1. התובעת פנתה אל הנתבע וטענה כי ביום 23/2/10, תוך כדי ועקב ביצוע עבודתה, נפגעה באוזנה השמאלית, עת נזרק עליה כדורסל. במסגרת מכתב דחיה מיום 10/6/11 , הודיע הנתבע לתובעת על דחיית תביעתה מהטעם ש"לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך, בתאריך 23/2/10 (חבלה מכדורסל) גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כשירות לעבודה". כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו. 2. בתאריך 11/6/13 לאחר שנחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית, הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה רפואי. 3. בזיקה להסכמת הצדדים ולאחר שהתקבל מלוא החומר הרפואי שהזמין הנתבע, מינינו, ביום 13/6/13, את ד"ר ביזר מיכאל מומחה אף אוזן גרון רופא בכיר בבית חולים איכילוב (להלן:"המומחה"), כמומחה רפואי מטעם בית הדין, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי הכאבים עליהם מתלוננת התובעת באוזן שמאל לבין האירוע שאירע, לטענתה, ביום 23/2/10 4. להלן העובדות המוסכמות והרלוונטיות, כפי שהועברו לידיעת המומחה: א. התובעת, ילידת 1972, שימשה, בתקופה הרלוונטית לתביעה כמורה מחליפה וכממלאת מקום בבית ספר בנצרת. ב. לטענת התובעת, בתאריך 23/2/10, היא החליפה מורה לספורט, כאשר במהלך השיעור נזרק לכיוונה כדורסל ופגע באוזנה השמאלית. ג. התובעת מתלוננת על כאבים באוזן שמאל. 5. להלן החומר הרפואי שהועבר למומחה: א. הערכה אודיולוגית שבוצעה במכון סונק סנטר בע"מ (ת/4). ב. מסמך "הרחבת ביקור" (ת/5) ג. תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה (ת/6). ד. תיק רפואי מקופת חולים מאוחדת, אשר התקבל בבית הדין ביום 25/9/13 (נ/1). 6. המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות וזאת בשים לב למסכת העובדתית המוסכמת: א. מהי המחלה שאובחנה באוזנה השמאלית של התובעת, לאחר התאריך 23/2/10 (הוא יום האירוע)? ב. האם קיימים בתובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה בה, לחלות במחלה אילולא ארע לה האירוע? ג. אם התשובה לשאלה ב' היא חיובית מהם הנתונים הקליניים המוכחים במסמכים רפואיים, עליהם מבסס המומחה את תשובתו. ד. האם השפיע האירוע, השפעה כלשהי, על הופעת המחלה והאם יש קשר סיבתי בין האירוע לבין הליקוי ובאיזו מידה? 7. בתאריך 23/7/13 התקבלה חוות דעתו של המומחה. וכך השיב על השאלות שהופנו אליו: א. באוזנה השמאלית של המתלוננת אובחנה ירידת שמיעה בתדרים הגבוהים מעל 4000 הרץ, כפי שמראה האודיוגרמה שבוצעה ב - 9/4/10. ב. באסופת החומר הרפואי שנשלחה אלי לא נמצאו נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד. ג. כאמור, התשובה שלילית. ד. האירוע של חבלת הכדור באוזן התרחש ביום 23/2/10. האיזכור הראשון לבעיית אטזן נרשם כחודש ומחצה לאחר מכן. לא נראה סביר בעיני כי יהיה איחור כה רב בתלונה. יתכן כי מדובר באירוע שאבחנתו היא Sudden hearing loss. התנהגות האדם הסביר, בעיני, היא שמיד לאחר אירוע טראומטי כמו פגיעת כדור באוזן הגוררת בעקבותיה אטימות אוזן ועמימות בשמיעה, פונה הנפגע בדחיפות לקבלת עזרה רפואית ולא משהה את פנייתו למשך תקופה של כחודש ומחצה. 8. בתאריך 22/8/13 הגישה התובעת בקשה להפניית מספר שאלות הבהרה למומחה. בתאריך 27/8/13, הגיש הנתבע תגובתו לבקשה ובתאריך 30/8/13, מצא בית הדין לנכון, להפנות אל המומחה את שאלות ההבהרה הבאה: א. האם פגיעת כדורסל באוזן של אדם עשויה לגרום לנזק שאובחן אצל התובעת ואשר אותו תיארת במענה לשאלה 6א? ב. האם העובדה שהתובעת פנתה לקבלת טיפול רפואי רק כחודש וחצי לאחר האירוע הנטען, מצביעה, בהכרח, על שלילת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 23/2/10, לבין הליקוי שאובחן בה? אם כן - אנא הסבר ענין זה בלי להתייחס ל"אדם סביר" ובשים לב לעובדה שאין באסופת החומר הרפואי של התובעת נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד. 9. בתאריך 24/9/13 השיב המומחה על שאלות ההבהרה: א. תשובתי היא כן. ב. אכן אין באסופת החומר הרפואי של התובעת נתונים קליניים המראים על סיכון מיוחד אולם במקרה של איבוד שמיעה פתאומי אדיופטי אין נתונים קליניים המצביעים על סיכון מיוחד. מנסיוני, ירידת שמיעה פתאומית, גורמת לחולה לפנות מיידית לרופא לצורך קבלת עזרה רפואית, על אחת כמה וכמה במקרה שירידת השמיעה הפתאומית היא על רקע טראומה. 10. תשובותיו של המומחה הועברו לצדדים ובתאריך 6/10/13, הגיש הנתבע את סיכומיו, כאשר ביום 9/10/13, הגישה התובעת את סיכומיה, אותם כינתה "תגובה". בתאריך בו הגישה התובעת את סיכומיה ניתנה ההחלטה הבאה:"סיכומי הנתבע הוגשו ביום 6/10/13 וסיכומי התובעת (אותם כינתה "תגובה") הוגשו היום, לפיכך מתבקשת מזכירות ביה"ד לסרוק את התגובה לתיקיית סיכומים. פסק הדין יינתן לפי תורו". 11. במסגרת סיכומיו, טען הנתבע כי למרות שבית הדין קבע כי אכן פגיעה מכדורסל באוזן, יכולה לגרום לנזק כפי שאובחן אצל התובעת, הרי שהוא שלל, באופן חד משמעי וברור את הקשר הסיבתי בין האירוע הנטען במקרה זה לבין הליקוי ממנו סובלת התובעת וזאת מאחר ולטענתו אין זה סביר לקבל טיפול רפואי רק לאחר האירוע הנטען. הנתבע הוסיף וציין כי מאחר והמומחה קבע כי אין קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי שממנו סובלת התובעת, ובשים לב להלכה הפסוקה בענין חוות דעתו של המומחה מטעמו של בית הדין שהיא בבחינת "אורים ותומים", לבית הדין, בתחום הרפואי, הרי שיש לאמץ את חוות הדעת ובהתאם לה, לדחות את התביעה. 12. במסגרת סיכומי התובעת, הן אלו שהוגדרו על ידה כתגובה והן אלו שהוגשו על ידה ביום 30/10/13 והוגדרו על ידה כ"השלמת טיעונים" היא טענה כי תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה, שהופנו אליו, היו מתחמקות. התובעת טענה כי המומחה יכול היה לקבוע כי קיים קשר סיבתי, לשלול קיומו של קשר שכזה או לקבוע כי על פי החומר הרפואי הוא אינו יכול לשלול או לאשר קשר שכזה. התובעת טענה כי המומחה, אשר בחר לבחון את התנהגות התובעת לאור ה"אדם הסביר" (וזאת למרות שלא התבקש לעשות כן) לא שלל את הקשר הסיבתי האפשרי בין הנזק לבין הפגיעה, כאשר ההיפך הוא הנכון שכן מתשובותיו ניתן להסיק שאין דבר אחר למעט האירוע, שגרם לנזק. לפיכך, ביקשה התובעת, כי בית הדין יקבל את התביעה ויקבע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע הנטען לבין הליקוי באוזן והנזק בעקבותיו. במסגרת הסעיף האחרון לתגובה, ציינה התובעת כי "ככל שבית הדין הנכבד סבור שיש לפעול אחרת מתבקש הוא לפסול כליל את חוות הדעת של המומחה ולמנות תחתיו מומחה אחר". במסגרת הסעיף האחרון ל"השלמת טיעונים" ביקשה התובעת כי ביה"ד יקבע ש"חוות דעתו של המומחה לא שללה קיומו של קשר סיבתי ולא קבעה כי הליקוי נבע - רפואית ומדעית - מגורם אחר ועל כן הוכח קיומו של קשר סיבתי" 13. דיון והכרעה לדידינו, חוות דעתו של המומחה ותשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, היו ברורות, מפורטות וחד משמעיות. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי נפסק: "לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה. מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים. אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין. במקרה הנוכחי, לא ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה..." במקרה שלפנינו, בשים לב לחוות הדעת של המומחה ולאחר שעיינו בבקשה שהעלתה התובעת בסעיף האחרון ל"תגובתה" שהגישה, הגענו לכלל מסקנה כי אין הצדקה לפסול את חוות דעתו של המומחה ולמנות מומחה אחר תחתיו. המומחה הסביר, בחוות דעתו והוסיף והבהיר במענה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, מדוע קבע שאין קשר סיבתי בין הליקוי באוזנה של התובעת לבין האירוע. העובדה שהמומחה לא מצא באסופת החומר הרפואי של התובעת נתונים קליניים המראים על סיכון מיוחד אינה מצביעה על כך שטעה עת שלל קשר סיבתי בין הליקוי לבין האירוע, שהרי המומחה הסביר כי "במקרה של איבוד שמיעה פתאומי אדיופטי אין נתונים קלינים המצביעים על סיכון מיוחד". ברי כי גם העובדה שהמומחה רתם את ניסיונו המקצועי עת קבע כי "ירידת שמיעה פתאומית גורמת לחולה לפנות מיידית לרופא לצורך קבלת עזרה רפואית. על אחת כמה וכמה במקרה שירידת השמיעה הפתאומית היא על רקע של טראומה", אינה מצדיקה את פסילת חוות דעתו. כידוע, סעיף 16 להנחיות מבהיר את הכלל המרכזי, שהינו כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת... מינוי מומחה נוסף או אחר פותח פתח לחוות דעת חדשה ולמחזור חדש של שאלות הבהרה ועלול להביא להתארכות הדיון. אשר על כן, לא על נקלה ימנה בית הדין מומחה נוסף או אחר, והחלטתו בעניין חייבת הנמקה". סעיף 17 להנחיות מפרט כי "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף ככל שמצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקלה יותר; או שנדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו". בדב"ע נ/0-282 המוסד לביטוח לאומי - דוד לרוס (פסק דינו של כב' השופט אליאסוף, כתוארו אז, מתאריך 20.5.97) נפסק כי שיטת מינוי המומחים באה לסייע בידי בית הדין בהכרעתו בסוגיה משפטית אשר מתעוררת בה שאלה רפואית והשיטה לא נועדה "לתור" אחר חוות דעת רפואית מסוימת אלא להבהיר היבט רפואי של הנושא הנדון בבית הדין. באותו פסק דין גם צוין כי כאשר ענין מסוים לא הובהר די צורכו עומדת בפני הצדדים ובפני בית הדין האפשרות להציג לאותו מומחה רפואי שאלות הבהרה. בהמשך לדברים שציינו בהקשר של ההצדקה לאימוץ חוות דעתו של המומחה, נוסיף ונציין כי מעיון בחוות הדעת של המומחה ובתשובותיו, לשאלות ההבהרה שהופנו אליו עולה כי הוא התייחס בצורה בהירה ובאופן מנומק לשאלה שבמחלוקת - האם קיים קשר סיבתי בין הליקוי באוזנה של התובעת לבין הליקוי מיום 23/2/10, לא הוכח לפנינו ולמעשה כלל לא נטען כי הוא דוגל באסכולה מחמירה (למרות שמסקנתו לא תואמת את המסקנה לה קיוותה התובעת), לא נדרש תחום מומחיות נוסף לבחינת עניינה של התובעת וכל נקודה שלכאורה לא היתה ברורה דייה בחוות דעתו זכתה להשלמה מספקת בתשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, כאשר קביעותיו מנומקות, מקיפות וענייניות, לא ראינו כל סתירה בדבריו ובקביעותיו וכן לא ראינו סטיה מהבסיס העובדתי שהונח לפניו, כאשר גם בעובדה שלא הצביע על סיבה בשלה סבלה התובעת מהליקוי, לא מצדיקה דחיית קביעתו להעדר קשר סיבתי בין האירוע לבין הליקוי באוזנה של התובעת. 14. סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ומשלא השתכנענו כי נסיבות המקרה שלפנינו מצדיקות מינוי מומחה רפואי אחר או את קבלת התביעה בניגוד לחוות דעתו המפורטת והחד משמעית של המומחה, הרינו מורים על דחיית התביעה. 15. בהתחשב בעובדה שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות. 16. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. דיני ספורטכדורסל