שאלות מהותיות של משפט או עובדה המשותפות לחברי הקבוצה 39. עילת התביעה היצוגית לה טוען המבקש היא אי ביצוע הפרשות לפנסיה או ביצוע הפרשות בחסר, לכל עובדי החברה, לרבות עובדים לשעבר המועסקים בחברה ו/או שהועסקו על ידה ב-7 שנים שקדמו להגשת הבקשה. 40. באשר לנטל הראיה המוטל על המבקש לאשר תובענה כייצוגית, נפסק: "...כי הליך האישור הוא בבחינת "הפרוזדור" המוביל ל"טרקלין" ולפיכך עליו להתנהל באופן רציני ויעיל ואסור שיהווה "גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית". על המבקש לאשר ניהולה של תובענה כייצוגית "לשכנע את בית-המשפט במידת הסבירות הראויה" כי הוא ממלא לכאורה אחר הדרישות לניהולה בדרך זה. אכן, "אין להעמיד דרישות מחמירות מדי לעניין מידת השכנוע, משום שאלה עלולות להטיל על הצדדים ועל בית-המשפט עומס-יתר בבירור הנושא המקדמי, דבר העלול לגרום להתמשכות המשפט, לכפילות בהתדיינות ולרפיון ידיים של תובעים ייצוגיים פוטנציאליים. את כל אלה יש למנוע על-ידי קריטריון מאוזן בנושא נטל ומידת ההוכחה הנדרשים מהתובע הייצוגי, שמצד אחד שלא יפטור אותו מחובת שכנוע, ומצד אחר לא יטיל עליו נטל כבד מדי". (עע 633/08 ארז אפרים נ' גל מעיתון שיווק והפצת עיתונים בע"מ, (ניתן ביום 11/1/11) וההפניות שם). 41. בתחילת ההליך טען המבקש כי בכוונתו להגיש עשרה תצהירי עדות של עובדי החברה לשעבר, לתמיכה בטענתו בדבר אי ביצוע הפרשות לפנסיה. בסופו של דבר הוגשו חמישה תצהירים בלבד, אך רק שני עדים נחקרו על תצהיריהם. מכאן כי מלבד עדותו של המבקש העידו שני עדים בלבד. 42. מר בוגומולוב העיד כי לא בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה במשך שנתיים וחצי מתחילת עבודתו. גב' קרן העידה כי לא בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה במהלך תקופת הניסיון. שני העדים שהעידו מטעם המבקש אישרו כי החברה הפרישה עבורם הפרשות לפנסיה במרבית תקופת עבודתם. 43. המבקש מסתמך בנוסף על הסכמי פשרה בין החברה לבין עובדים שהגישו נגדה תביעות משפטיות. אין לקבל את טענות המבקש לגבי אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהסתמך על הסדרי פשרה. בהסכמי הפשרה שהוצגו אין הודאה בטענות כלשהן מצד החברה והעובדים לא זומנו לעדות מטעם המבקש. 44. מעדותם של המבקש ושני העדים מטעמו לא ניתן ללמוד על הפרה שיטתית של חובת הביטוח הפנסיוני על ידי החברה. מדובר בשלושה עובדים בלבד מבין אלפי עובדים המועסקים בחברה מידי שנה. לכל אחד מהעדים טענות שונות בעניין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. כאמור, מר בוגומולוב טען לאי ביצוע הפרשות בתקופה של שנתיים וחצי, המבקש טוען לאי ביצוע הפרשות בתקופת הניסיון המוארכת וגב' קרן טוענת לאי ביצוע הפרשות בתקופת הניסיון הקבועה בהסכם הקיבוצי. אף אחד מהעדים לא טען לאי ביצוע הפרשות לפנסיה במשך כל תקופת ההעסקה, כנטען על פי עילת התביעה היצוגית. משמדובר בשלושה עובדים בלבד, יתכן כי מדובר היה בכשל נקודתי, כפי שנטען על ידי החברה. העובדה כי עבור מספר עובדים לא הוצעו הפרשות פנסיוניות במלואן, אין בה כשלעצמה כדי להקים עילת תביעה ייצוגית. 45. כאשר נשאל מר לושי בחקירתו הנגדית מדוע לא בוצעו עבור המבקש הפרשות פנסיוניות באופן רטרואקטיבי מתחילת עבודתו, השיב כי מדובר היה בתקלה טכנית וציין: "אם קוזק היה יושב איתי ומעלה את זה באותה שיחה ראשונה והיה מסב את תשומת ליבי הייתי מתקן את זה במקום ומחזיר לו את הכסף". בהמשך ציין מר לושי כי המבקש סירב להגיע לפגישה לצורך עריכת גמר חשבון בטענה כי פנה לקבלת יעוץ משפטי. המבקש אישר כי לא התייצב לפגישה שנקבעה לו עם מר לושי לאחר שפנה לקבלת יעוץ משפטי (עמ' 8 לפרוטוקול). 46. עוד העיד מר לושי כי כאשר נוצרו בעיות נקודתיות עם העובדים בקשר לתנאי עבודתם, החברה היתה פועלת בשיתוף ההסתדרות על מנת להגיע לפתרון. טענה זו מוצאת תימוכין בעדויות לגבי אופן סיום עבודתם של עובדי החברה באתרי הרכבת. 47. בחקירתו אישר המבקש כי מבין עובדי החברה הכיר רק את אלה שהועסקו באתר הרכבת (עמ' 6 לפרוטוקול). מדובר בכ-700 עובדים מבין אלפי עובדי החברה. המבקש אישר כי אינו מכיר את תנאי עבודתם של עובדים שהועסקו באתרים אחרים ולא ידע לציין שם של עובד באתר אחר אשר לא בוצעו עבורו הפרשות לפנסיה. 48. בסיכומים טען המבקש לראשונה כי אין לראות בהפרשות לקופת ביטוח מגדל או קופת ביטוח אחרת שאינה "מבטחים", כמילוי חובתה של החברה להפריש עבור עובדים הפרשות לקרן פנסיה על פי ההסכם משנת 1972. זאת מאחר ועל פי הוראות ההסכם יש לבצע את ההפרשות לקרן פנסיה מבטחים. מדובר בטענה שהועלתה לראשונה בסיכומים וכבר מטעם זה אין מקום להידרש אליה בהחלטתנו. יתירה מזאת, מקובלת עלינו טענת החברה כי קרן "מבטחים" המוזכרת בהסכם הקיבוצי משנת 1972, היא "מבטחים הותיקה", אשר נסגרה לקבלת עמיתים חדשים במסגרת הרפורמה בקרנות הפנסיה בשנת 2003. לפיכך לא ניתן היה לבצע הפרשות פנסיוניות דווקא לקרן זו וביצוע הפרשות לקרן פנסיה אחרת עומד בדרישות ההסכם הקיבוצי לעניין זה. 49. במסגרת הסיכומים מפנה המבקש ל-33 פסקי דין בהליכים שהחברה היתה צד להם, מרביתם של בתי הדין האזוריים, בהם נקבע כי החברה הפרה את חובת ביצוע ההפרשות לפנסיה. פסקי דין אלה אינם יכולים לשמש כראיה התומכת בטענת ההמבקש בדבר אי ביצוע הפרשות לפנסיה. לעניין זה נפסק: "הכלל הוא: "פסק דין אינו מהווה ראייה למסקנות ולממצאים שבו במשפט אחר - פלילי או אזרחי - אלא אם נקבע בחוק במפורש אחרת... ככלל, אפוא: פסק דין אזרחי - לא ישמש כראיה במשפט אזרחי אחר" (ראו: י' קדמי, על הראיות (חלק שלישי), עמ' 1574 (תש"ע - 2009))." ע"א 385/08 לאה חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ ע"א 4737/06 פאטמה חסונה נ' רשות הפיתוח - מנהל מקרקעי ישראל (ניתן ביום 31/12/12). ניתן להסתמך על כללים משפטיים שנקבעו בפסקי הדין, אך לא על המסקנות והממצאים העובדתיים שבהם. לפיכך אין בפסיקה אליה מפנה המבקש כדי לתמוך בטענתו בדבר קיומה של עילת תביעה קבוצתית בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה. 50. על פי עדותו של מר לושי, שלא נסתרה, באתרי הרכבת הועסקו כ-720 עובדי החברה בלבד. רוב העובדים סיימו את עבודתם בהסדרים עם החברה אשר הושגו בשיתוף ההסתדרות. כ-7 עובדים בלבד, המיוצגים כולם על ידי ב"כ המבקש, מיאנו להגיע להסדר עם החברה ובחרו לנהל הליכים משפטיים. מספר העובדים המועט כאמור תומך דווקא בגירסת החברה לפיה אינה מבצעת הפרה שיטתית של חובת ההפרשות הפנסיוניות וככל שקיים מחדל בעניינו של עובד כזה או אחר, מדובר בכשל נקודתי. יתרה מזאת, אותם עובדים אינם נכללים בקבוצה אותה מבקש המבקש לייצג במסגרת התביעה הייצוגית. מכאן כי המבקש למעשה לא הצביע על עובד אחד נוסף, מלבדו, שנכלל במסגרת הקבוצה אותה בכוונתו לייצג. 51. לסיכום - מבחינת הראיות והעדויות שהוצגו בפנינו, לא עלה בידי המבקש להרים את הנטל המוטל עליו להראות קיומה לכאורה של עילת תביעה קבוצתית, הראויה להתברר כתובענה ייצוגית. הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקות 52. כפי שפורט לעיל, מעדותם של עדי המבקש עולה כי לגבי כל אחד מהם מתקיימות נסיבות שונות בהן לא בוצעו הפרשות פנסיוניות בחלק מתקופת ההעסקה. כאמור, לא הוכח לכאורה קיומה של עילת תביעה ייצוגית המעלה שאלות מהותיות של משפט או עובדה המשותפות לחברי הקבוצה. 53. בהיעדר עילת תביעה משותפת כאמור, ממילא ניהול התביעה בדרך של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה לבירור המחלוקות בעניינם של אותם עובדים לגביהם נמצאו אי סדרים בביצוע ההפרשות לפנסיה. 54. זאת ועוד - בענייננו חלות על החברה הוראות הסכם האכיפה משנת 2011. בהתאם להודעת החברה, ועדת האכיפה הודיעה על כוונתה לערוך ביקורת בחברה. בפסק הדין בעניין ישייב נמצא כי במסגרת הסכם האכיפה נקבעו מנגנונים יעילים לאכיפת זכויות העובדים בענף השמירה. זאת בניגוד לטענת המבקש כי הסכם האכיפה אינו יעיל כמו התביעה היצוגית, בין היתר נוכח המשאבים המוגבלים של ההסתדרות, הסתפקותה בבדיקות מדגמיות בלבד וכדו'. 55. יש לזכור כי תובענה ייצוגית, על אף יעילותה ונחיצותה בנסיבות המתאימות, היא כלי רב עצמה, אשר השימוש בו עלול להביא לעתים לתוצאות בלתי רצויות ומרחיקות לכת. לעניין זה נפסק: "העובדה שתובענה ייצוגית עשויה להיות מנגנון יעיל ורצוי בנסיבות מסוימות כשלעצמה אינה מספקת כדי לאשר תובענה כייצוגית. הכרעה זו משקפת זהירות מפני התרה כללית של רסן התביעות הייצוגיות. על הטעמים לזהירות זו עמד בית המשפט לא אחת: "בתובענה הייצוגית טמונות מספר סכנות. שימוש לא נכון בה עלול לפגוע הן ביחידי הקבוצה המיוצגים והן בנתבעים ובמשק כולו. אכן, התובענה הייצוגית היא רבת עוצמה". (רע"א 2598/08 בנק יהב לעובדי מדינה בע"מ נ' ליאור שפירא (ניתן ביום 23/11/10) וההפניות שם) לפיכך ככל שקיימת דרך יעילה אחרת לבירור הטענות המועלות בבקשה לאישור תביעה יצוגית, יש להעדיפה על פני בירור באמצעות התביעה היצוגית. 56. בענייננו, כאמור קיימות דרכים חלופיות לבירור המחלוקות, לרבות אלה שנקבעו בהסכם האכיפה. זאת בפרט נוכח העובדה שלא הוכחה לכאורה הפרה שיטתית של חובת ביצוע הפרשות לפנסיה על ידי החברה. לפיכך לא מתקיים התנאי של היות התובענה היצוגית הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקות. דרישת תום הלב 57. בעע 12842-07-10‏ ‏ עו"ד אסף אייל נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (ניתן ביום 9/6/11) התייחס בית הדין הארצי לסוגיית אמות המידה להתנהלות ראויה של העובד כתובע מייצג והמעסיק כנתבע פוטנציאלי לפני הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעילותיה בחבות מעסיק כלפי עובדיו בתחום משפט העבודה. בית הדין הארצי קבע: "נוכח מאפייניה של התובענה הייצוגית ככלי דיוני רב עוצמה למימוש זכויות ולאכיפת הוראות החוק והשלכותיה, ובשים לב לסיכונים הטמונים בה ליחיד ולחברה, מן הראוי הוא כי עובר לפתיחה בהליכים משפטיים, יקדים התובע המייצג ויפנה בכתב לנתבע הפוטנציאלי ויעמידו על דרישותיו...". דרישה זו נגזרת מחובת הצדדים לתובענה ייצוגית לפעול ביעילות, בהגינות ובתום לב, כפי שנקבע בחוק תובענות יצוגיות. בהמשך פסק הדין נאמר: "פנייה מוקדמת מצידו של התובע המייצג לבעל הדבר וקיום מגעים ביניהם, בתום לב ובהגינות, ראויה היא, נכונה ומתבקשת, בראש וראשונה כדי לתת בידי המעסיק-הנתבע הפוטנציאלי, הזדמנות נאותה לתיקון המעוות כנגדו מתריע התובע המייצג, ושעליו בכוונתו להלין בבקשתו לאישור התובענה הייצוגית. בה במידה, עשויים מגעים מוקדמים אלה לגרום לשינוי מדיניותו של הנתבע הפוטנציאלי, בעניינים מושא התובענה הייצוגית, מבלי שהצדדים יידרשו לניהול הליך משפטי מורכב והכרעה בו, ובכך יקדימו תרופה למכה, למתדיינים ולציבור." עוד נקבע שם כי: "ככל שבכוונת תובע מייצג לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן, מן הראוי הוא כי עובר להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית יגיש הודעה בכתב לארגון העובדים היציג על כוונתו לנקוט בהליכי תובענה ייצוגית ועילותיה." 58. בענייננו המבקש לא פנה לחברה לפני הגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית בהודעה על כוונתו להגיש בקשה כאמור. כך גם לא נעשתה פניה להסתדרות. המבקש אישר כי לאחר שפנה לקבלת יעוץ משפטי, לא יצר קשר עם החברה ואף לא התייצב לפגישה שנקבעה לו עם מר לושי (עמ' 8 לפרוטוקול). המבקש אישר כי כאשר פנו אליו מהחברה לברר מדוע לא התייצב לפגישה, השיב כי עניינו מטופל על ידי עורך דין. 59. בטרם הוגשה הבקשה - נשלח לחברה מכתב דרישה אחד על ידי ב"כ המבקש ביום 28/8/11. כשבועיים וחצי לאחר מכן, ביום 14/9/11, הוגשה הבקשה לבית הדין. תצהיר התמיכה בבקשה נחתם על ידי המבקש ביום משלוח מכתב הדרישה (עמ' 9 לפרוטוקול). התנהלות זו מלמדת כי לא היה בכוונת המבקש לאפשר לחברה להסדיר את ההפרות הנטענות על ידו ולהגיע לפתרון המחלוקות בהסכמה. 60. בנסיבות המתוארות נראה כי המבקש נמנע במכוון מהידברות כלשהי עם החברה לפני הגשת הבקשה, במטרה לנקוט בהליך משפטי כנגדה. זאת על אף שמצד החברה היתה נכונות להיפגש עם המבקש ולשמוע את טיעוניו. 61. התנהגות זו אינה עולה בקנה אחד עם דרישת תום הלב המוזכרת בסעיף 8(א)(4) לחוק תובענות יצוגיות ומעלה חשד כי בחירתו של המבקש לנקוט בהליך התביעה הייצוגית לא היתה נקיה משיקולים זרים. 62. העובדה כי ב"כ המבקש מטפל בבקשות דומות לאישור תביעה יצוגית בדיני עבודה ובקיא בהליכים מסוג זה, אינה מאיינת את החובה לפעול בתום לב, בהגינות וביעילות בכל אחד מן ההליכים ולעמוד בכל הדרישות המקדימות להגשת הבקשה. זאת, בין היתר, לאור ההשלכות האפשריות של השימוש בכלי התובענה הייצוגית כפי שתוארו לעיל. 63. אין להסיק מהביטוי "מן הראוי" בו נוקט בית הדין הארצי בהתייחס לדרישה לפנות למעסיק - הנתבע הפוטנציאלי ולארגון העובדים, לפני הגשת הבקשה, כי מדובר בדרישה לא מחייבת הנתונה לשיקול דעת המבקש. כפי שפורט לעיל דרישה זו נגזרת בין היתר מחובת תום הלב, שנקבעה כאחד התנאים המצטברים לאישור ניהול התביעה כתובענה ייצוגית. בית הדין הארצי חזר על כך גם בעניין ישייב. 64. בענייננו, כאשר החברה הביעה נכונות ורצון להיפגש עם המבקש ולברר את טענותיו, היה עליו למצות את ערוצי ההידברות עם החברה לפני הפניה לבית הדין על מנת לבחון את האפשרות להגיע להסדר, ואף לקבל נתונים לגבי עובדים אחרים. בנוסף היה על המבקש לפנות לארגון העובדים היציג ולעדכנו בכוונתו להגיש בקשה לאישור תביעה ייצוגית. פעולות אלה היו מאפשרות למבקש ולבא כחו לקבל החלטה מושכלת באשר לצורך בנקיטת הליך התביעה הייצוגית, לפני הגשת הבקשה. סוף דבר 65. מכל הנימוקים כמפורט לעיל הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נוכח שיתוף הפעולה הקיים בין החברה לבין ההסתדרות ולאור הלכת ישייב, יש להחיל בענייננו את החריג הקבוע בסעיף 10(3) לתוספת השניה לחוק תובענות יצוגיות. מדובר במקום עבודה מאורגן. ארגון העובדים היציג בחברה נוקט בפעולות לאכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי, ויש להעדיף את אכיפת הזכויות בדרך זו על פני ניהול תביעה יצוגית כנגד החברה. 66. בנוסף, שוכנענו כי לא מתקיימים בענייננו התנאים לאישור תביעה יצוגית כפי שנקבעו בחוק. בתוך כך לא הוצגו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה קבוצתית, ולא הוכח כי התביעה הייצוגית היא בדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקות. 67. לאור כל האמור, הבקשה נדחית. 68. בשים לב להליכים הרבים שהתנהלו בתיק מחד ולעובדה שמדובר בתביעה שעניינה זכויות קוגנטיות מאידך, אנו מחייבים את המבקש לשלם למשיבה 1 הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. חוזהענף השמירהפנסיההפרשה לפנסיהתביעה ייצוגית