האם בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד ? בתקופה מחודש 10/2010 ועד לחודש 04/2011 (להלן - התקופה שבמחלוקת), בנימוק כי בתקופה זו התגורר התובע בדירתו יחד עם בת זוגו, הגב' נונה גורביץ (להלן - נונה). עובדות המקרה התובע, יליד שנת 1956, התגורר בגפו בדירה ברחוב אגוז בחיפה (להלן - הדירה) וקיבל גמלת הבטחת הכנסה כיחיד. ביום 24.10.10 נשלח לתובע טופס מעקב על זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד (נת/1, להלן - הטופס), בו נדרש התובע למלא פרטיו העדכניים. ביום 8.11.10 השיב התובע את הטופס לנתבע, אשר ככל הנראה לא היה בו מענה לכל הפרטים הנדרשים. בהתאם, שלח הנתבע לתובע ביום 18.11.10 (נ/7) מכתב, בו נדרש התובע להשלים את הפרטים החסרים בטופס ובכלל זה את סעיף 2 בטופס שעניינו מצבו המשפחתי של התובע. ביום 21.12.10 הגיש התובע את הטופס לנתבע בשנית (נ/8), בו סימן X ליד המילה "כן" בסעיף 2ב' בטופס, דהיינו, כי הוא מתגורר עם בת זוג. ביום 18.1.11 התקבל הטופס בשלישית אצל הנתבע, ובו היה רשום מתחת לשאלה המופיעה בסעיף 2ב' לטופס, בנוגע למועד תחילת המגורים עם בן זוג - "חודש 09/10" (ראה חותמת "נתקבל" ביום 18.1.11 על הטופס המקורי, נת/1; מעמ' 21, ש' 27 עד עמ' 22, ש' 2). על יסוד הצהרת התובע בדבר מגוריו המשותפים עם בת זוגו, הגיע התובע ביום 25.1.11 למחלקת הבטחת הכנסה בסניף הנתבע בחיפה ונתן הצהרה מפורטת (נת/2, להלן - ההצהרה) בפני פקידת התביעות, הגב' תמר נדיר (להלן - תמר). בהצהרתו, עליה חתום התובע, צוין, בין היתר, כדלקמן (ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): "גר עם חברה - נונה בורביץ' עובדת בבית דפוס, גרים יחד מ- 10.10. מרוויחה שכר מינימום. מצהיר כי חיים יחד כזוג לכל דבר. הוסבר לו כי עליהם להגיש יחד תביעה להבטחת הכנסה." ביום 27.2.11 הגיש התובע תביעה משותפת עם נונה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה (נת/3, להלן - התביעה המשותפת). בתביעה המשותפת ציין התובע כי הינו מתגורר עם נונה בדירתו ומילא את הנתונים והפרטים של נונה לרבות תעודת זהותה, תאריך לידתה, הכנסתה ופרטי מעסיקה. על טופס התביעה המשותפת מתנוססות החתימות של התובע ונונה (נת/3, בעמ' 9). על פי דו"חות פעולה של חוקר הנתבע, מר חיים אשכנזי (להלן - החוקר), נצפו בחניית דירתו של התובע רכבים שונים במספר מועדים, לרבות בשעות המוקדמות של הבוקר, בין היתר, כדלקמן: ביום 8.3.11 בשעה 7:30; ביום 16.3.11 בשעות 7:30 ו- 11:00 (באותו יום נמסר לחוקר בחקירה סביבתית כי התובע מתגורר בדירתו יחד עם נונה "כבר תקופה ארוכה"). ביום 12.5.11 גבה החוקר הודעה מהתובע (נת/4, להלן - ההודעה לחוקר), כאשר בפתח הודעתו לחוקר, עליה חתום התובע, נשאל התובע "היכן אתה גר ועם מי אתה גר?" ותשובתו היתה כדלקמן (נת/4, ש' 1-3): "אני גר ברחוב אגוז 10 חיפה. אני גר שם יחד עם חברתי הגב' נונה גורביץ מחודש 10/2010. לפני כן גרתי שם..." כשנשאל התובע בהודעתו לחוקר אם יש לנונה מקום מגורים אחר, השיב כך (שם בש' 9-10): "לא. רק איתי." ובהמשך הודעתו לחוקר, נשאל התובע אם הוא מתגורר עם נונה משנת 2006 ותשובתו היתה כדלקמן (שם בש' 61-63): "היה לגב' נונה חבר עמו גרה בחוף הכרמל. מרידיאן, נפרדה ממנו. עברה לגור בשכירות. עד חודש 10/2010 אז היא עברה לגור אצלי." במכתבו מיום 14.6.11 הודיע הנתבע לתובע על שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, החל מחודש 10/2010, מועד בו בהתאם להצהרותיו השונות של התובע, הוא החל להתגורר עם נונה בדירתו, כאשר בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה) הוגדרו בני זוג "לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו"; לפיכך, התייחס הנתבע לתובע ונונה כיחידה משקית אחת, כאשר הכנסותיה של נונה מעבודה בחודשים 12/2010 ו- 1-2/2011 עולות על ההכנסה המותרת לזוג + 1 ושוללות זכאות לגמלת הבטחת הכנסה. עוד צוין במכתב הדחייה, כי החלטה זו ניתנה מבלי לבדוק את יתר תנאי הזכאות לרבות בעלות התובע בקרקע בגוש 12264 חלקה 151, אישורי בנק מחשבונה של נונה, גובה דמי ההבראה השנתיים שקיבלה ושימוש ברכב. כנגד החלטה זו הוגשה התביעה דנן. עיקר טענות התובע שלילת זכאותו לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, בין החודשים 10/2010 ועד לחודש 04/2011 - אינה כדין, שכן בתקופה זו התגורר התובע בגפו בדירתו ומגוריו עם נונה בדירה החלו רק מחודש 04/2011 ואילך. לתמיכה בטענתו, צירף התובע לכתב התביעה העתק מחוזה השכירות של נונה בדירה ברח' איינשטיין בחיפה, מיום 15.4.10 ועד ליום 15.4.11 (להלן - חוזה השכירות). התובע ונונה אינם בני זוג: אין להם כספים ו/או הכנסות ו/או חשבונות בנק משותפים; אין הם סועדים ארוחות משותפות שכן התובע אוכל בבית אמו; התובע ונונה אינם משלמים שכר דירה ו/או הוצאות הדירה; אין לתובע ונונה בילויים משותפים; לתובע ונונה אין ילדים משותפים; אמו של התובע מכבסת את בגדיו ועד לחודש 04/2011 התובע ונונה אף התגוררו במקומות נפרדים. התובע מכחיש את נכונות הפרטים שצוינו בטופס התביעה המקורי בדבר מגוריו המשותפים עם נונה, החל מחודש 9/2010 וטוען כי פרטים אלה מולאו בשידולה של פקידת התביעות, הגב' אלונה לוביאניצקי (להלן - אלונה) אשר "רדפה" אחר התובע ושכנעה אותו לרשום את נונה כבת זוגו החיה עימו בדירה, אף שהדבר אינו נכון. באשר לאמור בהצהרת התובע בפני פקידת התביעות, תמר, טען התובע כי אף פרטים אלה "הושתלו כבר במחשב" (סע' 5 לסיכומים) ככל הנראה, בעקבות פגישתו הקודמת עם אלונה, אשר שכנעה אותו לרשום את נונה כבת זוגו. אף הדברים שצוינו בהודעת התובע לחוקר הנתבע בדבר מועד תחילת מגורי התובע ונונה, אינם נכונים לדברי התובע ומקורם בטעות ברישום התאריכים על ידי החוקר. עיקר טענות הנתבע שלילת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד, מחודש 10/2010 ועד לחודש 04/2011 - בדין יסודה, שכן בתקופה זו הצהיר התובע במקומות שונים, פעם אחר פעם, כי הינו מתגורר עם נונה בדירתו החל מחודש 10/2010 ויש להעדיף הצהרותיו הראשוניות של התובע על פני גרסתו המשופצת שעלתה לאחר מכן במסגרת ניהול ההליך ולצרכיו. מהעדויות והראיות עלה בבירור, כי כבר בחודש 12/2010 הצהיר התובע לראשונה בטופס התביעה (נת/1) כי הינו מתגורר עם נונה, ובחודש 01/2011 ציין את מועד תחילת המגורים המשותפים כחודש 09/2010; בהצהרתו בפני פקידת התביעות, תמר, ביום 25.1.11 שב התובע על הצהרתו כי התגורר עם נונה מחודש 10/2010 (נת/2)- כל זאת בטרם טופל התובע לראשונה על ידי אלונה ביום 27.2.11, כפי שעולה מדו"חות הפעילות שהוצגו בדיון (נ/5-6). יש להעדיף את עדויותיהם האמינות, המפורטות והמגובות בתאריכים ובמסמכים של תמר, אלונה והחוקר מטעם הנתבע על פני עדויותיהם המופרכות והמשופצות של התובע והעדים מטעמו - עדויות אשר לא עמדו במבחן האמת ואף לא במבחן הזמנים. דיון והכרעה המסגרת המשפטית סעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה מקים חובת דיווח למבוטח המקבל גמלה, לעדכן על כל שינוי במצבו: "המקבל גימלה יודיע בכתב למוסד לביטוח לאומי, תוך שלושים ימים, על כל שינוי שחל במצבו המשפחתי ובהכנסותיו ועל כל שינוי אחר העשוי להשפיע על זכותו לגימלה או על שיעורה". בפסיקה נקבע כי על תובע הגמלה לנהוג בתום לב ולעדכן את המוסד לביטוח לאומי בפרטים מדויקים והסתרת מידע חיוני כאמור בסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה עלולה להוות עילה לדחיית תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה (דב"ע 6-04/98 קציר מרזוק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 385). סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה מסדיר את זכאותם של בני זוג לקבלת גמלת הבטחת הכנסה וקובע כדלקמן: "הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2". המונח "בני זוג" הוגדר בסעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה, בזו הלשון: "בני זוג לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". סעיף 11 לחוק הבטחת הכנסה קובע, לעניין הכנסות בני זוג - "מי שיש לו בן זוג תהיה הכנסתו לעניין חוק זה צירוף הכנסתו והכנסת בן זוגו זולת אם השר קבע אחרת בתקנות ובתנאים שקבע". חוק הבטחת הכנסה רואה אפוא בתא הזוגי כיחידה משקית משותפת אחת, כאשר ההכנסות המשותפות של שני בני הזוג מובאות בחשבון לצורך קביעת הזכאות לגמלה, שאף שיעורה נקבע בהתאם להרכב התא המשפחתי. באשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק כי מדובר במבחן כפול: "ראשית על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך -צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים" (ראה דב"ע (ארצי) 37-97 אליציה פוגל - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לב 372, 376; עב"ל (ארצי) 241/05 זמאמירי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 18.7.06). בפסיקה נקבע, כי מגורים משותפים באותו מדור מקימים חזקה, לפיה המדובר בניהול משק בית משותף, כאשר על הטוען אחרת, הנטל להביא ראיות פוזיטיביות לסתירת החזקה. בעב"ל (ארצי) 779/06 המוסד לביטוח לאומי - אלה וולקוביץ, מיום 4.11.08 כך נפסק מפי הנשיא (כתוארו אז) אדלר - "מגורים של אנשים מבוגרים (שאינם צעירים אחרי צבא או סטודנטים) תחת קורת גג אחת, מקימים חזקה לקיומה של תלות כלכלית וניהול משק בית משותף. חזקה זו ניתנת לסתירה או הפרכה על ידי הבאת ראיות פוזיטיביות המלמדות על העדרם של קשר אישי וניהול משק בית משותף". עוד נפסק שניתן להפריך את החזקה על ידי הבאת ראיות מוחשיות המצביעות על: ניהול חשבונות בנק נפרדים; נשיאה בשכר הדירה ובהוצאות בגין מים וחשמל בחלקים שווים ובנפרד; יציאה לבילויים ולחופשות בנפרד; הפרדה בעניין השימוש ברכב; שינה במיטות נפרדות ועוד. כי דעתו של הנשיא דאז אדלר היתה אמנם דעת מיעוט באשר לתוצאה, אולם היא בהחלט גילתה את עמדת בית הדין הארצי בדבר מגורים משותפים לצורך הכרה במעמד הידוע בציבור, לצורך חוק הבטחת הכנסה, כאשר בפסק דין שניתן לאחרונה (עב"ל (ארצי) 6549-06-11 שאול שלי - המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.1.13) שב בית הדין הארצי לעבודה וקבע - "כבר נפסק שכאשר גבר ואישה מתגוררים יחדיו תחת אותה קורת גג ומשך זמן ממושך קמה חזקה הניתנת לסתירה כי קיימת תלות כלכלית ביניהם." מן הכלל אל הפרט לאחר שנתנו דעתנו למכלול העדויות והראיות שהובאו לפנינו, הגענו לידי מסקנה כי בדין נשללה זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה כיחיד בתקופה מחודש 10/2010 ועד לחודש 04/2011, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. הנתבע שלל את זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה בתקופה שבמחלוקת, בהסתמך על הצהרותיו השונות של התובע עצמו בדבר מגוריו המשותפים עם נונה החל מחודש 10/2010. התובע כאמור מכחיש את ההצהרות המיוחסות לו וטוען כי הצהרות אלה נרשמו בשידולה ו/או "בעזרתה" של אלונה, אף שאינן נכונות, שכן התובע החל להתגורר עם נונה רק מחודש 04/2011 ואילך (סע' 3(ו') לכתב התביעה; עמ' 1, ש' 14-16). לתמיכה בטענתו, צירף התובע העתק מחוזה השכירות של נונה בדירה ברח' איינשטיין בחיפה, אשר ממנו עולה לכאורה, כי נונה התגוררה בדירה זו מיום 15.4.10 ועד ליום 15.4.11. בחינת הצהרותיו השונות של התובע בדבר מועד תחילת מגוריו עם נונה, והאופן בו הן ניתנו, לצד התרשמותנו מעדויות התובע והעדים מטעמו מלמד בבירור, כי המדובר בהצהרות ראשוניות ואותנטיות, אשר ניתנו על ידי התובע כבר בחודש 12/2010 מרצונו החופשי, ללא כל מעורבות ו/או שידול מטעם מי מהנתבע, שכן דו"חות הפעילות המתעדות את פניות התובע לנתבע, תוכנן והגורם המטפל בהן (נ/5-6) מראות כי רק ביום 27.2.11 טופל התובע לראשונה על ידי אלונה, ככל הנראה במועד הגשת התביעה המשותפת עם נונה. כבר ביום 21.12.10 סימן התובע, כאמור, X ליד המילה "כן" בסעיף 2ב' בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, דהיינו, כי התובע מתגורר עם בת זוג (נ/8); ביום 18.1.11 ציין התובע את "חודש 09/10" כמועד תחילת מגוריו עם נונה; ביום 25.1.11 הצהיר התובע בפני פקידת התביעות, תמר, כי הינו מתגורר עם נונה "מ- 10.10", "כזוג לכל דבר" (נת/2), הצהרה עליה חתם התובע מרצונו החופשי וללא כל סייג - מכאן שאין בסיס לטענת התובע כי דברים אלה "הושתלו כבר במחשב" על סמך פגישתו הקודמת עם אלונה, שכן לא הוכח כי נפגש עם אלונה קודם לכן. מה גם שבהתאם לחומר הקודם שהיה בידי הנתבע, עולה כי התובע מתגורר עם נונה מחודש 09/2010 ולא מחודש 10/2010 כפי שנרשם בהצהרה, ללמדך כי פרטים אלה אכן נרשמו מפיו של התובע עצמו, כפי שמסרה תמר בעדותה המהימנה (מעמ' 5, ש' 31 עד עמ' 6, ש' 12). ניסיונותיו החוזרים של התובע בעדותו להרחיק את עצמו מהדברים שנמסרו לנתבע, בהזדמנויות שונות על ידו (בטופס התביעה מהתאריכים 21.12.10 ו- 18.1.11 ובהצהרה) ולתלות את האשמה פעם אחר פעם ב"אלונה" לא הותירו עלינו רושם אמין; גרסה זו נמצאה בעינינו מופרכת לחלוטין ולא הניחה את דעתנו כלל. כך מסר התובע, בין היתר, בעדותו (מעמ' 1, ש' 21 עד עמ' 2, ש' 5, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): "ת. ... יום אחד הגעתי לקחתי מספר וניגשתי לדלפק... הגיע התור שלי ונפלתי על הבחורה בשם אלונה... היא ישבה בדלפק... השלישי של הבטחת הכנסה... היא ביקשה ממני תעודת זהות. מסרתי לה. אמרתי לה שאני הגשתי כבר מספר פעמים את כל המסמכים שביקשתם ואני שם את זה בתיבה והיא אומרת לי שלפעמים הולך לאיבוד לפעמים לא והיא תיתן לי עוד פעם מסמך למלא... אני זוכר שהיא הוציאה לי שוב מסמכים מהמחשב. היא התחילה להסביר לי. אני לא יודע איך היא ידעה אבל היא אמרה אם אתה חי עם חברה אז היא נחשבת בת זוג שלך. בגלל זה אמרתי שרק שומעים את השם שלי, כל דבר נמחק. אני רק מתפלא מדוע היא רדפה אחרי? מה פתאום היא רדפה אחרי לדלפק של זהבה." עדות זו של התובע תומכת דווקא בגרסת הנתבע הנסמכת על דו"חות הפעילות (נ/5-6) המלמדים כי התובע נפגש לראשונה עם אלונה ביום 27.2.11, לאחר שהגיש פעם אחר פעם את טופס התביעה, כפי שהעיד לעיל (בתאריכים 8.11.10, 21.12.10 ו- 18.1.11). עוד עולה מעדות מפורשת זו של התובע, כי אלונה כבר ידעה שהתובע מתגורר עם בת זוג, על יסוד החומר שבפניה והסבירה לתובע שאם הוא אכן מתגורר עם חברה, אזי היא נחשבת לבת זוגו שיש לרשום אותה בטופס התביעה לגמלת הבטחת הכנסה, ומכאן ועד לגרסה לפיה אלונה "רדפה" אחר התובע ושכנעה אותו לרשום את נונה כבת זוגו בטופס, הדרך ארוכה. בהמשך עדותו, הוסיף התובע ומסר כדלקמן (מעמ' 2, ש' 11 עד עמ' 3, ש' 1, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.): "ש. אתה אומר שהיא רדפה אחריך כדי שתרשום שאתה גר עם בת זוג? ת. בפירוש זה מה שהיה. ש. והיא גם ידעה שאתה עם בת זוג מחודש 10/10? ת. בגלל זה היא רדפה אחרי. ש. איך היא ידעה שיש לך בת זוג מהתאריך הזה? ת. היא אמרה לי שאם יש לי חברה היא נקראת הבת זוג שלי ושאני ארשום בטופס שהיא בת זוג שלי. ש. כשכתוב בטופס את השאלה האם אתה מתגורר עם בת זוג. ת. היא אמרה לי שאם היא חברה שלי שאני ארשום שהיא בת זוג שלי. את המלים "חודש 9/10" אני כתבתי מתחת לשאלה האם אני מתגורר עם בת זוג. ש. ממתי אתה והגב' נונה בני זוג? ת. אני חושב מתחילת חודש 1/11/11. משנת 2011. לשאלת בית הדין איך אלונה ידעה שנונה חברי שלי מחודש 9/10 אני משיב - שיכול להיות שאנחנו בני זוג מסוף שנת 2010. המשך חקירה נגדית: ש. והיא ידעה בדיוק שיש לך חברה כרגע? ת. היא שאלה אותי ואמרתי לה שיש לי." עדות זו של התובע לא הותירה בליבנו ספק, כי התובע הוא זה שבחר להצהיר בפני הנתבע, פעם אחר פעם, מיוזמתו ומרצונו החופשי, בהזדמנויות שונות, את מגוריו המשותפים עם נונה - ככל הנראה משכך היו פני הדברים בפועל, אולם כשהבין התובע את השלכות הצהרותיו, החליט להתכחש להצהרות אלה, אלא שגרסתו המאוחרת כאמור לא הותירה עלינו רושם אמין; כך העיד התובע בעניין זה (מעמ' 3, ש' 10 עד עמ' 4, ש' 3): "ש. אבל כתוב בטופס שהיא בת זוג שלך ואתם גרים יחד וחיים כזוג לכל דבר? ת. אבל היא לא חיה איתי. ש. פה חתמת על משהו ואישרת שהכל אמת. ת. אני נשבע לך מה שעשיתי זה הכול בגלל מה שאמרה לי הגב' אלונה. ... העד משיב לאב"ד: ש. למה אתה כותב כל פעם מחדש דברים לא נכונים בטופס? אז מה הגעת היום לספר שנונה לא גרה איתך? למה החלטת בשלב מסוים להגיד שנונה לא גרה איתך? ת. לא אמרתי. ש. פה אתה אומר שנונה לא גרה איתך, למה החלטת עכשיו להודיע שהיא בעצם לא בת הזוג שלך? ת. הגשתי שוב בקשה להבטחת הכנסה ושוב דחו לי אותה ואז הלכתי לסיוע וקיבלתי עו"ד. בסיוע שאלו אותי מה היה, ואמרתי להם שאלונה הטעתה אותי ואין לי שום בת זוג והיא הכריחה אותי לרשום את זה." עדות התובע, כי מילא את טופס התביעה המשותפת ביום 27.2.11 (נ/3) ומילא את מלוא פרטיה של נונה כבת זוגו החיה עימו ואף חתם במקומה, מבלי שהשניים היו בני זוג בפועל לא הניחה דעתנו כלל ואף היה בה כדי להשליך על מידת המהימנות המעטה שמצאנו להעניק לעדות התובע והעדים מטעמו, אשר התרשמנו כי היו מוכנים להעיד כל דבר לטובת התובע, מבלי שעדויות אלה נתמכו בכל ראיה חיצונית ואובייקטיבית אחרת. כך העיד התובע בעניין זה (עמ' 4, ש' 6-8, ש' 20-32): "ש. איך גב' נונה הסכימה ללכת איתך את כל הדרך הזו והיא חתומה על טופס התביעה ביחד איתך. הלכת ושכנעת אותה להגיד שהיא גרה איתך למרות שזה שקר? זה מה שאתה אומר? ת. כן, אני אומר את האמת. נונה אמרה לי איך הם לא מאמינים לי. ... ש. האם נונה לא התפלאה שהיא צריכה לחתום? ת. זה לא נכון שנונה גרה איתי. זה שקר כשהיא חתמה שהיא גרה איתי. אמרתי לה תחתמי כי הם לא עוזבים איתי. ש. למה אתה ממלא שקר בטפסים של ביטוח לאומי? ת. אני לא משקר. הגשתי להם עשרות טפסים. הם כל הזמן רק דוחים ודוחים ודוחים. נונה לא גרה איתי. אני מודיע שאני זה שחתמתי בשמה על הטופס ונונה יודעת את זה שחתמתי בשמה. אני לא משקר. אני חתמתי בשמה של נונה כי אמרתי לה שאני חותם בשמה. ש. ואני מראה לך שגם במאי 2011 כאשר נחקרת על ידי חוקר הנתבע שם אתה גם אומר שאתה גר ברח' אגוז וביחד עם חברתך נונה גורביץ מחודש 10/10? ת. החוקר טעה בתאריך." בעדותה, מסרה נונה כי היא מכירה את התובע מזה שנות רבות (עמ' 12, ש' 23-30) ולשאלה "מתי היחסים שלכם הפכו ליותר רציניים?" השיבה נונה בזו הלשון (עמ' 13, ש' 4-5): "מתי שנפרדתי מהחבר הקודם אולי בקיץ 2010." בניגוד לגרסת התובע בכתב תביעתו (סע' 3ו') ובתצהירו (סע' 4), לפיה נונה התגוררה בדירתה ברח' איינשטיין בחיפה עד לחודש 04/2011, כאמור בחוזה השכירות שהוצג ורק לאחר מכן עברה להתגורר בדירת התובע - נונה מסרה בעדותה, כי היא עזבה את דירתה בחודש 09/2010 לערך, אז עברה להתגורר באופן זמני עם בתה, בדירת החבר של בתה במלון מרידיאן בחיפה עד לחודש 04/2011, המועד בו עברה לטענתה להתגורר בדירת התובע (עמ' 13, ש' 10-30) בה היא מתגוררת עד היום (שם, בש' 32). נוכח עדות זו של נונה, ביקש התובע לזמן לעדות את החבר הנטען של בתה של נונה, מר פרי עמר, אשר העיד בפנינו ביום 3.12.12. ודוק, לא מצאנו מקום להעניק משקל כלשהו לעדותה של נונה ו/או לעדותו של מר עמר, משעדויות אלה סתרו את עדות התובע והתרשמותנו מהם היתה כי עדים אלה היו מוכנים להגיד כל דבר שיש בו כדי לעזור לתובע, ובהיעדר כל ראיה אובייקטיבית התומכת בגרסתם, אין בידינו לקבל את טענתה של נונה בדבר מגוריה בדירתו של מר עמר בתקופה שבמחלוקת. בנסיבות אלה, ועל יסוד התרשמותנו מעדותם של התובע והעדים מטעמו, אנו מעדיפים את הגרסאות הראשוניות של התובע, כפי שקיבלו ביטוי בטפסי התביעה השונים לגמלת הבטחת הכנסה, בהצהרה בפני פקידת התביעות תמר ובהודעה לחוקר הנתבע, אשר כאמור נמסרו מפי התובע עצמו בהזדמנויות שונות ולפיהן התובע מתגורר עם נונה החל מחודש 10/2010 ועד היום, על פני הגרסה המאוחרת והמשופצת של התובע, כפי שעלתה בבית הדין לאחר קבלת ייעוץ משפטי; בהקשר זה נפסק לא אחת, כי יש ליתן משקל להודעות בפני חוקר המוסד, וכפי שנפסק הערכאה הדיונית המתרשמת מעדותו של העד, רשאית להעדיף את דברו בפני חוקר המוסד על אלה שאמר בפני בית הדין (דב"ע (ארצי) לא/0-61 כוכבי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 88, 90; דב"ע (ארצי) מה/0-42 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 471). באשר לעדותם של תמר, אלונה והחוקר מטעם הנתבע, התרשמותנו היתה כי מדובר בעדויות קוהרנטיות, עקביות, סדורות, המגובות במסמכים ובראיות, אשר לא מצאנו בהן כל דופי, כפי שניסה התובע לטעון. לפיכך, התמונה העובדתית שנפרשה בפנינו מלמדת, כי התובע ונונה מתגוררים בדירת התובע מחודש 10/2010 ועד היום, כאשר משך תקופת מגוריהם המשותפים אך תומך בחזקה בדבר ניהול משק בית משותף על ידם - חזקה שלא נסתרה על ידי התובע, כאשר אין די בהצהרות התובע בדבר היעדר ניהול משק בית משותף (סע' 3 לתצהיר התובע) כדי לסתור חזקה זו, ועל התובע היה להביא ראיות פוזיטיביות ומוחשיות המעידות על היעדר ניהול משק בית משותף - ובהיעדר ראיות כאלה, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע לסתור את החזקה בדבר ניהול משק בית משותף. סוף דבר על יסוד האמור, ומששוכנענו כי התובע ונונה מתגוררים בדירת התובע מחודש 10/2010 ועד היום, ומשלא השכיל התובע להפריך את החזקה בדבר ניהול משק בית משותף - אנו קובעים כי בדין שלל הנתבע את זכאותו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה מחודש 10/2010 ועד לחודש 04/2011 כיחיד. לפיכך, דין התביעה להידחות. כמקובל - אין צו להוצאות. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים. הבטחת הכנסהשאלות משפטיות