גמול על העסקה בשעות נוספות סך הכל התבקש בית הדין בתביעה נשוא פסק דין זה, לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 483,128 ₪. הרקע העובדתי: 2. הנתבע הוא בעלים של ספינת דייג, ועוסק בשיווק ומכירת דגי ים. 3. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה, מאוגוסט 2002 ועד סוף נובמבר 2010 כולל, עבד התובע בסירת דייג שבבעלות הנתבע בשכר חודשי. נכון למועד סיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, עמד השכר החודשי על סכום של 4,250 ₪ לחודש. 4. צוות ספינת הדייג מנה בין שלושה לארבעה עובדים ובכללם הקברניט. בשגרה, יצאה הספינה לים בשעות הצהריים של יום ראשון וחזרה לנמל בסוף השבוע - ביום חמישי בשעות אחר הצהריים או ביום שישי לפנות בוקר. 5. הפעילות על גבי ספינת הדייג נמשכה לאורך כל שעות היום והלילה. אנשי הצוות ובכללם התובע, הפעילו את ספינת הדייג, משימה הכוללת בין היתר זריקת רשת (בין 4 ל-5 פעמים ביום), מיון דגים וניקוי הסיפון. בהתאם לחלוקה שנקבעה על ידי הקברניט, אחד מאנשי הצוות מילא את מקומו בהיגוי הספינה בעת שהקברניט במנוחה. העבודה בוצעה במשמרות ובמהלך כל משמרת נח אחד מאנשי הצוות (ראה: עדותו של מר כליפא ויקטור, עמ' 19 לפרוטוקול מיום 3.3.2013 שורות 5-7, שם מתאר העד את שגרת העבודה על הספינה). 6. פעילות ספינת הדייג תלויה במצב הים, כך שבפועל ספינת דייג דוגמת זו עליה עבד התובע, יצאה לים ועבדה בפועל בממוצע 200 ימים בשנה. לעניין זה אבקש להפנות לעדותו של מר פיזנטי אשר שימש כמנהל תחום הדייג במשרד החקלאות ועבד בענף 36 שנים. כך נשאל העד והשיב: "הספינה עובדת 24 שעות ביום. אגף הדייג מוציא כל שנה חוברת סטיסטיקה ושם יש פירוט של ימי העבודה של סירות, לפחות עד שנת 2000. שם אפשר לראות כמה ימים הספינה עובדת. זה בממוצע 200 ימי עבודה בשנה, יש ימים שבהם יש שלל מועט, זה קורה באביב, ולא כדאי להפעיל את הספינה..." עמ' 15 לפרוטוקול מיום 5.7.2012 שורות 19-22. 7. ביום 8.6.2010 שלח הנתבע לתובע מכתב בדואר רשום שעניינו "התראה". על פי האמור במכתב נמצא התובע ביום 7.6.2010 בספינה, במצב של שכרות. במכתב הוזהר התובע כי היה ויימצא שוב במצב דומה - "תראה את עצמך כמפוטר וללא פיצויים" מכתב מיום 8.6.2012 המצורף נ/2. מכתב ההתראה אשר נשלח לתובע בדואר רשום, חזר בציון "לא נדרש". 8. התובע הפסיק להתייצב לעבודה בתחילת דצמבר 2010 (ראה: סעיף 9 לתצהיר התובע), מסיבה רפואית המגובה באישורי מחלה (אשר לא הוצגו לבית הדין אך קיומם איננו במחלוקת. ראה סעיף 8(ו) לכתב ההגנה). 9. ביום 12.12.2010 שלח הנתבע לתובע באמצעות בא כוחו, מכתב התראה נוסף ובו נטען כי חרף אזהרות קודמות מגיע התובע לעבודתו בגילופין. במצב זה נטען במכתב, מהווה התובע סיכון לעצמו, לצוות הספינה ולספינה עצמה. במכתב שב התובע והוזהר שאם יחזור על התנהגות זו יפוטר "... לאלתר על ידי מרשי, לרבות תוך שלילת זכותך לפיצויי פיטורים" מכתב ההתראה מיום 12.12.2010, המסומן נ/3. במכתב נמסר ביד לאשתו של התובע. 10. ביום 23.12.2010 השיבה ב"כ התובע דאז, עו"ד ענת קלינגר, למכתבו של ב"כ הנתבע מיום 12.12.2010. ביום 27.12.2010 הגיב ב"כ הנתבע בתשובה לתגובת ב"כ התובע. 11. ביום 8.12.2011 הוציא הנתבע לתובע מכתב שעניינו "אישור מעסיק הנדון: הפסקת עבודה". במכתב נאמר: "בעקבות פנייתך אלינו בבקשה להפסקת עבודה בחברתנו, יחד עם אישור רופא תעסוקתי כי אינך יכול להמשיך לעבוד בחברתנו, הננו מקבלים את בקשתך להפסקת עבודה". 12. ממרץ 2011 ועד לחודש יוני 2011, התקיימה חלופת מכתבים בין ב"כ הצדדים ובסיומה שילם הנתבע לתובע דמי הבראה, דמי פדיון חופשה ותשלום עבור ימי מחלה. 13. בחודש אוקטובר 2011 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה הכוללת שני רכיבים: תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות בסכום של 402,222 ₪ ופיצויי פיטורים בסכום של 80,906 ₪. טענות הצדדים: 14. בלב התביעה לגמול על העסקה בשעות נוספות, הטענה לפיה עבד התובע בשגרה בימים בהם הייתה הספינה בים, בין 14 ל-17 שעות ביממה. לגרסת התובע הוא זכאי לגמול על העסקה בשעות נוספות מכוח הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה. לשיטתו פסיקתם של בתי הדין לעבודה לפיה אין חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקתם של עובדי ים, מתייחסת להגבלה על מספר שעות העבודה שרשאי המעסיק להעסיק את העובד בים. פסיקה זו לשיטתו, איננה גורעת מזכותו של העובד לשכר על העסקה בשעות נוספות, מכוח החוק. בנוסף ולחילופין טען התובע, כי הוא זכאי לגמול על העסקתו בשעות הנוספות מכוח חוק שכר המינימום, מקום שלטענתו המשמעות הנודעת מאי תשלום שכר על שעות העבודה בפועל, היא כי השכר לשעה המשולם לתובע - נמוך משכר המינימום. 15. התובע טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") ולפיו דין עובד המתפטר עקב מגלה רפואית, כדין עובד מפוטר. 16. עמדת הנתבע היא, כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל ביחסים שבין הצדדים; ומשכך אין התובע זכאי לגמול על העסקה בשעות נוספות. בנוסף ולחילופין טען הנתבע, כי התובע בפועל לא עבד מעבר למכסת שעות העבודה הרגילות, משלטענתו ב"רוב שעות היממה הנתבע נחים עובדי הספינה וכל תפקידם מסתכם בפיקוח ותו לא" סעיף 9 לסיכומי הנתבע. אשר על כן טען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה לגמול על העסקה בשעות נוספות, משלא הוכח כי התובע אכן עבד שעות נספות בפועל והיקף השעות הנוספות שעבד בגינן נתבע הגמול. 17. לטענת הנתבע אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים. לטעמו יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו על רקע הפרות משמעת חמורות של התובע, אשר סיכנו חיי אדם המצדיקות את שלילת הזכות לפיצויי פיטורים במלואה. כן חלק הנתבע על סכום הפיצויים הנתבע. דיון והכרעה: 18. לאור טענות הצדדים, את פרק הדיון וההכרעה אפתח בדיון בשאלת זכותו של התובע לגמול העסקה בשעות נוספות, ובסיומו של שלב זה אפנה לבחינת תביעת התובע לפיצויי פיטורים. 19. חוק שעות עבודה ומנוחה קובע את זכאותם של עובדים החוסים בצילו, לגמול על העסקה בשעות נוספות. באותם מצבים בהם חל החוק, נקבע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") כי היה ונקבע בין הצדדים ליחסי העבודה "שכר כולל" - שכר הכולל בתוכו תשלום על שעות נוספות - רואים בשכר שנקבע כשכר על שעות עבודה רגילות בלבד. מכאן שבמקרה זה, בנוסף לשכר המוסכם זכאי העובד לגמול על העסקה בשעות נוספות. הצד השני העולה מסעיף 5 לחוק הגנת השכר הוא, כי באותם מצבים בהם לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה, יש תוקף להסכם בין הצדדים על "שכר כולל", שכר הכולל בתוכו תשלום על העסקה בשעות נוספות. 20. בהתאם לפסיקת בג"ץ, במצבים בהם לא חל חוק שעות עבודה ומנוחה ביחסים שבין הצדדים, אין בית הדין מוסמך לפצות את העובד על העסקה בשעות נוספות (ראה: בג"ץ 1678/07 יולנדה גלוטן נ' עיזבון המנוחה לאה יעקב ז"ל ואח', שם תוך דיון בשאלת זכאותה של עובדת סיעודית לגמול על העסקה בשעות נוספות, נפסק כי: "הגישה השניה שהוצגה בפסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, מבקשת כאמור להוסיף "אחוז מסוים לשכר העובדים הסיעודיים בהתאם לטיב עבודתם". אף כי יתכן כי מדובר בפתרון ראוי לגוף הדברים, המצדדים בעמדה זו לא הצביעו על מקור חוקי המקנה לבית המשפט עילה להורות על תוספת השכר שנקבעה בפסק הדין, ומכאן שאין ללכת בדרך זו". פסקה 17 לפסק דינו של השופט ריבלין). 21. סעיף 30(א)(3) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי החוק אינו חל על העסקתם של "יורדי ים ועובדי דייג". במציאות שבה יורד הים/עובד דייג נמצא במקום העבודה ועומד לרשות העבודה בזמנים בהם יוצאת הספינה לים ומכאן שיש בסיס לראות בכל אותן שעות כשעות עבודה - כוונת המחוקק הבאה לביטוי בסעיף 30(א)(3) הנ"ל, היא להחריג את ציבור עובדי הים/עובדי הדייג מתחולת החוק. משזו כוונת המחוקק ולשון החוק, אין לקבל את עמדת התובע לפיה הוא זכאי לגמול בגין העסקה בשעות נוספות מכוח שעות חוק עבודה ומנוחה. 22. התנהלות הצדדים לאורך שנים ובהן משולם לתובע שכר חודשי קבוע אשר איננו מותנה במספר ימי העבודה שעשתה הספינה בים (מקום שהספינה יוצאת לים כ-200 ימים בממוצע בלבד) ובהיקף שעות העבודה החודשי - מעידה כי הסיכום בין הצדדים הוא על תשלום "שכר כולל". 23. לפיכך ומשאין חוק שעות עבודה ומנוחה חל ביחסים שבין התובע לנתבע, ומשנקבע בין הצדדים הסדר על תשלום "שכר כולל" - אין התובע זכאי לשכר נוסף על אותן שעות עבודה נוספות לטענתו. 24. כאמור לעיל מועסק התובע בשכר חודשי הכולל בתוכו גמול על העסקה בשעות נוספות. בהתאם לפסיקת בג"ץ המוזכרת לעיל הדנה במציאות שבה אין תחולה להוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ועובד העובד מעבר להיקף משרה רגיל בשכר מינימום או בשכר שהוא קרוב לשכר מינימום - אין בית הדין רשאי לפסוק פיצוי נוסף לעובד, לתובע בפנינו, על עבודה שמעבר למשרה מלאה. 25. לכל זאת אוסיף, כי לא ניתן לחלץ את שעות העבודה בפועל של התובע בחודש. שהרי הספינה איננה יוצאת לים בחלק ניכר מימי העבודה. גם כשהספינה יוצאת לים, לא ניתן לתחום את שעות העבודה של התובע שהרי העבודה איננה מתבצעת במשמרות מסודרות הקבועות מראש, אלא זו משתנה בהתאם לצרכים. (כך למשל סיפר העד כליפה הקברניט כי מספר הרשתות ש"נזרקות" במהלך היממה איננו קבוע. ראה עדותו בעמ' 18 לפרוטוקול מיום 3.3.2013 שורות 17-19 שם נשאל והשיב: "ש. כמה פעמים אתה זורק את הרשת? ת. זה לא קבוע, לפעמים אתה גורר ארבע שעות, לפעמים חמש שעות, לפעמים אתה רוצה לזרוק רשת ויש תקלה את אתה מתעכב". כך גם זמן המיון של הרשת לאחר שנאספה משתנה. עדותו של העד בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 3.3.2013 "יש תקופה שממיינים שעה וחצי ואז נשאר שעתיים וחצי שאפשר לישון, לאכול, מה שרוצים" שורות 27-28). 26. לאור האמור לעיל, התביעה לגמול על העסקה בשעות נוספות - נדחית. 27. בענייננו נסיבות סיום העסקה של התובע אינן במחלוקת של ממש. כך אין חולק, כי החל מחודש דצמבר 2010 לא התייצב התובע לעבודה והציג אישורי מחלה המסבירים את היעדרותו מהעבודה - במניעה רפואית. ממכתבו של הנתבע לתובע מיום 8.2.2011 עולה, כי התובע הציג בפני הנתבע אישור של רופא תעסוקתי, לפיו אינו יכול להמשיך בעבודתו. מכאן שגם עובדה זו, פניית התובע לנתבע בבקשה להפסקת העבודה בשל קיומה של מניעה רפואית להמשך העסקתו, הבאה לביטוי באישור של רופא תעסוקתי, גם היא אינה יכולה להיות במחלוקת. 28. אין טענה כי בעקבות הצגת אישור רופא התעסוקה האומר כי התובע איננו מסוגל להמשיך בהעסקתו, הוצעו לתובע עבודות חלופיות התואמות את מגבלותיו על פי האישור שהוצג, ו/או לחלופין התבקש התובע לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הנתבע. 29. לא זו בלבד שלא חלק הנתבע בזמן אמת על האישור רופא התעסוקה שהוצג בפניו ולא הציע לתובע עבודה חלופית התואמת את המגבלות באישור הרפואי - אלא שיש לראות בו כמי שמודה בהתפטרות בשל מניעה רפואית, מקום שבמכתבו מיום 8.2.2011 נאמר: "בעקבות פנייתך אלינו בבקשה להפסקת עבודה בחברתנו, יחד עם אישור רופא תעסוקתי, כי אינך יכול להמשיך לעבוד בחברתנו, הננו מקבלים את בקשתך להפסקת העבודה". 30. יוצא מכאן כי יש לראות בתובע כמי שזכאי לפיצויי פיטורים, משהתפטר "לרגל מצב בריאותו ולאור הממצאים הרפואיים ... היתה סיבה מספקת להתפטרות" סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. 31. עד למועד בו הסתיימו יחסי עובד מעביד, הפרות המשמעת החמורות המיוחסות לתובע, לא הבשילו למהלך לסיום העסקתו. לפיכך, משיחסי עובד מעביד בין הצדדים לא באו לסיום בפיטורי התובע על רקע הפרות המשמעת המיוחסות לו, אין הנתבע יכול להיתלות באותן הפרות משמעת כנימוק לשלילת הזכות לפיצויי פיטורים כולה או חלקה. 32. הפועל היוצא מהאמור לעיל, הוא כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים על בסיס השכר החודשי - 4,250 ₪ לחודש, ותקופת עבודה שתחילתה בחודש אוגוסט 2002 וסיומה בקבלת ההודעה על סיום העבודה, בתחילת חודש פברואר 2011, דהיינו, תקופה של 8 שנים ו-6 חודשים - סה"כ סכום של 36,125 ₪. לסכום האמור יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.2011. סוף דבר: 33. מהמקובץ עולה כי על הנתבע לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 36,125 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.2011; התביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות נדחית. 34. משרוב רובה של התביעה נדחה - אין צו להוצאות. 35. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן בדן יחיד, בהתאם להחלטת בית הדין לקיום דיון בהעדר נציגי ציבור בפתח דיון ההוכחות מיום 5.7.2012. שעות נוספות